דיון ללמוד את הספרים

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
יש את הספרים האלו, שהם רבי מכר גם בזכות עצמם וגם בגלל שהעלילה בנויה באופן מיוחד.
זאת אומרת, שיש בהם מוטיבים שנותנים לסיפור קסם מיוחד.

אם נעקוב אחרי דרך בניית העלילות מה הופך סיפור למה שהוא,
אפשר לקבל רעיונות כיצד לכתוב סיפור מרתק במיוחד.
הערות:
1) לכל אחד כמובן יש זווית שונה בקריאת הסיפור, ויש מקום לכולם.
2) אם כי יש מוטיבים שחוזרים על עצמם במספר וריאציות וז'אנרים, מה שאומר שהם ממש מוצלחים.
 
נערך לאחרונה ב:

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
אם מותר קצת לחלוק על האמירה, לדעתי חיקוי מרגיש חיקוי.
ודאי שכדאי ורצוי תמיד ללמוד, אבל כשיושבים עם ספר ומנסים לזהות את המאפיינים ואת מה שהביא תהצלחה, זה מרגיש כמו הדרך הבטוחה ליצור מין העתק דהוי וחיוור...
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
אם מותר קצת לחלוק על האמירה, לדעתי חיקוי מרגיש חיקוי.
ודאי שכדאי ורצוי תמיד ללמוד, אבל כשיושבים עם ספר ומנסים לזהות את המאפיינים ואת מה שהביא תהצלחה, זה מרגיש כמו הדרך הבטוחה ליצור מין העתק דהוי וחיוור...
אז אם מותר לחלוק גם... אני לא חושבת ככה.
אני חושבת שהדרך הכי טובה ללמוד היא (גם) מיצירות קיימות. וכך, כמה שידוע לי, עושים בכל הלימודים בתחום. לא תמיד זה דווקא מתוך ניתוח, אפילו רק לקרוא כבר מלמד הרבה.

ברור שבהתחלה, הרבה דברים ירגישו חיקוי. אבל בעיני, אנחנו גם לא אמורים להמציא את הגלגל כדי לכתוב מקורי. מתחילים במשהו יותר שבלוני, לומדים רעיונות, תפיסות, מושגים, צורות כתיבה, טכניקות, לאט לאט זה מתמזג עם הכתיבה הטבעית וגורם לה להיות היא, רק במשופר יותר.

גם בניית עלילה ולאו דווקא צורת כתיבה, בדרך כלל מלמדים מרכיבים של עלילה קלאסית וכו', ובתוכה אפשר ללכת לכל הכיוונים שאנחנו רואים על מדף הספרים. גם כאן, מנתחים עלילות מוצלחות קיימות (בספרים או סרטים).
יש לך עוד רעיונות איך אפשר ללמוד כתיבה?
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
אם מותר קצת לחלוק על האמירה, לדעתי חיקוי מרגיש חיקוי.
ודאי שכדאי ורצוי תמיד ללמוד, אבל כשיושבים עם ספר ומנסים לזהות את המאפיינים ואת מה שהביא תהצלחה, זה מרגיש כמו הדרך הבטוחה ליצור מין העתק דהוי וחיוור...
2) אם כי יש מוטיבים שחוזרים על עצמם במספר וריאציות וז'אנרים, מה שאומר שהם ממש מוצלחים.
לא נראה לי שמדובר על חיקוי, אלא על מוטיבים שחוזרים על עצמם. לא כי מישהו קרא והעתיק, אלא כי באמת יש בהם משהו.
אפשר לקרוא לזה "החומר ממנו עשויים סיפורים טובים".
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
יש לך עוד רעיונות איך אפשר ללמוד כתיבה?
ודאי לקרוא המון. לא חלקתי.
רק שחוץ מלקרוא המון, וגם ללמוד מה מעניין ומה עושה סיפור לטוב, חשוב בעיקר-בעיקר, לכתוב ולקבל ביקורת, לשפץ ולהמשיך לכתוב.
לא חושבת שאפשר ללמוד כתיבה מקריאה, מלאת עיון ככל שתהיה, מתוך ספרים מוצלחים.
לומדים מהתנסות ומלשפר את עצמך שוב ושוב, וגם- בדגש על ה'גם', בלמידה מסגנונות שונים.
כי אחרת, כתיבה שהיא לא אמיתית ולא יוצאת מתוך הנפש של הכותב, אלא מנסה להעביק הצלחות, לא מצליחה לגעת.
ואם כבר מחליטים ללמוד דרך חיקוי סגנונות אחרים-עדיף להתמקד בכל פעם על סוגה אחרת, ולא לנסות להשיג סגנון כתיבה מסוים בשלמות. זה מוחק את ה'אני' האינדבדואלי. למצוא בכל כתיבה מה מתאים לי, למה אני מתחברת, ואת זה לקחת למקום האישי שלי, ככותבת. כמו שכבר אמרה שירה-

מוטיבים שחוזרים על עצמם. לא כי מישהו קרא והעתיק, אלא כי באמת יש בהם משהו.
אפשר לקרוא לזה "החומר ממנו עשויים סיפורים טובים".
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
תודה על התגובות.
לעיתים קורה גם להיפך, שלאחר כתיבת סיפור שמים לב שיש בו מוטיב שקיים בעוד סיפורים...
וברגע שנותנים את הדעת לתועלת הנוספת שיש בקריאת הספרים, הרי שהמוטיבים פעמים רבות צפים מעצמם.
כמו למשל -
ניגודים, הגזמה, אפיון של דמות מרתקת ויוצאת דופן, שם מעניין ולא שיגרתי (או צירוף של שני שמות ) וכו'
אפשר לבחון קלאסיקות ידועות ולשים לב איך הן בנויות.
כמו - חוסר אונים שמקבל מענה על ידי מישהו לא צפוי, ספק בקשר לטיבו האמיתי של אחד הגיבורים, ועוד
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
אני כבר שנה וחצי בערך בפרוג.
מההתחלה היתה לי בעיה מאוד גדולה עם הלייקים.
אולי לא כולם מבינים מה מפריע לי שההודעות שלי מקבלות מעט לייקים,
ומה יפריע לי אם הן היו מקבלות הרבה...
בכל מקרה כל אחד תופס את המציאות בצורה שונה.

בעבור יוצרים לייקים זה הדבר הטיפשי והלא פרודוקטיבי ביותר שיכול לקרות.
קודם כל, מכיוון שלא מתאים לי לתת לייקים להודעות מסוימות ולאחרות לא.
לתת לייקים לכולם? בדיחה.
ואם לייקו לי הרי שחובתי להחזיר...
במקום להתרכז ביצירה, הלייקים סתם הופכים את הפורום לחברתי ובלתי מקצועי.
תפקידו של הפורום זה לתת הזדמנות שווה לכל מי שחושב שיש לו מה לתרום, בלי לשפוט אותו על כל יצירה.

אני תמיד מחפשת איך להתקדם כך שלמדתי הרבה, ואיך לי בעיה לשתף.
בכל מקרה החלטתי שכל עוד יש לייקים, אני לא רוצה להיות באזור.
אם הדבר ישתנה פעם, אשמח לקבל מייל לכתובת ap1122@ outlook.co.il
יש לי מספר רעיונות שיכולים להועיל:
שיהיה אפשרות ללייק רק להודעה הראשונה באשכול,
שחברי הפורום יצאו במרד נגד לייקים..
מוזמנים להוסיף.
בהצלחה לכולם, תמיד מרגש לראות את הפרגון המדהים, את הכתיבה המאלפת ואת הרצון לסייע.
תודה רבה רבה על מה שקיבלתי עד עתה בפורום.
כולכם מדהימים!
בהצלחה (:
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
בעבור יוצרים לייקים זה הדבר הטיפשי והלא פרודוקטיבי ביותר שיכול לקרות.
קודם כל, מכיוון שלא מתאים לי לתת לייקים להודעות מסוימות ולאחרות לא.
לתת לייקים לכולם? בדיחה.
ואם לייקו לי הרי שחובתי להחזיר...
לייקים זה ממש לא דבר טיפשי ובלתי פרודקטיבי.
הסיבה שהפורום כל כך מצליח, ושיוצרים מעלים פה יצירות מדהימות, היא בגלל המילה הגסה הזו ששמה לייקים.

בדרך כלל, לכותב אין שום דרך לדעת עד כמה והאם הטקסט שהוא כתב הוא מוצלח. הוא יכול לנסות לשער ולהעריך, אבל גם כותבים ותיקים מאד יודעים לספר שלפעמים הקהל 'מתלהב' מדברים שככותבים הם חשבו שהם בינוניים, ולפעמים הכותב מצפה להצלחה גדולה אבל הקהל מגיב באדישות.
אז מי שכותב בשביל הביטוי העצמי והאמנותי, יכול להמשיך לכתוב למגירה.
אבל אלו שכותבים בשביל קהל, רוצים ללמוד מהקהל. את מה הקהל אוהב ואת מה פחות. זו הדרך להשתפר.

וכדי לדעת מה הקהל אוהב, ניתנה אפשרות קלה ופשוטה לכל אחד מהקהל להביע האם הוא אהב או לא.
כשאני קורא משהו שאהבתי, אני נותן לייק. אם לא אהבתי - לא נותן. זה הכל.
עכשיו הכותב יוכל לדעת בקלות כמה אנשים התחברו לדברים שהוא כתב ונהנו מהם.

לא הצלחתי להבין את הטיעון ש'לא מתאים לי לתת לייקים להודעות מסויימות ולאחרות לא'.
מה מסובך? הודעות שאני מסכים עם התוכן שלהן אני נותן לייק, והודעות שאני לא מסכים עם תוכנן לא מקבלות. איפה הבעיה פה?
גם השורה 'ואם לייקו לי הרי שחובתי להחזיר' אינה עומדת בעיניי במבחן המציאות. יש ניקים שמלייקים לי על כל הודעה שנייה, ומעולם לא חשתי צורך לתת לתגובות שלהם לייקים בגלל זה. וכמובן שהיו גם מקרים רבים הפוכים, שלייקתי הודעות של ניקים שמעולם לא לייקו תגובות שלי.
אין פה שום עניין אישי. בסך הכל דרך פשוטה וקלה להביע הסכמה או הערכה לדברים שנכתבו.

מסכימים איתי?
אתם יכולים לצטט את התגובה הזו, ולכתוב שגם אתם מסכימים וחושבים בדיוק ככה והאמת היא שזה מאד נכון.
או שבמקום זה תקצרו תהליכים ופשוט תלחצו על הכפתור הזה, שנמצא ממש פה >
 
נערך לאחרונה ב:

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
אין לי כוונה לעורר דיון ואפילו לא להתווכח.
ויש סיכוי שהדברים נתפסים רק בעיני בצורה כזו.

רק אוסיף שלא נראה נכון לצפות לקבל אישור מקהל הקוראים על כל רעיון או סיפור.
ככה יכולים לצאת סופרים הכותבים לפי מה שהקהל רוצה ולא מחפשים את האמת שלהם.
אם אנחנו רוצים לתת את המיטב זה אומר לתת את עצמי ואת תפיסת עולמי
הקוראים יכולים לאהוב ויכולים לעבור הלאה.
זה לא אמור לענין את הכותבים.
לקהל יש כוח עצום, דעת החברה היא גם כח,
למרות זאת כשזה נכנס לנו לתוך היצירות שלנו - שזה דבר אישי, מאוד יצירתי ומקורי ולדעתי גם בלי כללים - צריך לומר את האמת.

העליתי את הדברים כדי לתת צד נוסף של התמונה.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

אני מסכימה איתך במשהו...
בכלל אנחנו בדור של פידבק מיידי וזה באמת לא תמיד בריא. לא בריא לנו כבני אדם, עוד יותר מכיוצרים...
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
בס"ד

אני מסכימה איתך במשהו...
בכלל אנחנו בדור של פידבק מיידי וזה באמת לא תמיד בריא. לא בריא לנו כבני אדם, עוד יותר מכיוצרים...
תודה!
חשוב לציין שכששמתי לב שהלייקים מאוד ממכרים העליתי פוסטים בנושא גם באא"ר.
קיבלתי תגובות בהודעות פרטיות וכך ראיתי שזה מפריע לעוד משתמשים, שחלקם התבטאו בחריפות.
מישהי שלחה לי פוסט מדהים שבין היתר השווה את הלייקים לזמנים רחוקים בהיסטוריה, בהם היה שיעבוד.
(ואם כבר רוצים כלי יעיל לקידום היצירה בפורום - שתהיה אפשרות מחיקה ועריכה תמיד)

רק לסייג:
יש מצב שלייקים לא משמעותיים עבור רוב המשתמשים ושהם חיוניים בפורום כזה,
כך שהטוב ביותר הוא שאם הדבר מפריע לי - אומר שלום.
בהצלחה לכולם, אתם ממש בסדר (לא שצריך את האישור שלי, רק שלא ישתמע להפך)
 
נערך לאחרונה ב:

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
@.כותבת.
באייקון העצוב אני מנחשת שאת מביעה עצב שאני עוזבת?
או שמא דברי נשמעו תוקפניים, הרי בטקסט אף פעם לא ניתן לנחש למה התכוון באמת הכותב.

אני רק רוצה להוסיף לפני שאבקש מאתרוג לחסום לי את כל האתרים ולא אוכל להגיב כאן יותר -
שיש יוצרים שהבורא חנן אותם בסופר אגו.
יש בזה צד חיובי שכן בלי הרצון העצמי הזה היוצר היה מסתפק בבינוניות או אפילו מעדיף לא להוציא את הכשרון
שלו לפועל כי כל התהליך של היצירה (לפחות בהתחלה) כרוך לעיתים בהרבה כאב לב ובחיבוטי נפש.
ודווקא בגלל זה -
כל שלילה, או הפגנת חוסר שביעות רצון מהנכתב, יכול להתפרש כפגיעה באגו, שזה מאוד לא נורא
למי שבטוח בעצמו ויודע את המקום שלו ומכיר בכוחות שלו -
ומאוד לא נעים למי שמחפש את השביל הנכון (ואת האמת - מי לא?) ומעביר על עצמו ביקורת ומה שהוא צריך זה ביקורת בונה במינונים מאוד נמוכים ולא בצורה של לייקים שזה מתסכל מאוד (לשבת ולחכות ללייק נוסף זה מרגיז
ושם את הכותב במקום מאוד לא רצוי)

יש לי רעיונות שהם תחליף ללייקים: כל כותב חדש יזכה לליווי של כותב וותיק שיעבור במשך חודש
על חומרים שהוא מעלה ויכוון אותו מה נכון ומה פחות
בנוסף, כל כותב יכול לבחור באופציה: תנו לי לייקים, או : בלי לייקים.

בכל מקרה אני מקווה שיהיה בפן של הדברים שהצגתי רק תועלת.

שוב בהצלחה, ואולי תפתחו סקר בנושא.
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
@נקודה אחת שלחה את הפוסט הזה ואני מפרסמת באישורה


אחת שתיים שלוש דג מלוח!

יום חופשי לפני, אני פותחת את המגהץ עם הרבה כוונות טובות, מתחילה חולצה ועוד חצי מכנסיים, אך הדחף המוכר מאוד לאחרונה מוביל אותי היישר אליו. אני מתקתקת בחוסר סבלנות, פוערת את לוע הלב עד למקסימום גודל, לאיזה טיפת.. טיפת מה בעצם? בעצמי איני יודעת. הרבה פעמים ניסיתי לחשוב, אבל עכשיו זה כבר לא משנה, אין לי כוח להתפלסף, אני צמאה לדבר הזה. צמאה לאדום האדום הזה. המשכר, הממוספר, הקורא לי בשקט מהפנט: את שווה! את טובה! גם מוכשרת- זו עובדה! מתמקצעת מן הסתם, משתכללת כל הזמן.. המסך, נדיב שכמותו, נותן ובשפע. הוכחה. אני באה כל פעם. ערב בוקר וצהרים תמיד. כן, תמיד יש שם נתח קטן או גדול בשבילי.

בהתחלה לא ידעתי שיש בי צמא כה רב. לא הבנתי מי נגד מי, ואיך הדברים עובדים. הייתי רק "משתמש רשום" קטן וחסר הילה. לא הקפדתי על אופן וצורה. אפילו באנטר לא ריווחתי את פסקותיי. ככה, בפשטות לחצתי: "שלח".
כהרף עין, גדלתי בצורה מעוררת השתאות. וגם הצמא שלי גדל. העקצוץ הקטן של תחושת צמא לא מובנת, התפתח לתחושת צמא עמוק.
בלי להבין מדוע, פתאום הייתי חייבת את האדומים האלו- מידית! יום בלי אדומים- היה יום יבש חסר חיות. ויום מלא אדומים- היה יום פורה ומעורר התפעלות. התחלתי לכתוב בקצב, למדתי לפסק, השתדלתי להימנע משגיאות, לגוון במילים, לשים לב לטון, לזמן, ולעוד עניינים תוכנים וצורניים, שהתחדשו בקצב מסחרר.

בניתי לי עולם שני. עולם וירטואלי. העולם הוירטואלי התקיים בי, גם כשלא הייתי מולו. הוא קרא לי, הוא רצה את כל תשומת הלב לעצמו. הוא משך שוב ושוב- בואי! יש לי משהו חדש לספר לך, לא חבל שתפסידי?

ואני באתי. יותר נכון- רצתי. לא רגועה, לחוצה לקבל עוד הכרה, עוד קיום, עוד תגובה אוהדת. מרגישה שהוא בולע את התוך שלי. את הרצון האמיתי- מקרר את מה שבאמת התכוונתי. עד שבעצמי את כבר כמעט לא זוכרת. מה רציתי בעצם?

אני מנסה לשכנע את הטורף הפנימי להירגע. מסבירה לו כמו שהסברתי לא מזמן לילדי שרצה לצאת החוצה בלי סוודר, שזה פשוט טיפשי. הוא עלול להתקרר. 'חשבי בהיגיון!!' אני אומרת אליי וקולי לא נשמע לי, 'היית שם לפני רגע. מה יכול להתחדש?! וגם אם כן, האם לא תוכלי לחכות אפילו מעט?' קולי אובד בי, אני מרגישה שזה חזק ממני. אין בי כוח לסבול את ההמתנה הזו. אני רוצה עכשיו חיות אדומה ומצמיאה. זה קריטי בשבילי.

נכנסת. התראה אדומה יחידה מתנוססת בגאון. "דין פרוטה כדין מאה" אני אומרת לעצמי באבסורד. רוצה לחזור לעולם, אבל.. אם אני כבר כאן, אבדוק כמה דברים, עוד רבע שעה נשרפת, ורגע! מה זה כאן? וואו. איך לא שמתי לב? שלוש התראות. ציטוט אחד ושתי תודות. ממש מלבב. נו טוב, זה אותו אדם המצטט והמודה. אוי. זה מביך. אני מנערת את עצמי אחורה, רוצה לצרוח. תגיד לי מחשב מכושף שכמוך, למה אני צריכה להפסיק את החיים שלי כל חמש דקות בגללך? אויב אורב במסתרים שכמוך!

אני קמה מידית ומזנקת אחורה. מבטיחה לעצמי, שזהו. יותר איני מתייחסת אליו עד הלילה. זה מחזיק מעמד לחצי שעה מינוס- ושוב מוצאת עצמי מולו. הו. הנה ניקית מעניינת כתבה שיר מרגש, באמת מרגש. חזק! אני מגיבה נרגשות כראוי. התודה של ההיא לא מאחרת לבוא. בינתיים נכנסת עוד הודעה, סיפור די ארוך, אין לי זמן לזה, אבל העיניים מתגלשות כלפי מטה. מסתבר שאני קוראת. דפיקה בדלת. היי! איך חזרתם כל כך מהר? ילדיי ניצבים שם עם פרצופים יגעים. הבית הפוך ויגע לא פחות מהם. המגהץ עדיין פועל (!) והמכונה שתכננתי להכניס נשארה מיותמת במסדרון. הילדים רעבים, אני עצבנית, מתוסכלת. האוכל קר עדיין. באמיתי- החיים לא שקטים כמו בוירטואלי. אם לא עשיתי את הדרוש- הם כועסים מאשימים וצודקים מאוד. אני מנסה להדביק פערים, לטפל בדרוש, מרגישה שחוקה ויגעה יותר מתמיד. רוצה לברוח. מרגישה שאין בי כוח לסבול את המציאות הזו. להרגיש את אוזלת היד הזו. אבל לאן? האצבעות מתקתקות במקומי את הכתובת וכמו מעגל קסמים של תסכול- אני ממשיכה להתגלגל. אני מכורה- זאת הבנתי, למקסם השווא שהוא מרעיף עלי.. אני רוצה להתייאש ולהמשיך לגלגל את העכבר על המסך המתחלף, אבל אז אני נזכרת, אני לא לבד!

יש מישהו שיותר חזק מכל התמכרות. הוא חייב להציל אותי!

יוצאת למרפסת מרימה עיניים לשמים. מחפשת תשובות, השאיבה הפנימית מתגברת יחד עם תחושת ריקנות משועממת. אני מרגישה אומללה ומוגבלת. קורבן למשהו- שאני לא מבינה עד הסוף מהו בעצם.

אני לא טיפשה, גם לא צעירונות חפוזה, עברתי זה מכבר את העשור השלישי של חיי. אני לא רגילה להיסחף אחר שיגיונות חולפים .מנסה לאפס את עצמי. לעשות רגע חושבים. מן חשבון נפש, אולי אפילו שניים. למה אני עושה זאת לעצמי, לילדי, לחיים האמתיים שצריכים אותי כאן עם כל המוח והכוח?

האם תכלית חיי היא לכידת פירורי אהבה מצמיאים? האם "ההתמקצעות שלי" שווים איבוד שליטה על החירות הבסיסית ביותר: להיות כאן ועכשיו, נוכחת, קיימת?
אני יודעת פתאום מה אני רוצה. מפי יוצאות המילים. כואבות, מדממות, מלאות כיסופים:

"אני רוצה לחיות! אני רוצה להיות! באמיתי. כאן. עכשיו. לא מחר. אני רוצה את מה שנעלם ממני והפירורים שנותרו ממנו, לא מספיקים כדי קיומי. אני רוצה את המוח שלי חזרה! איה מוחי, רוחי ונשמתי? לאן נאבדתי ריבוני???"

בלי להבין מדוע, אני נזכרת במדרש אותו אני מרצה כבר שנים בשיעורי היסטוריה. הוא נראה רלוונטי מאי פעם:

כשהגלה נבוכדנזן את ישראל מארצם יצאו הישמעאלים לקראתם עם נודות נפוחים ודגים מלוחים. הראו הישמעאלים פנים נדיבות והאכילום בדגים מלוחים, צמאו האומללים ושיוועו למעט מים להשיב נפשם- כשהגישו להם הישמעאלים את נודות המים, חטפום ישראל במהירות, סבורים היו שמלאים הם במים, אך רק אוויר רע היה בו, כששתו- התנפחה בטנם ונפחו נשמתם בייסורים...

גם אני גולה. גולה מדעתי, מקיומי, ממהותי, האויב מוליך אותי לארץ בבל. ארץ וירטואלית חסרת חיות אמתית. מבולבלת וחסרת אונים אני הולכת לפניו כנועה ומובסת, מאבדת את מוחי בים של מלל מציף. מהבהב, מצמיא. מהופנטת למסך- נדמה לי שאני מתמלאת אך ברגע אחד הריקנות מציפה.

מה שאני מחפשת לא נמצא שם. הוא נמצא בעולם האמיתי שלי. ביקרים לי מכל. בעיניים שלהם. בין המילים שלהם. ברוח שאפיח שם בין הפעולות המשתנות.. בעולם האמיתי אין לייקים על כל משפט שאגיד. אין הערכה ברגע ואין שמות בדויים. בעולם האמיתי צריך להתמודד בכבוד, ומי שבורח- המציאות שלו תחרוק ותצעק, לא תיתן מנוחה.

החלטתי. אני מקבלת על עצמי להיות, אני רוצה לחיות חיים אמיתיים. לרצות אותם. להתנתק מהמקומות שמטשטשים אותי, שאוכלים אותי. האור נכנס מיד לחלל הריק.

רגש שמזמן לא חשתי חוזר לחיי וההרגשה שלו משכרת- סיפוק.
 

דניאל גופזר

משתמש סופר מקצוען
ניק ניק ואישיותו, איש איש וצרכיו.
אם מצליחים לנתק בין הערך העצמי שלנו לבין היצירות שלנו, הלחץ ותחושת התלות הנואשת פוחתים והולכים.
ולא כל החיים זה הפעמון האדום משמאל...
עם זאת, לבוא ולהטיף מוסר (ביקורת, כן. היא רצויה ומתבקשת) על פרוג, בפרוג נראה לי קצת לא הוגן.
אגב. המאבק בלייקים מעורר מחשבה ועניין, אבל הצורה קצת צורמת לי.

בהצלחה בהמשך הדרך!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אין לי כוונה לעורר דיון ואפילו לא להתווכח.
ויש סיכוי שהדברים נתפסים רק בעיני בצורה כזו.

רק אוסיף שלא נראה נכון לצפות לקבל אישור מקהל הקוראים על כל רעיון או סיפור.
ככה יכולים לצאת סופרים הכותבים לפי מה שהקהל רוצה ולא מחפשים את האמת שלהם.
אם אנחנו רוצים לתת את המיטב זה אומר לתת את עצמי ואת תפיסת עולמי
הקוראים יכולים לאהוב ויכולים לעבור הלאה.
זה לא אמור לענין את הכותבים.
לקהל יש כוח עצום, דעת החברה היא גם כח,
למרות זאת כשזה נכנס לנו לתוך היצירות שלנו - שזה דבר אישי, מאוד יצירתי ומקורי ולדעתי גם בלי כללים - צריך לומר את האמת.

העליתי את הדברים כדי לתת צד נוסף של התמונה.
אכן לא נכון לצפות לקבל אישור מהקוראים.
אבל זה לא מונע את הצורך בלייקים.
באופן אישי, לרוב איני נוהג לכתוב כאן סיפורים 'סתם', להנאת הקוראים.
בדרך כלל מדובר במסר מסוים שברצוני לשתף, ופעמים רבות הוא לא ממש כוס התה של כל הקוראים כאן.
בפוסטים רבים, ברור לי כשאני לוחץ על ה'פרסם נושא חדש' - שהוא לא יקבל מדי הרבה אימוג'ים כחולים, ואולי דווקא אימוג'ים אדומים. וזה בסדר גמור. לא שיש לי הנאה לייצר פרובוקציות, אלא עצם העלאת צד שני גורמת לאדם להפעיל את ראשו ולנסות להסביר - לפחות לעצמו - מה לא נכון בזה, ואולי משהו בתפיסת העולם המוצקה שהוא בנה לעצמו עשוי להתערער.

אבל כשאני מפרסם סיפור מיינסטרימי, בלי שום נגיעות 'מרגיזות', הלייקים בהחלט מהווים תמונת מראה ליכולת הכתיבה והסיפורת, וכמובן שכשאבקש ביקורת אתכוון לזה, ואנסה בשיא הרצינות לשפר את כתיבתי בהתאם לה.
 

דניאל גופזר

משתמש סופר מקצוען
יתכן שזה היה מוגזם
אולי המקומות שלנו שונים.
אני, משתף קטעי שירה שכתבתי, אפילו לא בחרוזים, ואני יודע מראש שאין לזה ביקוש כל כך גבוה, כך שכל פידבק מעודד ומחמם את הלב, אבל אני יודע שזה לא מוצר שיש לו ביקוש המוני.
את לעומת זאת, כותבת סיפור (באמת יפה! מידי פעם אני מציץ בו) בהמשכים, יכול להיות שלדבר כזה יותר חשוב הפידבק והמשוב התמידי, לדעת האם הכיוון נכון.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
אני, משתף קטעי שירה שכתבתי, אפילו לא בחרוזים, ואני יודע מראש שאין לזה ביקוש כל כך גבוה, כך שכל פידבק מעודד ומחמם את הלב, אבל אני יודע שזה לא מוצר שיש לו ביקוש המוני.
:O

אכן, ראינו כמה חוסר הביקוש עמד במבחן המציאות...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  2  פעמים

לוח מודעות

למעלה