מחויבות לכללי האקדמיה - בעד או נגד?

מאיר14

משתמש מקצוען
עימוד ספרים
התכוונתי באופן כללי על שלל התגובות המופיעות באשכול זה
ולא דוקא על התגובות האחרונות שלך
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
היית נעלבת בשביל הסופר???
חבל, תני לו להתמודד לבד עם ההעלבות
את הקורא זה בטח לא אמור להעליב, מקסימום לאכזב
ולא משנה מהי רמת האינטליגנציה שלו
נעלבת בשביל קהל היעד שאליו אמור הספר לפנות,
מתביישת בשביל הסופר.

מבין מאד לליבכם
זכותכם המלאה להביע את דעתכם כיד ה' הטובה עליכם
את דעתי האישית כבר אמרתי לעיל
מעריכה את הפתיחות לדעות אחרות,
את הקבלה ומכובדות.
חושבת שהיה כאן דיון מעניין עם דעות שונות שאנשים מצודדים בהן, מן הסתם אנשים שונים משני עברי הסקאלה.
התגובות המגוונות שאני שומעת בנושא מפריעות לי כבר הרבה זמן, מודה לכם שנתתם לי את האפשרות לנסות להסביר מעט.

וכמו שמסיימים סיפורים טובים, אפשר להמשיך לחיות בשמחה ובנחת, איש איש בדעתו שלו. :)
 
נערך לאחרונה ב:

יונית3

משתמש צעיר
תרשו לי לנסות להסביר משהו בנושא, אם יש מישהו שהדיבור בעניין מרגיז אותו הוא מוזמן לא לקרוא או להתעלם (או להתנגד בקול, כמובן).
הדברים כאן נכתבים בעקבות תגובות שונות שאני מקבלת בתור עורכת ספרותית ולשונית, ואנסה להבהיר כמה נקודות.

בעצם, מי קובע את כללי הדיבור והכתיבה. מי, בעצם, החצוף שיקבע בשבילי מה להגיד ואיך לדבר? מי היא האקדמיה, הגדולה והחשובה, שתגיד לי "אסור", וגם תצפה ממני להקשיב לה?
מה יגרום לי להקשיב לאקדמיה?

אז ככה. קודם כל, נסכים כולנו עם העובדה שהאקדמיה היא ה"בת-סמכא" הרשמית לענייני דקדוק ולשון. לא אני אתעורר בבוקר ואחליט שמהיום כולם צריכים להגיד "ישנה" ולא "יושנת", אבל אם "האקדמיה" תפסוק ככה, אזי הכלל הזה יהיה תקף.

עכשיו, בוא נתקדם הלאה (בתקווה שהובנתי עד כה, אם מישהו חפץ להתווכח על הנאמר בשמחה רבה). למה שאקשיב לה?
אז אני בהחלט לא חייבת להקשיב לה. אף אחד לא עומד מולי באקדח טעון ומאיים עלי באם אעז להפר את כלליה של האקדמיה הקדושה, ואף אחד גם לא מכריח אותי בדרכים מתונות יותר. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ואיש הישר בעיניו יעשה וידבר.
עד כאן - אף אחד לא מכריח אותי להקשיב.
ולמה שבכל זאת ארצה להקשיב?
כי אני רוצה לכבד. זאת מילת המפתח.
טקסט, ובכלל - דיבור, אמור לכבד את האדם היוצר אותו. יותר מכך, הוא אמור לכבד את האדם הקורא או שומע אותו.
השאלה היא, מהי רמת הכבוד הצפוייה, לעומת רמת הכבוד הניתנת.
אם אני אתכתב בתכתובת אישית אם חברה, לדוגמה, כמות הכבוד שתידרש בשיחה תהיה כזאת: אף אחד לא יצפה ממני להתחיל לדקדק בענייני כתיב מלא וכתיב חסר, אבל כן יהיה מצופה ממני לשמור על שפה נקיה ולא מלוכלכת. זאת כמות הכבוד הצפויה משיחה ברמה שכזו, וזאת כמות הכבוד שיהיה ראוי שאני אעניק לה.
אם אכבד את השיחה הזו יותר, ואקפיד על כל כללי הדקדוק, יהיה זה יותר כבוד מהמצופה. אם אני אלכלך את שפתי במילים נבזות, יהא זה זלזול בשיחה, וראשית כל - זלזול בחברה.

עכשיו, בואו נעלה שלב. פרסום בבמה חברתית, כגון פרוג. כאן, תהיה מצופה ממני רמת כבוד גבוהה יותר משיחה לא פורמלית. ולכן הטקסט שלי כאן יהיה מכובד יותר מטקסט אישי.

ברמה הגבוהה יותר, יבוא ספר קריאה. אם אני אשב ואקרא עכשיו ספר שבו יהיה כתוב "לפני שלושה דקות", אני אכעס ואקצוף. ודי בצדק, לא? אני אזעם על כך שלכאורה מזלזלים כאן באינטליגנציה שלי. למה, למה אתם לא טורחים לכבד את עצמכם ואותי? למה אתם לא טורחים לאמת קצת את הטקסט שלכם, לשפר אותו? זה הרי בדיוק כמו שגיאת אינפורמציה או בורות. זאת לא טעות אנושית, זאת טעות מזלזלת.

אנסה לסכם: רמת השמירה על הכללים תלויה ברמת הכבוד וההערכה שאנחנו מנסים להעניק לטקסט שלנו.

ולסיום:
זאת, אם שאלתם, הסיבה מדוע פתחתי את ההודעה הזאת במילה "תרשו".
לפי כללי הדקדוק היה עלי לומר "הרשו".
אבל חרקתי שיניים, והשארתי שם את השגיאה הזאת בכוונה. כי לא מצופה ממני בהודעה בפורום חברתי להשתגע בשמירה על כללי הדקדוק כעל קלה וחמורה. מצופה ממני להיות אנושית, ומכבדת.
בספר, לעומת זאת, לא אכתוב תרשו. מצופה ממני לכבד את הבמה ולהקפיד יותר על הכללים.

יתכן שיהיו כאלו שימצאו גם בהודעה הספציפית הזאת שגיאות לשוניות כלשהן. ואני אשמח אם ימצאו כדי ללטש וללמוד להבא, אך לא אתבייש בהן. כי ברגע שהשקעתי את מה שמצופה ממני, וברגע שהענקתי את הכבוד הראוי לבמה הנתונה, הטעות תהיה אנושית, היא לא תהיה מזלזלת.
זהו ההבדל, בעיני.
באופן כללי אני מסכימה כמעט לכל מילה, רק שתי הערות כעורכת ספרות ולשון בעצמי:
לפעמים גם בספר תהיה כתיבה שאינה לפי כל כללי האקדמיה, זה תלוי בדמות...
ואכן, כללי האקדמיה כבודם במקומם מונח והם אינם מחייבים, פרט למקרים שבהם הם כן מחייבים - בטקסטים שמפרסמים משרדים ממשלתיים, למשל. ולכן גם עורך שמרשה לעצמו חופש מסוים וחורג פה ושם מכללי האקדמיה, צריך להיות עם מספיק היגיון בריא ולערוך בהתאם לסוג הטקסט, ואין חובה להסכים או לא להסכים עם כללי האקדמיה בצורה נחרצת. עריכה היא מקצוע גמיש, תתפלאו עד כמה.
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מתנגדת, במחילה.
כללי האקדמיה העברית לא נועדו בשביל נוי או מילוי משכורות לאנשים. הם חוקקו על מנת לאפשר לנו שפה נקיה ומתורבתת, ללא "סלנגים" או מילים שגויות שאינן מכובדות ואינן מכבדות.
אומנם אין שום סיבה להקדיש לכללים חוק של יהרג ואל יעבור, והם לא תורה למשה מסיני. כמובן שכללי הדיבור שלנו, בתור בני תורה, מחוקקים על ידי התנ"ך ולא על ידי אנשים זרים. אולם היות ושפת הדיבור שלנו כיום אינה לשון הקודש אלא עברית מודרנית, מן הראוי להקפיד על שפה נקיה ותקינה.
שוב, אין צורך להגזים בשמירת הכללים, ובבמות לא פורמליות - אפילו אין סיבה (לדעתי, כמובן) להקפיד על כללים בכלל. אבל בבמות רשמיות, כמו פרסום כתיבה, שהן במות רשמיות ואומנותיות, מן הראוי להשקיע באופן ההגשה שיהא ראוי ומכבד את עצמו ואת הקוראים.

מסכימה בהחלט.
יש עניין "להקשיב" דווקא לאקדמיה, כי הם כיום הסמכות הקובעת בענייני לשון - ואם רוצים שתהיה לנו שפה אחידה, יש צורך בגוף כזה שמאגד את ההחלטות.
כמובן שאין צורך "לקדש" את החלטות האקדמיה, ואפשר גם להתנגד להן באופן אישי (או להחליט בטקסטים מסוימים לדבוק בהחלטותיה הישנות) - אבל בהחלט יש חשיבות לכללים האחידים שהם מציעים.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
מסכימה בהחלט.
יש עניין "להקשיב" דווקא לאקדמיה, כי הם כיום הסמכות הקובעת בענייני לשון - ואם רוצים שתהיה לנו שפה אחידה, יש צורך בגוף כזה שמאגד את ההחלטות.
כמובן שאין צורך "לקדש" את החלטות האקדמיה, ואפשר גם להתנגד להן באופן אישי (או להחליט בטקסטים מסוימים לדבוק בהחלטותיה הישנות) - אבל בהחלט יש חשיבות לכללים האחידים שהם מציעים.

נפלא.
טקסט שכולם יסכימו לו, מה גם שהוא מאחד את שתי הדעות יחדיו, וכאמור.
 
  • תודה
Reactions: 503

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  14  פעמים

לוח מודעות

למעלה