-נקלענו לעסק ביש. אה, ירמיהו?
-שמע יחזקאל, חכה בשקט, עוד מעט הכל יהיה בסדר.
-איך?
-חכה, אמרתי. סמוך עלי.
ירמיהו מסיט מבטו מיחזקאל, כאילו לא מתכנן איתו קואליציה ממש ברגעים אלה.
ירמיהו ויחזקאל, שניהם 'בעלי מידות', חולקים ספסל אחד על סיפון המטוס כשביניהם מפריד מושב אחד המיועד לשותף שלישי.
השותף, גלוי הקרקפת, עטור לראשו קשת שאזניות צמודות לו וקצות אצבעותיו מחליקות על המסך החדיש והמבריק שבידיו. לא נוח לו, לחוץ לו, הוא נמחץ בין בעלי המידות אך הוא ממשיך בנימוס שקט להתעמק בעיסוקיו ובצלילים הלועזיים הבוקעים מאזניותיו .
-נו, ירמיהו...
-רגע, סבלנות, חכה! אך תוך כדי דיבור ירמיהו מתחיל לזוע בכבדות, קצת ימינה, קצת שמאלה, מתכופף לתיק, מעלה, מוריד...
-אתה רואה יחזקאל? ככה, עשה אחרי, חקה אותי. עוד רגע תראה שהכל מסתדר ושכננו ימצא לעצמו מקום מתאים יותר. רק קצת סבלנות וכבר המקום ירווח. ומהרגע הבא, השותף הזר מתחיל להכיל בשתיקה נימוסית גם את פעילותו הקואליציונית של שכנו מימין.
מעל ראשו הכפוף, ירמיהו ויחזקאל צולבים מבטים רבי משמעות וסיפוק אך חסרי סבלנות בעליל. ומנגד, שותפם סבלן ושתקן להפליא עד שהוא מערער את בטחונם ביכולתם להזיז משהו, או מישהו.
הדיילות עוברות בין הטורים ומחלקות את המנות הראשונות לנוסעים שהזמינו אוכל כשר או דיאטתי והנה הגיע גם תורם של מיודעינו הידידים לקבל את הזמנתם הכשרה. הם פותחים את השולחנות המיניאטוריים שלפניהם ומקבלים בחיוך ותודה את שלהם.
על אתר,עוד לפני שהספיקו לפתוח את אריזת המנה והאידים החמים עוד לא מתפשטים, שכנם מסיר את קשת השמע מאזניו ושואל ביידיש אותנטית וגאה: "וועמענס הכשר האט עס?"
--- ---
בום! --- שוק! -
הוא יהודי, והוא הבין הכל, היה עד למחתרת...
הדקות הבאות חלפו בדממה מעיקה ומצליפה שנשברה בסוף ע"י השכן שהמשיך להיות מנומס.
את המשך הטיסה הם העבירו בשיחה נעימה בלי לחץ או דוחק. היה להם נעים, שבת אחים.
מיותר לציין שמאז, מעולם לא ניסו שוב את מזלם בדרך התזזתית. די היה להם הלימוד האחד.
בקורת תתקבל בברכה