שיתוף - לביקורת מסגר נפשי

anotherית

משתמש סופר מקצוען
"יוסיייייי". היא שואגת מהמטבח. תוהה האם אחד מתסמיני הקורונה הוא חוסר שמיעה.

"אמא הוא פההה. בחדר שלו!" שירה.

היא נכנסת מותשת לחדר בנים, בטח, למה שישמע משהו עם האוזניות האלו. שרוע על המיטה, המחשב מתחת לשמיכה. מה הולך שם היא מעדיפה שלא לחשוב. גם כן, תסמין חיי קורונה.

שירה עומדת שם ליד, לא רגועה. "אמא, תגידי לו, הוא כבר שעות על המחשב, לא נותן לי, עכשיו תורי".

היא מנערת את האוזניות מעליו, הוא מסתכל עליה, "מה יש?"

"התקשרו מהישיבה", היא משנה מפני השלום. לא מספרת על שהיא זו שהתקשרה, וכמה פעמים. גם לא על השעות שהתחננה אליהם. שירה מנצלת את ההזדמנות ובורחת עם המחשב. "פותחים עכשיו קפסולה נוספת, לכל מי שלא נכנס לקפסולות, מיד אחרי פסח. שאלו אם אתה מעוניין".

"לא ממש".

"יוסי", היא מתחננת.

"אמא, די". קשה לו. "את יודעת כמה אני לא בנוי לזה, זה ממש כלא! אני אשתגע שם בפנים. בבקשה, אני לא רוצה ללכת, לא מסוגל".

היא חסרת אונים, מבינה כמה לא קל לו. אבל גם מודעת עד כאב שמראש חודש ניסן, הבחור לא פתח גמרא. "עוד שבועיים שבועות, אתה מעדיף להיות בבית?"

"לא יודע, הדיבורים של כולם, האיומים, רק מי שרוצה ללמוד רציני שלושה סדרים שיבוא, מי שלא, שלא יגיע, מה חסר לי? למה לי להיכנס לצרה הזו?"

"דיברתי עם אמא של חיימוביץ", היא אומרת לו בשקט, "היא סיפרה שזו קפסולה נושמת, הבחורים מתגנבים החוצה פה ושם, יוצאים בלילות, אולי תנסה? מקסימום תחזור הביתה".




"מה עם אלול?" היא מעיזה לשאול בכ"ח אב, מפחדת לגעת. "תנסה שוב פעם?"

"אין מצב". הוא עייף. "כל בחור שהתגנב מהישיבה, נהיה רוצח המונים, גם אם זה היה באחת בלילה ליער ריק, כל תלונה לוותה, ב:אז לך הביתה, זה לא זמן חובה, חבל על המאמצים, אין סיכוי שאני הולך".
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
"שירה?" היא נוגעת בה מאחורה בעדינות, שלא תיבהל. אם היא תרגיש משהו עם הקפוצ'ון העבה שהיא מסתתרת מאחוריו. היא מסתובבת. מטה במהירות את המסך של המחשב, מוציאה אוזניה אחת. "כן אמא?"

"שיעורי בית, יש?"

"מה שיעורי בית? אני כבר לא זוכרת איך כותבים, איך אני אדע לפתור עכשיו מסה של תרגילים בחשבון? ודקדוק בכלל, אני בפער ענק, בגלל הלמידה הטלפונית שנה שעברה".

שלא ממש טרחת לעשות. הן שותקות.

"השנה החוץ, נכון?"

"נכון, אבל עזבי, אמא, מי צריך ת'לימודים האלו בכלל".

"שירה". היא נאנחת.

"מה אמא?"

"את רוצה להיות בבית ארבע שנים? בכנות".

שירה צוחקת. רוצה לומר, מי אמר בבית. אמרתי לא בלימודים. אבל בסוף רק אומרת, "נכון, אני לא באמת רוצה להיות בבית עוד ארבע שנים, אבל גם בסמינר כל כך לא בא לי. אמא, אני שונאת את כל המורות שלי, נדפקתי השנה חבל על הזמן, צרה".



"אין לימודים ממחר", שירה חוזרת הביתה מרוגשת. "אנחנו ברשימה של ארבעים הישובים! אנחנו נוסעות מחר כמה חברות לנתניה, לים ולקניות, את רוצה שאני אחפש משהו מסוים באיקאה?"
 
נערך לאחרונה ב:

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
הזכרת לי: מאתמול בערב:

-היי שלום המורה ציפי מה נשמע?
-ברוך ד' מצוין, מה עם נועם? חסר לנו בכיתה. הוא מרגיש טוב?
-כן, המורה, אנחנו בבית. אה, עברנו ללמידה ביתית כרגע. אנחנו לא שולחים את הילדים למוסדות, אולי נחזיר אותם בהמשך החורף. מפחדים קצת, התחלואה וכל זה.
-מממ. אוקי, ואיך עם הלימודים? את יודעת, השנה הזאת קריטית בשביל הילד...
-תראי המורה, אני פה עם הילדים בבית, עובדת מהבית וביחד עם זה מעסיקה את הילדים ויש לי עוד הרבה ענינים.
אז קצת מסובך לי כל הענין הזה של הלמידה. אז לא נראה לי שאנחנו נשב ללמוד כמו בכיתה
את מבינה? יש לי פה את הבנים ב ז' ח' ונועם ואחותו וכל אחד עם חומר שונה, אז כשיחזור ללימודים בהמשך החורף הוא ישלים, טוב?
-הבנתי. אם ככה אני אארגן לו חומרים מהכיתה? שכפולים, חוברות, דפי עבודה, ותהיי בקשר איתי או עם אמהות אחרות לגבי ההתקדמות, בסדר?
-תודה באמת המורה אבל לא נראה לי, אני לא אוכל לשבת עם כל ילד בנפרד אז חבל לי על המאמץ. הוא ילד טוב וישלים הכל כשיחזור ללימודים
אני מקוה בהמשך החורף.


סורי. תפחדו , אבל לא על חשבון הילד, הנזקים...
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@anotherית כתבת מאד יפה.אהבתי את הכניסה לעומק ההתרחשות ואת נקודת המבט הזהירה של האמא.
הנושא עצמו טעון ורגיש כמובן, רבות נכתב עליו ולכן אהבתי שלא "כתבת עליו" אלא נתת הצצה לחיים. נהדר!
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סורי. תפחדו , אבל לא על חשבון הילד, הנזקים...

לא באה להקטין מעוצמתן ורמתן של הבעיות שהעלתה@anotherית ,
או לזלזל במאמצי הצדדים כולם, רק לציין שאין פתרון אחד, ולפעמים הנזקים האדירים שיוצרת השגרה הנוראית הזו, הם בהחלט דבר שכדאי לוותר עליו.
 
נערך לאחרונה ב:

.כותבת.

משתמש מקצוען
מאד יפה, ומאד עצוב. מהיכרות אישית עם חללים (לא גשמיים) של הקורונה, באלי לבכות.
הנושא עצמו טעון ורגיש כמובן, רבות נכתב עליו ולכן אהבתי שלא "כתבת עליו" אלא נתת הצצה לחיים. נהדר!
בדיוק!
 

miri012

משתמש מקצוען
נהדר!
כתיבה מיוחדת מאד.
את נוגעת קלות, כמעט מרחפת, מעל תמונת חיים, וכל כך הרבה יותר מזה עובר בין השורות.
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
"כל בחור שהתגנב מהישיבה, נהיה רוצח המונים, גם אם זה היה באחת בלילה ליער ריק
הלוואי שזה היה ככה!
כלומר לא באמת הלוואי, אבל לעומת החגיגות בכל מרבץ קורונה.. זה נשמע טוב יותר;
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

למעלה