מדריך מקצועי מחולל ההשראות

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
השראה, מי את ומי צריך אותך?
השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות.

המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס.
לא על כל חריקה או תקלה פונים למוסך או לבדיקת סיטי-מוח, בדרך כלל אפשר להתגבר ולהמשיך לעבוד בעזרת מה שאנו מכנים השראה חיצונית. לפעמים דרוש שימון לחלק שהתייבש, לפעמים מספיקה דחיפה קלה כדי להניע, זה וגם זה מוגדרים בפי העם במילה מעוררת ההשראה - השראה.

בענפים אומנותיים אחרים יש הקבלה מובהקת בין הענף למקורות ההשראה המזוהים אתו. כך לפני עיצוב לוגו ליין בוטיק, שואבים השראה מסמלילים קיימים בסקטור. אותו דבר בטיפוגרפיה ובעיצוב פנים לחדר אמבטיה. מעצבים יכולים למצוא מגוון מקורות השראה בפינטרס, פריפיק ואתרים דומים. לנו הכותבים אין את כל הטוב הזמין הזה, אנחנו כמו תמיד צריכים להזיע כדי לייצר פיסות השראה יקרות מקולגייט.
או לפתוח את המחולל, מומלץ בכל זאת לעבוד אתו במרחב ממוזג.
1659551117225.png
השראה טיפוגרפית. פינטרסט

מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.

מחולל ההשראות
זה הזמן להשיק את הפלא הטכנולוגי שאסף עבורכם את מיטב מקורות ההשראה החיצוניים לאגודה אחת. הקישו להנאתכם על מקשי ה'ספוילר' כדי להפעיל את המחוללים השונים. אין משמעות לסדר הפעלת המחוללים. לא חובה לנצל את כל המלאי, אמצו לכן שניים-שלושה מחוללים כלבבכם ועבדו איתם בשיגרה.
1. פעילות גופנית
הרביצה הממושכת לא עושה טוב למערכת, בטח שלא בהייה במסך. אין ברירה, יש לקום מהכיסא. פעילות הגוף לא תפסח על המוח וגם הוא יכנס לתנועה. יש כבר חברות הייטק שמשלבות מכשירי ריצה וספורט בתוך חללי העבודה. אתם לא צריכים מיכשור, רק כמה דקות של ריקוד דביקות או קפיצות שיקפיצו את תפוקת המוח שלכם לקידמת הבמה.


תוכלו סתם להשתולל כמה דקות בפעילות אירובי, או להשתמש בהדרכה המצולמת של הבחור הבא:
2. רעש לבן
כשמקור ההפרעה הוא רעש מטריד, עונדים אוזניות תקינות ומפעילים את הקישור הבא על פול ווליום. רעש לבן לא רק מטשטש רעשים אחרים, אלא גם יכול להיטיב עם התפקוד הקוגניטיבי. קראו בויקיפדיה על תהודה אקראית.
או להוריד מפה.

את המונח 'רעש לבן' אפשר לאמץ לא רק בהקשר של מפגע רעש, גם מסיחי דעת אחרים צריכים להיתקל בחומת רעש אסרטיבית, לסגור את המייל בטריקה שקטה, לומר אאוט לאאוטלוק, ובאופן כללי לנתק את המחשב מרשת האינטרנט בזמן הכתיבה.
כמובן - מיד אחרי הניתוק תצוץ השאלה איך אומרים פיקנטי בעברית, יחד עם עוד שאלות וספקות שפתרונותיהם נחבאים בין חוטי הרשת. בהתעלמות אבירית תוכלו להעלות על הכתב את כל הטעון בירור, ולבדוק מאוחר יותר. וטוב לעולם לא ממאוחר.
3. סיבוב ציר הזמן
סיפור יכול להיות משעמם ושחוק באופן מוגזם כשהוא קרה אתמול, אבל מרתק להפליא כשהוא לפני 60 שנה, או 180, או 512, או 4100. או בכיוון ההפוך: במקום להיות סיפור מן המניין היום, אפשר לספר על עוד שנה, או 5 וכנ"ל וד"ל ואכמ"ל.

באותה מידה אפשר 'לגייר' סיפורים ישנים ולהמיר את התקופה לכל תקופה אחרת. עשיתי את זה פעם, לדעתי יצא מעניין יותר מהמקור.
4. רולטת ציר המיקום
קשה לייצר סיפור על החופש הגדול ולחדש בו משהו שעוד לא נאמר בתולדות הספרות, אבל אחרי ה'פליק' הכואב שאני מטיח בגלובוס המונח תדיר על שולחני, האיזור והאקלים משתנים ואיתם גם הסיפורים, אוף, הוא נעצר לי באלסקה המשעממת, בלית ברירה אערב את הגורם האנושי, הנה! בסיבוב זעיר היגרתי עד לדימונה האהובה, עיר שהיא סיפור.
5. עמוד אקראי
כידוע ליודעים סוד הצמצום הוא שמתוכו פורץ השפע. לכן כגודל האתגר גודל המאגר.
השיטה הבאה היא לייצר סיפור שיכלול ארבעה נושאים מדף אקראי בהיסטוריית פרוג. מומלץ להפליג לעבר הרחוק של אא"ר או לעבר הקרוב ב'פוסטים חדשים', כי עם השנים הפורומים הממוקדים פגעו במגוון שאא"ר מציע. לשם הדוגמה בחרתי את עמוד 4111.
טיפ למתקדמים: אל תתעלמו משמות המשתמשים, שלבו אותם ביצירה.
1659420385232.png
השיטה נולדה בהשראת אתגר שעלה כאן בפורום לפני שנים.
עיון ברשימת אתגרים ותיקים יוכל לספק גם לכם השראות. חפשו את המילה אתגר בשורת החיפוש, הגבילו את החיפוש לפורום זה ולכותרות בלבד. תראו ישועות בקרוב. הבא בתור בבקשה.
6. המערבולת
ברוכים הבאים לחדר הכושר של הדמיון.
שימו לב: האימון עלול לגרום לסחרחורת קלה או לשיכרון אך לא לכאב (למעט דקירה קצרה). אם נתקלתם בתגובה קלינית אחרת, עצרו את התהליך ופנו לרופא המטפל שלכם.

רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.

בשלב הראשון נשמח. יש משהו שאנחנו מאוד רוצים והוא קורה, החלמה מהירה לחולה מוכר, התעשרות פתאומית, שידוך קרוב מפתיע וכל בשורה שתכליתה הוא אושר צרוף. תנו לאושר להשתלט על כל פינה במוח, עד שתגיעו לכלל חיוך.
השלב הבא במעבר חד, ל"ע זה רק בדמיון, הנורא מכל הגיע, זה לא יתכן, אבל זו המציאות הכואבת, דמעה בקצה העין? נקסט, למחוק ולקפוץ שלב.
ישבתם פעם על הספה העמוקה בתבל? שבו, אתם מוזמנים לאכול תוך כדי את המיטב של פורום הפסקת אוכל, החלטנו לפנק, בכל זאת מגיע לכם. הפסיקו ללעוס ותעברו לעמדת חיסונים לנעיצת מחט, תרגישו כאב חד. יש איזה אנטישמי שהתנכל אליכם אישית רק בגלל שאתם יהודים והנה פקדו אותו צרה אחר צרה, חושו את טעמה המתקתק של הנקמה.
כנסו בבקשה למגפיו המבוישים של גנב שנלכד. אימה. זחיחות. תור בסופר שישי אחה"צ. כוחנות. רפיסות. תהיו רגע שכנה רכלנית שמחכה בדלת. שנאה. חמלה. התנשפות של סוף ריצת אמוק אחרי אוטובוס בורח. יהירות. נחיתיות. תעצרו להפסקת צחוק משוגע. קמצנות. קשיש משועמם מחיפה על החוף. פזרנות. ניסיתם פעם להיות טיפשים מאוד? זה הזמן. היסטריה. הפלגה בזכרונות מתוקים. צדקות מפליגה. פה גדול. זהירות מוגזמת. עכשיו קחו טעימות ממנעד ריחות, מהדוחה עד הממכר. קנאה אוכלת. חרטה. בעלת חסד עצומה. רעב של סוף דיאטה. תלמיד מוערך. תלמיד מזולזל. מנהל אהוב. סתם מנהל. שלום קר. גוי מחשמוי. שניה לפני דפיקה על סף ריאיון עבודה. הססנות. סקרנות. איטיות. קול מעצבן. מוכרת נעליים אחרי שעת סגירה מול אם פלוס 3 שמתווכחת עם הדלת. וכך הלאה.
תהיו שם בכל אחד מהמקומות זמן קצר אבל עם כל הלב, ועברו במהירות בין השלבים, עד לקבלת תערובת סמיכה ונוחה לעבודה. כשהמוח מתחיל לבעבע אות הוא שההשראה בפעולה.

אפשר לומר שהמצאנו מחדש את המושג 'פיגוע השראה'?
7. השראה ספרותית
לנו אין אתרים ייעודיים אבל יש לנו ספרים.
ב"ה יש מבחר ספרים המצטיינים בעושר ומגוון לשוני, הם לא צריכים להיות אהבת חייכם, הם כן צריכים להתאים לז'אנר הכתיבה המבוקש להשראה - הומור להומור; דרמה לדרמה; רגש לרגש; תחכום לתחכום, וכן הלאה.
הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח.
אני אישית משתמש בספרי משה גוטמן, עקרונית 'תן לישון געציל' גם מתאים, אבל הוא כל הזמן מושאל לאחרים. ליבי קליין למשל לא מתאים (לי), לא מוצאים שם שפע מילולי הטרוגני. אבל זו חוות הדעת הענייה שלי, הבחירה היא כמובן שלכם.
8. שיטת 10 הדקות
למעט הצוות האישי המצומצם וכמה מקורבים איש לא שיער בבוקר ה-27 בנובמבר 2019 שביום חורפי סטנדרטי לחלוטין, יפרסם @הדוויג את הפוסט הבא בתוך אשכול שכל כולו פנתיאון.
1000 השראות לא יחוללו תוצאה כתובה טוב יותר מהמקור המעולה.
אז היום נדבר על אחד הנושאים האקוטיים לכל כותב: מחסום כתיבה.
מהו אותו 'מחסום כתיבה' שעליו מדברים כל הסופרים והמשוררים? איך מתמודדים איתו? והאם אפשר להכריח את ההשראה להגיע?

ובכן, בניגוד לסופרי סת"ם, רואי חשבון, ונהגי אוטובוס - העבודה שלנו דורשת יצירתיות. לא משנה אם אתם צריכים לכתוב סיפור, טור דעה, כתבה או טקסט שיווקי, אתם צריכים את היצירתיות שלכם בפעולה.
יש ימים שאתם קמים בבוקר, הרעיונות שופעים, העט מלהטטת על הדף, התיאורים נשפכים והכל טוב. (כן, יש ימים כאלה. זכור לי בפירוש אחד כזה בשנת תשס"ח).

לעומת זאת יש ימים שצריך לשבור את הראש, לצאת כל רגע להפסקת התרעננות, לנסות לגרד השראה מכל מיני מקורות שונים ומשונים, כדי להוציא איזשהו טקסט ראוי לשמו.
לזה קוראים הסופרים בשם המכובס: מחסום כתיבה.

אז מה עושים?
אני הולך לגלות לכם את פטנט המאה, אל תמכרו אותו בזול...

אבל לפני שאגלה לכם את הפטנט, אספר לכם על הסלון המבולגן שלי, והשיטה שהמצאתי כדי לסדר אותו.
אל תדאגו, אני לא מנסה להעביר נושא בסוף אגיע גם למחסומי כתיבה.

ובכן, לפעמים אני מגיע הביתה, ורואה שכל הבית בלגן אחד גדול. השולחן הפך למשטח אחסון רב תכליתי, הרצפה נראית כמו הירושימה ונגסקי בתקופות הפחות מוצלחות שלהן. הספה הפכה למתקן כביסה אלטרנטיבי. בקיצור - בוקה ומבולקה. תוהו ובוהו. סדום ועמורה.
צריך לסדר. אבל... איך? מאיפה מתחילים? זה לא ייגמר לעולם.
תשמעו שיטה. לוקחים שעון עצר. סטופר בלע"ז. מכוונים אותו על עשר דקות. נושמים עמוק עמוק, מדליקים את הסטופר ומסתערים על הסלון. טק טק טק טק טק. עברו עשר דקות. הסטופר מצפצף - די. עוצרים. מתיישבים על הספה ומתבוננים סביב - לא ייאמן. הסלון חזר למראה אנושי לחלוטין.

מה הקונץ? פשוט. 'לסדר את הסלון' זו משימה גדולה ולא מוגדרת. היא מרתיעה אותנו. לעומת זאת 'לסדר במשך עשר דקות' זו משימה פשוטה וברורה. אנחנו לא נרתעים ממנה. אנחנו יודעים בכל רגע היכן אנחנו אוחזים. (ועוד לא מצאתי סלון מספיק מבולגן כדי שעשר דקות לא יספיקו לנרמל אותו).

אוקיי. עד כאן 'שיטת העשר דקות' שלי. (שם מקורי, אה?)
מה הקשר למחסומי כתיבה?
תתפלאו, אבל זה אותו דבר בדיוק. לכתוב 'פרק שלם', או לכתוב 'טור שלם' או 'כתבה שלמה' - זו משימה מפחידה ומרתיעה. אין לי רעיונות, ואין לי כוח להתחיל ואולי אחר כך, ואחרי האוכל, ורק נבדוק אם יש משהו חדש בפורום, וכל התירוצים המוכרים.
מה שאני עושה זה להגדיר לי מסגרת זמן מסוימת ולומר לעצמי: עכשיו במשך השעה הקרובה אני מתעסק רק בזה. סוגר את הפלאפון. מנתק את האינטרנט. שעה - אני רק יושב מול קובץ הוורד. גם אם אין לי שמץ של רעיון. גם אם אין לי מושג מה אני הולך לכתוב.
המטרה שלי היא לא לכתוב 'סיפור' או 'כתבה'. המטרה שלי היא 'לעסוק בכתיבת הסיפור במשך שעה' (או חצי שעה, או שעתיים. תלוי במינון של הריטלין....)

אולי זה נשמע רעיון קצת מוזר. אם כרגע אין לי רעיונות, ואין לי השראה, מה יעזור לי לשבת מול המחשב כמו גולם?
אבל זה פשוט עובד.
כשהמוח עסוק רק בדבר אחד, הוא נאלץ להביא רעיונות. והוא עושה את זה כמו גדול.
תנסו ותראו - אפשר להכריח את ההשראה להגיע! אפשר לנצח את מחסום הכתיבה האימתני!
9. השראה מסורתית
קרה פעם שנתקלתי ביובש כתיבתי קיצוני, תחושה פנימית עמוקה סיפרה לי שנוף מושלג מעבר לחלון הוא הדבר המומלץ בעת הזאת, בחוץ חייכה השמש אבל בבלארוס השכנה התעופף הלבן הנכסף. הבעיה שסוכן הנסיעות החרוץ שלי לא איתר נסיעת לואו קוסט עד לדדליין.
מצאתי את עצמי מתמכר לתמונות נופים מושלגים, לאדריכלות איגלואים ולאסקימוסיה, והגעתי למסקנה המטלטלת שלא נס ליחה של ההשראה המסורתית הבורגנית משהו. נופים קסומים, צלילים ענוגים, פתגמים רוחניים עמומים, שריקות התפעלות ושוקולדים ממותגים, גם להם יש סיכוי טוב להשפיע על מצב הכתיבה שלכם.
האם אלו רק החן והיופי המרחיבים דעתו שלא אדם? לא, לטענת המיתוס: כל חוויה שנוגעת בנשמה נושאת עימה את רוח ההשראה. קצת מפחיד אותי המגע בנשמות, אבל אומרים שתמונה חריגה, זווית חדשה, איור מפתיע או זיכרון רחוק יעשו את זה בטוח (גם תיעוד של אוכל משובח טוב). עכשיו התור שלנו לשוטט בפינטרסט.
4c826ca620db9b12b732f6edbfa98bc5.jpg

841091dde213f6948a3b5f521bd2c68f.jpg

f20d8c4162a9ee0d2370766686ec6a26.jpg

כולם מהאתר האמור.

בעניין זה חשוב לצטט את @סיפור8
אני חושבת ששני דברים שנותנים השראה זה-
א. יצירות טובות של אחרים (לא רק כתיבות- גם ציורים, שירים וכו').
ב. כמו שכתבת, תמונות וקטעים מהחיים, אבל תמונות לא שגרתיות- חייל שעוזר לזקן שנפל, הומלס עם בגדים צבעוניים וכו'. השבירה והניגודיות יוצרת לנו עניין ויכולה לרקום לנו התחלה של סיפור.
10. מה השאלה?
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
כל אדם מקבל השראה בדרך שונה, ולפי התאוריה המקובלת, יש שלושה סוגים של קבלת השראה.
• סוג ראשון: ראיית פעולה עממית
• סוג שני: הקשבה לשיחה של אחרים
• סוג שלישי: שימת לב לתוצאה.
נדבר קודם על הסוג הראשון. אם אתם כאלה, כשתראו אוניה שטה בים, איש הולך ברחוב או ילד שבוכה בגינה, הראש שלכם יתחיל להיפתח. נסו לדמיין את זה. סימני השאלה יצוצו למולכם באותו רגע. לאיפה שטה הספינה? מי משיט אותה ולאיזו מטרה? מה היא צפויה לעבור בדרך ומה יקרה לאנשים שבתוכה? וכן הלאה.

נעבור לסוג השני. הקשבה לשיחות. כן, קצת מביך לדבר על זה, אבל מסתבר שהסופרים הגדולים בהיסטוריה התחילו את הקריירה שלהם מהקשבה חטטנית לאחרים בבית הקפה. אם גם אתם שייכים לסוג השני, כשתשמעו ילדה שמבקשת מאימא שלה ממתק, זוג שמדבר על תשלומי החשמל, או שתי שכנות שנאנחות על מכנסי הילדים שנקרעות כל הזמן, תקבלו השראה, וישר תשאלו את עצמכם: למה השכנות נאנחות על הקרעים? האם הילדים שלהם היפראקטיביים? האם הנשים האלו הן עקרות בית עייפות מהחיים או נשים שקשות יום שחיות על השקל? וכו'.
הסוג השלישי הוא סוג שמקבל השראה מראיית התוצאה. אם אתם מאלה, כשתראו חתונה, ברית או בחור מחכה עם מזוודה לאוטובוס, ישר תתחילו לחשוב: מה היה לפני שהתמונה 'צולמה'. האם החתן והכלה היו רווקים לפני כן הרבה זמן? האם השמלה של הכלה נשכרה מגמ"ח או שולמה בחמישה ספרות? וכו'.

אז אחרי שזיהיתם את סוג ההשראה שלכם, תתחילו לחפש אותה בכל מקום סביבכם. וכשהיא תבוא, כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להתמסר אליה. תענו לעצמכם על כל השאלות, ותענו אליהן בצורה הכי מופרעת שאתם יכולים. למה האוניה שטה? כי יש מלחמה איומה בעולם, והיא מובילה חיילים שבויים. לאיפה היא שטה? אולי גם אנשי הצוות באוניה לא יודעים. תמשיכו עם הדמין שלכם בלי לסנן. אולי הגיבור הוא הילד של רב החובל שחלה ונטה למות? כמובן שתעשו את זה בכל סוג השראה שיש לכם. ורק אחרי שתקבלו המון תשובות מעניינות תתחילו לסנן ולבנות סיפור.
תגובות על חלק זה של המאמר מומלץ להגיב באשכול הייעודי שפתחה הכותבת, הוא עדיין טרי.

אוסיף אני ואומר: מול המחשב בחדר שינה הצפוף אני לא רואה תמונה של אוניה שטה, אני רואה עטיפה ריקה של צ'יפס, סל כביסה, חלון עם נוף אורבני של אוטובוס חולף ופקעת כבלים. אבל גם מאחוריהם יש סיפור, גרפיקאי שעיצב עטיפות לעילית, חנות כלי בית קטנה שהמכירות השכונתיות מסיגות את גבולה, ישישה שלא מסתדרת עם הטכנולוגיה, ועל השכן ממול אני מעדיף לא לדבר.
יש לכל אלה סיפורי חיים שקרו, שיכלו לקרות ושבטח יקרו יום אחד, כל חלון מתנפץ בסוף, השאלה איפה ומתי.
תשאלו שאלות - תשמעו שקרים.
11. השראה? השראת שכינה
גם כאן מיותר יהיה להוסיף על הציטוט @נ. גל
באופן מעניין, ההשראה שלי מגיעה בעיקר מ:
1. שיעורי תורה. וכמה שיותר עמוקים יותר טוב.
יש משהו בלימוד תורה שפותח בלומד דברים שהוא לא ידע שקיימים. רעיונות שעד אתמול בכלל לא היו הכיוון שלך, מסקנות שלא חלמת שמישהו כבר חשב עליהם. ופתאום זה מעורר דחף עמוק לכתוב את כל זה, לסדר לעצמך את הגילויים החדשים או להעביר אותם לעולם.
עכשיו הבנתם למה הכתרתי את מחולל 11 בשם כזה?
12. קנוניית ההשראות הגדולה
לפני כמה שנים נחה על @אשר לב רוח, והוא פרסם במשך תקופה בחינם סדרת מאמרים שזכתה לשם ההולם 'פוסטיפים', אם עוד לא טעמתם ממנה כדאי שתעזבו את המחולל והחליל ותעברו אל הדבר האמתי.
אחד המאמרים עסק בהשראה כשהוא ממליץ לא פחות מלעבוד בלעדיה. קראו ותחי השראתכם.
על מגש של כבוד והוקרה, מוגשת בזאת התובנה השנייה בסדרת הטיפים 'איך עושים כסף מכתיבה'.
התובנה נכתבת מתוך ניסיון רב בשטח.
אשמח לכל תגובה!



בואו ננפץ וננתץ את המיתוס:
כתיבה לא דורשת השראה!!!
כוסות הקפה לא הביאו בלגימותיהן את רוח היצירה המיוחלת. שנ"צ של שחרית התבררה גם היא כחסרת מעוף. אתה עומד טרוט עיניים ומודיע לכל מי שמוכן לשמוע:

אני מוכרח לקחת פסק זמן. אולי חופש של יומיים בנירוונה. בכינר. בכינרת. בגלי צאנז. בעפולה עילית. אני מוכרח לקבל קצת השראה!

מה זאת אומרת 'מה יום מיומיים'? לפני שש שעות, בבוקר אחרי שחרית, התקשר אלי אחד וביקש ממני שאכתוב לו פרוספקט לארגון החסד שלו. ארגון נחמד. ככה זה נשמע. אבל לא יותר מידיי ייחודי. משהו כזה אנמי. בנאלי. עממי. רגיל. נדוש. טחון. לעוס. יבש. תפל.

הוא הסכים לשלם אלף חמש מאות שקל, לא לפני שהוא התריע בפניי כי הוא מוכרח לצאת עם הפרוספקט הזה בסופ"ש הקרוב. היום יום שלישי. מחר, ברביעי, זה חייב להיות מוכן. סגור. חתום. נעול. אחרי הגהות וליטושים של השנייה האחרונה.

עכשיו מפרידה ביני לבין האלף חמש מאות ש"ח רק השראה אחת, רוחנית, רחוקה, עלומה, עמומה, נסתרת, בלתי מושגת. אם רק אמצאנה - הכסף בידינו.

* * *​
ככותבים אנחנו יודעים שלפעמים הכתיבה זורמת וקולחת והמילים בורחות מהשרוול ישר אל האצבעות הנוקשות על המקלדת. קובץ ה'וורד' הפתוח מתמלא ביצירות אמנות מרהיבות עין ומשובבות נפש. לנו נותר רק לגלגל את גלגלת העכבר לאחור ולפלוט לחלל המשרד קריאת 'וואו' מתפעלת.

את זה כולנו מכירים.

זוהי ה'תזה' שדוחקת בנו לחפש השראה ומעניקה לנו 'היתר' מצפוני להתבטל בימים שהיא נעלמת ואיננה כי לקח אותה האלוקים.

זוהי התפיסה השגויה שאומרת לנו שכותב לא יכול להקדיש יותר משעות אחדות מידי יום לכתיבת תוכן מקצועי.

זהו הגורם הראשון לדחיינות הבלתי נסבלת שעולם הכתיבה מתאפיין בה. כל מזמיני הכתיבה יודעים ומכירים את התירוצים השחוקים של הכותבים שמורחים את הזמן ולא מספקים את הסחורה, בטענה הנדושה והממוחזרת הזו ש'מה אעשה? חכה עוד יום יומיים. אין לי, פשוט אין לי השראה'.

אם היה לי זמן הייתי מרחיב על כך. כותבים מאבדים המון פרוייקטים של כתיבה ולו בגלל חוסר הזמינות שלהם. כלומר, חוסר היכולת להנפיק חומרים טובים בקצב מתקבל על הדעת.

אבל האמת היא שכתיבה לא בהכרח דורשת השראה. ככותבים אנו מוכרחים להתרגל להושיב את עצמינו מול הקובץ הריק ופשוט להתחיל לדלות מתוכנו את המילים.

לכתוב בצורה לא מסודרת את הרעיונות אותם אנו אמורים לכתוב ולהתחיל לערוך אותם. לשפץ אותם. ללטש אותם. לעשות מהם תוכן מקצועי ראוי לשמו.

אולי מרבית הכותבים אינם מודעים לעובדה כי יכולת הכתיבה מוטבעת בתוכם ויש גם יש ביכולתם לעשות בה שימוש בכל זמן ועידן.

ההשראה היא פיקציה. אחיזת עיניים. צריך ללמוד להתעלם ממנה. לעבוד בלעדיה. לא להיבהל כשהיא איננה.

להנפיק מתוכנו חומרים גם כאשר אנחנו יבשים. וללמוד להעביר את החומר תהליך של הרטבה, של השבחה, של הוספה ועריכה ושיפוץ וליטוש. בלי השראה.

ואז יקרה אחד משלושת האופציות הבאות: או שההשראה תגיע, או שניקח לעצמנו פסק זמן ונקרא שוב את החומר, או שנשלח את החומר ונקבל עליו קצת הגהות ותיקונים.

זה הכול.

הכתיבה היא אולי למעלה משמונים אחוז יכולת נרכשת. הבנה מושכלת כיצד אמור להיראות משפט נכון. בחירה נכונה של מילים בעלי משמעות נכונה. תחביר, פיסוק, דקדוק. התמקדות ברעיון אותו אנו מבקשים להעביר ומציאת הדרך הנכונה להעברתו.

אלו הם דברים שיש ביכולתנו לעשות אותם גם ברגעים של יבשושיות גמורה. בדיוק כמו גיטריסט המוזמן לנגן באירוע. או כמו צייר הנדרש לצייר קריקטורה.

אז במחילה מכבודה, שההשראה תחפש את החברים שלה ותניח לנו להתפרנס בכבוד!
13. מלחמת ששת המילים
כעת בשלה השעה להפנות אתכם לאשכול שפרסמתי דווקא אני הדל.

לא כל שמן מנוע מתאים לכל תקלה, אבל לכל תקלה אפשר להתאים שמן משלה. אם זה לא עובד אולי תקבעו תור לבדיקות מקיפות, כדאי לבחון אפשרות להחליף מקצוע, או... או שאתם פשוט צריכים ללכת לישון.
 
נערך לאחרונה ב:

הגיבן (ת)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
שאפו על הרעיון והקיבוץ והעריכה והעימוד. אם לא לנעיצה אז ישר לבוקמרק בברואזר.

רשימת המצרכים שלנו תורכב מתחושות, דפוסי חשיבה, תכונות, סיטואציות והתנהגויות בעיקר קיצוניות.
מומלץ להתאמן בעיניים עצומות כדי לתת לדמיון חופש תנועה.
זה נראה מעניין, אבל לא הצלחתי להבין איך עושים את זה. פרט נמק והסבר למואטי מחשבה?

הכלל, ספרים כתובים בשפה עשירה הם קוד סודי נפוץ לפתיחת המנעול שיושב על המוח
דווקא? ספרים שעושים לי השראה הם בדיוק הספרים מהסוג שאני אוהבת. ולא משנה כמה יאשימו אותו ואותי בחוסר רמה/אינטליגנציה/שפה/מוסר. עצם זה שאני עושה משהו שאני אוהבת ממריץ כנראה.
 

יוסף יצחק פ.

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
וואו! מדריך מושלם. יש סיכוי שאעזר בו בעתיד..

@מ. י. פרצמן , ממליץ להצמיד ללינקייה.

הייתי מוסיף:
מי נגע לי בהשראה?
לפני שניגש למחולל ולהוראות ההפעלה המורכבות שלו, כדאי שנכיר חסמים מרכזיים שמפריעים למנועי היצירתיות שלנו לנוע בחופשיות.
עניות לשונית
הכתיבה לא זורמת כסדרה, המילון היפה והעשיר שלנו מסתגר בכספת, והמקלדת המרושעת מתעללת בנו עם ניסוחים ברמת מתחילים. בשלב הזה מחשבות אובדניות מציעות לנו קורסים להעשרת שפה של עולים חדשים.
מצוקה רעיונית
הכול משעמם, בנאלי, לעוס, מעורר פיהוקים, בתוך קופסה. איפה הניצוץ הזה שיש בנו ואין באחרים? איפה דף מסרים שמחלחל עמוק? איפה הימים של פעם שהיו אומרים לנו 'מוסף נושא סוכות - הבל הבלים' ותוך ארבע שעות הייתה גירסה ראשונית מוכנה? אוי, מה השעה?
חסימה חיצונית
אוי העייפות. והרעש של שיפוצי השכנים. והמכתב המאיים של העו"ד. וחסר מסמך לדרגה במעון. והקיר מולי צריך צביעה דחוף. ונגמרה האבקת כביסה. ובצ'אט המשפחתי חגיגה. וצריכה מופרעת של תן-צ'אפ עושה לא נעים בגרון. ולמה כל הריצפה נעליים. הליאות והעצלות עשו יד אחת.
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זה נראה מעניין, אבל לא הצלחתי להבין איך עושים את זה. פרט נמק והסבר למואטי מחשבה?
דמיון מודרך. לדמיין שאת עייפה עכשיו כפי שלא היית מעודך והדבר שאת הכי זקוקה לו זה שינת עומק, גם כשבפועל את עירנית יותר מתמיד.
צריך קצת מאמץ כדי להתרכז היטב ולהכניס את עצמנו לתוך הסיטואציה, אבל זה מאמץ משתלם ולו בשביל החוויה המטלטלת.
דווקא? ספרים שעושים לי השראה הם בדיוק הספרים מהסוג שאני אוהבת. ולא משנה כמה יאשימו אותו ואותי בחוסר רמה/אינטליגנציה/שפה/מוסר. עצם זה שאני עושה משהו שאני אוהבת ממריץ כנראה.
זה שייך למחולל של ההשראה המסורתית, יחד עם התמונות היפות וצלילי מפוחית.
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
חשבתי על זה. לא רשמתי כי לא היו לי פתרונות השראה לחסם הזה.
 

הגיבן (ת)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
חוסר בביטחון עצמי
מי אמר שהרעיון שלי טוב? אולי זה רק העתקה מהרעיון של - - ? אולי הרעיון מוכר ונדוש? אולי זה לא יצליח לי בכלל? וכד'..
אני מחליפה מהלך מחשבה: מה אני הייתי רוצה לראות כאן? ממה אני הייתי נהנית? זה גם עוזר לעקוף פחדים כמו "מה יגידו עלי והאם יחרימו אותי".
 

יוסף יצחק פ.

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אני מחליפה מהלך מחשבה: מה אני הייתי רוצה לראות כאן? ממה אני הייתי נהנית? זה גם עוזר לעקוף פחדים כמו "מה יגידו עלי והאם יחרימו אותי".
נכון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו (אולי קוראי בטא זה הפתרון, או דבר שיכול להכווין, אגב, (אין לי כח לפתוח אשכול,) מה דעתכם על קוראי בטא, הם נחוצים לסופר, או שאפשר לוותר עליהם?).
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה על המדריך.
מחולל השראה!


נכון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו (אולי קוראי בטא זה הפתרון, או דבר שיכול להכווין, אגב, (אין לי כח לפתוח אשכול,) מה דעתכם על קוראי בטא, הם נחוצים לסופר, או שאפשר לוותר עליהם?).
זה כבר חסם של שלב שני - האם לפרסם או לא.
כדי שזה לא יחסום עוד בכתיבה עצמה, אפשר פשוט לדחות את זה. קודם אפשר לכתוב מה שרוצים העיקר שנהנים מזה וזה מתאים לי. אחר כך נחליט אם ועד כמה צריך עריכה או שינוי.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
דמיון מודרך. לדמיין שאת עייפה עכשיו כפי שלא היית מעודך והדבר שאת הכי זקוקה לו זה שינת עומק, גם כשבפועל את עירנית יותר מתמיד.
צריך קצת מאמץ כדי להתרכז היטב ולהכניס את עצמנו לתוך הסיטואציה, אבל זה מאמץ משתלם ולו בשביל החוויה המטלטלת.
קשה להאמין שזה אמין.
מה שמדמיינים שנעשה במקרה כזה או אחר, לפעמים משתנה במציאות.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קשה להאמין שזה אמין.
מה שמדמיינים שנעשה במקרה כזה או אחר, לפעמים משתנה במציאות.
ברור, המטרה היא לא כדי לכתוב על הסיטואציה המדומיינת עצמה, אלא לנענע את הדמיון עד שהוא יחזור לפעילות אקטיבית (השראה בלע"ז).
לכן אין חשיבות בכלל להתכתבות עם המציאות, רק ללחיצה פרועה על כל המתגים של החושים, בדמיון.
 

הגיבן (ת)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כון, אבל אם לחשוב בגדול - אני לא מוציא לאור ספר רק בגלל שאני אוהב אותו
טוב ויפה. אבל אם כבר יש התחלת, בהנחה שהיתה לך סיבה טובה להתחיל - וכעת הפסקת בגלל מניעים רגשיים חסרי בסיס - אז צריך להסיט את המחשבה מהמניעים האלה כדי שההשראה לא תתייבש.
ברור, המטרה היא לא כדי לכתוב על הסיטואציה המדומיינת עצמה, אלא לנענע את הדמיון עד שהוא יחזור לפעילות אקטיבית (השראה בלע"ז).
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
מה שאני הבנתי: לדמיין רגשות/חוויות.

אני יכולה להציע ולהוסיף משהו אחר. לא בסביבה הביתית, לא על המקום ולא קל, אבל שווה בהרבה - לחוות ממש, על אמת.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני עדיין לא הבנתי את הפיתרון הזה. לחלוטין לא. מה הכוונה, מה עושים? צעד- צעד. לא הבנתי בכלל.
ההשראה הזו נולדה עבור מי שיושב מול המחשב ומרגיש שהמוח היוצר שלו בהקפאה, לא זז, לא מניב תשואה.
כדי לצאת ממצב הביש הזה, צריך פעולה מאסיבית שתגרום למוח להמשיך לעבוד גם אחריה, כמו גוף עייף שמקבל זריקת מרץ מפעילות אירובי.

ההצעה שלי משתמשת בדמיון מודרך, מתוך תפיסה שבסיום ההדרכה, ימשיך הדמיון לתפקד באופן עצמוני ללא ההדרכה, כי הדמיון המודרך עצמו לא יכול לפתח עלילה.
בזמן הפעלת הדמיון נעזוב לנפשם את גיבורי הסיפור, דפי המסרים ומצב העלילה, נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה וניכנס לנעליים של סגנונות חיים והתנהגות שונים.

את ההדרכה לדמיון לא אני כותב בגלל שתי סיבות עיקריות, 1. כי זה יהיה ארוך מאוד והקוראים יברחו, 2. כי היא אינדיבידואלית, כשאני רוצה לדמיין קור עז אני מדמיין מקלחת קרה ביום חורפי, אחרים יגיעו לזה דרך דמיון על משחקי שלג, ואחרים דרך זיכרון ממזגן מקפיא בכיתה. יש חשיבות להדרכה העצמאית כי היא תיטיב להשיג תחושה אוטנטית, אבל אם צריך אפשר לבקש עזרה ממישהו בסביבה.
בחלק מהמקרים כן נתתי דוגמא מפורטת יותר להליך הביצוע, כדי להמחיש. כמובן שאפשר לבחור בכל דרך אחרת לחוש את טעם הפינוק או האושר.
נכון, יש משימות קשות יותר לביצוע, כמו נחיתיות. אבל השיטה היא אותה שיטה, לחשוב כמה אני לא מוערך, לקחת הצלחה שגרמה לי לגאווה סמויה ולמזער אותה עד שתהיה בעיני ככישלון מבייש.

אקח לדוגמה את המדריך הזה, הוא כתוב קצת משעשע ולכן תכננתי לפרסם אותו רק אחרי תשעה באב. אבל הייתי כה מרוצה מהתוצאה, לא התאפקתי ופרסמתי. טרקתי את המחשב בתחושת סיפוק מהתוצאה. עכשיו אגמד את ההישג. חוסר האיפוק האמור הוא כבר כשילון מהדהד, מה אני מתלהב מכל שרבוט שלי כאילו היה יצירה חד-דורית? החלטתי כבר לא לפרסם ולא עמדתי בהחלטה. בזבזתי כמה שעות עבודה וחשיבה בשביל מה? בשביל קומץ לייקים מטופשים? יקראו את זה כמה גולשים שאני לא מכיר וישכחו אחרי יום. עוד אשכול עם שם יומרני שיבלע באבק ההיסטוריה. הכי מתסכל זה הזמן שחיפשתי תמונות בפינטרסט, כמה התלבטתי באיזה דוגמא לבחור להשראה של מעצבים, חיכיתי כמו משועמם שנטפרי ישחררו שם כמה תמונות. ואיזה עבודת נמלים היה להגדיר את הספוילרים, זה נראה עכשיו כה מיותר.
עכשיו האשכול הזה כבר לא מושא גאווה בעיני, כנראה אני סתם נחיתי.

בדמיון הכול אפשרי, בטח כל פריט מהרשימה הארוכה שהובאה בהודעה הפותחת. עבור הססנות נחשוב על רעיון להצעת שידוך לא צפויה, האם להציע או שהם יפגעו? לאיזה צדי נציע קודם? כמו שאמרתי אני לא מתכוון לתת הדרכה מפורטת לכל הרשימה, אבל זה הכיוון.
אגב: הרשימה היא ארוכה, לא צריך ליישם את כולה אבל כמה שיותר - יותר טוב.

מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
 
נערך לאחרונה ב:

הגיבן (ת)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה
הכוונה שנכניס את עצמינו לאותה סיטואציה של הגיבור?

בהתחלה חשבתי שהכוונה להמציא רשימה הזויה של מגוון סיטואציות אקראיות. אבל כל הסיבה שאני באשכול הזה, יש להניח, הוא שאני מתקשה להמציא.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הכוונה שנכניס את עצמינו לאותה סיטואציה של הגיבור?

בהתחלה חשבתי שהכוונה להמציא רשימה הזויה של מגוון סיטואציות אקראיות. אבל כל הסיבה שאני באשכול הזה, יש להניח, הוא שאני מתקשה להמציא.
בזמן הפעלת הדמיון נעזוב לנפשם את גיבורי הסיפור, דפי המסרים ומצב העלילה, נדמיין את עצמנו חווים את הסיטואציה וניכנס לנעליים של סגנונות חיים והתנהגות שונים.
לכן אספתי רשימת דוגמאות לתועלת הציבור, לא צריך להמציא רק להשתמש נכון, לשקוע בסיטואציה, לאמץ רגע סגנון חשיבה אחר, להיות פתאום אולי עולה חדש מבולבל ונרגש למרגלות המטוס, אשה חסידית בבית בסעודה שלישית, מרצה דגולה בשיא הצלחתה, או סתם מישהו שיש לו קול מהאף והוא מכיר בזה. פחות חשובה הבחירה הספציפית, יותר חשוב שהביצוע יהיה עסיסי ויפעיל את הדמיון הרדום.

לא כל מקור השראה אמור להתאים לכל אחד ואחת. איך שזה נשמע את פחות בקטע של דמיון מודרך, יש עוד רשימת מחוללי השראה אחרים שאפשר לנצל.
 

תמר לבין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
הופה, יש לי מתחרים!...
מדריך מושלם, @דוכסוסטוס . רוצה לעבוד בשיתוף פעולה? (חפש עלי בפרוג: "המדריך השיתופי הגדול")
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הופה, יש לי מתחרים!...
מדריך מושלם, @דוכסוסטוס . רוצה לעבוד בשיתוף פעולה? (חפש עלי בפרוג: "המדריך השיתופי הגדול")
המדריך כמובן צוטט.
10. מה השאלה?
בשעה שצוותות הפיתוח שלנו עמלו על הגדרות המחולל העלתה @תמר לבין מדריך השראה משלה, אין לי אלא לצטט.
תגובות על חלק זה של המאמר מומלץ להגיב באשכול הייעודי שפתחה הכותבת, הוא עדיין טרי.
 

תמר לבין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
אופס, ברחה לי השורה ):
ואם כך, אין לי אלה לצטט את השורה השניה, כי הצעתי בעינה עומדת. (- אני באמת רצינית. אם אתה רוצה לדון על זה בפרטי, רק תבקש ותקבל את המייל שלי. אבל תצטרך להיות בעניינים כי אני אבקש למחוק את ההודעה אחר כך;))
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
מדריך מעולה! קראתי עכשיו ברתק. אין מה להגיד, עצות זהב, אחת-אחת.
אהבתי ביותר את טיפ #5, לבחור עמוד אקראי בפרוג. זאת המצאה גאונית, צריך למכור אותה.
 

הסטטוס שלנו

כשבקק"ל בוחרים בתמונה של סטודנט שלנו, הם יודעים מה הם עושים
כשבקק"ל בוחרים בתמונה של סטודנט שלנו, הם יודעים מה הם עושים.... לרגל ט"ו באב, קק"ל והאגודה הישראלית לצלמי טבע אספו תמונות של בעלי החיים שמפגינים אהבה בעולם הטבע. קרדיט: יעקב משה
תחרות כיבוש שטחים!
https://www.prog.co.il/articles/2745 צפו בשיפוט! בפורום דיגיטל ואינטראקטיב מבית פרוג יצאנו בתחרות כבישת שטחים יוצאת דופן!

מודעות אחרונות

למעלה