מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
בעקבות תגובתי באשכול הזה, קיבלתי בימים האחרונים כמה תגובות שהבהירו לי, אחרי שחשדתי בעניין תקופה ארוכה, כי ההבדל בין שגיאות לשון לשגיאות כתיב אינו מספיק ברור.
אנסה להסביר את ההבדל בקצרה, מקווה שאהיה מובנת.
"במה את עובדת?" "אני כותבת". "אה, כן, גם אני כותבת. רשימות מכולת". "לא, לא הבנת". "אה, את קלדנית? כן, גם אני יודעת שיטה עיוורת".
מה כוללת הכתיבה? ומה כולל הטקסט?
המושג "טקסט", בעצם, כולל בתוכו רבדים רבים. טקסט לא נולד ביום אחד, והוא לא רק אל"ף בי"ת. יש לו הרבה שלבים שעומדים מאחוריו.
אנסה למנות אותם כאן.
א. האל"ף בי"ת הוא השלב הכי בסיסי של הטקסט. הוא זה שיוצר אותו. טקסט מורכב מאותיות.
כהשוואה, נגדיר את האל"ף בי"ת של הטקסט לדרגת דומם.
ב. אחרי שלב האותיות, מגיע שלב המילה. כל כמה אותיות יוצרות ביחד מילה. מילה מורכבת מ: מ, י, ל, ה.
זהו שלב הצומח. למילה יש משמעות אדירה, מכרעת, מילה יכולה לבנות ומילה יכולה להרוג. אך היא עדיין שלב מתחיל.
ג. אחר כך מגיע שלב המשפט. כל כמה מילים שאנחנו שמים אותן ביחד, יוצרות לנו משפט.
זהו שלב המדבר. משפט מסוגל לספר לנו, משפט נושא בחובו אדם חי.
אבל, לאדם הזה עדיין אין אישיות. אנחנו עדיין לא יודעים מי הוא. הוא רק משפט, שנותן לנו אדם, אך אנחנו לא יודעים מה המשפט הזה קשור ולאן.
זה מביא אותנו לשלב הבא, והעצום:
ד. שלב הפסקה והפרק.
השלב הזה, נקרא לו שלב היהודי. זהו השלב הכולל: זה מספר לנו על הטקסט. זה הטקסט.
ואז, מגיע השלב האחרון, שהוא בעצם כולל את כל השלבים ביחד:
ה. שלב הנשמה.
בלי הנשמה - האדם הזה לא חי. בלי התוכן של הטקסט - הוא יכול להיות בלי כלום. אפס.
הנשמה היא המהות.
הרי גם השורה הזאת:
שורה תפוח אידיאלי בלי אין עוד מחר צהוב
גם היא כוללת את רוב השלבים. הרי יש לה את שלב האל"ף בית, ויש לה את שלב המילה, ואת שלב המשפט. אבל היא לא שווה כלום. כי אין לה נשמה.
הנשמה, התוכן, זהו השלב הכי מכריע בטקסט. הוא אומנם לא יכול לבוא בלי כל השלבים הקודמים (למעט ציטוטים, שיש להם נשמה גם בלי שלב הפסקה), אבל זה השלב הכי הכי משמעותי.
עכשיו איך זה מגיע למעיישה.
בעריכת טקסט, יש כמה שלבים. יש את שלב ההגהה, יש את שלב העריכה הלשונית (שזה כולל לעיתים גם עריכה סגנונית), ויש את שלב עריכת התוכן.
שלב ההגהה מתמקד על האות.
ההגהה מאייתת את המילים בצורה נכונה. כל אות שמרכיבה את המילה. היא מתקנת שגיאות כתיב ושגיאות דקדוק, כל מה שקשור למילה עצמה. אם תוך כדי הקלדה הוספנו אות מיותרת, ההגהה תתקן זאת. אם כתבנו בטעות גוף זכר במקום נקבה (תתפלאו כמה זה נפוץ), ההגהה תתקן זאת. אם שמנו רווח לפני הנקודה, ההגהה תתקן זאת.
כי זאת טעות.
שלב העריכה הלשונית מתמקד על המשפט.
העריכה הלשונית תתפוס שגיאות תחביר, תנסח את המשפט נכון יותר, תמקד את הנשוא והנושא. בנוסף, העריכה הלשונית תתקן את הפיסוק (פסיק במקום נקודה, להוריד שלושה סימני קריאה לאחד, להוסיף כאן נקודה.
הוספת מרכאות, לעומת זאת, תהיה שייכת לקטגוריית ההגהה, כיוון שזאת שגיאת כתיב.)
עריכת סגנון לעיתים תדרש גם כן, בהתאם לדרישות הטקסט ולדרישות הכותב.
עריכת הסגנון לא תעבוד עם "כן נכון ולא נכון", כי בסגנון אין שחור לבן. זה לא כמו לכתוב 'לחתוב' עם ח', שזאת שגיאה. בסגנון זה עניין של טעם. אלא שיש טעם נכון יותר, ויש טעם נכון פחות. אם הכותב אינו מרוצה מספיק מהטעם שלו, הוא יכול לשלם לאיש מקצוע שהתמחה בטעם נכון יותר.
דוגמה: איציק אמר: "אתה יכול לבוא אלי?" דן ענה: "למה?" איציק אמר: "כי משעמם לי". דן ענה: "אני אשאל את אמא שלי".
אין בכתיבה הזאת שום דבר לא נכון, אבל יש כאן הרבה שנכונים פחות. עריכה סגנונית של הקטע הזה יכולה להעלות אותו לרמת נכונות גבוהה יותר.
השלב האחרון הוא שלב עריכת התוכן. השלב הזה מתמקד בנשמה, ובשביל זה הוא בדרך כלל משתמש בפסקה/בפרק.
הזזת הפסקה הזאת למעלה וקיצוץ הפסקה השניה, תשנה את התוכן למשהו ממוקד יותר. הוספת פסקת דוגמה תהפוך את התוכן למפורט יותר. והוספת פרק בספר תהפוך את הספר להיות מובן יותר.
הלאה. מה זה קשור אלי, הכותב?
האם הכותב צריך להיות העורך? אולי הכותב הוא בסך הכל הקלדן?
ובכן. במקרה שהכותב הוא בסך הכל הקלדן, הוא לא צריך להתמחות באף אחד מהשלבים הנ"ל.
במקרה שהכותב רק כותב את המילים, הוא לא קשור לתוכן (קורה הרבה אצל סופרי הצללים), הוא צריך להיות בקיא בשלב ב, ג ולפעמים ד'. השלבים האלו מכריעים מאוד, אך ללא קשר לנשמת התוכן.
ברוב המקרים, שלנו לפחות, אנחנו צריכים לבנות את הכתבה/הסיפור/השיר. החל משלב הרעיון ועד לשלב הכתיבה. אם כך אנחנו צריכים לבנות גם את שלב הנשמה, וגם לבחור את השימושים במילה-משפט-פסקה.
אבל זה עדיין לא כולל את שלב האות. את מה שמרכיב את המילה.
אלו השלבים הכלליים בכתיבת טקסט. כמובן שהדברים נכתבו באופן כולל, וכל מקרה נוגע לגופו, אך מקווה שההבדלים בין תפקידי הכותב לתפקידי העורך ברורים כעת יותר.
בהצלחה רבה!
אנסה להסביר את ההבדל בקצרה, מקווה שאהיה מובנת.
"במה את עובדת?" "אני כותבת". "אה, כן, גם אני כותבת. רשימות מכולת". "לא, לא הבנת". "אה, את קלדנית? כן, גם אני יודעת שיטה עיוורת".
מה כוללת הכתיבה? ומה כולל הטקסט?
המושג "טקסט", בעצם, כולל בתוכו רבדים רבים. טקסט לא נולד ביום אחד, והוא לא רק אל"ף בי"ת. יש לו הרבה שלבים שעומדים מאחוריו.
אנסה למנות אותם כאן.
א. האל"ף בי"ת הוא השלב הכי בסיסי של הטקסט. הוא זה שיוצר אותו. טקסט מורכב מאותיות.
כהשוואה, נגדיר את האל"ף בי"ת של הטקסט לדרגת דומם.
ב. אחרי שלב האותיות, מגיע שלב המילה. כל כמה אותיות יוצרות ביחד מילה. מילה מורכבת מ: מ, י, ל, ה.
זהו שלב הצומח. למילה יש משמעות אדירה, מכרעת, מילה יכולה לבנות ומילה יכולה להרוג. אך היא עדיין שלב מתחיל.
ג. אחר כך מגיע שלב המשפט. כל כמה מילים שאנחנו שמים אותן ביחד, יוצרות לנו משפט.
זהו שלב המדבר. משפט מסוגל לספר לנו, משפט נושא בחובו אדם חי.
אבל, לאדם הזה עדיין אין אישיות. אנחנו עדיין לא יודעים מי הוא. הוא רק משפט, שנותן לנו אדם, אך אנחנו לא יודעים מה המשפט הזה קשור ולאן.
זה מביא אותנו לשלב הבא, והעצום:
ד. שלב הפסקה והפרק.
השלב הזה, נקרא לו שלב היהודי. זהו השלב הכולל: זה מספר לנו על הטקסט. זה הטקסט.
ואז, מגיע השלב האחרון, שהוא בעצם כולל את כל השלבים ביחד:
ה. שלב הנשמה.
בלי הנשמה - האדם הזה לא חי. בלי התוכן של הטקסט - הוא יכול להיות בלי כלום. אפס.
הנשמה היא המהות.
הרי גם השורה הזאת:
שורה תפוח אידיאלי בלי אין עוד מחר צהוב
גם היא כוללת את רוב השלבים. הרי יש לה את שלב האל"ף בית, ויש לה את שלב המילה, ואת שלב המשפט. אבל היא לא שווה כלום. כי אין לה נשמה.
הנשמה, התוכן, זהו השלב הכי מכריע בטקסט. הוא אומנם לא יכול לבוא בלי כל השלבים הקודמים (למעט ציטוטים, שיש להם נשמה גם בלי שלב הפסקה), אבל זה השלב הכי הכי משמעותי.
עכשיו איך זה מגיע למעיישה.
בעריכת טקסט, יש כמה שלבים. יש את שלב ההגהה, יש את שלב העריכה הלשונית (שזה כולל לעיתים גם עריכה סגנונית), ויש את שלב עריכת התוכן.
שלב ההגהה מתמקד על האות.
ההגהה מאייתת את המילים בצורה נכונה. כל אות שמרכיבה את המילה. היא מתקנת שגיאות כתיב ושגיאות דקדוק, כל מה שקשור למילה עצמה. אם תוך כדי הקלדה הוספנו אות מיותרת, ההגהה תתקן זאת. אם כתבנו בטעות גוף זכר במקום נקבה (תתפלאו כמה זה נפוץ), ההגהה תתקן זאת. אם שמנו רווח לפני הנקודה, ההגהה תתקן זאת.
כי זאת טעות.
שלב העריכה הלשונית מתמקד על המשפט.
העריכה הלשונית תתפוס שגיאות תחביר, תנסח את המשפט נכון יותר, תמקד את הנשוא והנושא. בנוסף, העריכה הלשונית תתקן את הפיסוק (פסיק במקום נקודה, להוריד שלושה סימני קריאה לאחד, להוסיף כאן נקודה.
הוספת מרכאות, לעומת זאת, תהיה שייכת לקטגוריית ההגהה, כיוון שזאת שגיאת כתיב.)
עריכת סגנון לעיתים תדרש גם כן, בהתאם לדרישות הטקסט ולדרישות הכותב.
עריכת הסגנון לא תעבוד עם "כן נכון ולא נכון", כי בסגנון אין שחור לבן. זה לא כמו לכתוב 'לחתוב' עם ח', שזאת שגיאה. בסגנון זה עניין של טעם. אלא שיש טעם נכון יותר, ויש טעם נכון פחות. אם הכותב אינו מרוצה מספיק מהטעם שלו, הוא יכול לשלם לאיש מקצוע שהתמחה בטעם נכון יותר.
דוגמה: איציק אמר: "אתה יכול לבוא אלי?" דן ענה: "למה?" איציק אמר: "כי משעמם לי". דן ענה: "אני אשאל את אמא שלי".
אין בכתיבה הזאת שום דבר לא נכון, אבל יש כאן הרבה שנכונים פחות. עריכה סגנונית של הקטע הזה יכולה להעלות אותו לרמת נכונות גבוהה יותר.
השלב האחרון הוא שלב עריכת התוכן. השלב הזה מתמקד בנשמה, ובשביל זה הוא בדרך כלל משתמש בפסקה/בפרק.
הזזת הפסקה הזאת למעלה וקיצוץ הפסקה השניה, תשנה את התוכן למשהו ממוקד יותר. הוספת פסקת דוגמה תהפוך את התוכן למפורט יותר. והוספת פרק בספר תהפוך את הספר להיות מובן יותר.
הלאה. מה זה קשור אלי, הכותב?
האם הכותב צריך להיות העורך? אולי הכותב הוא בסך הכל הקלדן?
ובכן. במקרה שהכותב הוא בסך הכל הקלדן, הוא לא צריך להתמחות באף אחד מהשלבים הנ"ל.
במקרה שהכותב רק כותב את המילים, הוא לא קשור לתוכן (קורה הרבה אצל סופרי הצללים), הוא צריך להיות בקיא בשלב ב, ג ולפעמים ד'. השלבים האלו מכריעים מאוד, אך ללא קשר לנשמת התוכן.
ברוב המקרים, שלנו לפחות, אנחנו צריכים לבנות את הכתבה/הסיפור/השיר. החל משלב הרעיון ועד לשלב הכתיבה. אם כך אנחנו צריכים לבנות גם את שלב הנשמה, וגם לבחור את השימושים במילה-משפט-פסקה.
אבל זה עדיין לא כולל את שלב האות. את מה שמרכיב את המילה.
אלו השלבים הכלליים בכתיבת טקסט. כמובן שהדברים נכתבו באופן כולל, וכל מקרה נוגע לגופו, אך מקווה שההבדלים בין תפקידי הכותב לתפקידי העורך ברורים כעת יותר.
בהצלחה רבה!