הנושאים החמים
הנושאים החמים
אולי כאן בפורום יבינו לליבי, ואולי לא...
אבל מי שכן מבינה והצליחה להתגבר על הבעיה אשמח לשמוע איך...
אני אוהבת ליצור בידיים.
כשהייתי צעירה (ילדה, נערה, אישה צעירה, אמא לילדים קטנטנים)
היה לאהבה הזו הרבה מקום.
ציירתי בלי פחד (גם על הקירות בבית)
תפרתי (וילונות, בגדים, בובות)
רקמתי
קצת סרגתי (רק במסרגה אחת)
שלחתי את ידי בכל יצירה ש'התחשק לי'
מעיצוב עוגות ועד עיצוב בובות
זה עשה לי טוב, וגם התוצרים היו נחמדים
אבל, אי אפשר להכחיש, לא מקצועיים.
עם הזמן קרו שני דברים
האחד - המחוייבויות ומטלות התרבו, והזמן ליצירה הלך והצטמצם, כתוצאה מכך - המון יצירות שהתחלתי במרץ ובאהבה לא הגיעו לכלל סיום. ולאט לאט התווסף ליצירה הטעם החמוץ של 'בשביל מה לעשות את זה, במילא אני לא אוכל לגמור' [הבהרה: התחלתי את היצירה כשהיה לי אפשרות 'לפרגן לעצמי' ואחר כך שהיצירה עצמה כבר הביאה איתה הקלה רגשית כבר לא מצאתי את הכוח 'לגנוב' לעצמי עוד פיסות של זמן, שתמיד באו על חשבון דברים אחרים....)
והדבר השני, והעצוב יותר הוא - שנעשיתי ביקורתית.
בתור אישה בראשית חייה היה נראה לי בסדר גמור לתלות יצירות לא מושלמות - ואילו עכשיו אני מרגישה שזה לא 'לעניין' לתלות ציור לא מקצועי, ווילון שעין ביקורתית תראה את הפאשלות הקטנות והניסיונות לתקן שבוצעו בו (למשל, חוסר התאמה במיקום הדוגמא בין שני חלקי הווילון, לא רואים כשזה פתוח, כן רואים כששני חלקי הווילון סמוכים זה לזה) גם בביגוד, מול המחירים הזולים בחנויות כבר לא 'משתלם' לתפור בגדים לילדים, ולעצמי - כבר אין לי אומץ, מרגישה שזה לא יהיה מספיק מהוקצע ומקצועי.
וליצור בשביל לזרוק או בשביל המגרה זה כואב מדי בעיני. צריכה לא רק את השחרור שבעצם היצירה אלא גם את השימוש בה, אחרת, בשביל מה השקעתי זמן ומאמץ?
מה הפתרון במקרה כזה?
להרשם לחוג שבועי בהנחיה מקצועית?
יש לכן, אם כן, רעיונות לקורסים מתאימים? עדיף באיזור ירושלים או בית שמש.
(מעדיפה לא ציור או תפירה - שאלו הם הזמינים יותר, אלא תחומים אחרים של מלאכת יד - שזמינים הרבה פחות)
תודה מראש לכל מי שקראה את כל האורך הזה
וקל וחומר למי שגם תטרח להגיב
אבל מי שכן מבינה והצליחה להתגבר על הבעיה אשמח לשמוע איך...
אני אוהבת ליצור בידיים.
כשהייתי צעירה (ילדה, נערה, אישה צעירה, אמא לילדים קטנטנים)
היה לאהבה הזו הרבה מקום.
ציירתי בלי פחד (גם על הקירות בבית)
תפרתי (וילונות, בגדים, בובות)
רקמתי
קצת סרגתי (רק במסרגה אחת)
שלחתי את ידי בכל יצירה ש'התחשק לי'
מעיצוב עוגות ועד עיצוב בובות
זה עשה לי טוב, וגם התוצרים היו נחמדים
אבל, אי אפשר להכחיש, לא מקצועיים.
עם הזמן קרו שני דברים
האחד - המחוייבויות ומטלות התרבו, והזמן ליצירה הלך והצטמצם, כתוצאה מכך - המון יצירות שהתחלתי במרץ ובאהבה לא הגיעו לכלל סיום. ולאט לאט התווסף ליצירה הטעם החמוץ של 'בשביל מה לעשות את זה, במילא אני לא אוכל לגמור' [הבהרה: התחלתי את היצירה כשהיה לי אפשרות 'לפרגן לעצמי' ואחר כך שהיצירה עצמה כבר הביאה איתה הקלה רגשית כבר לא מצאתי את הכוח 'לגנוב' לעצמי עוד פיסות של זמן, שתמיד באו על חשבון דברים אחרים....)
והדבר השני, והעצוב יותר הוא - שנעשיתי ביקורתית.
בתור אישה בראשית חייה היה נראה לי בסדר גמור לתלות יצירות לא מושלמות - ואילו עכשיו אני מרגישה שזה לא 'לעניין' לתלות ציור לא מקצועי, ווילון שעין ביקורתית תראה את הפאשלות הקטנות והניסיונות לתקן שבוצעו בו (למשל, חוסר התאמה במיקום הדוגמא בין שני חלקי הווילון, לא רואים כשזה פתוח, כן רואים כששני חלקי הווילון סמוכים זה לזה) גם בביגוד, מול המחירים הזולים בחנויות כבר לא 'משתלם' לתפור בגדים לילדים, ולעצמי - כבר אין לי אומץ, מרגישה שזה לא יהיה מספיק מהוקצע ומקצועי.
וליצור בשביל לזרוק או בשביל המגרה זה כואב מדי בעיני. צריכה לא רק את השחרור שבעצם היצירה אלא גם את השימוש בה, אחרת, בשביל מה השקעתי זמן ומאמץ?
מה הפתרון במקרה כזה?
להרשם לחוג שבועי בהנחיה מקצועית?
יש לכן, אם כן, רעיונות לקורסים מתאימים? עדיף באיזור ירושלים או בית שמש.
(מעדיפה לא ציור או תפירה - שאלו הם הזמינים יותר, אלא תחומים אחרים של מלאכת יד - שזמינים הרבה פחות)
תודה מראש לכל מי שקראה את כל האורך הזה
וקל וחומר למי שגם תטרח להגיב
