אני, ראיתי את הנמשל מזוית אחרת.נכתב ע"י ckuh;644853:יש משל ידוע, על כפרי נבער, שהיה אמור לקבל שכרו בסך של מטבעות זהב. מאחר והוא לא בדיוק ידע לספור, קיבל פרוטות נחושת כפי המגיע לו, ובהגיע העת הניח אותן על שולחן וכנגד כל פרוטת נחושת קיבל מטבע זהב יפה. והנה ראו את הכפרי מסתובב בפרצוף מתמוגג מנחת ומשביעות רצון עצמית, והוא לא הסתיר את הסיבה: התחכמתי, כך סיפר בגאווה, וכשאף אחד לא ראה גנבתי פרוטת נחושת אחת.
ולא הצליח הכפרי להבין שבמעשה טיפשי זה הפסיד את מטבע הזהב שהיה אמור לקבל בעד הפרוטה הזו.
ולמה אני מספרת את הסיפור הזה?
כי הדיבורים אודות ה"בזבוז" של פרוטות הנחושת לפרסום, בעוד שהן אלו המביאות את מטבעות הזהב, הזכירו לי אותו...
אתה נותן מטבע = מרוויח בריאות, עוד אחת = נחת, עוד אחת = מעבירין את רוע הגזירה.
לא שווה???????