ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
בס"ד

ועמך כולם צדיקים
לכל מתרס יש שני צדדים. האמת, גם לתריס שניים כאלה משלו, כולל התריס של הזקן שגר מולי. האחרון מגיף אותו בקפדנות כל יום בשש בערב ולא פותח אותו אלא אם כן ילדים משחקים למטה בכדור. בצד אחד של המתרס, הזקן, שצריך להספיק לרדת למחרת על הבוקר להעלות את העיתון, ואם הילדים לא יהיו בשקט אוי ואבוי. בצד ב' של התריס, הילדים, אמא לא מרשה להם לחזור הביתה לפני שמונה. סוף דבר – שני צדדים למתרסים.

יש את האתיופים, ויש את השוטרים. את ביבי ואת בני-חותא; יש יעלון ויש לפיד; ליאון ודייטש; הרב אברהם רובינשטיין וכרמל שאמה הכהן; רון קובי ואריה דרעי; המוכר-במכולת-מול-הבית והאיש-שמנסה-כל-בוקר-לעקוף-ת'תור; פקיד שומה והאיש-שרק-ביקשו-ממני-להפקיד-את-הצ'ק; פקיד הגירה וסודני קשיש; מפעילי המעונות ומשרד התמ"ת; ערבים עצלים וקבלן בניה; כתב קו עיתונות דתית ומזכיר-העירייה-ודוברה; איסתרק ויוסף דיאלידאן; חיילי הצבא האדום וגייסות הרייך השלישי; מטאטא רחובות וילדים שזורקים עטיפות חטיפים; שליח ציבור בשטיבלאך והאנשים שהטרמפ שלהם צופר בחוץ; מוכר הביצים והאשה שרוצה לבחור ולערבב כמה תבניות; דונלד טראמפ ורוברט מולר; יולי איידלשטיין ואורן חזן; דני רופ והילדים שרצו שלג; הקרן לישראל חדשה ואם תרצו; מיקי גיצין ובצלאל סמוטריץ'; עודד פורר וישראל אייכלר; נהג דן אדיב והאיש שהגיע מאוחר לאוטובוס, דפק על הדלתות בפראות, העלה שני עגלות שלושה מזוודות וארבעה ילדים, צעק על האיחור, תיקף אחרי עשר דקות ואיים להתלונן במשרד העבודה והרווחה; בוס שרוצה לקצץ ועובדת לפני לידה; המן וחרבונה; קופאי בחנות ספרים וילדים שבאים לקרוא; מנקה חדרי מדרגות ודיירים שעולים ויורדים כבסולם יעקב; הכושי שמנקה את הסופר עם הפוליש והמרוקאית המבוגרת שחושבת שהוא אמר לה שלא תקח מהעגבניות; יש ויש.

איך שלא יהיה, בשונה מכל מה שתמצאו בכל מקום אחר, בלחיות וחצי, כולם טובים. לכולם כוונות טובות ומניעים ישרים וקדושים. כל המסובים לשולחן הספר, סועדים בשתיקה ודממה. אין פרץ, אין יוצא/ת, אין צווחה, אין רוע לב, אין גבר מושחת, אין בריות אפלות. פה ושם נופלים האנשים לעתים, שוגים בשגגתם, ותיכף מצפונם מכה בהם והם חוזרים בתשובה, מכים על חטא ומחפשים דרכיהם. רק טעות או קריאה לא נכונה של המצב יכול להוביל אותם לעשות לא טוב.

ניקומבה טוב.

מוישה מינץ טוב.

אשתו טובה.

הרב בריסק טוב.

חזקי פלדנר טוב.

אשתו נפלאה.

הפינגווינים טובים.

יעלה טובה.

יענק'ל הלר טוב.

הרב ברוק עוד יותר טוב.

נציגי תר"ח טובים.

תמר-אחותה-של-גיטה טובה.

אפרת גבאי מצויינת.

מאיר מינץ טוב.

אפרת מינץ (גבאי) טובה.

הרבנית טובה.

הרבי טוב.

אפילו הענדי שלהם די טובה.

ביליץ הבת, פריידי, טובה.

נחומי ביליץ גם.

הסבא ביליץ בטח.

סבא וסבתא גבאי, אין כמוהם בעולם.

פקידי משרד החינוך והעירייה טובים.

הערשי מינץ ואחותו הקטנה – טובים.

מי ששכחתי – גם טוב.

היחידים שמעלים ניחוח לא טוב, הם חבריו של ניקומבה שפיתו אותו לזנוח את יענק'ל המסכן, סבא מינץ וגורמים נוספים במשפחה שלא קיבלו יפה את ההרחבה המזרחית שלה והחברה הרעה של פריידי ביליץ. אבל גם היא הרי חזרה כבר בתשובה.

רוח הפיוס והאוטופיה שנושבת בין דפי הספר, מדהימה. אתה נובר ומעלעל בנסיון לאתר את העוקץ. את האיש הרע שכל הטובים נלחמים בו וינצחו בעז"ה. את אותו אחד, אתם יודעים מה, היתה לו ילדות קשה, אבל היום ידו בכל פשע ויד כל בו. אין. חפשו על המדף כותרים אחרים. הספר נקי לחלוטין מרוע גולמי לצורותיו. ועמך כולם צדיקים.

אתם יודעים מה, יש מצב שזו סירה אחת בים הסיבות למה הספר לא מתאים לגברים. הם כנראה צריכים משהו יותר חד וקרבי. הטוב המשתפך והאחווה הבלתי נגמרת מעלים להם את לחץ הדם. שאלו את מוישה מינץ ויספר לכם על זה עוד.

הנה מה טוב?
עוד מאותו דבר, אולי ההסבר לתופעה התמוהה לדעיל, זה זה: השאלה מה טוב? טוב לקבל ילדים ספרדים למוסדות, או לא טוב. טוב ללכת למדינה להלשין? טוב למות בעד ארצנו? טוב להילחם במנהלים בכל כלי ודרך? טובה פת חרבה ושלווה בה? ארוחת ירק?

כמה שזה מדהים לגבי ספר שעוסק אך ורק בנושא הזה, אין בספר תשובה. איך אמר פה מישהו, 200 עמודים שבכל אחד מהם כתוב מילה אחת: ניטרליות.

בנוהג שבעולם, מהפכים הסופרים על פניהם אקסיומות עתיקות. מדבר על אמונה – וכולך אחוז בטבע. כואב את צער השכינה, מצערך לא זז לרגע. איך תמכור להם שמחה, כשאתה אחד העצובים בעיר. גם אנוכי והנורמלי עושים את זה. אבל כאשר הופכים משהו, לרוב הצד שהיה קודם למעלה, מוצא עצמו מצמיד אף אל הבוץ ולהפך. מושיבים עליונים למטה ותחתונים למעלה. אם הסופר למשל מנקז את מוגלת הגזענות נגד שחורים, הרי הוא מוקיע את הגזען הלבן. אם הוא שובר את המיתוס על הפלסטינים האכזריים, הוא טופח על פרצוף הישראלים. אין בזה גם וגם.

עיתונאים, בשונה מסופרים דעתניים, מיימרים עצמם לאובייקטיביים, לא לוקחים צד. ממש. ככה זה נראה: "פורעים ערביים מהמאהל הבלתי חוקי אל-טורקיז השליכו סלעים לעבר אזרחים שנעו בכביש הראשי, אחד המחבלים נוטרל בידי כוחות הבטחון / שב"כ: עליה תלולה בתקריות פח"ע בחודש האחרון" (ישראל היום) מול "צעיר פלסטיני מהיישוב החקלאי אל-איכסה נפגע קשות ברגלו מירי צלפי צה"ל לאחר שיידה אבני חצץ בסמוך למתנחלים בכביש 443 במחאה על פעולות צה"ל בשטחים / הרופאים: מקווים להציל את הרגל מנזק בלתי הפיך" (הארץ). עלק ניטרליים.

מתברר שיש גם וגם. פתחת את הספר כדי להתיר עצמך אחת ולתמיד מסבך הלבטים והספקות ההשקפתיות שמסעירות את מנוחתך בלילות. רצית לקבל תשובה ברורה וחד משמעית ולהפסיק להתבלבל בין תכלת לטורקיז וקלא אילן. נאדה. עמדה השקפתית וכל זה, תמצא אולי ב"כל כתבי ברל כצנלסון" כרך כ"ב. לחיות וחצי נועד כדי להעצים את הלבטים, לחדד אותם ולחפר אותך במעמקיהם בלי יכולת לצאת. הספר מצליח לבלבל אותך עד כדי כך שלא ניתן לזהות את עמדת כותב הספר, הלנו, אם לצרינו. עם המויסדע'ס/עם הפינגווינים. טשטוש עמדות מוחלט.

לא נמחק את הנתון, שמלכתחילה הבעת הדעות האלו היא חתרנית ומהפכנית. גם אם תביא את שני הצדדים כמו שתי חלות אפויות היטב בעלי כמות שומשום שווה. ברור שהספר מעלה כמה תזות-תהיות-ניפוצי מיתוסים שקשה למצוא באות החרדית הכתובה לפניו. אבל, גם אם תהפוך את הספר ותקרא אותו מהסוף להתחלה לא תוכל לקבל וודאות באשר לדעתו האישית של הכותב. זה מדהים כפי שזה נשמע. בשונה מכל נייטרלי ממוצע שמצליח להסתיר את דעתו בערך כמשך הזמן שלוקח לחבדצקע'ר מהרגע שהוא מגיע לאירוע תמים עד שהוא פוצח במאמר נלהב - הספר ניטרלי לגמרי. פשוטו כמשמעו ומשמעו כפשוטו. וגם אם אכתוב את זה בעוד עשרה ווריאציות לא תקבלו את תמונת המצב הזו כמלואה עד שתקראו ותראו.

רחמנות, כמה אפשר לסבול
עניין אחרון לציין – צרות הן פלסטלינה מאד פופולרית בקהל הסופרים לאחרונה או שלא לאחרונה. למען ענות קהל הקוראים בסבלותם תחת אשר חטאו ורכשו את הספר במאה קשיטה. גירוי מערכת הרחמים והפחד של הקורא בכל מיני מחלות ושמתות איומות הפך לשגרה ולשדרה. כל הדש בדמעותיהן של ישראל ומרבה להגדיש סאת ייסוריהם הרי זה משובח ומסובך.

זכור אותו הספר, למרות היותו עוסק בטרגדיה אנושית בלתי נתפסת של מי שהיה יהודי חכם, ועדיין הוא יהודי חכם, אבל בשום צורה אינו יכול להביע את זה. צמח. הספר לא מזעזע, מצער או מזיל דמעות. בהחלט יש חיבור למסכנות של הבן אדם ולמצוקה שלו, אבל עד גבול הצרה. הקוראים לא הופכים על כרחם למסכנים בעצמם.

כמובן, אפשר לטעון שהדבר מעיד על חסר מסויים. אם ספר לא מצליח לחבר מספיק את הקוראים, כותבו נכשל כנראה במשימה. אבל זה לא נכון כאן, יש חיבור יפה לדמויות, אין תיאורי צבע מלא ודם על הידיים. לא נעשה מאמץ לזעזע את הציבור, למרות שיש אוהבים את זה (את הזעזוע).

אל תסדר לי את הבלגן
מה שמפריע לי בספר, הוא דווקא לכאורה מעלתו הגדולה. אין בו את הברוטאליות המילולית של מ. ארבל, את המוסריות המוגזמת של מ. קינן, את הילדותיות של ולדר, את הפתטיות של עשר סופרים שלא ננקוב בשמם/ן. הוא לא מדי ריאלי ולא מדי פרוע. לא מטיף ומתחסד ולא פורק עול. לא עוצם עין ולא חושף כל דבר. לא שוחט פרות קדושות וגם לא מאביס אותן באחו. דווקא הבריחה של הספר מהספרות החרדית המפונקת של המאה, הובילה אותו בסיבוב מסויים היישר לזרועותיה. הכל מדוייק וסגור מכל הכיוונים בלי פרצות שובבות. למה למשל להתייעץ עם מומחי רפואה על המצב הווגטטיבי, תנו לעניינים המדעיים לזרום קצת עם הדמיון.

הקטע הכי מובלט בספר, הוא קיום הרגשות האפלים בלב כל אנוש ואנוש. גיטה רצתה שבעלה ימות, בעלה הרדום רוצה כבוד. גם אנשים חשובים מאד עם זקן ארוך ושביס עד הרצפה מתגלים כמי שעובר להם בראש כל מיני כל מיני. זה לכאורה מפתיע מאד והפך הספרות החרדית הפנאטית, בה כולם חושבים קדושות ונצורות. אבל זה כבר גם מרגיש על הלשון טיפה מלאכותי.

נאמר: הספר נראה כמו פרוייקט משותף של קורס לכתיבה יוצרת עם האקדמיה ללשון העברית. פלקטי משהו. תאמרו: מחפש חסרונות מתחת לאדמה. אבל זו החוויה שלי, ואני לא האיש שיירתע מלומר מה הוא חושב בגלל מה יגידו. פעיל חברתי צריך להיות נכון לשלם מחירים. לימדונו.

במחשבה שלישית: אולי סוד קסמו ברוגע המופרז הזה שלו. כולי האי ואולי.
 

Almonit

משתמש פעיל
הלייק הוא לכתיבה המדהימה של הביקורת (שאפשר לכתוב עליה ביקורת בפני עצמה).
מסכימה עם כל הנקודות, כולן נכונות, וכולן בעיני מעלות, חוץ מהאחרונה -שגורמת לספר להיות לא דרמטי במיוחד ולא מרתק יותר מהרגיל, אבל הכתיבה כמו תמיד - אלופה.

יש פרות שלא צריך לשחוט, מספיק לתת להן קצת מקום באחו , להזיז קצת את הפרות הלבנות והאדומות , ולפנות מקום לכמה מנוקדות ומקושקשות, זהו, זה מספיק. השאר כבר יקרה לבד.
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
גם הלייק שלי הוא לכתיבה המדהימה של הביקורת. אך לגופו של עניין אינני מסכים. כל היופי בספריה של קפלר הוא שהם לא מניפסט חד צדדי אלא מביאים את מכלול הטיעונים בעד ונגד הנושאים הרגישים בהם היא עוסקת.
ועוד משהו, אנשים שהם לגמרי רעים ורק רעים, זה לא מציאותי ולא אמין. יותר מתאים לקומיקסים סוג ד' מאשר לספרות בוגרת.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
תודה על הביקורת וההשקעה.

את הספר הזה דווקא קראתי. כשעוד קראו לו "אחרי הרעש קול".

לדעתי הוא דווקא מתאים לגברים, והראיה - שהוא התפרסם בחלק המגזין המיועד לגברים. והלא דבר הוא.

ייתכן שבקריאה ברצף התחושה היא אחרת, אבל לפחות בקריאה לפרקים לא חשתי את התחושות שאתה מציין כאן.
הספר כן מגרד לך מתחת לעור בכל מיני סוגיות שלא עולות בדרך כלל על השולחן.
וכשמגרדים בסוגיות - יש שתי שיטות: או לשפוך את כל המוגלה המסואבת על הרצפה, ולתת לך להתבוסס בפנים - מעדיף לא לקרוא ספרים כאלו, גם אם הם פופולריים.
או שמדגדגים לך למעלה, וסומכים עליך שתשלים בראש את כל מה שנוגע אליך.
זו שיטה חכמה של סופרים שנותנים אמון בקורא.

יתירה מזו: כשמעלים את הזוועות אל השולחן או שופכים על הרצפה - אתה עלול לחשוב שהרוב דווקא אינו קשור אליך. להתנתק מהן כי אתה לא במקום הזה.
וכשמביאים אותן בדקות, אתה מתחבר, כי אתה שם.

כך גם בקשר לטובים ולרעים:
אם אין רע שאפשר להצביע עליו ולייחס אליו את כל הרוע - אז אתה הרע.
אתה שפתאום מוצא שמחשבה רעה פלונית היא דווקא הראשונה שעלתה לך בראש למרות ש-נו, אסור להגיד את זה בקול.
אתה שקצת גזען לפעמים, וקצת מהפכן, וקצת מועל באמון וקצת מכל דבר.
לא הרוע המוחלט, לא נבל העל. כן זה שיכול לתקן את הקצת שלא בסדר.

ובהצלחה.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
הספר הזה מספר סיפור,
איזה יופי,
בל להלעיט את הקורא במסר לכפית.
ובינינו- נניח שהכותבת היתה תופסת צד, האם אנשים היו משנים את התנהלותם?
אבל, לרגשות אי אפשר להתכחש.
וזו האומנות
.
ולגבי יענקל- בנושא הזה היא עשתה עבודה מדהימה.
יותר מידי אנשים לא תופסים את הנקודה הנוראית הזו, שנכונה אגב, גם לגבי זקנים במצבים מסוימים.
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ועוד משהו, אנשים שהם לגמרי רעים ורק רעים, זה לא מציאותי ולא אמין. יותר מתאים לקומיקסים סוג ד' מאשר לספרות בוגרת.
יש אנשים שהם בעיקר רעים, שהלכו לכיוון רע/החיים לקחו אותם לשם בנסיבות מצערות. כמדומני שגם מיה קינן מרשה ליוסף דיאלידאן לעשות פה ושם חסד לשמו. למרות שאני מודה שדיאלידאן הוא דוגמא טובה לאישיות רעה לגמרי. הדמויות הללו לא נועדו לקומיקס משום סוג.
בספר דנן, גם כאשר מישהו עושה רע, תמיד נסתכל עליו חיובי, לדון לכף זכות קוראים לזה במקורותינו. במאזני הספר, כף הזכות כבידה מאד מאד, מלאה שקים של תפוחי אדמה. וכף החובה מתנפנפת למעלה בקלילות עם כמה דובדבנים רקובים שנשכחו בטעות.
בכל מקרה, אני רק הצבעתי על הנקודה. מעתה יישב כל אחד בביתו עם הילדים וידרוש, לשבח או לגנאי, היש בו עץ, אם אין. רק לספר מותר לא להביע דעה?
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
... אין בו את הברוטאליות המילולית של מ. ארבל, את המוסריות המוגזמת של מ. קינן, את הילדותיות של ולדר, את הפתטיות של עשר סופרים שלא ננקוב בשמם/ן. הוא לא מדי ריאלי ולא מדי פרוע. לא מטיף ומתחסד ולא פורק עול. לא עוצם עין ולא חושף כל דבר. לא שוחט פרות קדושות וגם לא מאביס אותן באחו.
לפנתיאון
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אני מאד מעריך את הספר.
האמירה של הספר היא בדיוק זו - תפסיקו לשפוט. האמונות הדעות וההנהגות של כל אדם אינן בגלל שהוא רשע או צדיק, מלאך או עמלק. לכל אמירה והתנהגות יש מכלול שלם של שיקולים וסיבות מוקדמות, ו'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'. כן, יש טעויות, יש מבוכות, אבל כולנו בני אדם, ובדרך כלל אנו לא פוגשים דמונים ברחוב.
מותר לנו לתפוס דעה מסוימת, לדחוף לכיוונה, לרצות להביע אותה בכל דרך, אבל רק מתוך הבנה שגם לדעה המנוגדת יש מקום. כמובן כל זמן שהיא לא פוגעת באנשים.
עצם המסר הזה הוא מהפכני ביותר. בעידן של 'מאמרי מערכת' ששופכים אש וגופרית על כל מי שמעז להביע דעה אחרת מזו 'שלנו', שמלעיגים את בעלי הדעה והופכים אותו למגוחך וקנטרן, בעידן שכל מי שטוען טענה עניינית שאינה מוצאת חן בעינינו הוא 'מסית', בא ספר זה ואומר - תרגעו. הבנאדם אומר את מה שנראה מנקודת המבט שלו.
קרנה של הסופרת עלתה עשרת מונים בעיני, כשקראתי שהתכנון המקורי היה להעיר את יענק'ל על ידי רעידת האדמה, ולאחר התייעצות עם מומחים וההבנה ש'דברים כאלו לא קורים', שונה כל מסלול הסיפור המתוכנן. נכון, הרבה סופרים היו מעדיפים ללכת עם הדמיון ולא עם המציאות, אבל זו בדיוק המעלה בדיוק ובהצמדות למציאות. כן, יש עדיין אנשים מוזרים שחושבים שיש מעלה בצמידות למציאות הנמוכה.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אהבתי מאוד את הכתיבה. שנונה, עשירה ומלאה בעיטורים שמוסיפים עוד יופי למשמעות.
פתחת את הספר כדי להתיר עצמך אחת ולתמיד מסבך הלבטים והספקות ההשקפתיות שמסעירות את מנוחתך בלילות.
לא יודעת מה לגבי אחרים. אני, כשאני מחפשת תשובות לסבך הלבטים שמסעירים אותי בלילות, אפתח ספר מוסר, או, לחילופין, אתר חדשות.
כשאני פותחת ספר קריאה אני לא מחפשת תשובות. אני מחפשת מחשבות. חומר אינטליגנטי שיעשיר לי את חוויית הקריאה, יגרום לגירוי העצמי שלי להתעורר ולהפעיל את המוח לבד.
לחיות וחצי מדבר על מחשבות. הוא מדבר בלי מילים.
כמו שאמר מישל דה מונטן, "מחציתו של הדיבור שייכת למי שמדבר, ומחציתו השנייה - למי ששומע".

יש את האתיופים, ויש את השוטרים. את ביבי ואת בני-חותא; יש יעלון ויש לפיד; ליאון ודייטש; הרב אברהם רובינשטיין וכרמל שאמה הכהן; רון קובי ואריה דרעי; המוכר-במכולת-מול-הבית והאיש-שמנסה-כל-בוקר-לעקוף-ת'תור; פקיד שומה והאיש-שרק-ביקשו-ממני-להפקיד-את-הצ'ק; פקיד הגירה וסודני קשיש; מפעילי המעונות ומשרד התמ"ת; ערבים עצלים וקבלן בניה; כתב קו עיתונות דתית ומזכיר-העירייה-ודוברה; איסתרק ויוסף דיאלידאן; חיילי הצבא האדום וגייסות הרייך השלישי; מטאטא רחובות וילדים שזורקים עטיפות חטיפים; שליח ציבור בשטיבלאך והאנשים שהטרמפ שלהם צופר בחוץ; מוכר הביצים והאשה שרוצה לבחור ולערבב כמה תבניות; דונלד טראמפ ורוברט מולר; יולי איידלשטיין ואורן חזן; דני רופ והילדים שרצו שלג; הקרן לישראל חדשה ואם תרצו; מיקי גיצין ובצלאל סמוטריץ'; עודד פורר וישראל אייכלר; נהג דן אדיב והאיש שהגיע מאוחר לאוטובוס, דפק על הדלתות בפראות, העלה שני עגלות שלושה מזוודות וארבעה ילדים, צעק על האיחור, תיקף אחרי עשר דקות ואיים להתלונן במשרד העבודה והרווחה; בוס שרוצה לקצץ ועובדת לפני לידה; המן וחרבונה; קופאי בחנות ספרים וילדים שבאים לקרוא; מנקה חדרי מדרגות ודיירים שעולים ויורדים כבסולם יעקב; הכושי שמנקה את הסופר עם הפוליש והמרוקאית המבוגרת שחושבת שהוא אמר לה שלא תקח מהעגבניות; יש ויש.
תיאורים עסיסיים, הירידה לפרטים משעשעת ומדוייקת. ובכל זאת, מבחינה ספרותית, ורק ספרותית, הפסקה הזאת ממש לא מתאימה.
היא כיפית, היא עליזה, היא אפילו מצחיקה. אבל היא לא מתאימה לטקסט.
תמונת נוף מורכבת מצבעים המתאימים לנושא המדובר. תמונת חוף, למשל, תהיה מורכבת מצהוב וכחול. תמונת יער תהיה מורכבת מחום וירוק.
אם תנוח עלי הרוח, אני אוכל לזרוק נגיעות סגולות בתוך העצים. אם ממש תהיה לי השראה אני אוכל להוסיף גווני אדום בים.
אבל אם אצייר ריבוע ורוד וגדול מעל פסגת העץ, אין לי יער יותר. ואם אוסיף כתר זהב בלב הים, אין לי חוף יותר.
כשכתוב בכותרת "ביקורת ספרות", הטקסט מתבקש להיות ביקורת ספרות. עיטורים נוספים - מעשירים. הדגמות חיות - ממחישות. הומור שנון - קונה את הקוראים. אז תנו לנו שלוש. אפילו ארבע. אם ממש הצלחתם - חמש. אבל פסקה שלמה היא עליזה, ובכל זאת לא במקום. היא מכבידה, מעייפת ומסיטה את הנושא.

לקינוח מרענן,
שלושה מזוודות
עשרה ווריאציות
עשר סופרים
אאוץ'.
(מצטערת על הקטנוניות. בכל משפחה טובה צריך את הדודה הנודניקית.)
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ובכל זאת, מבחינה ספרותית, ורק ספרותית, הפסקה הזאת ממש לא מתאימה.
היא כיפית, היא עליזה, היא אפילו מצחיקה. אבל היא לא מתאימה לטקסט.
תמונת נוף מורכבת מצבעים המתאימים לנושא המדובר. תמונת חוף, למשל, תהיה מורכבת מצהוב וכחול. תמונת יער תהיה מורכבת מחום וירוק.
אם תנוח עלי הרוח, אני אוכל לזרוק נגיעות סגולות בתוך העצים. אם ממש תהיה לי השראה אני אוכל להוסיף גווני אדום בים.
אבל אם אצייר ריבוע ורוד וגדול מעל פסגת העץ, אין לי יער יותר. ואם אוסיף כתר זהב בלב הים, אין לי חוף יותר.
כשכתוב בכותרת "ביקורת ספרות", הטקסט מתבקש להיות ביקורת ספרות. עיטורים נוספים - מעשירים. הדגמות חיות - ממחישות. הומור שנון - קונה את הקוראים. אז תנו לנו שלוש. אפילו ארבע. אם ממש הצלחתם - חמש. אבל פסקה שלמה היא עליזה, ובכל זאת לא במקום. היא מכבידה, מעייפת ומסיטה את הנושא.
ברור. זה צועק לכל מי שקורא את הפסקה. למרות שעקרונית אני סבור שבשונה אולי מציור, אין מגבלה לסטיה שאפשר לקחת בעיצומה של מסע כתיבה. גם שבוע מנוחה בתחנת דלק יעבור בשלום. קטעי פסיכולוגיה-מוסר-הומור נסלחים בכל אורך כל עוד ההקשר שלהם נכון.

במקרה הזה זה בלי ספק היה פורמט לא מתאים מכמה סיבות ואני מתנצל בפני כל מי שחש עצמו נפגע מהתקלה. נקווה שמקרים כאלו לא יישנו בעתיד.
תודה.
אאוץ'.
(מצטערת על הקטנוניות. בכל משפחה טובה צריך את הדודה הנודניקית.)
אחת ולתמיד: יש לי אלרגיה מגיל צעיר לנושא של מספור זכרים ונקבות. כולל אלמנט נרכש פרי מעללי הדודות המתקנות די בכל אתר ואתר.

ככלל, לא אמורים לחשוב פעם נוספת על משפט כדי להבין אם הוא שגוי תחבירית. שפה וטעויות הכתיב והלשון שלה הן משהו שאמור להיות אינטואיטיבי לגמרי בראשו של איש עברי אשר שפתו שפת אם היא.

המספור לא כזה. סיפור שונה ועילג הן כמובן אחד ואחת, אבל אף פעם לא הרגשתי עילג כשאמרתי/כתבתי שלוש כושים או שלושה קופסאות. ייתכן שזו באמת תתרנות או נכות קוגנטיבית כלשהיא, אבל כמדומני שהיא משותפת לעוד אי אלו רבבות אלפי היושבים בציון. חצי נחמת שוטים.

ספרו לי בבקשה אתם: יש כאן מישהו שהמספור הנכון נשלף אצלו מהשרוול ללא שום הכנה והגהה עצמית? אשמח להיתקל בתופעה כזו. (האמת שאתעצב אבל זה לא פוליטקלי קורקט)

היות ואני מודע לעובדה שישנם/ן כאלו שהחריגה הזו לא נותנת להם/ן מנוח, אני משתדל לפעמים לעבור שוב ולתקן את עצמי כדי לא לגרום למישהו חלילה למורת רוח. כעת אני חש להבדיל כמי שנתפס בקלקלתו מבריח כיכר לחם מהסופר, ולכן מודה שהוא שודד בכל לילה סניף בנק אחר.

בקיצור, גם אם אני סוֹפֵר, אין זה אומר שאני סוֹפֵר נכון. ייתכן שאני פשוט סוֹפֵר מישהו ולכן משתדל
לִסְפּוֹר נכון.
 

מוישה

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אחת ולתמיד: יש לי אלרגיה מגיל צעיר לנושא של מספור זכרים ונקבות. כולל אלמנט נרכש פרי מעללי הדודות המתקנות די בכל אתר ואתר.

ככלל, לא אמורים לחשוב פעם נוספת על משפט כדי להבין אם הוא שגוי תחבירית. שפה וטעויות הכתיב והלשון שלה הן משהו שאמור להיות אינטואיטיבי לגמרי בראשו של איש עברי אשר שפתו שפת אם היא.

המספור לא כזה. סיפור שונה ועילג הן כמובן אחד ואחת, אבל אף פעם לא הרגשתי עילג כשאמרתי/כתבתי שלוש כושים או שלושה קופסאות. ייתכן שזו באמת תתרנות או נכות קוגנטיבית כלשהיא, אבל כמדומני שהיא משותפת לעוד אי אלו רבבות אלפי היושבים בציון. חצי נחמת שוטים.

ספרו לי בבקשה אתם: יש כאן מישהו שהמספור הנכון נשלף אצלו מהשרוול ללא שום הכנה והגהה עצמית? אשמח להיתקל בתופעה כזו. (האמת שאתעצב אבל זה לא פוליטקלי קורקט)

היות ואני מודע לעובדה שישנם/ן כאלו שהחריגה הזו לא נותנת להם/ן מנוח, אני משתדל לפעמים לעבור שוב ולתקן את עצמי כדי לא לגרום למישהו חלילה למורת רוח. כעת אני חש להבדיל כמי שנתפס בקלקלתו מבריח כיכר לחם מהסופר, ולכן מודה שהוא שודד בכל לילה סניף בנק אחר.

בקיצור, גם אם אני סוֹפֵר, אין זה אומר שאני סוֹפֵר נכון. ייתכן שאני פשוט סוֹפֵר מישהו ולכן משתדל
לִסְפּוֹר נכון.
כשהודיע נהג אחד לרב שטיינמן שהוא מקליט אותו, התפלא הרב למה צריך להודיע לו, הלוא בין כה כל מילה מוקלטת ומתועדת למעלה בשמים, ובכל מקרה הוא שוקל כל מילה.
לענייננו, אדם רציני בכל מקרה חושב על כל מילה שהוא כותב, ואם הוא כותב לאנשים רציניים הוא גם קורא שוב מה שהוא כתב. אז על הדרך, מותר לפרגן חלקיק שנייה גם לדקדוק. כמובן מדובר על אנשים שיודעים עברית, כמצופה לפחות מבעלי הרשאת כתיבה בפורום זה [שאינם נמנים בתוך שאר "רבבות אלפי היושבים בציון"].

עוד נקודה. קשה עונשו של 'שלושה' מעונשו של 'שלוש'. אם אתה כותב אינטואיטיבית אז עד הסוף, בשפת הדיבור אומרים בדרך כלל שלוש ולא שלושה. אם אתה מנסה להצטייר מקצוען ולכתוב 'שלושה' אז תשמור שלא תגלוש עם זה לעזרת נשים...
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
באנו לוויכוח הנושן, על מיקומה של השפה בסקאלה, מאדונית-בפני-עצמה עד שפחת-הסכמת-העם.
הסופרים יאמרו כך. העורכים הפוך.
האמת באמצע.
 
נערך לאחרונה ב:

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אחת ולתמיד: יש לי אלרגיה מגיל צעיר לנושא של מספור זכרים ונקבות. כולל אלמנט נרכש פרי מעללי הדודות המתקנות די בכל אתר ואתר.

ככלל, לא אמורים לחשוב פעם נוספת על משפט כדי להבין אם הוא שגוי תחבירית. שפה וטעויות הכתיב והלשון שלה הן משהו שאמור להיות אינטואיטיבי לגמרי בראשו של איש עברי אשר שפתו שפת אם היא.

המספור לא כזה. סיפור שונה ועילג הן כמובן אחד ואחת, אבל אף פעם לא הרגשתי עילג כשאמרתי/כתבתי שלוש כושים או שלושה קופסאות. ייתכן שזו באמת תתרנות או נכות קוגנטיבית כלשהיא, אבל כמדומני שהיא משותפת לעוד אי אלו רבבות אלפי היושבים בציון. חצי נחמת שוטים.

ספרו לי בבקשה אתם: יש כאן מישהו שהמספור הנכון נשלף אצלו מהשרוול ללא שום הכנה והגהה עצמית? אשמח להיתקל בתופעה כזו. (האמת שאתעצב אבל זה לא פוליטקלי קורקט)

היות ואני מודע לעובדה שישנם/ן כאלו שהחריגה הזו לא נותנת להם/ן מנוח, אני משתדל לפעמים לעבור שוב ולתקן את עצמי כדי לא לגרום למישהו חלילה למורת רוח. כעת אני חש להבדיל כמי שנתפס בקלקלתו מבריח כיכר לחם מהסופר, ולכן מודה שהוא שודד בכל לילה סניף בנק אחר.

בקיצור, גם אם אני סוֹפֵר, אין זה אומר שאני סוֹפֵר נכון. ייתכן שאני פשוט סוֹפֵר מישהו ולכן משתדל
לִסְפּוֹר נכון.
איך הגמרא (יבמות ע"ז ע"א) אומרת?
"כל תלמיד חכם שמורה הוראה ובא, אם קודם מעשה אמרה, שומעים לו, ואם לאו, אין שומעים לו".
והמבין יבין...
 

נחמד לעזור

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
עוד מאותו דבר, אולי ההסבר לתופעה התמוהה לדעיל, זה זה: השאלה מה טוב? טוב לקבל ילדים ספרדים למוסדות, או לא טוב. טוב ללכת למדינה להלשין?
כמה שזה מדהים לגבי ספר שעוסק אך ורק בנושא הזה, אין בספר תשובה. איך אמר פה מישהו, 200 עמודים שבכל אחד מהם כתוב מילה אחת: ניטרליות.
כאשר הופכים משהו, לרוב הצד שהיה קודם למעלה, מוצא עצמו מצמיד אף אל הבוץ ולהפך. מושיבים עליונים למטה ותחתונים למעלה. אם הסופר למשל מנקז את מוגלת הגזענות נגד שחורים, הרי הוא מוקיע את הגזען הלבן. אם הוא שובר את המיתוס על הפלסטינים האכזריים, הוא טופח על פרצוף הישראלים. אין בזה גם וגם.
מתברר שיש גם וגם. פתחת את הספר כדי להתיר עצמך אחת ולתמיד מסבך הלבטים והספקות ההשקפתיות שמסעירות את מנוחתך בלילות. רצית לקבל תשובה ברורה וחד משמעית ולהפסיק להתבלבל בין תכלת לטורקיז וקלא אילן. נאדה... עד כדי כך שלא ניתן לזהות את עמדת כותב הספר, הלנו, אם לצרינו. עם המויסדע'ס/עם הפינגווינים. טשטוש עמדות מוחלט.

לפעמים הבעת דעה ניטרלית היא עצמה סוג של גזענות או אפליה.
כשעיתון לונדוני מדווח "על פלסטיני ושני ישראלים שנהרגו בפיגוע" ולא טורח לציין שהפלסטיני הוא המחבל, הוא סך הכל מביע עמדה ניטרלית.

כשקראתי את הספר צרמה לי מאוד הניטרליות של הכותב.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
יש כאן מישהו שהמספור הנכון נשלף אצלו מהשרוול ללא שום הכנה והגהה עצמית? אשמח להיתקל בתופעה כזו. (האמת שאתעצב אבל זה לא פוליטקלי קורקט)
שמחה לאכזב:
אני.
חלק פשוט מתפקידי הדודה המוזכרת. בטוחה שיש כאן עוד כמה דודות נחמדות.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
כשקראתי את הספר צרמה לי מאוד הניטרליות של הכותב.

יש בזה משהו.
מצד שני, הצרימה הזו היא חלק ממטרתה של הנייטרליות.
לפעמים עובדות יבשות מזעזעות יותר מביטוי תדהמה הלם וקטסטרופה. (מקווה בעז"ה לפתוח בעתיד אשכול בנושא).

לפעמים הצגה נייטרלית יכולה לשנות קו מחשבה, יותר מזעקות שבר נוסח 'כל המנהלים הגזענים לגיהנום עכשיו ומיד רשעים ארורים'.

דווקא כשאתה מתאר בפשטות, ככה, בלי להתערב, איך הכל הגיוני מן הצד השני, הרי אין מקום, ואי אפשר - הצעקה עולה בקול דממה דקה. (גם זה נושא לעוד אשכול).
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אני מאד מעריך את הספר.
האמירה של הספר היא בדיוק זו - תפסיקו לשפוט. האמונות הדעות וההנהגות של כל אדם אינן בגלל שהוא רשע או צדיק, מלאך או עמלק. לכל אמירה והתנהגות יש מכלול שלם של שיקולים וסיבות מוקדמות, ו'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'. כן, יש טעויות, יש מבוכות, אבל כולנו בני אדם, ובדרך כלל אנו לא פוגשים דמונים ברחוב.
מותר לנו לתפוס דעה מסוימת, לדחוף לכיוונה, לרצות להביע אותה בכל דרך, אבל רק מתוך הבנה שגם לדעה המנוגדת יש מקום. כמובן כל זמן שהיא לא פוגעת באנשים.
עצם המסר הזה הוא מהפכני ביותר. בעידן של 'מאמרי מערכת' ששופכים אש וגופרית על כל מי שמעז להביע דעה אחרת מזו 'שלנו', שמלעיגים את בעלי הדעה והופכים אותו למגוחך וקנטרן, בעידן שכל מי שטוען טענה עניינית שאינה מוצאת חן בעינינו הוא 'מסית', בא ספר זה ואומר - תרגעו. הבנאדם אומר את מה שנראה מנקודת המבט שלו.
קרנה של הסופרת עלתה עשרת מונים בעיני, כשקראתי שהתכנון המקורי היה להעיר את יענק'ל על ידי רעידת האדמה, ולאחר התייעצות עם מומחים וההבנה ש'דברים כאלו לא קורים', שונה כל מסלול הסיפור המתוכנן. נכון, הרבה סופרים היו מעדיפים ללכת עם הדמיון ולא עם המציאות, אבל זו בדיוק המעלה בדיוק ובהצמדות למציאות. כן, יש עדיין אנשים מוזרים שחושבים שיש מעלה בצמידות למציאות הנמוכה.
בספר הקודם (הנורמלי האחרון) הכיוון היה אחר. היה נסיון ברור להצביע על הבעיות, סוג של תביעה שמישהו יתקן אותם. משהו בהצגת הבעיות.
בלחיות וחצי הכל מוצג בצורה רכה יותר, בליעה וקבילה יותר. השלמה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
לפעמים הבעת דעה ניטרלית היא עצמה סוג של גזענות או אפליה.
כשעיתון לונדוני מדווח "על פלסטיני ושני ישראלים שנהרגו בפיגוע" ולא טורח לציין שהפלסטיני הוא המחבל, הוא סך הכל מביע עמדה ניטרלית.

כשקראתי את הספר צרמה לי מאוד הניטרליות של הכותב.
זו לא עמדה ניטרלית. זו הצגה דמגוגית של העובדות. אנטישמים מבאסים.

הצגה נייטרלית ולא מוטית, תהיה אולי כזו: בפיגוע נרצחו שני יהודים, המפגע נרצח גם.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
זו לא עמדה ניטרלית. זו הצגה דמגוגית של העובדות. אנטישמים מבאסים.

הצגה נייטרלית ולא מוטית, תהיה אולי כזו: בפיגוע נרצחו שני יהודים, המפגע נרצח גם.

'נרצח' זו שוב הבעת דעה. בדיוק כמו 'חוסל'.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  21  פעמים

לוח מודעות

למעלה