שיתוף כתמים של אור- סיפור בכמה פרקים.

shira bira

Moderator
מנהל
כתיבה ספרותית
פרק א'
"תמר חמודה עצמי בבקשה עיניים"
תמר עוצמת ומרגישה אלומת אור נזרקת על עפעפיה. שמאל, ימין ,ימין שמאל.
"את יכולה לפקוח עיניים" אומרת ד"ר אדירי בקולה הנעים וממשיכה לבחון עם הפנס. הפעם את הרגליים.
שוב שמאל ימין. ימין שמאל. מלווה בדממה. כזו שנשמע בה רק קול נשימות מתוחות.
ד"ר אדירי מזדקפת, נושמת עמוק ומכבה את הפנס ואז מפנה את מבטה אליהם ומכחכחת בגרונה.
"אז פטרית שמש זה לא" היא אומרת בשקט. "זה ויטיליגו"
אתי וישראל מחליפים מבט תמה, וישראל בנימה שמנסה להיות עניינית מבקש הסבר נרחב
"הכתמים נוצרים מכך שמסיבה לא ברורה הגוף תוקף את עצמו ומשמיד תאי צבע וכך נוצרים על העור שטחים חסרי צבע. המחלה מופיעה באופן סימטרי בד"כ כפי ששמתם לב ואצל תמר החמודה היא הופיעה בעפעפיים ובברכיים."
"הבנו בערך" אומרת אתי בחיוך קלוש ומנסה להתקדם הלאה: "אז איך מטפלים?"
"לצערנו טרם נמצא טיפול אפקטיבי וחד משמעי" ד"ר אדירי משפילה עיניים ועונה במהירות.
" ישנה אפשרות לנסות טיפולים בלייזר אך מחובתי לציין שהם לא עוזרים לכל החולים ובמקרה של כתמים בגפיים הם אפילו פחות אפקטיביים. ובכלל , גם לנו כרופאים רב הנגלה על הנסתר. עדיין לא ידוע לנו מספיק על המחלה. היא יכולה להתפשט , היא יכולה גם להיעלם."
"כן חשוב לי להדגיש לך תמר חמודה" היא פונה לתמי בעיניים רכות ומבט מעודד "שעם ויטליגו אפשר לחיות טוב. בסופו של דבר זו מחלה קוסמטית ולא יותר. ואם את מרגישה לא נעים אפשר לשים מייק אפ על העפעפיים."
תמר החמודה כבר לא מקשיבה.
יש לה כתמים מול העינייים שהולכים וגדלים. מרחוק רחוק המילים מתערבלות לה באוזן : קרם, הגנה, מייק אפ ,לייזר , פובה. אמא שמבררת דברים בקול לחוץ אבא ששואל שאלות בטון מעשי.
היא בכל מקרה כבר רוצה לקום וללכת מפה.
 
נערך לאחרונה ב:

אשר שרבר

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

shira bira

Moderator
מנהל
כתיבה ספרותית
יפה, התחלה יפה.
אפשר להוסיף גם את השיח של ההורים והרגשות שלהם, תלוי לאן זה מתפתח.
יש כשל בעניין הפסיקים והרווחים.
תודה.
אפשר להוסיף כוונתכם בפרק זה או שבפרקים הבאים?
יש כשל גדול בעניין הפסיקים והרווחים.
תודה!
לקחתי לתשומת לבי.
 

אשר שרבר

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אפשר להוסיף כוונתכם בפרק זה או שבפרקים הבאים?
שוב אני לא יודע לאן זה מתפתח, אם ההורים משמעותיים בהמשך בעלילה, אני חושב שכבר כאן אפשר לתת במה לרגשות שלהם. אם העיקר זה הבת, בהמשך מידי פעם.
 

shira bira

Moderator
מנהל
כתיבה ספרותית
שוב אני לא יודע לאן זה מתפתח, אם ההורים משמעותיים בהמשך בעלילה, אני חושב שכבר כאן אפשר לתת במה לרגשות שלהם. אם העיקר זה הבת, בהמשך מידי פעם.
אהה.
בהחלט יש כוונה לתת במה לכולם :)
נראה לי שזה מחויב המציאות.
 

Ruty Kepler

Moderator
מנהל
פרסום וקופירייטינג
כתיבה ספרותית
אם צריך אז גם נשכנית.
את כותבת מצויין. באמת.

הבעיה כאן היא במבנה - בפרק הזה אין התרחשות. ילדה הולכת לרופאה עם אמא שלה, זו לא התרחשות מספיקה בשביל לבנות סביבה פרק.

יש הרבה מידע - את מעדכנת אותנו שלילדה יש ויטיליגו, ומסבירה לנו בהרחבה מה זה ויטיליגו ואיך מטפלים בו. אבל אין התקדמות בעלילה, ברמה שיכולה להחזיק את המידע הזה.
 

Ruty Kepler

Moderator
מנהל
פרסום וקופירייטינג
כתיבה ספרותית
תודה!
במילים אחרות: אבחון ותו לא אינו מספיק כבסיס לפרק שלם- של סיפור קצר?
מה כן היה מספיק?
האבחון, כמו שהוא מוצג כאן, הוא אוסף של פריטי מידע. מעניינים וחשובים וכתובים נהדר, אבל פריטי מידע. לא התרחשויות.
זה שלפניהם או אחריהם כתוב 'אמרה הרופאה' או 'שאל האבא', לא הופך אותם לעלילה, בעיניי.

@dvory תדע להסביר את זה יותר טוב ממני.
 

דוכסוסטוס

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
להבדיל בהקבלה לתחום התורני, נהוג לומר שאם ראש ישיבה ישאל ב'שיעור כללי' חמש קושיות ואז יציע יסוד אחד שמתרץ את כולן זה יהיה שיעור לא מוצלח, צריך להעלות שלוש קושיות להציע את היסוד ורק אחריו להכריח שעל פי זה מיושב גם מה שאפשר להקשות וכו'.

בנייה נכונה של סיפור חושפת אותו בכמה מישורים מקבילים ולא במבנה אחד.

הפרק הזה יכל להסתפק במשפטים בודדים ולא לקבל פוקוס של פרק שלם.

ויטליגו. השם המוזר והחדש של נמלט בלי משים מבין שפתיה של תמי, נדמה היה לה שאין שם הולם מזה למחלת עור שהתרופה היחידה שלה היא מייקאפ.

אמא הניחה יד מעודדת על כתפה והיא הבחינה שעל זגוגית האוטובוס משתקפים הכתמים המכוערים שעל עפעפיה, היא השפילה מבטה אל הכתמים האחרים אלה שעל הברכיים, אולי ייעלמו פתאום. הם לא.

חיוכה המרחם של ד"ר אדירי עוד עמד מולה "כן חשוב לי להדגיש לך, תמר חמודה, שעם ויטליגו אפשר לחיות טוב".


הארכתי כדי לדחוף ככל שיותר פרטים אבל מן הסתם גם חלק מהפרטים יכלו להשתלב בפרקים הבאים והיה אפשר לתמצת את קיומה ל מחלת העור עוד יותר.

כל זה לשם הדגמה בלבד. דעתי האישית שהפרק ממש בתוך גבול הטעם הטוב, הוא קצר והוא גם דיגיטלי ולכן אינו נדרש לעמוד בקריטריונים ספרותיים שבהם בכל מקרה אורך כזה לא אמור להתקבל כפרק. תמונת המצב המלאה שמוצגת בפרק, תגרום להמשיך ולעקוב גם אחרי הפרקים הבאים, בשונה ממצב שבו יהיה מבנה כרונולוגי של התרחשויות ומנגד יהיו גם פרטים רבים עלומים.
 

shira bira

Moderator
מנהל
כתיבה ספרותית
פרק ב

חני:

היום עמדתי בשער בית הספר וחיכיתי לתמי שתבוא. שנוכל ללכת הביתה כמו בכל יום.
אבל תמי התעכבה והתעכבה. היה חם נורא וכבר התחלתי לדאוג.
בסוף היא הופיעה בפתח הבניין אבל לא לבד אלא ביחד עם המורה שושנה. הסגנית.
" אז כפי שסכמנו תמר אני אחכה מחר לפתק מאמא" אומרת המורה שושנה לתמי בקול חשוב כזה ואז מסתובבת בחזרה ונעלמת.
תמי הרימה את ראשה ואז הבחינה בי: "טוב בואי" היא אמרה, "אנחנו כבר מאחרות".
בכל יום תמר מספרת לי על החזרות למסיבת הסיום של כיתה ח' וגם מקשיבה לכל הסיפורים שלי על כיתה א' אבל היום היא לא מספרת מילה.
היא רק הולכת מהר מהר עם הראש למטה ומשקפיים תלויים בשרשרת על הצוואר. אפילו לא ממתינה לי שאשיג אותה.
"מה רצתה ממך המורה?" אני רצה אחריה ושואלת. "היא רצתה שאסביר לה על המשקפיים שלי"
"וואו! בירכו אותך שתתחדשי בכיתה?" שאלתי בהתלהבות. בטח החברות של תמי התפעלו מהמשקפיים. גם אני הייתי שמחה למשקפי שמש כ"כ יפים כמו שקנו לתמי אתמול.
אמא הלכה ובחרה איתה וגם אבא אמר שהן יפות ונראות טובות אבל אני חשבתי לעצמי בשקט שתמי לא כל כך התלהבה.
"נראה לך?" היא עונה בכעס. "מי צריך אותם בכלל?! זה רק כדי לשמור על העור של העפעפיים שלי. הלוואי ולא הייתי צריכה" היא בועטת באבנים תוך כדי הליכה וממהרת עוד יותר.
אני לא רוצה לצער את תמי אז אולי כדאי שאפסיק לדבר על המשקפיים.
" היום מרימי אמרה לי שאמא שלהן עשתה להן מנוי לבריכה" אולי נבקש מאמא שתעשה לנו גם? מה את אומרת?"
אבל עכשיו תמי נעצרת ומרימה אלי עיניים ממש כועסות. "כן בטח חני! נראה לך שאלך לבריכה כך? כדי שכולן תסתכלנה על הרגליים שלי ותשאלנה שאלות? לא בא בחשבון!" ואז ממשיכה ללכת במהירות
נראה לי שעדיף שלא אדבר בכלל. כל שאלה מרגיזה את תמי עוד יותר. מזל שכבר הגענו הביתה.

תמי:
ישבתי בחדר. מנסה להתרכז בשיעורי הבית. קוראת את אותה השורה בספר שוב ושוב מבלי להבין מילה. מנסה לחנוק את התסכול והדמעות מהמפגש עם הסגנית שושנה כשאמא הופיעה בפתח החדר. נושאת ערימת מגבות נקיות.
"קניתי לך קרם הגנה עם מקדם גבוה" היא אומרת בשקט. " ראיתי. תודה רבה" אני עונה בקול נמוך עוד יותר ומסתובבת בחזרה לשולחן.
כאילו שאפשר היה לפספס את הבקבוק הזוהר שפגשתי מיד כשנכנסתי לחדר. כמו שאפשר היה לפספס את המשקפיים החדשים שלי. או כל דבר אחר שקשור במחלה הבולטת הזו.
אמא מתקדמת צעד לתוך החדר .מניחה מגבת על המיטה שלי. " הבנתי שהסגנית בקשה פתק. אני אדבר איתה. אז אל תדאגי לזה. אני מצטערת שלא חשבנו על זה קודם " היא אומרת במהירות כמו מנסה להיפטר מהמילים.
הפעם אני רק מהנהנת ולמרות שנראה שאמא רצתה להמשיך לשוחח היא מהססת עוד שניה ואז יוצאת לכיוון המרפסת
 
נערך לאחרונה ב:

palm

משתמש מקצוען
איזה גיוון של סיפור והוא כתוב מעניין
תוספת של פרטים, כמו; פעולות הגיבורים או אחרים[ציפור, חרק, זבוב וכד'], תאור רעשי\אביזרי רקע,
ריחות ומראות וכל דבר שמפעיל את הרגש והחשיבה, יכולים להעשיר את הסיפור ולתת לו תנועה
הפרק השני כבר משובח מהראשון
גם לנו כרופאים רב הנגלה על הנסתר.
אולי התכוונת 'רב הנסתר על הנגלה'?
 

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
מקסים!
סיפור מרענן בנוף.
הפרק הראשון קצת מבלבל לגבי הגיל של הילדה, כשהרופאה פונה אליה זה נשמע ילדה קטנה, אז הפתעת בפרק השני שהיא כבר בת 14.
טוב מאד שהפרקים קצרים, מאפשר לקרא כל מילה ולא לדלג או להתיאש באמצע ;)
הפעם אני רק מהנהנת ולמרות שנראה שאמא רצתה להמשיך לשוחח היא מהססת עוד שניה ואז יוצאת לכיוון המרפסת
מעולה, אולי כדאי להוסיף מילת מצפון כלשהיא על זה ששחררה את אמא כשהיא רואה שרצתה להמשיך לדבר, מאפיין את הגיל.
 

אירועים קרובים

ראש פינה

הפרוגיסטים נותנים בראש

לוח דרושים

למעלה