זאת שאלה גדולה, התחברתי.
קראתי את התשובות וכלום לא הניח את דעתי....
מה שאני מבינה לא מספק לגמרי אבל יש בו כוון:
מטבע העולם הורים הם המשענת ומקור החיות של הילדים, אך מטבע העולם הם גם עוזבים לפניהם, קרי נפטרים ומשאירים את הילד חשוף.
הרבה פעמים אדם חווה את החשיפה וה'לבדיות' גם לפני שההורים נפטרים בבפועל, הוא מרגיש נטוש בפרט ברבדים היחודיים לנשמתו, אלו רבדים שההורים לא יכולים לספק לו משענת, שם זה התפקיד שלו לעוף, והם 'עוזבים אותו' כדרך העולם ועליו 'לעוף' לבד, כשהוא מתחיל לעוף ומפרפר, הוא פתאום מגלה שהוא לא באמת לבד, שיש פה עוד מישהו שבעצם היה כאן תמיד....
פתאום הוא מבין שההורים שלו היו רק לבוש שמדגים את הנהגת ד' שהייתה פה לפניו ותמשך עוד אחריו...
לפי זה הפסוק מתאר גדילה רוחנית והתפתחות שכולנו רוצים בה, למרות הכאב.
אם קוראים את הפסוק הזה בהקשר של כל המזמור אפשר לומר שהנסיון של דוד אומר כשם שכאשר חוויתי את עזיבת הורי גיליתי תחתם את איסופך כן בשאר הצרות והייסורים אני יודע שתכליתם לטובה וצמיחה.
זה אולי גם מסביר את המילה הפותחת את הפסוק המילה 'כי' כביכול הנסיון שלו מוכיח שכל מה שקשה בסוף מתמתק....
תשובה מאוד יפה עמוקה ומתיישבת ...
אבל אולי אפשר לשאול על זה כך, הרי הקב"ה יצר לנו את הנתיב הזה עם כל קשיו כדי להגיע לצמיחה,
הקב"ה הוא כל יכול...
אז למה הוא לא יכול ליצור לנו נתיב יותר קל ושנוכל לצמוח אתו לאותו מקום?
זה כמו שיש את הסיפור עם אשתו של רבי חנינא והרגל מזהב
שהתפללו לפרנסה והקב"ה הוריד להם רגל זהב מהשמים , כשאשתו חלמה והבינה שזה על חשבון עולם הבא החזירו את הרגל...
וכולם אומרים הנה מזה ניתן ללמוד שאנחנו לא מיבנים למה יש לנו קושי מסוים כי נרוויח או אנחנו מרוויחים מזה משהו אחר
נו אבל ה' יכל להביא להם גם רגל לא על חשבון עולם הבא , אל ממתנת חינם ...
או שיכול היה ליצור משוואה אחרת לגמרי לא זה תמורת זה ...
אז למה דווקא ככה ??