קורונה למידה מרחוק - סיכום ביניים

שרית קובל

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
אני עדיין פה.
את אמיתית?????????????
הייתי צריכה עובדת כמוך :)
"אז איך נמסור את השיעור היום?" ;)
כאמא ל6 בנות שכל היום מקשיבות, יש לי לתת עצות,
אם את צריכה רעיונות מחודשים - אל תפחדי לפנות.... [אבל לא ב4 בבוקר]

(וזה לא אומר שאין מריבות)
אז במקום מריבות - השקענו 500 ש''ח
עברנו חברה, קנינו עוד 4 טלפון ניידים, ולכל ילד יש בחדר שלו מכשיר שלו בלבד, שלא יוצא מהחדר.

ומריבות בין אחים - זה חלק מהחיים.
אבל לפחות לא על ה'כתה' [כלומר הטלפון] שלהם.
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
אני לא יודעת
אצלי אתמול חגגו הבוקה והמבולקה,
מה, אני האמא היחידה שרוצה ב-8:30 בערב קצת קצת שקט???
אין לי כח לבכיות, לצעקות, למשחקים שמבולגנים בכל מקום, לחוסר ההספקים (ערימת גיהוץ של 3 שבועות ועוד לא הגעתי אליה) ערימות כלים בכיורים, כי כמה ששוטפים-מתמלא אחרי דקה, ולישיבה עם כל ילד (אני או בעלי ואז השני אחראי על העסקת הקטנים, להפחתת נזקים) שטיפה של בית, מינימום פעם בשבוע, והשירותים-מי מדבר עליהם? בישולים והכנת אוכל מסביב לשעון....
ב-8:30 רוצה שקטטטטט, הגדול שלי בן 9, אני צריכה קצת זמן לאפס את עצמי, לשמוע קצת שקט, קצת לשבת בלי לעשות ולרוץ ולרדוף אחרי הזמן
אוף, אני נשמעת אגואיסטית, אני מקווה שכמה הורים בקהל יזדהו איתי...

אבל אתמול התפוצצתי, זהו, נמאס לי, הגעתי לכמה מסקנות שהעלו לי את סף העצבים גבוה גבוה, הבכור שלי קיבל לעשות אתמול 4 דפים בספר חשבון, הוא ישב עד 9, ודי, אני רוצה אותו במיטה-אבל מתי הוא יעשה את זה? בשבת??? הבת שלי בא' קיבלה גם 4 דפים בחשבון, ואין לי כח לשבת איתה כ"כ הרבה שעות, וזה בנוסף לעוד 4 שיעורים שהיו לה, ולא עמדתי בזה...

הנה המסקנות:

א. בתודה לקל, סיימתי את חוק לימודיי לפני הרבה שנים, וממש לא מתחשק לי לחזור אליהם בשום צורה...
ב. קשה לי שהמערכת החינוכית קובעת את סדר היום בבית, שמשתנה בהתאם לנסיבות של ביה"ס\חיידר\מורה\רבי כל יום, נמאס לי להשכיב יום אחד את הילדים ב-10 ויום אחד ב-8, כל הזמן מדברים איתנו על חשיבות סדר היום, אבל תכל'ס לא מאפשרים לנו ליצור אותו.
ג. שמתי לב שבתחילה, לפני חודש היה לי כיף עם הילדים היתה לנו "שגרת קורונה" צלחנו אותה ביעילות ובהמון חוויות, הגעתי פתאום למצב רוויה ועצבנות, ואני לא כזו, אני אמא כיפית וזורמת, כשבדקתי עם עצמי הגעתי למסקנה שאני עובדת הוראה מסביב לשעון בלי חדר מורות והפסקות קפה, אה, והלמידה לא מסתיימת לאורך כל היום, כי יש את השיעורים לשמיעה, אח"כ שיעורי בית, ויש וועידה פעמיים בשבוע וגם תוכנית לכב' שבועות שההורים אחראים על ביצוע המשימות!
וכל המסביב הזה, מכניס אותי לעצבים, שונאת לימודים, שונאת שמכניסים אותי לתבנית, שונאת שכל הימים שלי מסתובבים סביב הלמידה, שונאת!!! וזה מכניס אותי לעצבים, לחץ וסטרס כי מסכנה הבת שלי, מה שרק היא תפסיד?
יש לי כנראה בעיה שכלית, אבל אני לא מסתדרת עם הוראות טלפוניות על 3 ערכות שח"ו לפתוח אותן לפני הוראת ביה"ס ושההורים אחראיים על שלימות הערכות!
נו, באמת, איפה אתם חיים? אין חיים חוץ מביה"ס? כל השנים אמרו "כל החיים הם בי"ס אבל אין בי"ס כל החיים" :(
ד. מסכנים הילדים שלי, בעיקרון הם אמורים ללמוד 3 שיעורים של חצי שעה, בפועל השיעורים מתמשכים על כל היום, הם באמצע וועידה וצורחים על האחים שלהם שנגעו להם במגנטים וכו', בקיצור, אין להם זמן לשחק, רבי אחד עוד שאל את הילדים בוועידה "ילדים, השיעור ארוך מידי?" וכל הילדים ענו במקהלה "לא" למה, הבן שלי יעז ויצעק "כן"?
אין להם קצת זמן לעצמם.


פשוט הגעתי למצב שנמאס לי מהכל, או שהמוסדות ימצאו לעצמם זמנים ברורים, ויתנו לילדים קצת לחיות, או שיסגרו את המערכות האלו.
 

שריתיש

משתמש סופר מקצוען
אני לא יודעת
אצלי אתמול חגגו הבוקה והמבולקה,
מה, אני האמא היחידה שרוצה ב-8:30 בערב קצת קצת שקט???
אין לי כח לבכיות, לצעקות, למשחקים שמבולגנים בכל מקום, לחוסר ההספקים (ערימת גיהוץ של 3 שבועות ועוד לא הגעתי אליה) ערימות כלים בכיורים, כי כמה ששוטפים-מתמלא אחרי דקה, ולישיבה עם כל ילד (אני או בעלי ואז השני אחראי על העסקת הקטנים, להפחתת נזקים) שטיפה של בית, מינימום פעם בשבוע, והשירותים-מי מדבר עליהם? בישולים והכנת אוכל מסביב לשעון....
ב-8:30 רוצה שקטטטטט, הגדול שלי בן 9, אני צריכה קצת זמן לאפס את עצמי, לשמוע קצת שקט, קצת לשבת בלי לעשות ולרוץ ולרדוף אחרי הזמן
אוף, אני נשמעת אגואיסטית, אני מקווה שכמה הורים בקהל יזדהו איתי...
מזדהים מזדהים
אבל,
כך הם החיים
הילדים גדלים , שעות השינה מתקדמות
ואת צריכה ללמד את עצמך לפעול גם כשאחרים פעילים בשטח...
 

שואב מים

משתמש רשום
אז במקום מריבות - השקענו 500 ש''ח
עברנו חברה, קנינו עוד 4 טלפון ניידים, ולכל ילד יש בחדר שלו מכשיר שלו בלבד, שלא יוצא מהחדר.
גם אצלנו, מאז שיש לכל אחד ואחת מכשיר טלפון אישי, חזר השקט לשרור בבית לפחות בשעות הלימודים.
שווה כל שקל!
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
שריתיש@
זה היה טוב בשגרה נורמלית,
לא בשגרה שאת מוטרפת מהשעה 5 בבוקר...

אה, וילד שער מ-5 בבוקר, ב-8:30 כבר ממוטט
והבכור שלי בן 9 בס"ה
 

שרית קובל

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
אצלי אתמול חגגו הבוקה והמבולקה,
אני מבינה שאת צעירה ממני בכמה שנים טובות, חייבת לשתף אותך בתהליך שכל זוג עובר כאשר הילדים גדלים, והבית משתנה... כרגיל בלוא שנשים לב, וכדי להקל את התהליך כדאי שנשים לב למספר נקודות, שמאד יכולות להועיל.
לי אישית הם שינו את הצורת מבט על הבית, וגרמו לי להתנהלות שונה ובריאה, נוחה ונעימה.

מתנצלת מראש אם יהיה ארוך מידי. :)

מה, אני האמא היחידה שרוצה ב-8:30 בערב קצת קצת שקט???
כאשר אנחנו זוג צעיר השקט ממלא את הבית, חוזרים לבית רגוע שליו שקט, הרעש היחיד הוא מהשכנים או שיחה בין בני הזוג, אין מי שילכלך, אין מי שיפריע, הכל שלנו. ואז נכנס/ת תינוק חדש, בהתחלה ההתלהבות ההתרגשות מכפה על כל קושי, ואנחנו מסכימים לקבל את זה שלא תמיד שקט, לא תמיד רגוע, אבל הוא לא מלכלך, הוא לא מפזר... הוא במיטה לפעמים ישן, לפעמים צוחק, ולפעמים [מעצבן] בוכה.
אחרי זמן מה הוא גדל, לפעמים מצטרף אח למשפחה, ולפעמים הוא כבר מתחיל ללכלך, לפזר, ולהמשיך לבכות,
ועדיין בשנים הראשונות אנחנו רגילות שהשקט שורר בבית בשעות הערב, אין צורך להפעיל את הראש למספר כיוונים, מה רצה אברהם ומה רצתה שרה, למה בוכה יצחק ומדוע יעקב עצוב,
בערב זה הזמן שלנו.
הרגע שבו גם הערב אינו שלנו, הוא אחד התהליכים הכי משמעותיים בבית, ויש צורך לדעת איך להמשיך את שגרת החיים הנורמטיבית, ומצד שני להבין שעברנו שלב - גדלנו - הילדים גדלו - ועכשיו אנחנו נמצא את השקט שלנו, ואת הפינה השקטה שלנו בצורה שונה.
זה שיש שקט בבית זה לא רק שאנחנו יכולות לעשות את עבודתנו בשלווה, זה סוג של הרגשה של 'בית' שלי, בבית שלי בשעות הערב אני עם עצמי.
וכאשר אין את השקט חסר משהו מתוך ההרגשה של 'הבית שלי', אנחנו לא מוצאות את הפינה שלנו, לא מוצאות את השקט והשלווה שאנחנו כל כך צריכות במיוחד אחרי יום עמוס עם מלא ילדים.
פה זה השלב שאנחנו צריכות להיות יזמיות, לא לתת לשגרה להרוס לנו את הפינה והשקט שלנו, אז איך עושים את זה?
אצל כל זוג זה שונה, אני למשל כל יום יוצאת להליכה, אני והאוזניות שלי... חצי שעה של התנתקות, של שקט, נותנות לי את הנשימה שאני כל כך צריכה. לפעמים זה לא מספיק, ואז אני קמה חצי שעה לפני הילדים, שותה קפה במרפסת, [כותבת בפרוג] ומצליחה לשמר את השפיות שלנו.

ברוכה הבאה למשפחות הגדולות, שקט ב9 בערב זו פריוולגיה למשפחות צעירות.
נכון - זה לא קל.... אבל אפשר למצוא את הפינה השקטה.

אין לי כח לבכיות, לצעקות, למשחקים שמבולגנים בכל מקום, לחוסר ההספקים (ערימת גיהוץ של 3 שבועות ועוד לא הגעתי אליה) ערימות כלים בכיורים, כי כמה ששוטפים-מתמלא אחרי דקה, ולישיבה עם כל ילד (אני או בעלי ואז השני אחראי על העסקת הקטנים, להפחתת נזקים) שטיפה של בית, מינימום פעם בשבוע, והשירותים-מי מדבר עליהם? בישולים והכנת אוכל מסביב לשעון....

כאשר ילדי גדלו, עלינו אני ובעלי לרב שלנו למספר שאלות בחינוך ילדים, אחד הדברים היה נושא הסדר והניקיון, אני אוהבת נקי, אני אוהבת מצוחצח, ואני אוהב ריח של חומר שטיפה, והרב אמר לנו - בשמים לא ישאלו אתכם מדוע הבית לא היה שטוף, אם כבר ישאלו אתכם למה הילדים לא היו אתכם.
גם כאן יש צורך בשילוב - מצד אחד להבין שנכון הבית יותר מפוזר, הבית פחות נקי, זה פחות נעים,
אבל מה האופציה? זהו - אנחנו כבר לא משפחה של קטנים שב7 בערב דממה, יש לנו בית פעיל, בית עם ילדים גדולים, ולכן פחות יהיה מסודר, פחות יהיה נקי, וזה יהיה בסדר.
אל תשכחי שעוד מעט חוזרים לשגרה והכל קל יותר [ועוד מעט הבנות גדלות ומסייעות במטלות הבית]

אוף, אני נשמעת אגואיסטית, אני מקווה שכמה הורים בקהל יזדהו איתי...
את לא אגואיסטית - את אנושית - בת אדם. זה הכל.
א. בתודה לקל, סיימתי את חוק לימודיי לפני הרבה שנים, וממש לא מתחשק לי לחזור אליהם בשום צורה...
מצטרפת מכל הלב. אין סיכוי שחוזרת לספסל הלימודים. חד וברור.

ב. קשה לי שהמערכת החינוכית קובעת את סדר היום בבית, שמשתנה בהתאם לנסיבות של ביה"ס\חיידר\מורה\רבי כל יום, נמאס לי להשכיב יום אחד את הילדים ב-10 ויום אחד ב-8, כל הזמן מדברים איתנו על חשיבות סדר היום, אבל תכל'ס לא מאפשרים לנו ליצור אותו.

חייבת לענות לך על כך -
קראתי שיש הרבה בתים שהלימוד מרחוק הורג אותם, עלה אשכול שכתוב בצורה מושלמת על בלאגן וחד גדיא בבית בעקבות לימוד מרחוק, אז למה אצלנו זה שונה, למה אצלי החוויה היא מושלמת וההנאה מובטחת,
אז א. כנראה התפילות של בעלי [וגם קצת שלי]
ב. ייזמות - אסטרטגיה - ניהול נכון - והחלטות על פי המצוי ולא על פי הרצוי.
אז ככה - בעלי הסביר לכללל הילדים, שהתקופה הזו, זה לא חופש שיש בו לימודים, אלא זה לימודים שיש בהם חופש.
ולכן -
יש שעת קימה, אולי לא ב7 בבוקר, אבל 8 וחצי כולם בדרך להתלבש, יש שעת תפילה, יש שעת ארוחה, ואחרי זה יש שעות לימודים.
אנחנו לא משחקים בשעות הלימודים, ולא לומדים בשעות המשחקים.
כל שעה יש הפסקה של עשרים דקות, יכולה להתארך קצת. אבל יש שגרת לימודים.

ואחר הצהרים אין אפשרות להקשיב לשיעורים, אחר הצהרים יושבים לשחק בסלון, יושבים לדבר, לאכול, לסדר, לנקות, לצחוק, לפעמים גם לריב מי ישב ליד אמא, אבל זה לא בית ספר לכל היום, אלא לשעות מסויימות.
מי שלא הספיק להקשיב לשיעורים - לא קרה כלום... שיעשה את זה בערב.
אחר הצהרים זה לא זמן לימודים,
כתוצאה מכך - הילדים הבינו שהלימודים זה זמן לימוד, אין משחקים ואין עצבים,
הם גם יודעים שעוד מעט הולכים 'הביתה' ויש זמן איכות.
והם יודעים שאם הם לא הבינו, אמא תעזור [או אבא] רק שעה בערב ולא יותר מכך.

ואז לא יהיה לך את זה -

אני אמא כיפית וזורמת, כשבדקתי עם עצמי הגעתי למסקנה שאני עובדת הוראה מסביב לשעון בלי חדר מורות והפסקות קפה, אה, והלמידה לא מסתיימת לאורך כל היום, כי יש את השיעורים לשמיעה, אח"כ שיעורי בית, ויש וועידה פעמיים בשבוע וגם תוכנית לכב' שבועות שההורים אחראים על ביצוע המשימות!


ודבר אחרון - כשיש קטנים שלא לומדים, אסור לתת להם להפריע, ואני נותנת להם לשחק ליד המחשב...
 

יוסייוסייוס

משתמש מקצוען
רק כמה מילים.
את האמת שלי.
אנחנו ההורים רוצים 'קצת שקט'.
התעייפנו ...
מריבות וצעקות וצרחות.
'משעמם לי'
הוא הרביץ לי
הוא עשה לי
אני רעב
אני צמא
--------------------------------------------
מה לעשות הבית שלי לא אידאלי והסבלנות שלי אינה המושלמת ביותר.
איני בעולם אוטופי
אין לי שום כח וסבלנות לרדוף אחרי הטלפונים.
הבת שלי אינה מבינה 'חשבון' דרך הטלפון.
ושהמורים המסכנים
יפסיקו לעבוד עבודת-מצרים חסרת-תועלת.
תבדקו בנתונים של חברות הטלפון
כמה ילדים מקשיבים ?
-------------------------------------
אולי גם ילמדו מהמעון-משפחתון דרך הטלפון ?
אולי האנשים-נשים כאן בעלי סבלנות יוצאת דופן.
ואני לא מדבר עדיין על משפחות עם התמודדות מיוחדת
 

שרית קובל

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
אולי גם ילמדו מהמעון-משפחתון דרך הטלפון ?
יש למידה גם לילדי המעון דרך הטלפון - לימודים מאד חשובים [רמז.. משכורת למטפלת] חבל שהן לא באות גם להחליף חיתולים מידי פעם....
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
תודה שרית
אבל בשגרה אילו שעות ההשכבה שלנו, הילדים שלנו קמים מאוד מאוד מוקדם, אין לי אפשרות לקום לפניהם...
אם אני אקום לפניהם-אני אצטרך לקום ב-3 בלילה...
נראה לי שזה יותר קשור לאופי הבית\הילדים\ההורים ולהתנהלות היומיומית,

התנאים שלנו שונים,
ובלאגן-לא הכי מעצבן אותי, אבל כשאני רואה שכל הבית נוסע לי כל הזמן מול העיניים, ואין לי פינה משל עצמי, מה לעשות, אני צריכה גם להיטען, אפילו לסוללות של הניידים יש מקום להיטען....

אני צריכה טיפה להחזיר לעצמי כוחות.

ושוב כשלא היתה הלמידה מרחוק, היתה שלווה, כיף, חוויות
ועכשיו כל הערבוביה, והלחץ, לא מוציא ממני דברים טובים.

זו הנקודה נראה לי, פה הקושי הרציני שלי.
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
ואנחנו משפחה עם התמודדויות מיוחדות, אולי זה השוני...
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
אז זהו שמתמודדים, ב"ה
אבל כשיש עומס-יש לחץ

אפילו שהילד שלי של חנ"מ חזר ללימודים, הם די מזגזגים, יום חופש יום לא יום למה לא.

וחוצמיזה, התנהגויות שכבר שכחנו מהם, אחרי מאמץ ועמל רב ותשומת לב, הכל חזר בעקבות החזרה ללימודים, התקפי הזעם, זריקות חפצים ואת עצמו על הריצפה, הטחות חפצים, מה שדורש מאיתנו מאמצים על אנושיים, המריבות עם האחים, הבכיות.

בערב אני רוצה שקט.
 

יוסייוסייוס

משתמש מקצוען
לא כל הבתים אותו דבר ....

ישנם אנשים
שתנאי הבית שלהם שונים מעט
העומס הוא רב מאוד
לדוגמא:
ישנו נער/נערה בעלי התנהגות מאוד מאתגרת
ישנם צעקות/צווחות וכו'
ההורים משתגעים
----------------------------
אולי לפעמים
צריך לומר בקול
אני צריך קצת מנוחה/שקט
התעייפתי ....
 

שרית קובל

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
האם לא טוב לכולם
לשלוח את הילדים ללימודים ?
גם אלו שחשבו שאפשר להשאיר את המצב כמות שהוא, אף אחד לא באמת מתכוון לזה,
לא בא לי עוד חודש לשנוא לראות את הילדים שלי.

גם שוקולד יש גבול כמה אוכלים.

כל הכוונה הייתה לשנות משהו ממערכת הלמידה הרגילה, העמוסה.

וכל מקרה - ילד חייב חברה, ילד חייב חצר ומשחק, הפסקה ומריבה.
זה לא באמת אפשרי לשנות את העולם ולהשאיר את הילדים בבית.


ואם יש ילד מאתגר - צריך להעריץ אנשים כאלה, ההורים באמת מורמים מעם,
והם צריכים לקבל את כל מה שהמערכת יכולה להציע להם.

אין ספק.
 

אבי2000

משתמש סופר מקצוען
אני מבינה שאת צעירה ממני בכמה שנים טובות, חייבת לשתף אותך בתהליך שכל זוג עובר כאשר הילדים גדלים, והבית משתנה... כרגיל בלוא שנשים לב, וכדי להקל את התהליך כדאי שנשים לב למספר נקודות, שמאד יכולות להועיל.
לי אישית הם שינו את הצורת מבט על הבית, וגרמו לי להתנהלות שונה ובריאה, נוחה ונעימה.

מתנצלת מראש אם יהיה ארוך מידי. :)


כאשר אנחנו זוג צעיר השקט ממלא את הבית, חוזרים לבית רגוע שליו שקט, הרעש היחיד הוא מהשכנים או שיחה בין בני הזוג, אין מי שילכלך, אין מי שיפריע, הכל שלנו. ואז נכנס/ת תינוק חדש, בהתחלה ההתלהבות ההתרגשות מכפה על כל קושי, ואנחנו מסכימים לקבל את זה שלא תמיד שקט, לא תמיד רגוע, אבל הוא לא מלכלך, הוא לא מפזר... הוא במיטה לפעמים ישן, לפעמים צוחק, ולפעמים [מעצבן] בוכה.
אחרי זמן מה הוא גדל, לפעמים מצטרף אח למשפחה, ולפעמים הוא כבר מתחיל ללכלך, לפזר, ולהמשיך לבכות,
ועדיין בשנים הראשונות אנחנו רגילות שהשקט שורר בבית בשעות הערב, אין צורך להפעיל את הראש למספר כיוונים, מה רצה אברהם ומה רצתה שרה, למה בוכה יצחק ומדוע יעקב עצוב,
בערב זה הזמן שלנו.
הרגע שבו גם הערב אינו שלנו, הוא אחד התהליכים הכי משמעותיים בבית, ויש צורך לדעת איך להמשיך את שגרת החיים הנורמטיבית, ומצד שני להבין שעברנו שלב - גדלנו - הילדים גדלו - ועכשיו אנחנו נמצא את השקט שלנו, ואת הפינה השקטה שלנו בצורה שונה.
זה שיש שקט בבית זה לא רק שאנחנו יכולות לעשות את עבודתנו בשלווה, זה סוג של הרגשה של 'בית' שלי, בבית שלי בשעות הערב אני עם עצמי.
וכאשר אין את השקט חסר משהו מתוך ההרגשה של 'הבית שלי', אנחנו לא מוצאות את הפינה שלנו, לא מוצאות את השקט והשלווה שאנחנו כל כך צריכות במיוחד אחרי יום עמוס עם מלא ילדים.
פה זה השלב שאנחנו צריכות להיות יזמיות, לא לתת לשגרה להרוס לנו את הפינה והשקט שלנו, אז איך עושים את זה?
אצל כל זוג זה שונה, אני למשל כל יום יוצאת להליכה, אני והאוזניות שלי... חצי שעה של התנתקות, של שקט, נותנות לי את הנשימה שאני כל כך צריכה. לפעמים זה לא מספיק, ואז אני קמה חצי שעה לפני הילדים, שותה קפה במרפסת, [כותבת בפרוג] ומצליחה לשמר את השפיות שלנו.

ברוכה הבאה למשפחות הגדולות, שקט ב9 בערב זו פריוולגיה למשפחות צעירות.
נכון - זה לא קל.... אבל אפשר למצוא את הפינה השקטה.



כאשר ילדי גדלו, עלינו אני ובעלי לרב שלנו למספר שאלות בחינוך ילדים, אחד הדברים היה נושא הסדר והניקיון, אני אוהבת נקי, אני אוהבת מצוחצח, ואני אוהב ריח של חומר שטיפה, והרב אמר לנו - בשמים לא ישאלו אתכם מדוע הבית לא היה שטוף, אם כבר ישאלו אתכם למה הילדים לא היו אתכם.
גם כאן יש צורך בשילוב - מצד אחד להבין שנכון הבית יותר מפוזר, הבית פחות נקי, זה פחות נעים,
אבל מה האופציה? זהו - אנחנו כבר לא משפחה של קטנים שב7 בערב דממה, יש לנו בית פעיל, בית עם ילדים גדולים, ולכן פחות יהיה מסודר, פחות יהיה נקי, וזה יהיה בסדר.
אל תשכחי שעוד מעט חוזרים לשגרה והכל קל יותר [ועוד מעט הבנות גדלות ומסייעות במטלות הבית]


את לא אגואיסטית - את אנושית - בת אדם. זה הכל.

מצטרפת מכל הלב. אין סיכוי שחוזרת לספסל הלימודים. חד וברור.



חייבת לענות לך על כך -
קראתי שיש הרבה בתים שהלימוד מרחוק הורג אותם, עלה אשכול שכתוב בצורה מושלמת על בלאגן וחד גדיא בבית בעקבות לימוד מרחוק, אז למה אצלנו זה שונה, למה אצלי החוויה היא מושלמת וההנאה מובטחת,
אז א. כנראה התפילות של בעלי [וגם קצת שלי]
ב. ייזמות - אסטרטגיה - ניהול נכון - והחלטות על פי המצוי ולא על פי הרצוי.
אז ככה - בעלי הסביר לכללל הילדים, שהתקופה הזו, זה לא חופש שיש בו לימודים, אלא זה לימודים שיש בהם חופש.
ולכן -
יש שעת קימה, אולי לא ב7 בבוקר, אבל 8 וחצי כולם בדרך להתלבש, יש שעת תפילה, יש שעת ארוחה, ואחרי זה יש שעות לימודים.
אנחנו לא משחקים בשעות הלימודים, ולא לומדים בשעות המשחקים.
כל שעה יש הפסקה של עשרים דקות, יכולה להתארך קצת. אבל יש שגרת לימודים.

ואחר הצהרים אין אפשרות להקשיב לשיעורים, אחר הצהרים יושבים לשחק בסלון, יושבים לדבר, לאכול, לסדר, לנקות, לצחוק, לפעמים גם לריב מי ישב ליד אמא, אבל זה לא בית ספר לכל היום, אלא לשעות מסויימות.
מי שלא הספיק להקשיב לשיעורים - לא קרה כלום... שיעשה את זה בערב.
אחר הצהרים זה לא זמן לימודים,
כתוצאה מכך - הילדים הבינו שהלימודים זה זמן לימוד, אין משחקים ואין עצבים,
הם גם יודעים שעוד מעט הולכים 'הביתה' ויש זמן איכות.
והם יודעים שאם הם לא הבינו, אמא תעזור [או אבא] רק שעה בערב ולא יותר מכך.

ואז לא יהיה לך את זה -




ודבר אחרון - כשיש קטנים שלא לומדים, אסור לתת להם להפריע, ואני נותנת להם לשחק ליד המחשב...
אוקיי, זה לא אופטימיות...
זה דרך חיים!
הלוואי והיינו יכולים עוד ללמוד ממכם,
אמנם אנחנו משפחה צעירה, אבל בשבילנו זה ממש מודל לחיקוי..
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  32  פעמים

לוח מודעות

למעלה