מדוע אין כל הנטיות למלת 'נגוע'?

[שיקול דעת]

השאלה תובן יותר לדוברי אידיש.
באידיש אומרים: איז אנגעשטעקט, אנגעשטעקט געווארן, האט אנגעשטעקט.
אבל כשזה מגיע לעברית פתאום משתנה מלת השורש: נגוע, הודבק, הדביק.
מאי האי?

 

[מטאלי]

נגע זה פצע, אי אפשר להפציע מישהו, או להיות מופצע ממשהו.
בהשאלה זה נלקח גם לנגוע במידות רעות/בחידקים וכו' שם אמנם אפשר להדביק, אבל לא להנגיע.
וההוכחה מיידיש איננה הוכחה גם כי התרגום לנגע לא בהכרח מדויק, אך בעיקר כי יידיש איננה שפה תיקנית מושלמת.

 

[אפכא מסתברא]

נגע זה פצע, אי אפשר להפציע מישהו, או להיות מופצע ממשהו.
.

אין הנידון דומה לראיה - אפשר לפצוע ואפשר להיפצע (לא בהפעיל והופעל אלא בקל ובנפעל).
לשורש 'נגע' יש משמעות אחרת בצורת הבינוני הפעול מאשר בצורה הפעילה: 'נגוע' אינו מי ש'נוגעים' בו, לכן קשה להתבטא באותו שורש באופן פעיל בשביל אותה משמעות. אולי היה אפשר לחדש: להנגיע (כי 'להגיע' זה משהו אחר לגמרי), כמו שחידשו 'להנביט' (נבטים, לעומת 'להביט' מאותו שורש במשמעות שונה לחלוטין). אבל כנראה היה יותר פשוט לומר זאת בשורש אחר.
אגב, אותה תופעה יש לנו בשורש 'שתה' - לשתות, אבל לא 'להשתות' אלא 'להשקות'. (עמית לעבודה אמר לי פעם סברה מחניקה בעניין זה, והמבין יבין.)