שיתוף - לביקורת לעבוד בלבן

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
"גזר יש?" שאלתי את ערימת הצמר שקיפצה לידי.

כדור שלג התפצח על כתפי. "יש", אינפף הזאטוט.

"יופי חמוד, תבנה בובה", אמרתי ופניתי להתחמם מאגזוז של מזדה.

"קודם אני אבנה אבא משלג ואחר כך את הילדים שלו", הסביר הקטנצ'יק בפאתוס לילדים אקראיים.

*-*-*

"א-ב-א?!"

"מה קרה?"

"זה לא מצליח לי, זה בכלל לא נראה אבא".

"למה? זה דווקא מאד יפה".

"אבל הוא מכופף כזה".

"ברור. כי הוא לא הלך לחוג ההתעמלות שאמא רשמה אותו".

"ולמה היד שלו עקומה?"

"כאן? כי הוא קיבל עכשיו חיסון".

"לא היד הזאת, התכוונתי ליד השנייה שנכנסת לו לתוך הבטן".

"אה, זה בגלל הטשולנט שחילקו למתחסנים".

*-*-*

השלג כבר התחיל לימס ולהימאס. "צדיק", קראתי, " בוא נצטלם ונחזור הביתה".

"אבל אבא, עוד לא בניתי את הילדים".

"אולי בשלג הבא", ניחמתי אותו, מביט מלא חמלה במתחסן הערירי שנמס למול מבטי ה'אמרתי לך' הירושלמיים.
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני מנסה להבין.

האבא הזה, בניברקי שהתחסן בעירו בעבור טשולנט, ומיהר לירושלים לשחק בשלג.

או אולי

ירושלמי ותיק שבמקרה קיבל מנת חמין אחרי שהתחסן?

בכל מקרה, סיפור נהדר, מבטא הרבה רגשות והתרחשויות, בקטע קצר עם כותרת עוצמתית.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  29  פעמים

לוח מודעות

למעלה