הנושאים החמים
הנושאים החמים
אסופת המכוניות החבוטות כביכול יצאו ממוזיאון 'סוסיתא' התנענעו בקצב בלתי אחיד. הטיוטה התכולה הובילה את השיירה למעבה יער עין קובי, סוללת לה דרכים משלה באופק השחור. בתוכה ישבו נכבדי הכולל ודנו בפלפול האם להמשיך לרדת לנקבת הנחל או לחנות בסמוך לשולחנות קק"ל הקרובים. הדיון היה אמור להמשך עד אור הבוקר לולא הפלאפון שצלצל פתאום, "הרב פרידמן, הניסאן של הנדלר נתקעה. נראה לי כדאי לעצור פה". פרידמן הנהן בראשו, והטיוטה עצרה באחת. נותנת ליושבי הרכב לטעום במעט ממה שעברה בשעה האחרונה. בזה אחר זה נעצרו הרכבים כולם. הדלתות נפתחו ופלטו כמות מכובדת של אברכי משי עדינים. מלל החל לשטוף את היער השקט והחשוך. "רובין, בוא לפה רגע, תבוא נוציא את ה... נו, איך קוראים לזה?", רובין יישר את החליפה, ואמר, "אקדחים". פרדימן הנהן בראשו ופתח את הבאגז' המאובק, "הרב פרידמן, אני חושב שצריך עוד ידיים" הרב פרידמן חכך את זקנו והמהם, "טוב, אקרא לעוד כמה". הוא תופף בעדינות על כתפו של חג'בי ולחש לאוזנו "חג'בי צריכים אחד כמוך בבאגז'. לך תעזור לרובין, וקרא לעוד כמה".
לאחר התארגנות קלה, והתמקמות לאור פנסי הרכב המגוונים. פתח הרב פרידמן במשא המרכזי, "רבוייתי, וקווי ה' יחליפו כח. ברוך השם שנתן לנו גבאי מסור כמו אנגל שדאג לנו להתאווררות קלה ביער. הרב אנגל הביא לנו גם איזה משחק של קפצ'ונים..." "אקדחי לייזר, הרב", נשמע קולו המתנשף של אנגל ממרחק. "נו, שיהיה אקדחי לייזר. אז הרב אנגל אתם מוכנים להסביר מה עושים במשחק?", אנגל התקרב למרכז, נעמד על גזע עץ קטום והחל מסביר. "יש פה בעצם כמו מלחמה. אנחנו מתחלקים לשני קבוצות, כל קבוצה היא צבע נפרד. כל אחד מקבל אפוד ורובה עם אורות בצבע של הקבוצה שלו. צריך לירות אחד בשני, ולהזהר שלא ירו בו. ובסוף יש קבוצה אחת שמנצחת". כולם שתקו, וגרייבר הקשה, "רגע, איך יורים?" אנגל הסביר בסבלנות כיצד לאחוז את האקדח בצורה נכונה, ולאחר הבנה כללית, החלה החלוקה לקבוצות.
"הרב פרדימן אני מקיים מחאה, זה לא הגיוני שנהוראי וארוש יהיו באותה קבוצה, הם היו בצבא ובטח הם יחסלו אותנו". הנדלר, גי'נג'י נמרץ. צייץ את דבריו לראש הכולל. הרב פרידמן הרהר בדבר ברצינות ופסק, "אצלכם יש יותר צעירים. תראה אני בקבוצה השניה ואני כבר לא בן עשרים..." הנדלר הנהן בראשו, ופנה לשטח את טענתו של הרב בפני הקבוצה הסוערת.
אנגל נתן את האות, ופנסי לייזר החלו לחצות את חשכת היער. זעקות שבר ושמחה נשמעו באחת, וצרחות עורבים מנומנמים שקצו משנתם התערבבו בהם. הרב שור הזיז את זקנו הלבן באקסטזה, מונע ממנו להפריע לאקדח לעשות את שלו. כהן הצליף בקבוצה השניה ממרומי העץ עליו טיפס בחדוות נעורים. והנדלר ניסה לנענע את העץ להוריד את האברך הסורר שגילה יצירתיות יתר. אנגל התרוצץ בין הקבוצות, בידיו כוסות מים לנלחמים בקרב העקוב מלייזר. והרב פרידמן נאבק ללא הרף באברך לא מזוהה שהחליט להתנקם בראש הכולל כנראה על מלגה שלא שולמה. גולדמן, שאף פעם מימדי גופו לא היו מן הזעירים, ניסה להסתתר מאחורי אבן בנונית שעמדה לה על אם הדרך, ומשגילה כי העוקב אחריו הוא מקבוצתו, הם חיבקו האחד את השני בחום. ממלמלים פרקי הודאה על הנס שאירע.
שריקה חדה נשמעה, ופנסי הלייזר הפסיקו מטרטורם.
אנגל שכבש לא מכבר את הגזע הקטום, צעק בקול צרוד, "רבוייתיי, מפאת כובויד התוירה, ובהוראת ראש הכולל שליט"א. הוחלט כי שני הקבוצות ינצחו! שנה הבאה עוד הפעם!"
מחיאות כפיים מילאו את היער. באנרגיה מתפרצת ובאיחוד הלבבות פצחו אברכי הכולל בריקוד חסידי עליז. ובמלוא גרונם זימררו, 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
חבשו המגבעות, לבשו החליפות, היטיבו את גמרת הכיס במקומה. וחזרו לתלמודם.
לאחר התארגנות קלה, והתמקמות לאור פנסי הרכב המגוונים. פתח הרב פרידמן במשא המרכזי, "רבוייתי, וקווי ה' יחליפו כח. ברוך השם שנתן לנו גבאי מסור כמו אנגל שדאג לנו להתאווררות קלה ביער. הרב אנגל הביא לנו גם איזה משחק של קפצ'ונים..." "אקדחי לייזר, הרב", נשמע קולו המתנשף של אנגל ממרחק. "נו, שיהיה אקדחי לייזר. אז הרב אנגל אתם מוכנים להסביר מה עושים במשחק?", אנגל התקרב למרכז, נעמד על גזע עץ קטום והחל מסביר. "יש פה בעצם כמו מלחמה. אנחנו מתחלקים לשני קבוצות, כל קבוצה היא צבע נפרד. כל אחד מקבל אפוד ורובה עם אורות בצבע של הקבוצה שלו. צריך לירות אחד בשני, ולהזהר שלא ירו בו. ובסוף יש קבוצה אחת שמנצחת". כולם שתקו, וגרייבר הקשה, "רגע, איך יורים?" אנגל הסביר בסבלנות כיצד לאחוז את האקדח בצורה נכונה, ולאחר הבנה כללית, החלה החלוקה לקבוצות.
"הרב פרדימן אני מקיים מחאה, זה לא הגיוני שנהוראי וארוש יהיו באותה קבוצה, הם היו בצבא ובטח הם יחסלו אותנו". הנדלר, גי'נג'י נמרץ. צייץ את דבריו לראש הכולל. הרב פרידמן הרהר בדבר ברצינות ופסק, "אצלכם יש יותר צעירים. תראה אני בקבוצה השניה ואני כבר לא בן עשרים..." הנדלר הנהן בראשו, ופנה לשטח את טענתו של הרב בפני הקבוצה הסוערת.
אנגל נתן את האות, ופנסי לייזר החלו לחצות את חשכת היער. זעקות שבר ושמחה נשמעו באחת, וצרחות עורבים מנומנמים שקצו משנתם התערבבו בהם. הרב שור הזיז את זקנו הלבן באקסטזה, מונע ממנו להפריע לאקדח לעשות את שלו. כהן הצליף בקבוצה השניה ממרומי העץ עליו טיפס בחדוות נעורים. והנדלר ניסה לנענע את העץ להוריד את האברך הסורר שגילה יצירתיות יתר. אנגל התרוצץ בין הקבוצות, בידיו כוסות מים לנלחמים בקרב העקוב מלייזר. והרב פרידמן נאבק ללא הרף באברך לא מזוהה שהחליט להתנקם בראש הכולל כנראה על מלגה שלא שולמה. גולדמן, שאף פעם מימדי גופו לא היו מן הזעירים, ניסה להסתתר מאחורי אבן בנונית שעמדה לה על אם הדרך, ומשגילה כי העוקב אחריו הוא מקבוצתו, הם חיבקו האחד את השני בחום. ממלמלים פרקי הודאה על הנס שאירע.
שריקה חדה נשמעה, ופנסי הלייזר הפסיקו מטרטורם.
אנגל שכבש לא מכבר את הגזע הקטום, צעק בקול צרוד, "רבוייתיי, מפאת כובויד התוירה, ובהוראת ראש הכולל שליט"א. הוחלט כי שני הקבוצות ינצחו! שנה הבאה עוד הפעם!"
מחיאות כפיים מילאו את היער. באנרגיה מתפרצת ובאיחוד הלבבות פצחו אברכי הכולל בריקוד חסידי עליז. ובמלוא גרונם זימררו, 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
חבשו המגבעות, לבשו החליפות, היטיבו את גמרת הכיס במקומה. וחזרו לתלמודם.
נערך לאחרונה ב:
