מהר"ל: הבדל בין הליכה על קרש על הקרקע לבין באויר

[שיקול דעת]

ראיתי פעם באחד מספרי המהר"ל (נראה לי באר הגולה, אבל לא בטוח) הסבר מדוע כשהולכים על קרש על הקרקע אף אחד לא יפול ממנו, לעומת כאשר הולכים על אותו עובי ורוחב קרש כשזה באויר, יפלו.
מישהו זוכר מראי מקום מדיוק?

 

[דיונון]

ראיתי פעם באחד מספרי המהר"ל (נראה לי באר הגולה, אבל לא בטוח) הסבר מדוע כשהולכים על קרש על הקרקע אף אחד לא יפול ממנו, לעומת כאשר הולכים על אותו עובי ורוחב קרש כשזה באויר, יפלו.
מישהו זוכר מראי מקום מדיוק?

יש את הסיפור המפורסם על החזון איש והבריסקער רב.

 

[שיקול דעת]

יש את הסיפור המפורסם על החזון איש והבריסקער רב.

דהיינו?

 

[דיונון]

מאן דהו זלזל באזני החזו"א בהקפדה המופלגת של הרב על כל איסור דרבנן וכו'.
אמר לו החזו"א - האם אתה נופל מהמיטה בלילה?
- לא.
ואם מיטתך תהיה על קצה צוק, תישן רגוע?
- ודאי שלא!
למה, הרי אינך נופל מהמיטה בלילה?
המשיך החזו"א - אצל הרבריסקער רב כל נדנוד איסור דרבנן הוא כמו ליפול מצוק!
כשתהיה בדרגתו תוכל להביע את דעתך האם זה מוגזם או לא.

 

[זרח]

כאן מביא זה בשם מהר"ל אבל לא מצאתי כן בפנים אלא בדומה לזה

 

[טלשופ]

בבקשה: (את מראה המקום שמעתי לפני מס' שנים מהרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א)
חדושי אגדות מסכת בבא מציעא דף לג.

כל המקיים בעצמו כך בא לידי כך. פי' כי האדם בקל פועל בעצמו יותר ממה שיפעל בזולתו, כי כאשר הוא פועל בעצמו אין דבר מתנגד לו, לא כאשר יפעול בזולתו, כאשר המקבל מתנגד לו אין מניח לפעול בו. וכאשר הוא מתירא מן עניות הרי יתן לעניות מקום לפעול בו ובא אליו הדבר, וכמו שאמר איוב (איוב ג' כ"ה) ואשר יגורתי יבא לי, כי כאשר הוא ירא מן דבר אחד והוא בעצמו מקטין עצמו לפני אותו דבר שהוא ירא ממנו, ובזה פועל בו אותו דבר. ובפרט העניות שהוא ההעדר, וכאשר נותן עצמו אל ההעדר מקבל ההעדר, שהוא רודף אחריו תמיד, ודבר זה ברור. אע"ג דשלו קודם, היינו מצד החיוב, שאינו חייב שיהיה של חבירו קודם, אבל אשר קובע בנפשו כך וזהו כאשר מתירא מן העניות אז הוא בא לידי כך, כאשר הוא בדעתו שהוא מוכן לזה. ואינו דומה למי שהוא מתירא מן הנפילה שיפול, כי אין דבר זה דומה לזה כי הנפילה הוא בשביל מכשול אשר מגיע לו מן החוץ ואינו יכול לפעול המכשול מן החוץ, אבל זה לא הוי רק חסרון והעדר ממון שבא לידי חסרון ולידי מארה, וכאשר ירא מזה דעתו הוא שהוא מוכן לזה, לזה בא לדבר זה. וגם דבר זה עצמו שהוא הנפילה אמרו הראשונים שהיראה מזה מביא לידי זה, כי אם יקח אדם לוח אחד של עץ ומניחו על הנהר לעבור על הנהר מן הקצה אל הקצה קרוב הוא אל הנפילה כאשר עובר עליו, ואם הוא מונח על הארץ לא היה נשמט רגליו ממנו. וזה בשביל כי המחשבה שמחשיב על הנפילה פועל באדם, כי השכל הוא הפועל הגמור, ומכ"ש דבר זה כאשר הוא מתירא שלא יעני, שהמחשבה והשכל הוא פועל באדם ומקבל עניות והבן זה:

 

[שיקול דעת]

בבקשה: (את מראה המקום שמעתי לפני מס' שנים מהרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א)
חדושי אגדות מסכת בבא מציעא דף לג.

כל המקיים בעצמו כך בא לידי כך. פי' כי האדם בקל פועל בעצמו יותר ממה שיפעל בזולתו, כי כאשר הוא פועל בעצמו אין דבר מתנגד לו, לא כאשר יפעול בזולתו, כאשר המקבל מתנגד לו אין מניח לפעול בו. וכאשר הוא מתירא מן עניות הרי יתן לעניות מקום לפעול בו ובא אליו הדבר, וכמו שאמר איוב (איוב ג' כ"ה) ואשר יגורתי יבא לי, כי כאשר הוא ירא מן דבר אחד והוא בעצמו מקטין עצמו לפני אותו דבר שהוא ירא ממנו, ובזה פועל בו אותו דבר. ובפרט העניות שהוא ההעדר, וכאשר נותן עצמו אל ההעדר מקבל ההעדר, שהוא רודף אחריו תמיד, ודבר זה ברור. אע"ג דשלו קודם, היינו מצד החיוב, שאינו חייב שיהיה של חבירו קודם, אבל אשר קובע בנפשו כך וזהו כאשר מתירא מן העניות אז הוא בא לידי כך, כאשר הוא בדעתו שהוא מוכן לזה. ואינו דומה למי שהוא מתירא מן הנפילה שיפול, כי אין דבר זה דומה לזה כי הנפילה הוא בשביל מכשול אשר מגיע לו מן החוץ ואינו יכול לפעול המכשול מן החוץ, אבל זה לא הוי רק חסרון והעדר ממון שבא לידי חסרון ולידי מארה, וכאשר ירא מזה דעתו הוא שהוא מוכן לזה, לזה בא לדבר זה. וגם דבר זה עצמו שהוא הנפילה אמרו הראשונים שהיראה מזה מביא לידי זה, כי אם יקח אדם לוח אחד של עץ ומניחו על הנהר לעבור על הנהר מן הקצה אל הקצה קרוב הוא אל הנפילה כאשר עובר עליו, ואם הוא מונח על הארץ לא היה נשמט רגליו ממנו. וזה בשביל כי המחשבה שמחשיב על הנפילה פועל באדם, כי השכל הוא הפועל הגמור, ומכ"ש דבר זה כאשר הוא מתירא שלא יעני, שהמחשבה והשכל הוא פועל באדם ומקבל עניות והבן זה:

יופי!! בדיוק את זה חפשתי.
תודה רבה!!