דיון לספר לך סיפור אמיתי?

שרי ו

משתמש סופר מקצוען
לעניות דעתי השאלה הפוכה
איך מעלילה מומצאת אפשר ללמוד מסר?
אפשר בהחלט להשחיל מסרים בעלילה מומצאת
אבל מהעלילה עצמה מהסיפור... איך נלמד אם הוא לא באמת קרה.
נכון לגבי סיפורי השגחה, שהם מגוחכים לחלוטין אם הם מומצאים.
ונכון גם לגבי גישה של 'בואו נלמד מהגיבור מוסר השכל איך צריך להתנהג' - כי הגיבור הרי לא היה ולא נברא.
אבל יש משהו אחר שדוקא סיפור בדיוני יכול לתת:
סיפור טוב הוא משקף מציאות, וממילא עוזר להבין אותה.
נניח שהסיפור עוסק בהורים המתמודדים עם גידול ילד שיש לו צרכים מיוחדים שדורש התמסרות יוצאת דופן, ושממש סוחט את הכוחות ביום יום, עד לקצה: הסיפור ממחיש את ההשקעה וההתמסרות של ההורים לאורך השנים, את הויתורים הרבים שהם נאלצים לעשות במגוון תחומים - ואז, באופן כלשהו, את האמת שחובטת בהם אחרי 25 שנים כאלה: החמצה גדולה וכואבת שהייתה להם בגידול ילדיהם האחרים, ומחירים כואבים שהם שלמו, בלי להיות מודעים לכך, ובלי שבאמת רצו בהם.
סיפור כזה מעביר לקוראים תחושה חזקה, ומשפיעה מאד, והוא כמעט חייב להיות בדיוני - כי מעטים האנשים שיסכימו לחלוק את האמת הפנימית של סיפור חייהם.
או, נניח - שאותו סיפור יסתיים אחרת: ההורים אחרי כל השנים מאושרים בבחירה שלהם, והאחים אומרים שאמנם בזמנו הם התרעמו, אבל בסופו של דבר הם נתרמו מהחיים עם האח הזה. - סיפור כזה אומר לקוראים משהו שונה לגמרי על החיים.
כך שביסודו של דבר - לסיפור בדיוני יש כוח חזק של השפעה.
ככל שהוא נאמן יותר למציאות - הכוח שלו חזק יותר.
ואם הוא נאמן חלקית למציאות, ובחלק מזייף - נוצרת בעיה של העברת מסרים בלתי נכונים, של יצירת תמונה מוטעית.
הרבה נזקים חינוכיים נוצרים בנישה הזו, שהיא כאילו חורקת מבחינה ספרותית, אבל למעשה גורמת נזקים מבחינה ערכית.

ורק הבהרה - בדוגמה נגעתי כאן בנושא כואב בלי להתכוון להכנס אליו.
ברור שיש מקרי קצה שבנוגע אליהם אין שאלה מה הנכון - כמו ילד חריג שנעשה אלים ושלא מצליחים להתמודד עם האלימות שלו. בצד השני יש הורים שמגדלים ילד עם צרכים מיוחדים אפשריים יחסית, ואכן מצליחים להתמודד נכון, ולתת במקביל גם לילדים האחרים מה שהם זקוקים לו.
בתווך יש הרבה סיפורי חיים מורכבים, שקשה למצוא בהם את הנכון. כמובן שלא באתי להביע עמדה. ורק לצורך הענין: אם סופר בוחר לכתוב על נושא כזה, הוא צריך לערוך תחקיר טוב לא רק על הנושא, אלא בנוגע לדמויות שהוא בחר ליצור, ולסיפור החיים האישי שלהן.
האחריות שלו היא לא על כך שהן תבחרנה נכון, אלא על כך שהקוראים יבינו נכון את הבחירה שלהם, ואת התוצאות שלה, והשיספור לא יזייף להם אמיתות חיים, אלא הפוך.
 
נערך לאחרונה ב:

BEYOND

משתמש מקצוען
מסר של השגחה פרטית או סיעתא דשמיא
מסכימה, בהחלט לא מתחברת לשיטת ההשגחה הפרטית כפתרון מדהים והפי אנדי בסיומם של סיפורים מפותלים ועקלקלים, אבל מסר זה לא רק זה.
מסר זה מוסר, משהו שלומדים והולכים איתו הלאה
באופן אישי יש ספרים / סיפורים לא אמיתיים בכלל שקראתי והמסר שלהם היה חזק ונשאר הלאה
בלי שום השוואה להמון סיפורים אמיתיים.
ומה עם משל, מה זה אם לא סיפור מומצא שמעביר מסר

זה לא שאי אפשר זה פשוט פחות מחייב. לאמת יש כח שמשפיע מה שאין אצל המצאה מהדמיון.
כן יש משהו בסיפורים אמיתיים שיש בהם יותר תוקף לדברים כביכול.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
רגע, בא נעשה סדר בין "מציאות" ו"דמיון" בסיפור:
בכל סיפור יש עלילה.
העלילה מורכבת מדמויות, מהלכים, ותוצאות. (דמות עושה מהלך ומקבלת תוצאה, שמשפיעה על דמות אחרת וכו'.)

דמויות:
בסיפור אמיתי, הדמויות מתבססות על המציאות, לרוב בשילוב קל של דימיון.
בסיפור דמיוני, הדמויות מתבססות על אנשים שהסופר מכיר, בשילוב בינוני-כבד של דימיון.

מהלכים:
בסיפור אמיתי הם יהיו לקוחים מן המציאות.
בסיפור דמיוני - דמיוניים.

תוצאות:
גם בסיפור אמיתי וגם בדמיוני, הם חייבים להתבסס על המציאות. לזה קוראים - אמינות. לא יתכן שילד ידליק מתג תמים בחדר מדרגות, ויגרום בזה לפיצוץ בין גלקטי. זה פשוט יהיה סיפור גרוע (או קטע סאטירה נהדר, גם אופציה).

המסר הוא בעצם האמירה לקורא "לפני שאתה נוקט בחייך מהלך כזה או אחר, שים לב שהתוצאה עלולה להיות...".
לכן עניין המסר בעיקרו לא קשור לאמיתיות הסיפור, כיוון שגם בסיפור דמיוני התוצאה תמיד תהיה מציאותית. הדגימה זאת יפה @שרי ו
אלא מה? כאשר הקורא יודע שהסיפור קרה במציאות, הוא יעניק משקל רב יותר לרעיון שתוצאה כזו יכולה לקרות גם לו. על דרך "אל תאכל צונן... שלא תמות כשם שמת פלוני".

אגב, ניתן לראות לאורך הדורות, שגדולי ישראל השתמשו גם בסיפורים שלא היו ולא נבראו כדי להעביר מסר. קוראים לזה בלה"ק - משל.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
המסר הוא בעצם האמירה לקורא "לפני שאתה נוקט בחייך מהלך כזה או אחר, שים לב שהתוצאה עלולה להיות...".
זה סוג אחד של מסר, כמו למשל הסגנון של השגחה פרטית, ואכן הכי מתקבל אצל הקורא בסיפור אמיתי.
אבל לפעמים המסר הם תובנות חיים שנכונות תמיד, ואז לא משנה מה הרקע לעלילה.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זה סוג אחד של מסר, כמו למשל הסגנון של השגחה פרטית, ואכן הכי מתקבל אצל הקורא בסיפור אמיתי.
אבל לפעמים המסר הם תובנות חיים שנכונות תמיד, ואז לא משנה מה הרקע לעלילה.
מסכימה שהרקע משנה רק בחלק מהמקרים, אך גם תובנות חיים כאלו נכללות בהגדרה הזו, לעניות דעתי.
למשל האמירה "החיים הם לא שחור לבן". נניח שסופר הכניס אותה כמסר בסיפור.
המשמעות של האמירה הזו היא: "אם אתה עומד לפני מהלך שמתבסס על האמירה - יש כאן צד שחור וצד לבן - אתה טועה, ותגיע לתוצאה לא נכונה."
ואת האמירה הזו הסופר העביר בעזרת מהלכים שהדמויות עשו אצלו, והצגת התוצאות שלהם. מהלך יכול להיות גם מהלך מחשבתי או רגשי, לא דווקא פעולה מעשית.
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מסכימה שהרקע משנה רק בחלק מהמקרים, אך גם תובנות חיים כאלו נכללות בהגדרה הזו, לעניות דעתי.
למשל האמירה "החיים הם לא שחור לבן". נניח שסופר הכניס אותה כמסר בסיפור.
המשמעות של האמירה הזו היא: "אם אתה עומד לפני מהלך שמתבסס על האמירה - יש כאן צד שחור וצד לבן - אתה טועה, ותגיע לתוצאה לא נכונה."
ואת האמירה הזו הסופר העביר בעזרת מהלכים שהדמויות עשו אצלו, והצגת התוצאות שלהם. מהלך יכול להיות גם מהלך מחשבתי או רגשי, לא דווקא פעולה מעשית.
לא, מנסה לחשוב על מה כן, תסלחי לי על הדוגמאות שאני ממציאה עכשיו...
למשל מסר: בן אדם יכול להרגיש וותרן אבל באמת יסדר את כולם כך שלא יצטרך לוותר.
או כמו ששרי ו כתבה - אמירה כמו: גם אם משקיעים במה שצריך ונצטרך, אפשר לגלות אחרי זמן שהחמצנו את הדברים האחרים.

זה יותר תשומת לב למציאות החיים. לבחירות שאנחנו עושים. לאיך שאנחנו חיים.
וזה לא משנה מה העלילה שמובילה את הסופר והקורא לשימת הלב.

כמובן שגם כאן אפשר לומר שרק בסיפור ההורים הפסידו מכך שלא השקיעו מספיק בילדים ה'רגילים' או רק בסיפורים יש דמויות צבועות או לא מודעות לעצמן או רק הסופר הוא זה שהוביל את הדמות כך שהיא תתנהג בצורה כזאת כדי שנלמד את המסר.
הסצנות, האופן בו הדמויות מתנהגות, הסיבות והתוצאות - גם בסיפור מומצא כל אלו לקוחים מהמציאות. ולכן לא רואה למה לסיפור אמיתי יש יותר תוקף.
הרי גם בסיפור אמיתי אפשר לומר שזה רק בסיפור הספציפי הזה, ולא צריך לקחת את זה כך. וגם אם הגיבור ההוא גילה שהחיים הם לא שחור לבן זה חל רק על מהלך החיים שלו, שכמובן ייחודי לכל בן אדם.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
לא, מנסה לחשוב על מה כן, תסלחי לי על הדוגמאות שאני ממציאה עכשיו...
למשל מסר: בן אדם יכול להרגיש וותרן אבל באמת יסדר את כולם כך שלא יצטרך לוותר.
או כמו ששרי ו כתבה - אמירה כמו: גם אם משקיעים במה שצריך ונצטרך, אפשר לגלות אחרי זמן שהחמצנו את הדברים האחרים.

זה יותר תשומת לב למציאות החיים. לבחירות שאנחנו עושים. לאיך שאנחנו חיים.
וזה לא משנה מה העלילה שמובילה את הסופר והקורא לשימת הלב.
את מדברת על המסר כמו שהוא.
אני מדברת על הצורה שבה מכניסים מסר בעלילה.
כדי להכניס את המסר, כך שהקורא יצליח לשים לב אליו וכו', הדמות צריכה לבצע את המהלך עליו רוצים ללמד, וללמוד מתוכו. כך הקורא יכול ללמוד זאת גם ללא שיבצע בעצמו את המהלך.
ההבדל, אם הבנתי את דעתך נכון, הוא שאת מדברת על המסר היוצא. הקורא לא אמור ללמוד רק על "כך נכון או לא נכון להתנהג בסיטואציה המאוד ספציפית שבה מתרחש הסיפור", אלא להגדיל ראש ולהבין שגם הוא עובר סיטואציות דומות במישורים אחרים בחייו.

אכן, ניתן ללמד זאת בעזרת הרבה מאוד עלילות, והרקע כביכול לא באמת משמעותי. אבל הרקע מאוד משמעותי לשאלה - האם הקורא ישים לב למסר?
לכן, למשל, אם ארצה להעביר מסר לבני נוער, אשתמש בעלילה יותר סוערת מאשר אם ארצה להעביר מסר לילדים בני שנתיים.
כמובן שגם כאן אפשר לומר שרק בסיפור ההורים הפסידו מכך שלא השקיעו מספיק בילדים ה'רגילים' או רק בסיפורים יש דמויות צבועות או לא מודעות לעצמן או רק הסופר הוא זה שהוביל את הדמות כך שהיא תתנהג בצורה כזאת כדי שנלמד את המסר.
הסצנות, האופן בו הדמויות מתנהגות, הסיבות והתוצאות - גם בסיפור מומצא כל אלו לקוחים מהמציאות. ולכן לא רואה למה לסיפור אמיתי יש יותר תוקף.
הרי גם בסיפור אמיתי אפשר לומר שזה רק בסיפור הספציפי הזה, ולא צריך לקחת את זה כך. וגם אם הגיבור ההוא גילה שהחיים הם לא שחור לבן זה חל רק על מהלך החיים שלו, שכמובן ייחודי לכל בן אדם.
מסכימה לחלוטין.
לעיתים נכנס כאן אלמנט פסיכולוגי שקיים אצל חלק מבני האדם וגורם להם להתייחס ברצינות יותר כאשר מופיעה השורה "סיפור אמיתי". קורה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט פ'

קכט פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים:קלא פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי:קלב פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:קלג פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן:קלד פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ:קלה פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ:קלו פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ:
נקרא  6  פעמים

לוח מודעות

למעלה