הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
הטור הזה לא מושלם, לא סגור, חסר פאנץ'.
היש לו תכלית?
אנא הביעו את דעתכם.
****************
איש היה ושמו יהושפט.
יהושפט שפט את תושבי כפר יהושע, שפטם, שפטם היטב.
נהג לשפות מידי ערב קומקומו ומיחמו, ואז להכין לעצמו ספל תה. ועוד ספל תה שאותו נהג להגיש לנהגו, שהיה נוהג להרגיש בטוב, כמנהגו. אף לאחר נסיעות ארוכות, כמנהגם.
תושבי כפר יהושע העריצוהו הערצה כנה, וקנאה מעולם לא עלתה על דל שפתותיהם הדלות.
היו דברים רבים בהם ניתן היה לקנא ביהושפט, שופט כפר יהושע.
ביתו המרווח, חצרו הפוריה, עציו המלבלבים, משפחתו המפוארת. איש אשכולות אשר בחצרו אשכולות רבים:
גפן, תאנה, רימון ופסיפלורה.
פסיפס רחב ידיים מורכב היה במרכז חצרו. ושם נהג רכז חצרו החסידית לערוך את ישיבות הוועדה.
קנקני תה רבים נשתו שם עם השנים, והחלטות רבות נתקבלו על שולחן האבן, הניצב במרכזו של פסיפס האבן המורכב במרכזו של חצרו של יהושפט, שופט כפר יהושע.
החלטה אחת זכורה במיוחד הנביטה ונתפרחה ורבתה. החלטת כובעי הדאשיקל.
וכך היה מעשה:
צהרים קייציות ודרומיות שגרתיות, ורוח חמה ערבלה באוויר כפר יהושע גרגרי חול ועטיפות חטיפים קרועים, מוזנחים.
בזה אחר זה נעצרו בחזית ביתו של יהושפט מכוניות רבות, ותושביהן נפלטו בזה אחר זה וגנחו על החום הרב.
הנאספים נקבצו ובאו לשולחן האבן הגדול, ובנו הנמרץ של יהושפט - אבינוחם - טיפס וניתב את זרועות הגפנים כך שישרו צילם על יושבי השולחן המיוזעים ומתנשפים.
הגפנים שמחו להיטיב עם הנאספים. ככל הנראה ליבו הרחום של יהושפט היווה עבורם מקור לחיקוי נמרץ.
תחת הגפנים המצלים ישבו הניצולים מחום השמש, ואבינוחם אץ רץ והגיש לניצולים שניצלונים קטנים נוטפי שומן.
יהושפט חייך חיוך חם, והנאספים התעודדו. מה בפיכם? שאל.
יעקב סיים לתחוב עקבו בנעלו, מחה פיו מטוגני השומן, וענה: הדאשיקלאך. אותם כובעים מנומסים שעיטרו בהם פרחי החסידות את ראשם. הגיע העת לחדש המנהג.
יהושפט שמע ושתק. בטש ברגלו את העפר, ושאל את שאר הנקהלים: ומהי דעתכם?
אביגדור שיהק: רעיון מעולה.
נחום פיהק: רעיון נפלא.
אבינוחם גיהק: רעיון סביר.
בועז נשתתק.
ויפן יהושפט אל בועז, וישאלו: ולמה זה אדוני לא יביע דעתו מהי?
כיוון שכך נשתתקה לה כל הקבוצה, ואף נחום הפסיק לפהק.
ויאמר בועז: דעתי היא שאין גוזרים גזירה על הציבור, והלא כובע הדאשיק ידוע כי תיקונו על ידי גזירתו, ואם כן למה לנו גזירה זו.
ויביטו בו רעיו. הנתבלעה עליו דעתו? רשף אבינוחם. והלא אין הגיון בדבריו של בועז.
ואף יהושפט שמט אפו אל צלחתו, ורשף אוויר מפיו עד נתקררה השניצל הנח שם. ואכלוֹ, וינקה שפמו, ויאמר: חם היום. הבה נחליט ביום אחר.
ולא נודע מה הוחלט, ולמה.
הטור הזה לא מושלם, לא סגור, חסר פאנץ'.
היש לו תכלית?
אנא הביעו את דעתכם.
****************
איש היה ושמו יהושפט.
יהושפט שפט את תושבי כפר יהושע, שפטם, שפטם היטב.
נהג לשפות מידי ערב קומקומו ומיחמו, ואז להכין לעצמו ספל תה. ועוד ספל תה שאותו נהג להגיש לנהגו, שהיה נוהג להרגיש בטוב, כמנהגו. אף לאחר נסיעות ארוכות, כמנהגם.
תושבי כפר יהושע העריצוהו הערצה כנה, וקנאה מעולם לא עלתה על דל שפתותיהם הדלות.
היו דברים רבים בהם ניתן היה לקנא ביהושפט, שופט כפר יהושע.
ביתו המרווח, חצרו הפוריה, עציו המלבלבים, משפחתו המפוארת. איש אשכולות אשר בחצרו אשכולות רבים:
גפן, תאנה, רימון ופסיפלורה.
פסיפס רחב ידיים מורכב היה במרכז חצרו. ושם נהג רכז חצרו החסידית לערוך את ישיבות הוועדה.
קנקני תה רבים נשתו שם עם השנים, והחלטות רבות נתקבלו על שולחן האבן, הניצב במרכזו של פסיפס האבן המורכב במרכזו של חצרו של יהושפט, שופט כפר יהושע.
החלטה אחת זכורה במיוחד הנביטה ונתפרחה ורבתה. החלטת כובעי הדאשיקל.
וכך היה מעשה:
צהרים קייציות ודרומיות שגרתיות, ורוח חמה ערבלה באוויר כפר יהושע גרגרי חול ועטיפות חטיפים קרועים, מוזנחים.
בזה אחר זה נעצרו בחזית ביתו של יהושפט מכוניות רבות, ותושביהן נפלטו בזה אחר זה וגנחו על החום הרב.
הנאספים נקבצו ובאו לשולחן האבן הגדול, ובנו הנמרץ של יהושפט - אבינוחם - טיפס וניתב את זרועות הגפנים כך שישרו צילם על יושבי השולחן המיוזעים ומתנשפים.
הגפנים שמחו להיטיב עם הנאספים. ככל הנראה ליבו הרחום של יהושפט היווה עבורם מקור לחיקוי נמרץ.
תחת הגפנים המצלים ישבו הניצולים מחום השמש, ואבינוחם אץ רץ והגיש לניצולים שניצלונים קטנים נוטפי שומן.
יהושפט חייך חיוך חם, והנאספים התעודדו. מה בפיכם? שאל.
יעקב סיים לתחוב עקבו בנעלו, מחה פיו מטוגני השומן, וענה: הדאשיקלאך. אותם כובעים מנומסים שעיטרו בהם פרחי החסידות את ראשם. הגיע העת לחדש המנהג.
יהושפט שמע ושתק. בטש ברגלו את העפר, ושאל את שאר הנקהלים: ומהי דעתכם?
אביגדור שיהק: רעיון מעולה.
נחום פיהק: רעיון נפלא.
אבינוחם גיהק: רעיון סביר.
בועז נשתתק.
ויפן יהושפט אל בועז, וישאלו: ולמה זה אדוני לא יביע דעתו מהי?
כיוון שכך נשתתקה לה כל הקבוצה, ואף נחום הפסיק לפהק.
ויאמר בועז: דעתי היא שאין גוזרים גזירה על הציבור, והלא כובע הדאשיק ידוע כי תיקונו על ידי גזירתו, ואם כן למה לנו גזירה זו.
ויביטו בו רעיו. הנתבלעה עליו דעתו? רשף אבינוחם. והלא אין הגיון בדבריו של בועז.
ואף יהושפט שמט אפו אל צלחתו, ורשף אוויר מפיו עד נתקררה השניצל הנח שם. ואכלוֹ, וינקה שפמו, ויאמר: חם היום. הבה נחליט ביום אחר.
ולא נודע מה הוחלט, ולמה.
