דרוש מידע ילד שמעיף דברים מהמקרר

[טליייה]

או לקבוע לו כהורה עם בית של משמעת מתי אנחנו מחליטים על זמני האכילה

בגיל הזה היתי מביאה להם אוכל לפני הארוחה..כמובן בשבת בבוקר הם לא יכולים לחכות עד הארוחה אחרת הם יגוועו..זמני האכילה של מבוגרים שונה מזמני האכילה של ילדים..ושילד רוצה לאכול זה ברכה..ילדים זה שימחה..בהצלחה מותק..הרבה סבלנות לקטניציק

 

[מיכל ב']

זה מתחיל בפעם הראשונה שהילד עושה משהו אסור, ואז אומרים לו בקול החלטי: לאאאא. אסור.
ואז הוא לומד שיש דברים שאסור לו לעשות.
הוא כמובן ינסה לעשות בכל זאת, כי זה חלק מההתפתחות, ויבדוק גבולות והכל,
אבל זה מה שנותן לו ביטחון.

ילד ללא גבולות הוא ילד אומלל ומסכן. ויגדל לילד חסר ביטחון,
כי הוא לא מרגיש שיש מסגרת שתומכת בו ומשאירה אותו בתוכה.

אני לא אומרת. יש ילדים עקשניים מאד, ואז צריך לבדוק על מה להתעקש איתם,
ולהחליט שלפעמים מעלימים עין, אבל חובה לבחור לפחות משהו אחד,
שמאד קריטי להורים, וללמד את הילד שעד כאן הגבול,
ולהיות החלטיים מאד, לא משנה מה הוא יעשה וכמה הוא ילחם על זה.

אם אני למשל מחליטה שאין לי בעיה שילד בן שנתיים יפתח מקרר ויתכבד,
והשכנה החליטה שזה מוקצה מחמת גופו ומקומו, זה לא אומר שאני אם פחות מחנכת.
אלא שלי יש דברים אחרים שעליהם אתעקש, לעומת דברים שפחות קריטיים לי.
פשוט לשבת עם עצמי ולהחליט: את זה אני מרשה, את זה אני מרשה רק לפעמים, תלוי בסיטואציה,
והדברים הללו הם קו אדום בשבילי.

אז אם החלטתי שאני לא מרשה לאכול בלי סינר, וזה קריטי עבורי,
או שאני חייבת שילד יאכל לחם ליד שולחן, או שהוא קודם יאכל את הלחם ואחכ את הירקות,
אז זהו. החלטתי, ועל הילד לקבל את זה.
כמובן לא החלטות מטופשות, אלא התנהלות רגילה שכל בית מחליט על מה הוא שם את הדגש.
בדיוק כמו שאחליט בשבילי שאני לא עושה בשום אופן עוגה ביום שישי של חורף,
כי אחכ נסחפים ואז מקבלים שבת מאוחר, זה גבול שבנאדם מחליט לשים לו,
כ הוא גם מחליט על צביון ואפי הבית.
אז אם הוא מסכים שחברים יבואו כל הזמן, או שהילד ישתמש באיפור של אמא בחופשיות,
זכותו.
אבל מה שמפריע לו והוא מחליט שהוא לא רוצה שילד יעשה, הוא יעמוד על זה.

אז אם לא אכפת לך שהילד יפתח את המקרר, אוקי.
אבל כן אכפת לך שהוא שופך מאכלים. לכן תעמדי על זה כל הזמן.
תגידי בפנים כעוסות: לא שופכים. אוי ואבוי. אסור!
תזיזי משם את הילד בתקיפות, כל פעם מחדש בעקביות.
עד שהוא ילמד שאמא לא מרשה, והיא עומדת על זה, ומצפה ממנו לקיים את זה.
זה יתן לו תחושה טובה מאד! שיש כאן אמא אחראית שיודעת מה היא רוצה מעצמה, ואפשר לבטוח בה ולסמוך עליה.
אפשר ללמוד את הנושא בשיעורי התפתחות הילד. יש על זה ממש תאוריות שפסיכולוגים השקיעו על זה תזות שלמות..

 

[michal shiloni]

בשביל זה קונים סוגרים באיקאיה. ואם הוא רעב לא יקרה כלום אם יחכה עוד חצי שעה לארוחת ערב אם הטשולנט כבר מוגן עם איקאיה

אני חושבת שגוף של ילד, בן ובמיוחד בגיל הזה שמוציא כל כך המון מרץ דורש המון אוכל כדי לגדול ולהתחזק
אם הוא מגיע לשלב של לחפש אוכל זה אומר שכואב לו הבטן מרעב והוא מחפש להשתיק אותה. אז לומר לו לחכות עוד חצי שעה זה כבר יותר מידי, לדעתי.

 

[צלמת 0940]

בגיל הזה א"א לדרוש מילד לחכות לארוחה.
אין לו אפשרות לחכות
זה אפילו לא עניין של לימוד סבלנות
זה משהו שהוא לא יכול לעמוד בו. עניין של חוסר יכולת
כמו שלא נבקש מנכה לעמוד-אותו רעיון.

 

[הר הבשן]

אז לפני שאתם חושבים שאני אמא מעריבה... אז אסביר אצלי בבית ילדים לא אוכלים שטויות כלל יש ארוחות קבועות ומזינות בליעה''ר והם מיתגאים בפני חבריהם על כך ועושים זאת בשמחה ,בדור של סוכר שומנים ועוד ועוד חייבים לחנך ילדים לגבולות כל הילדים שלי מחונכים לעניין ובעז''ה אם סוגרים על המקרר גם הקטן יבין

 

[גלבוע]

תפנו בהקדם לריפוי בעיסוק.
אופייני לפרופיל תחושתי מסוים (ובדרך כלל יעבדו אתכם גם על גבולות, כמו שהציעו כאן. זה לא סותר אלא משלים).

 

[גלבוע]

בגיל הזה א"א לדרוש מילד לחכות לארוחה.
אין לו אפשרות לחכות
זה אפילו לא עניין של לימוד סבלנות
זה משהו שהוא לא יכול לעמוד בו. עניין של חוסר יכולת
כמו שלא נבקש מנכה לעמוד-אותו רעיון.

אבל אפשר בהחלט לצפות ממנו לא להעיף דברים מהמקרר. זה לא תאור סטנדרטי.

 

[שולי איטח]

אז לפני שאתם חושבים שאני אמא מעריבה... אז אסביר אצלי בבית ילדים לא אוכלים שטויות כלל יש ארוחות קבועות ומזינות בליעה''ר והם מיתגאים בפני חבריהם על כך ועושים זאת בשמחה ,בדור של סוכר שומנים ועוד ועוד חייבים לחנך ילדים לגבולות כל הילדים שלי מחונכים לעניין ובעז''ה אם סוגרים על המקרר גם הקטן יבין

כל הכבוד על החינוך לארוחות מסודרות
אבל תבדקי טוב כי יש ילדים שצריכים יותר ואולי גם מחולק לארוחות ביניים
לא צריך לתת שומנים וסוכרים אפשר גם דברים בריאים
אבל ילד בן שנתיים שרעב לפי דעתי(כדאי מאוד להתיעץ בעניין) לא יכול לחכות חצי שעה, הוא זקוק למשהוא מייד

ייתכן וכל התיאור הוא בכלל לא מרעב אלא אי שקט /בעית תחושה/היפר וכד

זה לא תיאור רגיל(אבל קיים ולצערי מוכר מניסיון אישי לא דוקא במקרר)

אי אפשר ליעץ בפורם אבל אם זה רק כלפי המקרר ורק באוכל לכאורה זה רעב
אם בעוד דברים אז ייתכן ...

ממליצה מאוד להתחיל לנסות לאבחן ולא להיבהל כי יש דברים קלים ממש שניתנים לטיפול דוקא בגיל הקטן
בהצלחה רבה

 

[בראשית-2]

תפנו בהקדם לריפוי בעיסוק.
אופייני לפרופיל תחושתי מסוים (ובדרך כלל יעבדו אתכם גם על גבולות, כמו שהציעו כאן. זה לא סותר אלא משלים).

ואווו תגידו אתם אמיתיים?
מדובר בילד בן שנתיים סה"כ!
אף פעם לא נתקלתם בילדים שובבים?
למה לתייג כל דבר כבעיה?

 

[חחח]

כל האשכול הזה ח'תכת הזיה!!

 

[גלבוע]

ואווו תגידו אתם אמיתיים?
מדובר בילד בן שנתיים סה"כ!
אף פעם לא נתקלתם בילדים שובבים?
למה לתייג כל דבר כבעיה?

אנחנו אמיתיים.
ילד שהולך לריפוי בעיסוק לא נהיה 'מתויג כבעיה'. יכול להיות שיהיה לו אחר כך יותר כיף וקל בגן.
מה יש?

 

[חיים מירושלים]

יתכן מאוד שזה או קושי בויסות חושי[כמו שיש לילד שלי] או קושי בויסות רגשי,ולכן העצה ללכת לריפוי בעיסוק היא נפלאאה לא מפסידים ואם יגלו שלא אז מה קרה

 

[דפה]

ילד בן 2 מבין התניה לא 2.5 אלא 2 ???

גם ילד בן חודשיים מבין התניה!!! בוכה- מקבל אוכל. ילדים מוזנחים בגיל הזה כבר מפסיקים לבכות.

 

[הני מושקוביץ]

אפשר לקפוץ על האשכול ולשאול שאלה רצינית?

יש לי ילד בן כמעט 4 חנ"מ ב"ה בלי פיגור שכלי או משהו כזה, יש לו רקע רפואי מורכב ועיכוב התפתחותי ועוד בעיות רבות, על רקע נוירולוגי-לא הבנתי, הוא מבין מצוין מה שהוא רוצה, קשה לו להתבטאות ולכן אנחנו לא בטוחים עד כמה הוא מבין.

הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא יכול לשנות לי תוכניות במכונת הכביסה 3 פע' סתם, באמצע אותה המכונה, לא משנה כמה פעמים אמרתי, הזהרתי, כעסתי, צעקתי, תמיד אותו חיוך שובב ותמים
לפעמים הוא מרתיח לי גרבי לייקרה...

הוא פותח את המקרר שוב ושוב ושוב ושוב, לא משנה כמה פעמים סגרתי, הרחקתי, איימתי,
הוא פשוט פותח, אוטומטית, כשנכנס למטבח, לפעמים הוא גם מוציא דברים "אמא, מה זה?" אני לוקחת לו מהיד, מחזירה ואומרת לו "מים קרים" אחרי שניה, שוב פותח, שוב לוקח "אמא, מים קרים?" "שוב, לוקחת, מחזירה, "כן, מים קרים" סוגרת
שוב פותח, "מה זה?" נאנחת, לוקחת, מכניסה סוגרת "זה צ'ילי מתוק, וזה זכוכית זה יישבר וזה מסוכן, אני אכעס" ושוב ושוב ושוב.

קפיצות על המיטה, אני צועקת "אני לא מרשה לקפוץ על המיטה, היא תישבר" דקת דומיה והקפיצות מתחדשות "אמרתי לא לקפוץ, יהיה לך דקירות בלילה כי אתה שובר את הקפיצים" דקה שקט ושוב ושוב...

זה לא נראה כמו בדיקת גבולות, כי כשהוא בודק, אנחנו יודעים ומכירים על בשרינו.

מישהו מכיר תופעה כזו?

 

[ארבע]

זה לא נראה כמו בדיקת גבולות, כי כשהוא בודק, אנחנו יודעים ומכירים על בשרינו.

מה אומר הצוות בגן?
אולי שווה לשאול את הפסיכולוגית של הגן.
רציתי לכתוב לך בארוכה בפרטי, אבל אין אופציה ):

 

[שוהם]

ילד בן שנתיים שמעיף וזורק כל דבר שנקרה בדרכו הוא ילד חכם מאוד..
הוא פשוט בודק הכל עד הסוף...
יגדל קצת.. וילמד לבדוק דברים בדרך אחרת,
(מנסיון של ילד כזה שהיום ב"ה בן 15...)

 

[הני מושקוביץ]

הם לא משתפים פעולה
שלחתי להם פתק (בטלפון אין תקשורת נורמלית) ולא הגיבו בכלל, קרה לי שבוע שעבר שברח לו בגן-דבר שבחיים לא קרה לו מאז שנגמל, זה הראה לי שמשהו מוזר מאוד קורה שם, התקשרתי לגננת הראשית, היא הסבירה לי שהיחס שלי לא תקין וכו' וכו' ושאתייחס לילד שרק הרגע חזר, כי אני לא מספיק מתייחסת אליו, הרגשתי שאני מתפוצצת, מי את שתגידי לי איך להתייחס לילד? את בכלל לא באה לגן מאז שחזרו ללימודים, איך את שופטת?
חוצפנית.
אני חושבת שהורה שלא גידל ילד כמו הילד שלי, לא יכול להבין כלום ממה שאנחנו עוברים.
וזה חוץ מזה שההתנהגות שלו, מאז שחזר לגן, השתנתה לרעה.

 

[טינטין!]

ברוב מכונות הכביסה יש אפשרות לנעילת המכונה בזמן הכביסה.
כדאי לבדוק.
בד"כ לחיצה ארוכה על כפתור ההפעלה וסימן קטן של מפתח/ מנעול על הצג.

 

[יהודית ק]

חינוך זה עד גיל 2! לפי אחד הספרים לא זוכרת איזה.

 

[הני מושקוביץ]

אז אצלי אין נעילה למכונה.
מכירה אותה כמו שאני מכירה מתכונים בע"פ.