• ידעת? ניתן לקבל מלגות משמעותיות ללימודי מקצוע בבית פרוג!

סיפור בהמשכים כי נשארנו מעט | סיפור לחנוכה בשמונה חלקים (כל יום פרק :)

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עיצוב גרפי
סיפור מוצלח! פרקים קצרים שלא מספיקים להתעייף מהם, מלאים בתוכן.
אם ממש נתעקש, יש 3 דקדוקים קטנים שהפריעו לי בפרק הנוכחי:
" מי להשם אלי !" זעק.
"מתתיהו הכהן הגדול הרים את נס המרד! הוא וחמשת בניו נלחמו ביוונים והרגו בהם הרג רב!
האם ליבכם אל אלוקיכם? הגם אתם תהיו בלוחמים?"

אנשי המערה מתעוררים, מביטים הלומים בשליח הצועק. למרוד ביוונים? מי יהין לצאת כנגד צבא אדיר שכזה?

"היוונים קרבים, אחי!" הזר ממשיך, "קומו, יראי השם. מי להשם אלי!"
המעבר מלש' עבר ללש' הווה קצת הציק לי...

שיברכהו טרם יצא להילחם, וכשהוא פונה לצאת מילכה מצטרפת אליו.
מצטלצל לי יותר טוב: "וכשהוא פונה לצאת, מצטרפת אליו מילכה"

מילכה- " הוא מתחיל ואז חש באדמה הרועדת מפסיעות הפילים.
באדמה, הרועדת

כשהכל כל כך זורם, הפרטים הקטנים מתבלטים...
תודה על השיתוף בסיפור מלא אווירה ורוח!
מחכה להמשך!
 

BEYOND

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ו
יפתח דוהר על סוסו, מהיר כרוח. הלילה שחור, הירח דק ולא מאיר את דרכו התלולה וליבו נחבט בין צלעותיו.
הוא מסר את אֵחיו, הוא מסר את אֵחיו. והוא מוכרח להגיע אליהם ראשון, הוא מוכרח, רק עוד עיקול אחד והוא שם,
עוד עיקול אחד והוא-

הוא שם. אך למולו בוהקת חרב חדה, קצרה, ונער הדומה כל כך לעצמו מזנק עליו מתוך החושך.

"אלקנההה!" הוא שומע את קולה של מילכה. "זה יפתח! זה הסוס שלו! אל תפגע בו, אל---"


אך אלקנה כבר אינו יכול להחזיר חרבו לאחור. חתך עמוק, מדמם, נפער ברגלו של יפתח, הסוס שנפצע גם הוא מטורף מכאב, ויפתח מועף לאחור, נחבט באדמה הסלעית.

אלקנה עומד דום, ואז סב לעבר אחיו, ידו האוחזת בחרב נשמטת לצד גופו.
כמה שנים עברו מאז אותו מאבק על פתח הבית?

"יפתח!" הוא זועק, "כך להוביל את אויבנו?!" ובלי לדעת מדוע, הוא פשוט את גלימתו, כורך אותה סביב רגלו של אחיו. ולוחץ בכוח. בכוח.

"ל-א" קולו של יפתח שבור לחתיכות. במאמץ הוא הוגה את שמו של תאומו. "א-לק-נה, אני באתי להזהיר, אני---"

סביבם רוחשת תכונה, הכל מתכוננים לקרב, נסערים וחרדים. הם מעטים, חלשים, וגם חרב פשוטה אין לכולם. אבל הם עושים ככל יכולתם, שפתיהם רוחשות תפילה.

רק אלקנה דומם. ידיו קמוצות סביב רגלו של אחיו, וכמו ממרחק, הוא שומע את מילותיו.
 

BEYOND

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ז
"חשדו- שאני מרגל", שפתיו של יפתח נמתחות לחיוך מר. "איימו להוציא אותי להורג--
הכריחו אותי לגלות היכן אתם מסתתרים, אלקנה-- הכריחו אותי-- "

בחילה גואה באלקנה. עד להיכן התדרדר יפתח, עד להיכן.
ואיך, איך ידע היכן הם, מי גילה את אוזנו?

הוא מסיט את מבטו ורואה את מילכה, חיוורת. ההבנה מכה בו, וציפורניו כמעט חותכות בבשרו של תאומו.

עווית כאב חולפת על פניו של יפתח, אך הוא ממשיך: "ואז – אז שמעתי על אלף איש מאחינו
שהעדיפו - שבחרו למות ולא לחלל את השבת", הוא מתנשם, "הבנתי שלא תהיו שונים".

"יישר כוחך שהבנת". קולו של אלקנה שטוח, "מה גרם לך לחוש להצלתנו?"

"הבנתי- כמה אני חלש", יפתח נאנק, "כל כוחי לא נתן לי אפילו קמצוץ
מהעוצמות האדירות שיש לכם, אֶחַי, למסור את הנפש. למות".

מילכה רוכנת לצידם, מאזינה בדממה.

"צדקת. אלקנה." לוחש יפתח. "ראה מה עלה בסופי, לאיזו דיוטא תחתונה הגעתי",
קולו כמעט ולא נשמע עוד, ומילכה נרעדת. "אחי ימותו, באשמתי".
"לא נמות". קובע אלקנה, נחרץ. אבל היוונים קרובים מאד, קרובים מדי. "איך לא נמות, אח". לואט יפתח
ואלקנה לא עונה. בשקט הוא מפקיד את מילכה על שלומו של אחיו, מרים את חרבו מהאדמה ומצטרף ללוחמים.
מצטרף למרד.

יוונים נופלים מימינו ומשמאלו והוא לא נפגע, מרגיש בחוש את יד האלוקים אוחזת בחרבו, מכה באויביו.
ובשוך הקרב הניצחון בידיהם והוא פונה לראות מה עלה בגורל אחיו.

בפתח המערה נושאת אליו מילכה פנים מבוישות. "הכל תם, אחות". הוא לוחש לה, ויחד הם נכנסים פנימה.
יפתח ישוב על הקרקע, רגלו חבושה ופניו כבושות בידיו.

אלקנה קורס לצידו, קרוב קרוב. ורגעים ארוכים ארוכים הם חבוקים, שותקים הכל.
 
נערך לאחרונה ב:

נ. גל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו!
השילוב בין האלמנטים הרוחניים והגשמיים לאורך הפרק - מעולה.
בעיניי הוא ממצה את חנוכה - מלחמה גשמית בשביל ניצחון רוחני.

(רוצה לכתוב - "מחכה לפרק הבא", אבל הוא האחרון...)
 

אהרון1

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
כמה שהסיפור הזה מוכר, הוא כובש כל כך,
בטח גם בגלל הקצב המהיר
מדמיינת את הסיפור כספר עב כרס, קלאסיקה - כמו שאמרו
יהיה קשה לשמור על קצב בספר כרסתן.

באחד הפרקים עלו לי דמעות בעיניים.תודה.
 

BEYOND

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ח
בדרך העולה בית קל יפתח צולע במאמץ, נתמך באלקנה.
אבל דק אופף אותם כשהם מגיעים אל המקדש, מסרבים להאמין לחורבן ששורר בו.

היוונים נסו ובית המקדש טוהר; הצלמים פונו, הפרצות נאטמו, המזבח נותץ ונבנה מחדש ומנורה חדשה רותכה.
ועדיין, עדיין. הכל כה עלוב, חרב. איה הוא בית מקדשם המפואר?
גוום משתוחח.
קרבן תמיד של בין ערביים לא יוכלו להקריב.
מנורה אפשר להדליק, אך גם שמן טהור - אַיִן, כל הקנקנים נופצו וטומאו.

והנה - נמצא פך קטן, חתום בחותם כהן גדול. חתום בחותם כהן גדול--- אך קטן כל כך---
מספיק בקושי להדלקה אחת--
בזיך מתמלא, ועוד בזיך, ועוד אחד. שבע שלהבות נדלקות, מאירות.
והפך הקטן - עודו מלא עד שפתו.

אלקנה מזדקף, נפעם. הקדוש ברוך הוא חפץ בהם!

*

"היוונים טימאו כל השמנים", הוא לוחש ליפתח ומילכה כששוקעת השמש והם יורדים בהר,
"פשה הנגע בכל עמינו. אך ראו, במעט השמן הטהור שנותר שיכן הקדוש ברוך הוא את שכינתו, את קדושתו.
גם בתוכנו, גם בטומאתנו, יש ניצוץ טהרה נצחי המוכן לקבל מאלוקים. בלי צמצום... בלי גבול..." הוא מתנועע מעט, עיניו עצומות.

"פתח אליו את ליבך, יפְתח", רוח בין ערביים משחקת בפאותיו, נושאת את קולו. "פתחי לו גם את, אחותי".
 
נערך לאחרונה ב:

BEYOND

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

***
"בגילוי פך השמן טמון סוד נס חנוכה…
דווקא מתוך מצב של העדר מתחיל צמיחה מחודשת
על דרך שזורעים באדמה גרעין זרע להצמיח התבואה…
כן היה בחנוכה מצב של העדר ברוחניות
שהיוונים טימאו את כל השמנים
ופשה הריקבון בכל העניינים הרוחניים
ולא נשארה אלא קוסטא דחיותא (קצת חיות)
ועל זה מורה העניין שמצאו פך אחד של שמן חתום בחותם כה"ג
שלא היה בו להדליק אלא יום אחד

שרק נקודה כחוט השערה נשארה בטהרתה
חתומה בחותמו של כהן גדול
וממנה התחילה צמיחה חדשה
ונתקוממה מלכות ישראל"

(נתיבות שלום - מאמרי חנוכה להאדמו"ר מסלונים זיע"א / גילוי פך אחד של שמן)


***
 

המספרים של פרוג:

337,452

משתמשים נכנסו לפרוג בחודש האחרון

831

משתמשים מבקרים ברגע זה באתר

4,986

הודעות נכתבו בממוצע ליום בחודש האחרון

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח דרושים

לוח הסעות ושליחויות

למעלה
לשיחת ווטסאפ עם בית פרוג
צ'אט בווטסאפ בנושאי יעוץ לימודים, פדגוגיה ומזכירות
היי, אפשר לדבר איתנו, אנחנו כאן!