מי טונה

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
מי טונה / מבוסס על סיפור אמיתי מאוד

הערב הזה היה חוויה מתסכלת בהחלט.
זה התחיל עוד ברגעים הקסומים ההם, כשסיימתי את כדורי הבשר שנותרו במעמקי הסיר והרגשה מוזרה התנחלה לי בלב, מחלחלת שם באכזריות: זהו זה. בזאת חתמתי את דיני למשך ששת השעות הקרובות.
אין קפה. אפילו לא שוקו. גם לא איזה בורקס קטנטן או פיצה חפה מפשע.
כלום. גורנישט. אפילו לא קפה. גם לא שוקו. או בורקס, או פיצה. או כלום.
שעה שקטה של עבודה עברה. היה צמא לי בפה, וגם רעב. יצאתי לטיול קטן במטבח, לבדוק אם צריך לנקות אותו. היה צריך לנקות שזיף אחד מהמקרר, אבל לאחריו גם השזיפים נגמרו. שעה נוספת. אי אפשר קפה. גם לא שוקו, או בורקס או פיצה. יש אולי פפסי? אין. קולה? גם אין. חלב יש, ברור. אבל אי אפשר חלב. אולי מיץ? אפשר להתפשר אפילו על המתוק של הילדים, מלא בצבעי מאכל דוחים. צורך השעה. אין, כמובן. רק החלב והקפה הקורצים לי ממרחק, כאילו שאני לא רואה אותם בעצמי.
עוד שעה. כבר ממש היה לי צמא. רק פפסי אחד קטן. או סבן אפ. אבל אין. נגמר, צריך לקנות. אי אפשר לקנות, הכל כבר סגור. וצמא לי בפה למשהו קר כזה, חותך. עוד טיול במטבח, אבל הוא כבר מבריק ומצוחצח. אין. שום. דבר.
חוזרת למחשב. מגרדת את הראש. מנסה להתרכז. רק פפסי, זהו. קפה פצפון.
בשתיים אני כבר אומרת די. צריכה משהו קר. מוכנה להתפשר על מים קרים לנפש עייפה.
אין מים קרים. כמובן. גם לא קרח.
מכניסה תבנית של מים למקפיא. עכשיו צריך לחכות שעה עד שיקפא. מה?! כבר אחת. ואני עדיין לא חלבית.
בשתיים אני מתלבטת אם שווה לי לחכות עוד שעה אחת בודדת ואחרונה, עד שלוש, בו יגיע הקפה המיוחל. או שעדיף ללכת לישון וחלאס. אבל אי אפשר ללכת לישון, אני רק צריכה את השלוק הקר הזה. הולכת למקרר. ריק, רק חלבי. הולכת למקרר השני. מגלה שם בקבוק של מי טונה, שהחברה בטעות כתבה עליו "משקה מוגז בטעם לימון". בפעם האחרונה שטעמתי את הטונה הזאת כמעט הקאתי. שווה? לא שווה. לא שווה? שווה.
אני לוטשת מבט בבקבוק והוא לוטש בי מבט חזרה, אני שואלת אותו ללא קול "אתה שווה את זה?" הוא שותק בענוות חן. באין ברירה אני מחליטה שאין ברירה. הולכת להביא כוס. חוזרת למקרר, מוזגת שני סנטימטרים בחיל ורעדה. מקרבת לפה, מברכת שהכל, יודעת שזה הולך להיות דוחה. אבל דוחה ממש. לא משלה את עצמי. יודעת שזה אמור להיות גרוע. אבל העיקר קר.
לוגמת, הקור ממלא לי את הפה. מסתובבת מהמקרר.
ואז. פתאום. למול עיני.
פפסי.
עומד סגור על המדף, בשקט, עניו, לא פוצה פה. קורץ לי משם כמו ידיד קרוב, 'ידעתי שחיפשת אותי. הנה אני פה'.
עומדת נטועה על מקומי. מי הטונה עדיין בפה, עוד לא נבלעו.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אני רק מרחם על הדלת הזו של המקרר. שסבה על צירה שוב ושוב ללא תכלית, כי כלום לא משתנה במקרר בין אחת עשרה בלילה לשלוש לפנות בוקר, מה לעשות, ככה זה.
השתנה, השתנה.
נעלם שזיף.

יש לי מגנט על המקרר, עליו כתוב "אזהרה! מקרר זה מכיל מאות אלפי קלוריות". :cool:
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
יש לי מגנט על המקרר, עליו כתוב "אזהרה! מקרר זה מכיל מאות אלפי קלוריות". :cool:
שווה כמו האזהרה על הסגריות וכמו הפרה על השוקולד:rolleyes:

ואגב, חשבתי שהפאנץ' יהיה שאחרי כל השעות הקשות האלו גילית שהקציצות שאכלת היו מטונה:)
 

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
ואגב, חשבתי שהפאנץ' יהיה שאחרי כל השעות הקשות האלו גילית שהקציצות שאכלת היו מטונה:)
בדיוק!
גם אני הייתי בטוחה, אבל אולי פאנץ' שמצפים לו הוא פחות מפונצ'ץ'.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
בדיוק!
גם אני הייתי בטוחה, אבל אולי פאנץ' שמצפים לו הוא פחות מפונצ'ץ'.
בקטע באמת לא היה פאנץ'. זה היה מעניין, פשוט קטע-ללא-פאנץ', ממש ככה.
ידעתי שאני חייבת להנציח את הרגע ההוא, שבו עמדתי שם נטועה על מקומי, קפואה, כוס בשפתיים, פה מלא במשקה מוגז ועיניים קרועות לרווחה באושר אינסופי בל יתואר.
עד עכשיו אני מודה לאלוקים על העובדה הניסית, שהצלמים שמתרוצצים בדרך כלל בבית בחדווה היו ישנים באותם רגעים מרגשים.
 

לילך אור

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
צילום מקצועי

יעקב1245

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
בשתיים אני כבר אומרת די. צריכה משהו קר. מוכנה להתפשר על מים קרים לנפש עייפה.
אין מים קרים. כמובן. גם לא קרח.
מכניסה תבנית של מים למקפיא. עכשיו צריך לחכות שעה עד שיקפא. מה?! כבר אחת. ואני עדיין לא חלבית.
בשתיים
אחת השעות צריכה להשתנות
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מסתובבת מהמקרר.
ואז. פתאום. למול עיני.
פפסי.
עומד סגור על המדף, בשקט, עניו, לא פוצה פה. קורץ לי משם כמו ידיד קרוב, 'ידעתי שחיפשת אותי. הנה אני פה'.
לא הבנתי האם הפפסי היה במקרר או מחוצה לו.
אם לא היה במקרר הוא לא שווה כלום...
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אם לא היה במקרר הוא לא שווה כלום...
הפפסי היה במדף. לא במקרר.
אבל בנס מושלם, בשעה אחת בדיוק:
מכניסה תבנית של מים למקפיא. עכשיו צריך לחכות שעה עד שיקפא.
ככה שבשתיים, כשמצאתי את הפפסי, יכולתי לכתוב סיפור ניסי מופלא.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה