כמה שאפשר להבין את הכאב ואת הצער. איחולי למי שלא מכיר שלא ידע!
האכזבה הגדולה, ובמיוחד כשמשהו מתחמם, ונראה מתקדם....
וכל החלומות הענקיים והתקוות שמתנפצות ממש בפנים...
והחזרה להמתנה המורטת עצבים, של "משהו שיבוא".
ולשוב ולראות שוב את כל הדברים הלא מתאימים...
ולשאול בפעם האלף את עצמך "האם יש תקווה?",
"האם משהו אמיתי אכן יגיע?"...
איך אפשר לנחם את שברי הלב? לאחות את קרעי עור הפצוע השותת לב?
השותת נהרות אכזבה?
אי אפשר! רק השם ינחם אותך! וירפא את לבך השבור, יחד עם כל שאר שבורי הלב הממתינים לישועתו.
רק הזמן ירפא, השכחה תפרוס את כנפיה המרגיעים.
בינתיים..
אי אפשר לרפא. מה יעזרו המילים?!
זה עצוב. זה כואב. זה שובר.
נקווה להשם והרוגע עוד יגיע.
השמחה עוד תשוב.
ואף על פי שיתמהמה...שיבוא.
זה המעט שבידי.