לאן הלאה?

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
לפניכם פרק א' של סיפור שהעלה עובש על המחשב, לאחר שנתקע אי שם.
אני כבר לא חושב להמשיך אותו, אבל אולי יתן למנדהו השראה.

____________________

אתה לא איתנו היום, קבע רוזן בסיומו של הסבר ארוך שחלף ליד אוזני כרעש רקע.

לא, לחשתי.

רוזן לא שאל שאלות נוספות. הוא היה נשוי כבר שנתיים ואילו אני ארבעה וחצי חודשים. בהתחלה ניסיתי לשתף אותו בקשיים, לקבל הכוונה, אחרי הכל הוא היה נראה לי אברך חכם ונשוי ותיק שראה הכל. הוא לא הבין על מה אני מדבר.
למה קשה. הכל דבש.

אני יזוז עכשיו, אמרתי, ותסגור לי את הגמרא עוד שתי דקות.
רוזן הנהן ואני יצאתי.

הרחוב קיבל את פני בהמולה אדישה.
השתלבתי בתנועה והתחלתי פוסע במרץ לאין לי מושג איפה.
הרגשתי לרגע כמו בימי הבחרות. נשמתי מלוא ראותי מהסיגריה החשמלית, והשתדלתי לשכוח את היחידה הפצפונת, ואת ההיא שמתכרבלת שם תחת הפוך ומנמיכה עוד יותר את המעלות של המזגן. שיהיה כיף.

מימיני ראיתי שלט מתקלף "אביגדור מזכרות ומוצרי נוי ליופי", שלט מוזר, חשבתי. איך לא ראיתי את החנות הזו עד היום. מצאתי עצמי בפנים.

כמו שניחשתם, בעל הבית היה קשיש חובש כיפה סרוגה, שהציץ עלי מעל למשקפיים עבות.
במה אוכל לעזור לך?

אני רוצה, מזכרת מהימים הטובים. פלטתי מהר.
הקשיש קימר גבה ולא הגיב. חששתי שלא קלט, אך לאחר כמה שניות אמר, תייכף אני חוזר, ונכנס לירכתי החנות.

מה הוא הולך להביא לי, אני בעצמי לא יודע למה התכוונתי.
אולי פשוט אלך מפה וזהו, אך הסקרנות גברה עלי.

מהחדר הפנימי נשמעו קולות התעסקות שקטה שנמשכה זמן מה.
אביגדור? קראתי.
תייכף.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מסקרן.
מזכיר לי קצת את דירה 9, בעיר אחרת כמובן.

סתם מעניין, יש לך קצה של כיוון או שפשוט כתבת בלי לדעת לאן אתה הולך בכלל?
 

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מסקרן.
מזכיר לי קצת את דירה 9, בעיר אחרת כמובן.

סתם מעניין, יש לך קצה של כיוון או שפשוט כתבת בלי לדעת לאן את הולך בכלל?
התחלתי בלי שום כיוון. פשוט הלכתי אחריו לחנות של אביגדור, ואביגדור לא יוצא.
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
הסיפור מעניין ונראה אגדתי כמעט...
חנות לא מוכרת, אביגדור שהלך להביא משהו לא ברור.
 
נערך לאחרונה ב:

רותי רפפורט

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
זה יותר עצלות, כמו ילדה שרוצה רק כיפים בחיים.
זה לא אמור לדכא בעל צעיר 4 חודשים אחרי החתונה ולגרום לו לחשוב שהחיים קשים. אלא אם היא, נניח, בזבזנית מטורפת.
בד"כ קל לזרום עם נשים קלילות כמתואר בתחילה. אחר כך, כשיש ילדים וצריך לשלם משכנתא ולנהל בית, לגדל ילדים ולקחת אחריות רצינית על החיים, זה נהיה קשה.
מה כל כך קשה לו כעת שהיא ילדה? היא תתבגר. וגם הוא.
מישהו שמדוכא כבר בהתחלה מבן\בת הזוג, אלו דברים מהותיים בהרבה.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
זה לא אמור לדכא בעל צעיר 4 חודשים אחרי החתונה ולגרום לו לחשוב שהחיים קשים. אלא אם היא, נניח, בזבזנית מטורפת.
בד"כ קל לזרום עם נשים קלילות כמתואר בתחילה. אחר כך, כשיש ילדים וצריך לשלם משכנתא ולנהל בית, לגדל ילדים ולקחת אחריות רצינית על החיים, זה נהיה קשה.
מה כל כך קשה לו כעת שהיא ילדה? היא תתבגר. וגם הוא.
מישהו שמדוכא כבר בהתחלה מבן\בת הזוג, אלו דברים מהותיים בהרבה.
מדוכא מבת הזוג לא בהכרח בגלל שהיא קלילה. יכול להיות שהיא אנוכית או סתם יש לה מוטוריקה רגשית נמוכה
 

תופרת חרישית

משתמש פעיל
לא דיכאון.
זה יותר עצלות, כמו ילדה שרוצה רק כיפים בחיים.

אולי מפונקת. אוהבת את עצמה. לא בשלה. אגואיסטית. חסרת עול.

יש איזה גבול דק אך מהותי בין קלילות נשית וכיפית, לבין ההבנה שצצה פתאום שאולי עומד משהו עמוק יותר מאחורי ההתנהגות, שככל שהזמן עובר נוספים לה עוד ועוד נקודות 'זכות'.
תחליט לאן אתה רוצה לקחת אותם...
תחשוב טוב אם בא לך להכנס לסאגה זוגית מדממת, או שמא לחפור בחייו דווקא.
או פשוט לתאר מצבים, בלי מסקנות, בלי שפיטות, בלי נקיטת עמדה.

וה'מזכרת מהימים הטובים' ...
למישהו לא טוב שם. אוף.
 

תופרת חרישית

משתמש פעיל
או סתם יש לה מוטוריקה רגשית נמוכה

'מוטוריקה רגשית'. נייס.
המונח הזה [המעניין, אגב] נשמע יותר כמו משהו שיושב על דקויות, על ניואנסים, על מנטליות רגשית ועוד.
כאן אולי מדובר במוטוריקה נפשית, או שכלית, או התנהגותית.
או סתם מוטוריקה זוגית...
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
'מוטוריקה רגשית'. נייס.
המונח הזה [המעניין, אגב] נשמע יותר כמו משהו שיושב על דקויות, על ניואנסים, על מנטליות רגשית ועוד.
כאן אולי מדובר במוטוריקה נפשית, או שכלית, או התנהגותית.
או סתם מוטוריקה זוגית...
נכון?
אני חושב שאלו שהמוטוריקה העדינה שלהם חלשה והם לא מצליחים להכניס חוט לחור של המחט. הם אותם אלו שכשמדברים אתם בשקט הם עונים בקול.
זה לא אומר שהם לא אנשים טובים אלא שהם קצת אממ מגלומנים, יכול להיות?
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
פרק ב'
___________

עברו עוד כמה דקות עד שהגיח אביגדור חזרה מהחדר הפנימי,
עיניו נעוצות בי בעניין ובין ידיו נעוץ משהו קטן שלא הצלחתי להבחין מהו בדיוק.
"קח את זה" הוא אמר לי, והתיישב חזרה.

הבטתי בחפץ בחשדנות.
זה היה מפתח.
יותר נכון,
המפתח של יחידת הדיור הנוכחית שלי.
"איך... איך זה הגיע אליך?"
אביגדור הרים את עיניו הקשישות והטובות מהקופה ונעץ אותן בי. מבטו מפלח.

"זה תמיד היה כאן", הוא אמר.
"מאז ומתמיד זה היה שלך".

יצאתי מהורהר מהחנות פוסע אוטומטית בדרך שהספקתי להכיר היטב.
כשנתקלתי בחנות הפלאפל המלוכלכת של יואבי, לקח לי שתי שניות להחליט שאני קונה שלוש מנות רגילות, שיהיה לארוחת ערב.
"מה איתך?" סנט בי יואבי בחביבות.
"לא התחתנת מתישהו? למה אתה קונה פלאפל? הא, אתה רוצה להפתיע?"

יואבי קרץ לי בעיניים של שותף להפתעה והסליק לי לשקית מנת צ'יפס בחינם.
"זה מתנה ממני. לשניכם. שתפתיעו אחד את השני תמיד, ולטובה. אה?"

הנהנתי הנהון חדגוני.
הלוואי ואצליח להפתיע אותה.
כמעט כמו שהלוואי שיבוא יום והיא תפתיע אותי.

______________


ניסיתי להמשיך בכיוון שעלה לי. מה אומרים?
 

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק ב'
___________

עברו עוד כמה דקות עד שהגיח אביגדור חזרה מהחדר הפנימי,
עיניו נעוצות בי בעניין ובין ידיו נעוץ משהו קטן שלא הצלחתי להבחין מהו בדיוק.
"קח את זה" הוא אמר לי, והתיישב חזרה.

הבטתי בחפץ בחשדנות.
זה היה מפתח.
יותר נכון,
המפתח של יחידת הדיור הנוכחית שלי.
"איך... איך זה הגיע אליך?"
אביגדור הרים את עיניו הקשישות והטובות מהקופה ונעץ אותן בי. מבטו מפלח.

"זה תמיד היה כאן", הוא אמר.
"מאז ומתמיד זה היה שלך".

יצאתי מהורהר מהחנות פוסע אוטומטית בדרך שהספקתי להכיר היטב.
כשנתקלתי בחנות הפלאפל המלוכלכת של יואבי, לקח לי שתי שניות להחליט שאני קונה שלוש מנות רגילות, שיהיה לארוחת ערב.
"מה איתך?" סנט בי יואבי בחביבות.
"לא התחתנת מתישהו? למה אתה קונה פלאפל? הא, אתה רוצה להפתיע?"

יואבי קרץ לי בעיניים של שותף להפתעה והסליק לי לשקית מנת צ'יפס בחינם.
"זה מתנה ממני. לשניכם. שתפתיעו אחד את השני תמיד, ולטובה. אה?"

הנהנתי הנהון חדגוני.
הלוואי ואצליח להפתיע אותה.
כמעט כמו שהלוואי שיבוא יום והיא תפתיע אותי.

______________


ניסיתי להמשיך בכיוון שעלה לי. מה אומרים?
כיוון מצוין. ממשיך את המסתורין שהזכירו.
 

הני ר.

משתמש סופר מקצוען
הפקות ואירועים
פרק ג

אני מתקדם ליחידה שלנו מדשדש משהו.מנסה להשתיק שני שדונים רעים במיוחד.
"אני יודעעע" אני רוצה לצעוק להם.
"אני יודע שלשינוי צריך פה שניים"
השדונים לא עונים הם צוחקים ועושים לי בעעעעע.
מניח רגע את השקיות על הרצפה של הכניסה ונסה להתארגן על עצמי.
מפתח יש לי. אוכל גם.
כמה נשימות עמוקות...
דפיקה קלה. שקט.
רבקה? אני שואל.
חתול מנומר פוקח עין עצלה ויורד מהעגלה של זוברמן.
גם הוא נגדי. הערתי אותו.
אני מחליט לפתוח את הדלת.
בית חשוך. שקט. נקי
זהו.
מדליק אור במטבח-סלון
מנסה לחשב את צעדי. השדונים מתעוררים אחד מהם ממוקם בדיוק מעל הרקה הימנית והוא מפמפם לי כמו תמיד...
היית דפוק נשארת דפוק.
לפני שהוא משתלט עליי אני מוצא אותו פתק מקופל בדייקנות עבה מעט, נראה כמו ארבע דפי דפדפת שורה אחת מהודקים.
אז היא השאירה לי מסר.
חשבתי שאני רץ לפתוח ולקרוא ולגמוע את הכל בנשימה אחת וגיליתי שאני לא מסוגל לזוז מהכיסא
אולי חצי שעה ישבתי ככה מאובן
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
פרק ד'

באותם רגעים נזכרתי במריבות של חיימוביץ שכני הילדות שלי.
הוא היה צועק והיא היתה פותחת את החלון שכל השכונה ישמעו, זה לא עזר לה הבושות לא היו רק שלו, הן היו של שניהם כי הוא דיבר בעיקר על מה שהיא עשתה. הצעקות היו חלק מנוף הילדות שלי, ואני הבטחתי לעצמי לעולם לא לצעוק. לעולם.
אז פשוט לא דיברתי.
אם משהו הפריע לי, שתקתי.
אם היא העליבה או לא 'באה לי טוב בעינים' לא דיברתי יומיים.
אם האוכל לא היה טעים, לא אמרתי דבר, רק הזזתי את הצלחת.
היא היתה צריכה לברך שזכתה בבעל כמוני.
לא צועק, לא נובח. שותק את כשלון הנשואין שלו.
לא כל אחת זוכה.
מילה שווה סלע, שתיקה שווה שתיים.
וסייג לחכמה- שתיקה.
ורק רוזן לא הבין למה אני מתלונן. החיים הם תותים, אמר. ואני הוספתי בליבי: עם הרבה תולעים.
וכעת - גם אביגדור המוכר. והמפתח.
חשתי לאט לאט איך זרועות של תמנון לופתות אותי בלעג.
אין לי אפשרות אחרת, אין.
רק לברוח גם אני, בעצמי.
אולי אקרא קודם מה שכתוב בדפים האלו, אני דווקא אוהב לקרוא.
הי, מה זה?
לבעלי היקר...
הדפים ריקים.
איזה פחד.
מה זה אמור להביע?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
פרק ד'

באותם רגעים נזכרתי במריבות של חיימוביץ שכני הילדות שלי.
הוא היה צועק והיא היתה פותחת את החלון שכל השכונה ישמעו, זה לא עזר לה הבושות לא היו רק שלו, הן היו של שניהם כי הוא דיבר בעיקר על מה שהיא עשתה. הצעקות היו חלק מנוף הילדות שלי, ואני הבטחתי לעצמי לעולם לא לצעוק. לעולם.
אז פשוט לא דיברתי.
אם משהו הפריע לי, שתקתי.
אם היא העליבה או לא 'באה לי טוב בעינים' לא דיברתי יומיים.
אם האוכל לא היה טעים, לא אמרתי דבר, רק הזזתי את הצלחת.
היא היתה צריכה לברך שזכתה בבעל כמוני.
לא צועק, לא נובח. שותק את כשלון הנשואין שלו.
לא כל אחת זוכה.
מילה שווה סלע, שתיקה שווה שתיים.
וסייג לחכמה- שתיקה.
ורק רוזן לא הבין למה אני מתלונן. החיים הם תותים, אמר. ואני הוספתי בליבי: עם הרבה תולעים.
וכעת - גם אביגדור המוכר. והמפתח.
חשתי לאט לאט איך זרועות של תמנון לופתות אותי בלעג.
אין לי אפשרות אחרת, אין.
רק לברוח גם אני, בעצמי.
אולי אקרא קודם מה שכתוב בדפים האלו, אני דווקא אוהב לקרוא.
הי, מה זה?
לבעלי היקר...
הדפים ריקים.
איזה פחד.
מה זה אמור להביע?
זה לא נשמע זוג שנשוי ארבעה וחצי חודשים...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה