את צודקת לחלוטין, ואני ממש מסכימה אתך.מדובר בעניין שיש לו משמעות ציבורית מובהקת. הנהגת הפרט לבדו - לא עליה מדובר במצב כזה.
זו סוגיה שקשורה להדדיות רחבה.
ואם חלק מהציבור מונחה להיזהר ביותר כי מדובר בשמירת הנפש על כל חומרתה,
וחלק מהציבור - המעורבב אתו ביחד על כל צעד ושאל - מונחה לא לשמור כלל -
יש כאן דילמה אמיתית מאין כמותה!
חשוב להיות מודעים לה.
ולא רלוונטי לדבר דיבורים שמתאימים להנהגה פרטית שאיננה נוגעת לשני.
יכולה לספר לך שגם כשקבלתי הוראה שנוגדת את כללי משרד הבריאות, ביצעתי אותה בחשאיות גמורה, לא כי הרגשתי לא בנוח עם זה אלא כי הרגשתי שזה מינימום של טקט בסיסי לכבד את הסובבים אותי.
אבל קחי בחשבון, שמרחב ציבורי, כפשוטו - ציבורי. אי אפשר לכפות על אנשים ללבוש מסיכות, ודאי אם הם לוקחים את הסיכון של קבלת קנס, ומצד שני, אי אפשר לשכנע את כל יושבי תבל שהקורונה היא מזימה עולמית והמסיכות הן לבוש ציוני נוראי. זה פשוט לא יעבוד.
ואחרי הכל, ברוב המרחבים הציבוריים - כן שומרים על ההנחיות, רוב האנשים כן מיישמים את הוראות משרד הבריאות, גם אם זה רק מהפחד מהקנס והאכיפה, ואם משתדלים לא להסתובב יתר על המידה באיזורים מסויימים, וכן, גם לא מתביישים לומר בפשטות, אני לא רוצה לארח אתכם השבת כי אני מבינה שאתם לא לוקחים את ההוראות ברצינות [הנ"ל נאמר מנסיון, כשהצד השני אולי התאכזב מהדחיה, אבל הבין לגמרי] אז אנחנו שוב מחזירים את האחריות - אלינו, ולא לוטשים כל העת עיניים לראות מי מקפיד ומי לא, מי טוב ומי רע.
הכי כיף ככה.