כְּשֶׁאֶחְתֹּר לַמֶּרְחָק, כְּשֶׁאֶחְתֹּר,

[שרה מגן]

כתוב יפהפה, דימויים מביעים ותוכן עמוק שנוגע בלב. עוד צריכה להתעמק בו, אבל בינתיים - תודה!


מצטרפת לגבי סימני הקריאה. לטעמי בבית המקורי הם היו עדינים יותר ופחות זועקים, והעדינות הזו דווקא תרמה. אם בים עסקינן, הרי אומרים שמים שקטים חודרים עמוק

אישית, אני חושבת שהקצב מהודק יותר והחרוזים זורמים יותר בגרסה האחרונה שהעלית, אבל משהו בבית האחרון בה מפריע לי. בשני הבתים שלפניו כל שתי שורות השלימו זו את זו, אבל בבית השלישי פתאום הדינמיקה הזו משתנה:

שלוש השורות הראשונות מרכיבות משפט, אבל השורה הרביעית נפרדת מזו שלפניה, והשורה השישית כבר לגמרי לבדה.
לדעתי זה טיפה מפר את האיזון והקצב שכבר התבסס אצל הקורא, ואולי אפשר לנסות שהשורה הרביעית תמשיך לתאר את השלישית, ושתי האחרונות יהוו יחידת משפט אחד.
מה דעתך?

תודה על הביקורת הממוקדת.
גילוי נאות. סימני הקריאה היו הצעה של מישהי בפרטי. ובאמת לא משקפים את סיגנון הכתיבה שלי, שמעדיף להיות מעודן ומרחף יותר. ופחות חד.

ההערה שלך לגבי הפרק האחרון. נכונה. ומשאירה אותי בצריך עיון...

אני לא מדבר על משקלים חרוזים והשוואות, ומי בכלל סופר שורות.
השיר כולו עדין, נוגע לא נוגע, ופתאום "פיתוח שרירים איתנים"
קצת הרגיש לי שיטחי אחרי השיר העמוק.

ואני לא מסוגל לקרא תיקונים של שירים, זה מרגיש לי כאילו משחקים לי בנשמה.
איש מוזר, מה לעשות.

לעניות דעתי אם היא כזו, המילים "וטו" "אדרנלין" ומושגים כמו "פיתוח שרירים" אינם שייכים לסגנון של השירה העולה כאן, ישנו פער גדול מידי בין הסגנון הכללי שהינו בכיוון מליצי וגבוה לבין מילים עכשוויות ופשוטות אלו.

ראשית, תודה על התגובות המפורטות.

ניסיתי להבין מהיכן נוצר השינוי. או איך שאומרים למה התכוון המשורר.
אם נתבונן בתוכנו של השיר. יש כאן מעבר חד וכאילו בלתי צפוי, בין מצב חוסר האונים לחוזק שנוצר, עקב כך.
מאמינה שלכן, השתנה הסיגנון. שינוי שמבטא את התוכן הפנימי.
אבל,
אם השינוי מהווה צרימה, לא נעימה לאוזן. לא זו היתה הכוונה והוא לא מתאים.
אחשוב על צורת ביטוי שונה.

 

[מטאלי]

ראשית, תודה על התגובות המפורטות.

ניסיתי להבין מהיכן נוצר השינוי. או איך שאומרים למה התכוון המשורר.
אם נתבונן בתוכנו של השיר. יש כאן מעבר חד וכאילו בלתי צפוי, בין מצב חוסר האונים לחוזק שנוצר, עקב כך.

אם השינוי מהווה צרימה, לא נעימה לאוזן. לא זו היתה הכוונה והוא לא מתאים.
אחשוב על צורת ביטוי שונה.

א. כל הכבוד על הפתיחות לשנות.

ב. השינוי לא מהווה צרימה לאוזן "בלתי מזוינת" אך לדקויות השמע של חברי הפורום ולגודל היכולת של כותבי השורות היה אפשרי ואולי אף חובה להעלות את הרף עוד יותר.

ג. השינוי בין חוסר האונים למצב החיזוק, הוא הוא היופי של השיר הזה, אולם אין בכך בכדי לחייב גם שינוי בסגנון ההתבטאות.

 

[אריאל 1]

השיר השני עוצמתי ומדהים.
בבית הראשון ניתן לוותר על - הם בותקו
ולכתוב בפשטות - כי בותקו
וכן בהמשך כי נותקו.
ואז גם לא צריך דרמות של סימני קריאה.

הדימוי משרירים נכון לדעתי כי הוא ממשיל את העניין של התקדמות אטית אך יסודית בצורה הכי קרובה ללב ולחוש.
עם זאת הרווחנו מהביקורת אנינת הטעם כי גם הדימוי החדש מחניטת פרי מקסים וממחיש את העניין מכיוון אחר.

 

[כנפיים]

כְּשֶׁאֶחְתֹּר לַמֶּרְחָק, כְּשֶׁאֶחְתֹּר,

כְּשֶׁאֶחְתֹּר לַמֶּרְחָק, כְּשֶׁאֶחְתֹּר,
בְּלִי סִירָה וּמָשׁוֹט שֶׁנִּטְּלוּ.
כְּשֶׁאֲנִי בֵּין גַּלִּים בַּמָּצוֹר,
וּבֵין עֳגָנִים שֶׁנֻּתְּקוּ.
כְּשֶׁסַּהַר מֵאִיר אֶת הַשְּׁחֹר,
וְכָל חוֹמוֹת הֲגָנָה כְּבָר נָפְלוּ.

כְּשֶׁיָּנוּחוּ הַגַּלִּים, כְּשֶׁיָּנוּחוּ,
וְנָהָר שֶׁל דֶּמַע יַצְחִיחַ.
כְּשֶׁרַגְלַי עַל הַחוֹל יַעֲמֹדוּ,
בְּצֵל עֵץ, שֶׁהֵחֵל לְהַצְמִיחַ.
אָז חַדְרֵי לְבָבִי, כֹּה יֻרְחַבוּ,
מִיִּעוּד מְרֻחָק שֶׁהִצְלִיחַ.

כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהָבִין, כְּשֶׁאָבִין,
שֶׁכֵּלִים, שֶׁטּוֹרְדּוּ וְשׁוּמְטוּ,
הוֹתִירוּנִי בַּדַּד, בְּיוֹדְעִין,
וּבְדִידוּת, שֶׁהֵטִילָה כָּאן וֵטוֹ,
פִּתְּחָה בִּי שְׁרִירִים אֵיתָנִים.

כְּשֶׁאֶחְתֹּר לַמֶּרְחָק, כְּשֶׁאֶחְתֹּר,
בְּלִי סִירָה וּמָשׁוֹט – הֵם בּוּתְּקוּ!
כְּשֶׁאֲנִי בֵּין גַּלִּים, בְּמָצוֹר,
קְרוּעַת עֳגָנִים – הֵם נֻתְּקוּ!
מֵזַח נָמוֹג אֵל הַשְּׁחֹר,
וּתְהוֹמוֹת כְחוֹמוֹת לִי נוֹצְקוּ.
---
כְּשֶׁתִּשְׁקֹט הַסְּעָרָה , כְּשֶׁתִּשְּׁקֹט,
וְנָהָר שֶׁל דֶּמַע יַצְחִיחַ.
עַל הַחוֹף אָז אַצְלִיחַ לִנְחוֹת
בְּצֵל עֵץ - שֶׁהֵחֵל לְהַצְמִיחַ.
אָז חַדְרֵי לְבָבִי - אוּלַמּוֹת
נוֹכֵחַ אֹפֶק קָרוֹב וּמַבְטִיחַ.
---
כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהָבִין, כְּשֶׁאָבִין,
שֶׁכֵּלִים שֶׁטּוֹרְדּוּ וְשׁוּמְטוּ,
הוֹתִירוּנִי בַּדַּד בְּיוֹדְעִין.
תָּמוֹכוֹת שֶׁכֻּסּוּ, עֲזָרִים שֶׁהוּסְטוּ,
הָפַכוּנִי בְּכָךְ בֶּן חוֹרִין,
בִּי הִבְשִׁיל פְּרִי כֹּחוֹת שֶׁחָנְטוּ.

אחרי כל ההערות, לטעמי השיר הראשון עדיין יותר, אז כותבת עליו:
שיר מיוחד במינו!
החזרתיות בשורות הראשונות בכל בית מדגישה את הכמיהה שזה יקרה סוף כל סוף.
השתמשת בלשון גבוהה וקצת מעורפלת, והבחירה הטובה הזו מוסיפה נופך וקסם לציור התקווה ולחזון.

יש בשיר נגיעה ברחוק וטהור, וכמיהה אל הטוב.

וביקורת, ובכן-
מסכימה שיש מה לשפר בבית האחרון, אבל לא חושבת ששווה לקרוע ולרקום מחדש, ולו רק בגלל התחושה.
(מעניין אם רק אני מרגישה כך, שבשיר השני הקסם שלו עומעם מרוב השיפוצים..)

אולי רק להחליף את "פיתחו בי שרירים איתנים" ל- נטעו בי כוחות איתנים או דומה לו, שלא יפריע למשלב. ובבית השני גם הייתי מחליפה, רק את השורה האחרונה, למה שכתבת בשיר השני- "נוכח אופק קרוב ומבטיח."

בבית השלישי- אני סקרנית לדעת אם אכן התכוונת ל"כשארצה". כלומר, לומר שזה תלוי ברצון?

ועוד משהו, (כאילו לא היה לך מספיק)
נראה לי שזה מה שמפריע בבית השלישי:
בבית הראשון- כל השורות עוסקות ב "כש" והוא נגמר בציפיה להמשך,
בבית השני, 4 שורות של "כש" ו2 שורות של "אז",
והבית השלישי, יש בו חמש שורות של "כש" ויש הרגשה של -מה יקרה אז?


בשיר השני, האם אפשר לומר "בותקו" על סירה ומשוט? ממה שאני יודעת לבתק זה יותר לחתוך, לקרוע, "ניטלו" כמו בראשון, נראה יותר מתאים לכאורה.

 

[שרה מגן]

@כנפיים
שאפו על התודות והביקורת המושקעת.