מה בין: מודעה/הודעה, הזהרה/אזהרה, הגדה/אגדה

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הודעה היא מסירת ידיעה ( להודיע, שם הפעולה של יד"ע בהפעיל). היא יכולה להיעשות ע"י הכרזה בע"פ או בשידור או בפרסום מודעה בעיתון או בלוחות מודעות או באינטרנט וכו'. מודעה - שם עצם, הביטוי הכתוב של ההודעה.
הזהרה - שם הפעולה של זה"ר בהפעיל, להזהיר. אזהרה - שם עצם, אופן הביטוי של ההזהרה, הנוסח. שלטי אזהרה משמשים להזהרת הציבור מפני מפגעים שונים. (אזהרה: חוף אסור לרחצה; אזהרה - שטח צבאי; אזהרה - כביש משובש וכל כיו"ב)
הגדה - שם פעולה בהפעיל של נג"ד, להגיד, מקביל ל'אמירה'. אגדה - מעשה, עובדה שהיתה. (בעברית המודרנית הדביקו לזה משמעות של 'מעשה'לה', משהו שלא באמת היה).
הגדה של פסח היא קיום המצוה של 'והגדת לבנך' - זו פעולת האמירה לבנים, ולכן שמה 'הגדה'.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
מודעה היא אכן שם עצם מובהק. אבל לגבי זה:
הגדה - שם פעולה בהפעיל של נג"ד, להגיד, מקביל ל'אמירה'. אגדה - מעשה, עובדה שהיתה. (בעברית המודרנית הדביקו לזה משמעות של 'מעשה'לה', משהו שלא באמת היה).
הגדה של פסח היא קיום המצוה של 'והגדת לבנך' - זו פעולת האמירה לבנים, ולכן שמה 'הגדה'.
לפי החילוק הנ"ל שבין הזהרה לאזהרה, אגדה היתה צריכה להיות אופן הביטוי של הגדה. ובפסח היינו צריכים לומר דוקא את נוסח האגדה (בדומה לאזהרות? ואכן במחזור ויטרי הגירסא היא אגדה של פסח).

ועוד, בש"ס קשה למצוא מכנה משותף למקומות שבהם כתוב בא' או בה':
"רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה. אבל עמי הארץ אל יכנסו".
"וכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה".
"רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה, זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה".
"גד - שדומה להגדה, שמושכת לבו של אדם כמים".
"אמר לו ר''א בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות!"
"ויגד משה - דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה".

יש לי תיאוריה שבימי בית שני נכנסה צורת שמות הפעולה שמתחילים בא' מהארמית, שבה אומרים אגדתא, אבדלתא, ארמותא, אורייתא וכו', אך אין הבדל מהותי. אם רוצים לעשות בידול בשביל משמעות חדשה, שיבושם להם.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אם רוצים לעשות בידול בשביל משמעות חדשה, שיבושם להם.
דווקא בעיון באתר האקדמיה ראיתי שהם מעדיפים לוותר על הצורה באל"ף בגלל מקורה הארמי (כפי שקלעת בדבריך) ולהישאר בה"א בשביל שתי המשמעויות. הם אכן מציינים שיש שכתבו 'אגדה של פסח'.
בנעורי לימדני מורי, המדקדק המדופלם ואיש ועד הלשון מר אברהם קיסלביץ, כי חובה לבדל עפ"י מה שכתבתי לעיל, ויש בזה הגיון - איך אתה מבין את המשפט: 'סיפור הסיפור ארך כשעה'? ובכן, אין לי ספק כי הבן תבין, אבל אדם מן השורה מה יהא עליו? הוא יקרא את המשפט שלוש פעמים ואולי בסוף יבין אותו נכון, ואולי לא. בידול בין שם פעולה לבין שם עצם הוא דבר מבורך לצורך בהירות הדברים. אז לגבי פיעל אין פתרון, אבל להפעיל יש דרך נאה, ולמה לא להשתמש בה?
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
מעניין.
איך אתה מבין את המשפט: 'סיפור הסיפור ארך כשעה'?
ומה חסר אם אכתוב "הסיפור ארך כשעה"? יאמרו שלא ברור האם הסיפור ארך כשעה או שמא הסיפור ארך כשעה... ולחילופין "סיפור הדברים", "הרצאת הספר", "סיפור המעשה", "סיפור ההגדה". מ"מ חשוב לדעת מה המשמעות המקורית, כי רבים שלומדים בתנ"ך ובגמרא מילים ששינו את משמעותן, לא מבינים.
אולי אני מגזים?.. לא, לא מגזים.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
במחשבה שניה, יש לנו משקל אפעלה במקרא - ''וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה'' (ויקרא כד, ז) , וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ (במדבר ה, כו) ויש עוד אזכרות אחדות. לא חיפשתי בשרשים אחרים.
לגבי שינוי משמעות המשבש את הלומדים דוברי העברית - אכן, על דא קא בכינא. (זכורני התדהמה שאחזתני למקרא 'זהב ירוק' שבמשניות...)
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
בעצם יכול להיות ש"אזכרה" הוא לבדו שם הפעולה המקראי, והתנ"ך לא מכיר ב"הזכרה".
לא כי, הרי יש לנו הנפה - ''לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא'' (ישעיה ל, כח), הצלה - ''רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים'' (אסתר ד, יד).
(ותו לא - אלה שמות הפעולה היחידים בהפעיל שמצאתי בקונקורדנציה בה"א, ובאל"ף לא התפניתי לבדוק.)
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

תגובות
2
צפיות
598

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה