הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
קלמן הוא בחור ישיבה מתמיד, ירא ושלם. בעל מוח מבריק, עם תפיסה מהירה וחשיבה חדה, ממשפחה טובה. בפנקסי השדכנים שורבב שמו למעליותא בצירוף ציונים גבוהים ורינונים טובים לרוב, שמו הוצע ונישא בהערצה אצל בעלי בתים חשובים, הכל ציפו לראות מי היא המיועדת המהוללה שתזכה בכזה בחור כהלכה. ואכן כעבור פרק זמן מאוד קצר, הגיע עת דודים - אבחונים ובדיקת הכתב על ידי גרפולוגים, בירורים בירורים שמות עולים ויורדים - עד שהגיעה הבאשערטע המיוחלת.
הפגישות זרמו להם במישרין, מזל טוב הכריזו מכל הצדדים. קלמן היה מאושר. פניו קרנו בזוהר של סיפוק, וניכר בהם מתח בריא של ציפייה לבאות – חתונה וחיים חדשים. שטר התנאים נחתם בחגיגה שמחה של אירוסין, וחיוכים רחבים נמרחו על פני כל המשתתפים והמחותנים.
צלילי השירה נדמו, אורות האולם עומעמו. קלמן חזר לחיק הישיבה, באותו להט של שטייגען עם החברותא, כפי שהיה בתחילה. הווי הישיבה וחדוות הלימוד, שאבו אותו עמוק לתוכם, הוא כתב סוגיות והרצה חבורות, סיים פרקים והקשה בשיעורים. בחדר אוכל התווכח עם חברים בנושאים אקטואליים, הוא המשיך להיות בחור ישיבה רגיל, עליז, נטול כל עול ממשי. חייו המשיכו לזרום במסלול חינני, כשרק בתודעה העמוקה שוכנת הידיעה אודות הטמון באופק - החתונה.
ולא שהוא שכח מעצם היותו חתן ומיועד לנישואין, שהרי המתנות זרמו משני הכיוונים לתפארת כל המחותנים. רק שקלמן העדיף להתעסק בהווה, עניינים יומיומיים, במקום בחלומות על חיים עתידיים. רק בלילה בשקט בין השמיכה לכרית, נתן קצת דרור למחשבות.
היתה זו שעת חצות של ליל שישי קצת אפלילי, כל הבחורים סיימו לעסוק בענייניהם, זה במשמר של לימוד חמש שעות רצופות, רעהו ישב בהתוועדות מרעים לליבון דברי חסידות. הפלורוסנטים בפנימייה כבו ורובם של הבחורים פרשו לשנת לילה.
בחצר האחורית של הישיבה, טובעים בתוך העשבים הלא גזומים ובצל עצי הסרק חסרי הפרי שצומחים פרא באין יד מטפחת שתנכש אותם, ישבו להם דניאל השפיץ שתמיד מקשה בשיעור כללי, דודי החברהמן ששולט במטבח ואחראי להזמין את האוטובוסים, ומיודענו קלמן החתן.
כל אחד מהם לחוד רוצה קצת מנוחה מטרדותיו האישיות, ושלושתם יחד איוו להפוגה קלה מהמירוץ האינטנסיבי שמאפיין את חיי הישיבה.
הם בילו בפטפוט נעים, נגן הmp3 פיזר ופיזם בווליום חרישי צלילים, דודי הבריח להם קצת טשולנט מהסיר הרותח שבעצם אמור להיות נעול על מסגר ובריח.
שלושתם יוצאי ישיבה קטנה אחת הינם, ומאז לא פסקה ידידותם, על אף שכיום נמצא כל אחד מהם במסלול שונה מידידיו אחרי שפנו לאפיקים התפתחותיים נפרדים ובעצם לא נותר ביניהם הרבה מן המשותף, לכן דיברו רק על דא והא - נושאים כלליים בישיבה ובפוליטיקה - אך הם נהנו מאוד להסב יחדיו לזכר אותם ימים קדומים. רק בחלוף כשעה קלטו שלמען האמת רב המאחד שבינם לעומת הנפרד, שכן גם דניאל ודודי בדומה לקלמן, כבר מאורסים. רוח רעננה של תחושת אחווה ננסכה בהתאספות הבלתי פורמלית שאט אט קיבלה צורה של שיחת מרעים שצועדים באותו הקצב, עולים בסך במעלה אותו שלב בחיים.
קלמן הוא בחור ישיבה מתמיד, ירא ושלם. בעל מוח מבריק, עם תפיסה מהירה וחשיבה חדה, ממשפחה טובה. בפנקסי השדכנים שורבב שמו למעליותא בצירוף ציונים גבוהים ורינונים טובים לרוב, שמו הוצע ונישא בהערצה אצל בעלי בתים חשובים, הכל ציפו לראות מי היא המיועדת המהוללה שתזכה בכזה בחור כהלכה. ואכן כעבור פרק זמן מאוד קצר, הגיע עת דודים - אבחונים ובדיקת הכתב על ידי גרפולוגים, בירורים בירורים שמות עולים ויורדים - עד שהגיעה הבאשערטע המיוחלת.
הפגישות זרמו להם במישרין, מזל טוב הכריזו מכל הצדדים. קלמן היה מאושר. פניו קרנו בזוהר של סיפוק, וניכר בהם מתח בריא של ציפייה לבאות – חתונה וחיים חדשים. שטר התנאים נחתם בחגיגה שמחה של אירוסין, וחיוכים רחבים נמרחו על פני כל המשתתפים והמחותנים.
צלילי השירה נדמו, אורות האולם עומעמו. קלמן חזר לחיק הישיבה, באותו להט של שטייגען עם החברותא, כפי שהיה בתחילה. הווי הישיבה וחדוות הלימוד, שאבו אותו עמוק לתוכם, הוא כתב סוגיות והרצה חבורות, סיים פרקים והקשה בשיעורים. בחדר אוכל התווכח עם חברים בנושאים אקטואליים, הוא המשיך להיות בחור ישיבה רגיל, עליז, נטול כל עול ממשי. חייו המשיכו לזרום במסלול חינני, כשרק בתודעה העמוקה שוכנת הידיעה אודות הטמון באופק - החתונה.
ולא שהוא שכח מעצם היותו חתן ומיועד לנישואין, שהרי המתנות זרמו משני הכיוונים לתפארת כל המחותנים. רק שקלמן העדיף להתעסק בהווה, עניינים יומיומיים, במקום בחלומות על חיים עתידיים. רק בלילה בשקט בין השמיכה לכרית, נתן קצת דרור למחשבות.
♦
היתה זו שעת חצות של ליל שישי קצת אפלילי, כל הבחורים סיימו לעסוק בענייניהם, זה במשמר של לימוד חמש שעות רצופות, רעהו ישב בהתוועדות מרעים לליבון דברי חסידות. הפלורוסנטים בפנימייה כבו ורובם של הבחורים פרשו לשנת לילה.
בחצר האחורית של הישיבה, טובעים בתוך העשבים הלא גזומים ובצל עצי הסרק חסרי הפרי שצומחים פרא באין יד מטפחת שתנכש אותם, ישבו להם דניאל השפיץ שתמיד מקשה בשיעור כללי, דודי החברהמן ששולט במטבח ואחראי להזמין את האוטובוסים, ומיודענו קלמן החתן.
כל אחד מהם לחוד רוצה קצת מנוחה מטרדותיו האישיות, ושלושתם יחד איוו להפוגה קלה מהמירוץ האינטנסיבי שמאפיין את חיי הישיבה.
הם בילו בפטפוט נעים, נגן הmp3 פיזר ופיזם בווליום חרישי צלילים, דודי הבריח להם קצת טשולנט מהסיר הרותח שבעצם אמור להיות נעול על מסגר ובריח.
שלושתם יוצאי ישיבה קטנה אחת הינם, ומאז לא פסקה ידידותם, על אף שכיום נמצא כל אחד מהם במסלול שונה מידידיו אחרי שפנו לאפיקים התפתחותיים נפרדים ובעצם לא נותר ביניהם הרבה מן המשותף, לכן דיברו רק על דא והא - נושאים כלליים בישיבה ובפוליטיקה - אך הם נהנו מאוד להסב יחדיו לזכר אותם ימים קדומים. רק בחלוף כשעה קלטו שלמען האמת רב המאחד שבינם לעומת הנפרד, שכן גם דניאל ודודי בדומה לקלמן, כבר מאורסים. רוח רעננה של תחושת אחווה ננסכה בהתאספות הבלתי פורמלית שאט אט קיבלה צורה של שיחת מרעים שצועדים באותו הקצב, עולים בסך במעלה אותו שלב בחיים.
