סיפור בהמשכים לנפץ את הבועה - סיפור קצר

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק 1.
שלי פשטה את בועתה ותלתה אותה במתלים המסוגננים שעל הקיר מאחורי הדלת.
ברי, בעלה, הרים את ראשו.
''הרחוב מלא בועות! שקופות, מתגלגלות, רוחשות- כמו איזו אמבטיה ענקית!
ותחשוב שעד לא מזמן כמה חדשים בס"ה אנשים היו מסתובבים כך פשוט -אפילו בלי מסכות- דוחפים, מתחבקים- הזוי"
הבועות היוו פתרון גאוני לכל מצב הקורונה.
הן התנפחו סביב הגוף - מטר לכל צד וכך מנעו מפגש בן פחות משתי מטר בין אדם לחבירו, ונסגרו על חגורת המותניים - כך שהידיים וכל פלג הגוף העליון היו מוגנים.
הן כללו מערכת מתוחכמת לסינון האוויר, ובעזרת חיישנים אלקטרוניים קלטו מדדים גופניים משתנים, כך הקלו על משרד הבריאות לאתר חולים סמויים,
הבועות איפשרו לימודים סדירים והזדמנות לשיקום הכלכלה.
פרופסור דייויס ג'יניוס, המדען שפיתח אותם הועמד לפרס נובל, והבועות כבשו מדינה אחר מדינה בכל רחבי העולם.
שלי סדרה שוב את בועתה על המתלים לצד הבועה של בעלה.
החומר ממנו הייתה עשויה הבועה היה אלסטי וחזק, ואפשר עמידות לצד גמישות.
כולם היו תמימי דעים שזהו פתרון מושלם.
עדש... דברים משונים החלו להתרחש.
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק 2.

תחילה לא שתה ליבה לעובדה שמשהו אינו כשורה.
יצאה כהרגלה החדש - עם הבועה כמובן מן הבית לכיוון המרכז המסחרי
השמיים בהקו בתכלת, והדשא שצמח בגינת השכנים נראה ירוק וחי ממסוגר בשיחי ורדים סמוקים.
שלי מצמצה, משהו בבועה התיירק מעט, בהמשך הרחוב זה עבר, הכל נראה כרגיל.
כשחזרה העיפה שוב מבט אל דלת שכנתה, דולי
מובייל אמנותי היה שזור מעל ואדנית עמוסה גרניום לבלבה בצד. ושוב הבועה התכהתה? התעכרה? אולי דמיינה.
מיהרה להניח את המצרכים ולפתוח את דלת הבית -
ושוב להרים ולהכניס ולהניח ולהוריד ולתלות ולנער את הראש.

אמי חיכתה לה ליד השער.
סוף סוף אפשר לחזור לפעילות גופנית משוחררת וטובה! אין כמו יציאה לאויר הצח בהליכה נמרצת משחררת אנדורפינים. ולא רק.
הן פסעו בקצב אחיד, מזורז, נושמות את האויר, בולעות את המראות כמו פרפר שאך יצא מן הגולם, שיכור חופש.
מולן עברו עוד אנשים, זוגות, ומדי פעם מכרה. כולם שמחים לצאת-אחרי התקופה הקשה.
מישהי מוכרת פסעה לקראתן. לבושה מוקפד וחזותה זוהרת . שכנתה דולי.
הן חייכו והמשיכו הלאה כשאמי פלטה - ''לא ידעתי שאת מקנאה בה!'' -
מה?... שלי פנתה אליה, בועתה מוורידה קלות,
''בתור מה את חושבת כך? מה גורם לך לומר את זה?''
"רואים"... אמי צחקה!
וכששלי תפסה שהשמש ירדה פתאום בשקיעה עזה או שהמשקפיים שלה כוסו צלופן אדום או שהבועה שלה היתכן, אדומה כולה, הוסיפה אמי, ''ואל תכעסי עלי כל כך!''
שלי הרגישה שקורה לה משהו. ''את מגדת הו.. הווה, או מה?'' ניסתה לזרום בקלילות
''זה פשוט, תירגעי תקשיבי שניה.
זוכרת כשהיינו ילדות היתה אופנה כזאת של טבעות מצב רוח?''
מה עכשיו נוסטלגיה, הרהרה שלי ביאוש, היא חייבת להבין מה קורה פה -
" הטבעות הטיפשיות ההן היו מכוונות לפי חום הגוף " התיזה.
"נכון, ומה שקורה עם הבועות - גם זה קשור לחום גוף, אבל גם לדופק ולעוד פרמטרים גופניים שמעידים על תנודות נפשיות! אז מה, את באמת מקנאה חזק בדולי הא? לא ידעתי את זה עלייך! לא יאומן!
שלי לא זכרה מה הגיבה אם בכלל. החישה דרכה הביתה, סהרורית כולה.
 

פרוגמטי

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
D I G I T A L

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק 3.

ברי מרים את ראשו. שותק.

מרים שוב את הראש מהעיתון. מקפל אותו ונותן בה מבט שמתאמץ כ"כ לחדור. להבין. לפצח את החידה האינסופית הזאת שנקראת אישה.

"את עדיין בבית" קובע, משאינה מגיבה. "היית כ"כ הרבה בבית!, היו לך תכניות רבות כ"כ - הקורס לשזירת טוליפים - וקניות - אפשרתי לך באשראי, את לא יוצאת?, לא תה עם חברות? שלי, לא מפגש עם דן ורוזי הקטנים? כה כמהנו אליהם, לא תביאי אותם הנה?"

שלי רק ישבה, ראשה רכון, והיא מנידה אותו מצד לצד בעצבות שקטה
" כה שמחנו ברעיון הבועה. כל האפשרויות נפתחו... ואת נשארת באותם פנים של בידוד?" נשף בתסכול, כיצד עוד יוכל לרצותה.

"זה דווקא בגלל הבועה" מאמציו נגעו לליבה היא ריחמה עליו ושיתפה אותו.

ברי התפעל.

אחר פרס שוב את העיתון, ''תראי מה קורה'' סובב את הדפים הרחבים לעברה.
במדינות מסוימות במזרח התיכון נצפו בועות רבות בגווני שחור ואדום. אימת מוות.
בארצות אירופאיות אחדות בועות לבנות וקשות - אדישות-
מדענים וחוקרים פתחו במרוץ בניסיון לפתור את הבעיה שמטרידה בעיקר אנשי ציבור, מפורסמים ופוליטיקאים, אבל לא רק... הוא מקפל שוב את העיתון, ורוכן קדימה.

''אבל שלי'' הוא לואט ''תסמכי עלי - יש לי פתרון.''





וכך מצאה את עצמה בתוך הבית, בתוך הבועה, עם כל מערכת האיפור שלה, מורחת מבפנים קרמים ושכבות של מייקאפ, ופודרה וקונסילר ובעיקר חומר מקבע, כל דבר שיקבע, שיחזיק את הצבע המקורי.
נס שיש כאן מסננות אויר, אחרת הייתה נחנקת מכל הספריי.

אח"כ רצה לחלון, לא העיפה מבט בוילון התחרה האהוב, שהשתובב עם הרוח בין פסי האור, לא הבחינה בדרך בעציץ החרציות שקרץ בעיניו הצהובות, ולא השיתה ליבה לבשלותם העסיסית של הפירות בקערת העץ. רצה היישר אל עבר החלון, מצמצמת מבט, בוהה בבית שמולה. רואה בעיני רוחה את המרצפות הבוהקות, את שלוות החיוכים ואידי הקקאו.

ושוב ליבה מתכווץ ובלי שליטה בועתה שמה ללעג את מאמציה והופכת ירוקה. ירוקה לחלוטין.
ושלי בכוח מתנתקת מן החלון ופונה תיכף לארון הצדדי במדף העליון - שם טמנה את צבעי הידיים של הנכדים - אוי הנכדים, רוזי ודן המתולתלים האהובים שלה.

בתזזיתיות כמעט, מרחה גואש כחול אטום ולבן מוחלט וחום ושחור וכל דבר שיסתיר את הירוק המבייש הזה.
אולי תעטוף מסביב עם בד? תפרוש משהו פרחוני, עם סרט מקושט? מחשבות טיפשיות... הרי זה יחסום לה את כל שדה הראייה, ואם תשאיר שטח פתוח הירוק ירוק המאוס הזה יבלוט! ויסגיר אותה... את הקנאה היוקדת הזאת שאסור לה להתגלות.

הגואש לא עזר.
כך הבינה בעודה מתבוננת בקפדנות אובססיבית בדמותה התמירה של שכנתה המשייטת באצילות בגן. הליכתה וכל תנועותיה שידרו – עושר ומלאות, כולה אומרת בלי מילים יש. יש לי. והבועה שלה - הבועה של דולי – שלי נדרכה.

הבועה של דולי האירה קלות.

מן זוהר צהבהב קרן ממנה.

שלי בהתה בבועתה הירוקה שנראתה דוחה במיוחד עם גיבוב צבעי הידיים המרוח עליה.

ופתאום הבליח בה רעיון – היא הלכה לחפש פנס!
 

פרוגמטי

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
D I G I T A L
שמתאמץ כ"כ לחדור. להבין...

"את עדיין בבית" קובע, משאינה מגיבה. "היית כ"כ הרבה בבית!, היו לך תכניות רבות כ"כ -
בתוך טקסט לקריאה רציפה מומלץ להימנע מראשי תיבות ("שח"ו"). אלא אם אלו ראשי תיבות שנקראים כמו שנכתבים כמו אדמו"ר, שליט"א, תנ"ך.
הסיפור כתוב מאוד יפה.
אם הבנתי נכון אז המסר קצת בולט ואולי אפשר להסתיר אותו קצת.
 

AtArA R

תוכן. אש.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
אם הבנתי נכון אז המסר קצת בולט ואולי אפשר להסתיר אותו קצת.
ומי יודע, אולי תופתע מהסוף...
יכול להיות...
אבל זו לא הנקודה, לדעתי.
סיפור המחולק לפרקים, גם אם יש בו פאנץ' מעולה ומפתיע ששמור לסוף, עדיין אמור להיות מעניין לכל אורך העלילה.
אישית- אהבתי את הפרקים הראשונים דווקא בגלל ההפתעה שבהם. הפרק השלישי לא הוסיף לי כלום. לא היה בו שום תפנית, שום חידוש, שום תגלית, שום טוויסט. תקראו לזה בכל שם שהוא- לי הוא הרס את הרצף. כבר לא מחכה כמו קודם לקרוא את ההמשך...
חבל, כי הרעיון היה יצירתי וחדש. וכדי לשמר את האפקט צריך לשמור על רצף של שיא אחר בכל פרק...
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יכול להיות...
אבל זו לא הנקודה, לדעתי.
סיפור המחולק לפרקים, גם אם יש בו פאנץ' מעולה ומפתיע ששמור לסוף, עדיין אמור להיות מעניין לכל אורך העלילה.
אישית- אהבתי את הפרקים הראשונים דווקא בגלל ההפתעה שבהם. הפרק השלישי לא הוסיף לי כלום. לא היה בו שום תפנית, שום חידוש, שום תגלית, שום טוויסט. תקראו לזה בכל שם שהוא- לי הוא הרס את הרצף. כבר לא מחכה כמו קודם לקרוא את ההמשך...
חבל, כי הרעיון היה יצירתי וחדש. וכדי לשמר את האפקט צריך לשמור על רצף של שיא אחר בכל פרק...
תודה על הביקורת הבונה, עדיף ויעיל בהרבה על פני לייקים המוניים!
הסיפור נכתב במקור כיחידה אחת.
אני חילקתי אותו לפרקים בכדי להקל על הקריאה.
יכול להיות שזו הייתה טעות.
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קילומטרים ואלפי קילומטרים משם נאבקו עוד מתמודדים. תחילה השתוממו אחר השתדלו במידה זו או אחרת ביצירתיות שופעת או בהישרדות חסרת אונים. טיפים אנונימיים לצד בקשות לעזרה בשמות בדויים התרוצצו ברשתות החברתיות.



" מבוכה תוך כדי נאום ראש הממשלה בעודו מבטיח לפצות את העצמאים – בועתו האפירה, השקר נגלה לעין כל, שריקות בוז נשמעו בקהל "



" אבא שלי אוהב אותי מאד כך התברר לי " חושף בגילוי לב נער המשתייך למכונים נוער בסיכוי.



מחקר פורץ דרך: חולים בעלי בועות מאירות צפויים לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר.



פרמטרים חדשים בקבלה לעבודה, סיכויי בעלי בועה מאירה יותר, גבוהים בעשרות אחוזים מסיכויי מתמודד בעל בועה עכורה.



תחקיר: בקרב המגזר החרדי נצפו בועות מאירות המכונות "חיוביות" באחוזים גבוהים במיוחד, דמויות רבניות לצד " צדיקים נסתרים " עוד בהרחבה בכתבה.



עוד במגזר: קיפאון בשוק השידוכים , עכב מקרי מבוכה ואי נעימויות רבים מדי.



ואז הופיעו התנועות...



" שמי הפס " היו קבוצות צעירים שהופיעו בגלוי בבועותיהם הרבגוניות

" קבלו אותי איך שאני " הייתה לסיסמתם של פורקי עול ה''מה יחשבו עלי''

והיו כאלה שאף התהדרו במראם החדש – " גם אני חסר סבלנות " לצד " כחול הוא הצבע היפה בטבע". מומחים למדעי החברה נחלקו בדעותיהם האם ההתרחשות תביא לחברה מתוקנת יותר, משום שחשיפת הרגשות החברתיות ייתן לאנשים להתמודד בכנות עם סביבתם, או שהדבר מהווה חומר נפץ דליק ומסוכן.

ברי עכב אחר כל ההתרחשות בעניין.

אך אשתו לא הייתה בת עשרה גמישה ופרפרית. היא אישה מכובדת בעלת מעמד. וההשתנות של הבועה ערערה בה כמעט את יסוד קיומה – היא הרעידה את הכבוד שלה.





שלי הלכה ונעשתה מדוכאת. הבידוד מרצון שכפתה על עצמה החזיר אותה לימים הקשים של פרוץ הקורונה, ימים שניתקו אותה מנכדיה המתוקים, מבתה, חברותיה וכל העולם שבחוץ.

ימים ללא עבודה, עולם משותק, סגר בבתים ושמועות לא טובות ומדאיגות. למה לה לקום ולהתלבש, למה להתאמץ עכשיו – חשה שהיא פשוט שוקעת. עם אמי נתקה כל קשר לאחר שזו התעניינה בלעג קל על צבע בועתה. ברי התחנן שתבליג, שתמחל על כבודה בכדי לא להפסיד את נפלאות החוץ – אך שלי הרגישה שאינה מסוגלת. זה היה פשוט גרוע מדי.

אולי פשוט תארגן מסוק שירים אותה מהבית ותעבור – רחוק מהבית שממול – מהבועה המאירה הזאת של השכנה –

או שפשוט –

היא קמה פתאום. מה יש לה להפסיד? החליקה מהר לתוך הבועה. פתחה את הדלת.

ממול היתה גם כן דלת פתוחה.

ודמות עם בועה זוהרת, הזדקפה עם משפך בידה.

ושלי עשתה את זה. הישירה מבט לשכנתה דולי ובדחיפות ירתה את המילים – "איך הקסמת את הבועה שלך? איך את שולטת בה, כיצד היא מאירה ולעולם אינה משתנה?? אנא גלי לי את סודך!''

דולי חייכה חיוך נעים ונשענה על המשקוף:

"אין בועה שלא משתנית! כאשר הלב מלא ורחב- הוא מאיר, והבועה בעקבותיו. היא אחריו גם כאשר הלב מתכווץ ומחשיך מתחושות קשות. כולנו בני אדם בעלי עליות ומורדות, אך ניתן לשפר את עצמינו, ליפות את ליבנו וממילא את הבועה שאופפת אותנו.


ואני...

עם לב פגום נולדתי, ובילדותי השתילו לי קוצב לב. לב מתכת לי, לא לב בשר ודם..."


סוף
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
סיפור מעניין, כתוב בצורה סוחפת ומלא השראה.
רק תהיה קטנה:
עם לב פגום נולדתי, ובילדותי השתילו לי קוצב לב. לב מתכת לי, לא לב בשר ודם
ממש לא הבנתי איך זה פותר את העניין...
קוצב לב רק שולט על קצב פעימות הלב, ולא מחליף את הלב ללב מתכת.
ככה שהשינויים הקטנים בחום הגוף אמורים לפעול בדיוק כמו אצל כולם, ולא להשאיר אותה קפואה על מצב אופטימלי, למיטב הבנתי.
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
סיפור מעניין, כתוב בצורה סוחפת ומלא השראה.
תודה רבה.
קוצב לב רק שולט על קצב פעימות הלב, ולא מחליף את הלב ללב מתכת.
ככה שהשינויים הקטנים בחום הגוף אמורים לפעול בדיוק כמו אצל כולם, ולא להשאיר אותה קפואה על מצב אופטימלי, למיטב הבנתי.
מכיוון שפעימות הלב נותרות כסדרן, הדבר מונע מן המח להפריש את ההורמונים המופרשים בעת חרדה/ דיכאון/ קנאה וכו' וממילא הגוף לא מזיע יותר/ חם גופו עולה וכו' ;)
ובנימה רצינית יותר:
המילים לב מתכת נכתבו לתפארת המליצה בלבד.
הפיכת שכנתה דולי לרובוט של ממש הייתה הופכת את הסיפור מאלגורי משהו למדע בדיוני של ממש, ולכן הגם שבדרך כלל צריך לדייק בפרטים, במקרה הזה לדעתי עדיף להניח לקורא לפתור את העניין כיד דמיונו הטובה עליו...
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הפיכת שכנתה דולי לרובוט של ממש הייתה הופכת את הסיפור מאלגורי משהו למדע בדיוני של ממש, ולכן הגם שבדרך כלל צריך לדייק בפרטים, במקרה הזה לדעתי עדיף להניח לקורא לפתור את העניין כיד דמיונו הטובה עליו...
כיוון שלאורך הקטע יש דיוק רב בפרטים, אצלי (לפחות) התקבלה התחושה שמתואר כאן "מקרה שיכול היה לקרות", כביכול.
לכן, ברגע שנעשה שימוש בכלי שכבר קיים, המוח תרגם זאת אוטומטית לכל מה שידוע עליו.
כך שבעצם, ההערה שלי היא מחמאה על הדיוק והאמינות הכללית של הסיפור כולו.
(לדעתי אולי כדאי היה להמציא ביטוי חדש. פרוטזת לב או כל ביטוי שיעלה ויבוא, כדי למנוע את הבלבול.)
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כיוון שלאורך הקטע יש דיוק רב בפרטים, אצלי (לפחות) התקבלה התחושה שמתואר כאן "מקרה שיכול היה לקרות", כביכול.
לכן, ברגע שנעשה שימוש בכלי שכבר קיים, המוח תרגם זאת אוטומטית לכל מה שידוע עליו.
כך שבעצם, ההערה שלי היא מחמאה על הדיוק והאמינות הכללית של הסיפור כולו.
(לדעתי אולי כדאי היה להמציא ביטוי חדש. פרוטזת לב או כל ביטוי שיעלה ויבוא, כדי למנוע את הבלבול.)
מכיוון שכפי שציינתי הסיפור נכתב ע"י אשתי { @לעוף ) ואני רק אורח בו כמו כולם (וגם מארח זמני עד שהיא תוכל להצטרף לקהילת כתיבה) כל הנאמר הוא דעתי האישית, ובטח שאינני בעל סמכות לשנות ולו פסיק על דעתי .
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  13  פעמים

לוח מודעות

למעלה