ולכן נעטה מסכות לאו דווקא כי משרד הבריאות הקדוש אמר, אלא כי הוכח שמסכה עוזרת למנוע הדבקה, ולכן זו החובה שלנו.
אבל צריך שיהיה מי שיאמר.
באחת מהרצאות הקאלט של הרב יחיאל יעקבסון הוא מדבר על שיטות החינוך המודרניות שעקרו את הסמכות ההורית והבית ספרית.
הוא מביא את דברי הגמרא שכשרוצים לבנות בית כנסת חדש במקום ישן, צריכים קודם לבנות את החדש ואחר כך לסתור את הישן.
ובהקשר שלו - את שיטת החינוך המקובלת עקרו, אבל לא דאגו לפני כן לאלטרנטיבה.
בהקשר הזה. בקורונה, בשונה מכל דבר אחר, החיים שלנו כציבור תלויים בהתנהגותו הפרטית של כל אחד ואחד.
רוב הציבור, למרות התקוות שתלו בו כאן, לא יודע יותר מידי. הוא לא מנהל דיונים רציניים. הוא לא קורא ספרות רפואית.
הוא רוצה דבר אחד - להמשיך את שגרת חייו.
עד היום היה קונטרה לשגרת החיים. אמרו לציבור - זה מסוכן לעשות כך וכך.
מי אמר שמסוכן? משרד הבריאות אמר.
אם מישהו טורח לעקור את הסמכות הזו (לא לחלוק על פרטים, אלא לעקור את הסמכות, לטעון שההגבלות שלהם בכלל לא קשורות להקטנת התחלואה), שיקח בחשבון שהמשמעות של זה, אצל רוב הציבור, זה איש הישר בעיניו יעשה. והישר בעיניו,
בעיני כולנו בא נודה, זה אכול ושתו וחגוג כי אין קורונה.
הם לא ירוצו לקרוא בפרוג שאחד הניקים כאן כתב שבעצם הרחקה מסוג X כן חשובה. גם לא לשאול איזה רופא מה דעתו.
ועוד נקודה חשובה. "אמון" במשרד הבריאות אין הכוונה בשום אופן לכך שכל מעשיהם של כל אנשי משה"ב חשובים,
למשל להחציף פנים לגדול הדור, זה לא חשוב.
הכוונה לאמון בסיסי, שהבסיס לשיקוליהם הוא להפחית את החלואה, ויותר מכך הכרה בכך שאם יש מישהו שיכול למנוע את התחלואה, זה הם.
בהקשר הזה, אציין כדוגמה את אחד מהאדמורי"ם, שסבור שמשה"ב מחמיר מידי, אבל נתן לחסידיו במקביל רשימת הגבלות מפורטת ומדוקדקת לפרטי פרטים, וציווה לחסידיו לקיים אותם כחובה גמורה. חס וחלילה לי להחמיא לרב או צדיק, רק נתתי דוגמה מה זה נקרא לבנות בית כנסת אחר. אבל זה דבר שמתאים לחסידות שיש לה רבי, לא לכלל הציבור.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
