דרוש מידע ייעוץ עסקי בעקבות אפיזודה עצובה... (ארוך!)

[bbh200]

מה הפחד מהפחד? מה לא כתוב יהי מורא שמים כמורא רבך (אולי ההיפך, לא זוכרת)

ולמה לא להעניש? לא כתוב "חושך שבטו שונא בנו"?
עם כזאת רפיסות לא פלא שכך נראה החינוך של היום.
אני לא בעד טרור, כן בעד לשדר עוצמה ולהוביל! ולא לתת לתלמידים לקבוע את הסטנדרטים החדשים.
כל הרעיונות היפים של החינוך המתון והמסביר פנים לא סותר להפעיל סמכות ועונש כשצריך
וכל תלמיד שעשה מעשה רע יודע שמגיע לו עונש ואם העונש בושש מלהגיע זה גורם לו לצחוק על המערכת, והפסיכולגיה תגיד גם שהוא צריך את העונש בשביל הבריאות הנפשית והאמון במבוגרים.
ושוב, עונש לא צריך להיות אלים, הוא צריך להיות תשלום על המעשה, שיגרום לו לתלמיד לחשוב בפעם הבאה.

עונש הוא הרבה פעמים ההפך מעוצמה, כשיש עוצמה לא צריך להעניש כשבת מתחצפת ומורה ישר מענישה היא משדרת את הפחד שלה מערעור מעמדה
אבל אם כשבת מתחצפת מורה עונה לה ברוגע ובשליטה ''כך לא מדברים אל מורה'' וגם אם היא אומרת ''אני אדבר איך שאני רוצה'' והמורה עונה לה ''נכון, רק את אחראית על מוצא פיך ואת בחרת לדבר לא כראוי'' הכל ברוגע, התלמידה והבנות האחרות מבינות טוב טוב שלא יהיה להן קל לערער על סמכות המורה

 

[ר גן עדן]

מעניין אותי לערוך פה סקר, שיהיה אנונימי אבל שכולן תעננה עליו בכנות, בלי זיופים:
ביתך חוזרת הביתה עם סיפור מצמרר מה המורה עשתה היום בכיתה, מה את מגיבה?
1) באמת??? אני אטפל בכך.
2) למה היא אמרה כך? טוב, אז את צודקת....
3) אין לך מה לאעלב, אל תיקחי את זה אישי, יתכן שהמורה הייתה עייפה היום....
4) ואיך אתן התנהגתן? מי שמתנהגת כך בשיעורים שלא תצפה לפרס. (ואם ההתנהגות באמת חריגה, מרימה טלפון בלילה כשאת בטוחה שהבת לא שומעת ומבררת מה היה.)

 

[בשם]

שום דבר לא הכין אותי למה ששמעתי היום
כי היום משהו פקע בי. הרצון הזה לעשות משהו כדי שלא יקרו כאלה דברים, שתלמידות לא תאבדנה אמון, ושמורות לא תצאנה נפולות פנים מן הכיתות. אפשר להקטין את מימדי הבעיה, ולו בכדי שלא יפתח פה עוד רגע אשכול זהה מעברו השני של המיתרס: "המורה אמרה לבת שלי ... איך מגיבים?!" כי אח"כ, מה יעשה הנער ולא...?!

אשמח לחוות דעתכם מן הפן המקצועי-עסקי. (אם נגלוש- האשכול עלול הינעל, וחבל)

תודה, וסליחה על האורך.

מהפן המקצועי הכסף מן הסתם נמצא במקומות של מצוקה, השאלה היא של מי המצוקה?
דווקא הפרעות כאלו הם יותר מתחום - שהאדם שמציק/פוגע - כמו המורה היקרה הנ"ל היא לא חווה מצוקה...כך זה לפחות מורגש...

 

[נוד ניקית]

מענישה היא משדרת את הפחד שלה מערעור מעמדה

אם העונש מגיע מחולשה- זה מה שהוא ישדר - וזה מה שהתל' תקלוטנה.
אם העונש מגיע מעוצמה (לא מאיבוד אשתונות!) - זה מה שהוא ישדר - וזה מה שהתל' תקלוטנה

התלמידה והבנות האחרות מבינות טוב טוב שלא יהיה להן קל לערער על סמכות המורה

סקפטית לגבי זה...

 

[רוקי]

אני קוראת את התגובות השוללות ומנסה לפשפש במעשי אחורנית, אולי גם אני טעיתי כך? אולי גם לי קרו כאלו שגיאות?! מה, טעות אחת קוברת את האדם לכל החיים?

שלא תבינו, אין לי הכרות אישית עם אותה מורה, הסינגור שלי עליה היה כדי לאזן את השיפוט שלכם כקוראים. היא בן אדם, ובני אדם טועים, זה חלק מההגדרה של האנושיות שלנו.

תקום מי שאף פעם לא אמרה לאחד מילדיה שום כינוי גנאי.

לפעמים צריך לטעום את טעם הטעות, להיבהל, להזדעזע, ולחשב מסלול מחדש.

מותר לאדם לטעות. אני לא סותרת, אבל לא על גבו של מישהו אחר במיוחד לא ילד!!!

 

[bbh200]

אם העונש מגיע מחולשה- זה מה שהוא ישדר - וזה מה שהתל' תקלוטנה.
אם העונש מגיע מעוצמה (לא מאיבוד אשתונות!) - זה מה שהוא ישדר - וזה מה שהתל' תקלוטנה

סקפטית לגבי זה...

את יכולה גם כאן לענות מה שענית לגבי העונש

 

[ינשופי]

מעניין אותי לערוך פה סקר, שיהיה אנונימי אבל שכולן תעננה עליו בכנות, בלי זיופים:
ביתך חוזרת הביתה עם סיפור מצמרר מה המורה עשתה היום בכיתה, מה את מגיבה?
1) באמת??? אני אטפל בכך.
2) למה היא אמרה כך? טוב, אז את צודקת....
3) אין לך מה לאעלב, אל תיקחי את זה אישי, יתכן שהמורה הייתה עייפה היום....
4) ואיך אתן התנהגתן? מי שמתנהגת כך בשיעורים שלא תצפה לפרס. (ואם ההתנהגות באמת חריגה, מרימה טלפון בלילה כשאת בטוחה שהבת לא שומעת ומבררת מה היה.)

בהחלט משנה רמת הפגיעה בילד/ה- יתכן שמורה בעל סמכות (ויותר מכך...) יפגע בילד גם במבט מזלזל או מילה קטנה, ולעומת זאת אצל ממלא מקום הילד לא יפגע גם ממשפט כגון זה (אוטיסט), והוא מעצמו יעשה מזה צחוק.

 

[הדודה מלכי]

מה הפחד מהפחד? מה לא כתוב יהי מורא שמים כמורא רבך (אולי ההיפך, לא זוכרת)

ולמה לא להעניש? לא כתוב "חושך שבטו שונא בנו"?
עם כזאת רפיסות לא פלא שכך נראה החינוך של היום.
אני לא בעד טרור, כן בעד לשדר עוצמה ולהוביל! ולא לתת לתלמידים לקבוע את הסטנדרטים החדשים.
כל הרעיונות היפים של החינוך המתון והמסביר פנים לא סותר להפעיל סמכות ועונש כשצריך
וכל תלמיד שעשה מעשה רע יודע שמגיע לו עונש ואם העונש בושש מלהגיע זה גורם לו לצחוק על המערכת, והפסיכולגיה תגיד גם שהוא צריך את העונש בשביל הבריאות הנפשית והאמון במבוגרים.
ושוב, עונש לא צריך להיות אלים, הוא צריך להיות תשלום על המעשה, שיגרום לו לתלמיד לחשוב בפעם הבאה.

מכירה את התלמידות האלו שכל יום בערך נענשות? מכירה אותן?! כנראה...
לא שאלת את עצמך פעם 'מה? זה לא עוצר אותן? לא מרתיע?' מוזר, אבל בנות מתרגלות לענשים, הם כבר פחות מרתיעים אותן, כל עוד היא בטוחה שהיא צודקת או לא משנה מה - העונש לא יעשה את העבודה. היא כבר מצפצפת על כל המערכת כי 'אף אחד לא מבין אותה' ואף אחד לא באמת יודע למה היא מתנהגת איך שהיא מתנהגת ולמה היא עושה את מה שהיא עושה.
שוב, לא בעד לא להעניש בכלל, אבל שזו לא תהיה הדרך, כשהעונש יבוא ממקום נכון אמיתי ומכבד (והיו פה מלא דיונים בנושא, גם על המשפט חושך שבטו... שכיום זה שונה, וזה צריך לבוא רק מאהבה אמיתית ואם לא זה לא זה...) אז הוא ישפיע לטוב ולא לרע - כמו ברוב המקרים.
שוב - תקראי את ההודעות הקודמות שלי ותביני למה אני מתכוונת. אני לא נגד המורות ולא נגד אף אחד, קשה וחבל וכואב לי שזה מה שקורה, ושזו השיטה ושחשיבה ודרך נכונות מביאות לתוצאות הרבה יותר טובות!
למשל מורה שבחיים (!!!) לא הענישה אצלינו והפלא - כולן היו אצלה 'מלאכיות', איך?! היא כיבדה אותנו! האמינה שאנחנו ילדות טובות, ואם הפרענו - היא לא חלמה בכלל על הכיוון של עונש - היא נסתה להבין מה הסעיר אותנו באותו יום ונתנה לנו לבטא את עצמינו, כן, גם על חשבון שיעור דקדוק שהיא תכננה לאותו היום, כי אם אנחנו לא מרוכזות - אז מה שווה?! והיא תעזור לנו ליישב את ההדורים ולפתור את הבעיה - עד כמה שזה אפשרי מצידה וכך לא יהיו התססות. כי אכפת לה מאיתנו באמת ובתמים. והתלמידות מרגישות את זה, הו הו מרגישות. תאמיני לי.
כשבאתי לבקש ממנה אישור - חתימה על משהו שעשיתי בשיעור של מורה מקצועית והתפדחתי ממנה, כי היא נחשבת אישה מאוד מכובדת, והופתעתיייי מהתגובה שלה: מה, את?! ילדה טובה, לא מתאים לך! צחקתי עליה, אני ילדה טובה?! המורה לא מכירה אותי. וכך גם בפעם החמישית והשישית שבאתי לבקש ממנה אישור על מעשה שעשיתי היא המשיכה ואמרה את אותו סוג משפט, אמרתי לה באיזה שלב, טוב, נו, המורה באמת עדיין חושבת שאני ילדה טובה?! היא אומרת לי כן, רואים עלייך, זה לא מתאים לך, ואת כזו מותק ועדינה, זה בטוח לא בכוונה, או שמשהו נורא מציק לך.
היא באמת האמינה בי (ובכולן). וזה גרם לי להיות ילדה טובה באמת. (עד כמה ש...)

 

[הדר 310]

יכול להיות שהדרכה חשובה, אבל במקרה הזה לא צריך הדרכה בכדי לדעת שדברים כאלה לללללללללללא אומרים.

 

[שושי שרלין]

להיות מ"מ זה עסק מאאד קשה, בלי השוואה לעבודה שאח"כ
אפשר להתייחס לקבוצה כזאת כאל קבוצת תמיכה לצלוח ביחד את התקופה הקשה הזו לא?

 

[ר גן עדן]

הורים חייבים לשמוע ילד עד הסוף, ולתת לרגשותיו מקום, אבל בשום אופן לא לעודד חוצפה, ולא להסכים להתנהגות שלילית. (אנחנו לא תמיד שמות לב לכך.) אמא צריכה להיות חכמה מאוד לדעת איך להבין ילד אבל, לא להסכים לחוצפה. "אני מבינה שהיה לך לא נעים לקבל עונש גם אני הייתי מרגישה כמוך ואפילו יותר, אבל, למה המורה הענישה? אתה חושב שהתנהגתם כראוי....

 

[bbh200]

מעניין אותי לערוך פה סקר, שיהיה אנונימי אבל שכולן תעננה עליו בכנות, בלי זיופים:
ביתך חוזרת הביתה עם סיפור מצמרר מה המורה עשתה היום בכיתה, מה את מגיבה?
1) באמת??? אני אטפל בכך.
2) למה היא אמרה כך? טוב, אז את צודקת....
3) אין לך מה לאעלב, אל תיקחי את זה אישי, יתכן שהמורה הייתה עייפה היום....
4) ואיך אתן התנהגתן? מי שמתנהגת כך בשיעורים שלא תצפה לפרס. (ואם ההתנהגות באמת חריגה, מרימה טלפון בלילה כשאת בטוחה שהבת לא שומעת ומבררת מה היה.)

בני חזר יום אחד מהת''ת ואמר שאחד הרבסים נתן לו צביטה כואבת בלחי כי הוא עמד ליד הכיתה של אותו רבה, דבר ראשון דברתי איתו על הכאב וכו ואח''כ התיישבתי איתו לברר מה היה בדיוק וכמובן שהתברר שאותו רבה צבט לו בחיבה והוא רק חשב....
לא תמיד צריך להגיב מיד בעד או נגד המורה/הילד אפשר להסיט למקום אחר ואח''כ בשקט לברר ולטפל (במורה/בילד)

 

[ביזנסטורי - אילה]

בואו נמשיך לברבר:

המורה הגזימה.
התלמידות הגזימו.
צריך הדרכה.
זה לא יעזור.
כן להיות מ"מ.
לא להיות מ"מ.

 

[ר גן עדן]

בני חזר יום אחד מהת''ת ואמר שאחד הרבסים נתן לו צביטה כואבת בלחי כי הוא עמד ליד הכיתה של אותו רבה, דבר ראשון דברתי איתו על הכאב וכו ואח''כ התיישבתי איתו לברר מה היה בדיוק וכמובן שהתברר שאותו רבה צבט לו בחיבה והוא רק חשב....
לא תמיד צריך להגיב מיד בעד או נגד המורה/הילד אפשר להסיט למקום אחר ואח''כ בשקט לברר ולטפל (במורה/בילד)

חבל שלא כולם נוהגים כך.
זה יכל לשפר את רמת הדרך ארץ בכיתות בהרבה....

 

[נוד ניקית]

מורה ותיקה אמרה לי : היום שואלים ילד "אתה מרוצה מהמורה שלך?"
פעם שאלו ילד: "המורה מרוצה ממך?"
...

 

[קטקטים]

יש כאן תגובות חכמות ונכונות וחלקן ממש לא,

נכון שמורה היא בן אדם, ואם כל העבודה הרבה והקושי שיכולה להיקלע אליו

יש מילים ומעשים שהם לא יאמרו ולא יעשו!!!

גם אם תלמידה תעשה את הדבר הכי איום ונועז, (בשביל זה יש דרגים יותר גבוהים כמו סגנית ומנהלת)

אין. לא תעשה. מורה חייבת לשמור על נכבדות, גם כשהיא מתפוצצת מעצבים (ואפשר להבין אותה מאד מאד מאד!!! אבל אין מצב שמורה תיפגע, תזלזל, תאמר מילים דורסניות, של בוז, ולא תרים ידיים ולא תרביץ ולא תיתן אגרופים.. כי היא מורה!

כמה עצוב שיש מצבים כאלו!

אנחנו גם כאימהות לפעמים הילדה כ"כ מכעיסה אותנו אז תצעקי על הבת שלך מושחטת? יש כזה מצב? יש או איזה שכנה שמורידה לך את המוח ומוציאה אותך מדעתך אז יש מצב שתצעקי על שכנה שלך אוטיסטית?

זה לא קיים! וקו"ח שלא על תלמידות!

א' ב' של מורה זה לא לצאת מהדעת ולא לאבד את השפיות! כל הכיתה תלויה בה והיא אחראית עליהן ועל נפשותיהן, כ"כ קל לומר ולא תמד קל ליישם אך זו חובה!

(לא נכנסתי לנושא החובה הגמורה של חינוך וענישת התלמידות על זלזול למורות, זה נושא חומר בפני עצמו)

שנצליח לעשות את תפקידנו נאמנה ולא להיכשל!!!

 

[bbh200]

מורה ותיקה אמרה לי : היום שואלים ילד "אתה מרוצה מהמורה שלך?"
פעם שאלו ילד: "המורה מרוצה ממך?"
...

חזק!!!

 

[מרחבית]

מה הפחד מהפחד? מה לא כתוב יהי מורא שמים כמורא רבך (אולי ההיפך, לא זוכרת)

אין פחד מהפחד. יש פחד מחוסר איזון.
צריך איזון בין פחד לאהבה. בין הצבת גבולות חיצוניים, לבין חינוך פנימי אמיתי.
הצורה בה פחדו פעם ממורות מסוימות, לא נראית לי חינוכית. ולא רצויה. ולא מושא לשאיפות.
אני זוכרת עד היום סיטואציות עם מורות מטילות אימה. אפילו כיום, מנקודת מבט מבוגרת ורחבה, לא רואה בזה צל של חינוך.

מבינה שלפעמים מורא נדרש כהכנה לחינוך, ויש לו מקום, ואי אפשר לגמרי בלעדיו. אך לא ככלי בפני עצמו. לא כמרכז החינוך. לא כשמסתפקים ביכולת להשתלט ולהפחיד - וסבורים שבזה חינכו.
וזכורה לטובה אחת המורות שלי מפעם - שאכן היה מורא כלפיה, אבל היא היתה יחד עם זה מחנכת בנשמתה. את ההבדל הגדול לא צריך להסביר. תלמידות בכל גיל - מרגישות את זה לבד.

אם בנות לא תלמדנה באמת להיות קשובות ומכבדות, לראות כל אדם, להתחשב ברגשות, להבין שבין אדם לחברו - הוא בכל מקום ובכל זמן - זה הפסד עצום לכל החיים ולכל מערכות היחסים הבאות שלהן בין בני אדם קרובים ורחוקים.
עונש ופחד בלבד - לא ייתן להן את זה. עונש ופחד - יכול להיות משהו מקומי נצרך, כדי לומר: סטופ! עד כאן! זו הצבת גבולות, שהיא חשובה כשלעצמה, אך בשום אופן לא במקום חינוך.

ואם תשאלי אותי, מה בעיקר ייתן לבנות את ההבנה הזו, את ראיית השני - זה היחס אליהן. בת שגדלה באטמוספרה של ראיית השני, שמקשיבים לה, שמתחשבים בכבודה וברגשותיה - תכיר את השפה הזו. וכשהיא תיסחף במשובות ילדות, יהיה קל להסביר לה, להסב את תשומת ליבה לכך ולהחזירה לתלם.

 

[מרחבית]

מעניין אותי לערוך פה סקר, שיהיה אנונימי אבל שכולן תעננה עליו בכנות, בלי זיופים:
ביתך חוזרת הביתה עם סיפור מצמרר מה המורה עשתה היום בכיתה, מה את מגיבה?
1) באמת??? אני אטפל בכך.
2) למה היא אמרה כך? טוב, אז את צודקת....
3) אין לך מה לאעלב, אל תיקחי את זה אישי, יתכן שהמורה הייתה עייפה היום....
4) ואיך אתן התנהגתן? מי שמתנהגת כך בשיעורים שלא תצפה לפרס. (ואם ההתנהגות באמת חריגה, מרימה טלפון בלילה כשאת בטוחה שהבת לא שומעת ומבררת מה היה.)

יש עוד אפשרויות...

 

[מילקשייקית]

אני זוכרת עד היום סיטואציות עם מורות מטילות אימה. אפילו כיום, מנקודת מבט מבוגרת ורחבה, לא רואה בזה צל של חינוך.
מבינה שלפעמים מורא נדרש כהכנה לחינוך, ויש לו מקום, ואי אפשר לגמרי בלעדיו. אך לא ככלי בפני עצמו. לא כמרכז החינוך. לא כשמסתפקים ביכולת להשתלט ולהפחיד - וסבורים שבזה חינכו.

ובכלל-
כשהזעם הוא פורקן יצרים, נובע מתסכול ורצון לפרוק - אין לו כלל מקום!
לפי הרמב"ם - רק כעס חיצונים בפנים (פתח) ולא בפנים (שווא) - הוא מותר!
וחוצמזה, כעס חיצוני כזה - אף פעם לא באמת מועיל, גם אם הוא מטלטל, או מסייע לטווח הקרוב - הריהו כאילוף. פעולות תגמול שלא מכשירות את הילד לתפקידו, אלא מאלפות אותו ש-טכנית, על מנת לא להעינש - יתנהג בצורה מסוימת. אי אפשר אפילו לכנות את זה ש'יתנהג כמו שצריך' - כיוון שהחינוך כאן הוא לא לעשות מה שצריך אלא כאן ועכשיו לעשות מה שדורשים ממנו!
וכל שוחרות החינוך והמורא - בטח בטח שיש מקום לענשים כאלה ואחרים, אבל אם מורה/הורה לא ברור אם עצמו שזה נובע ממקום טהור ונקי - מוטב של יעניש!!!
וזה לא איזה דרגה נשגבה בלתי מושגת, זה אפשרי - ומשתלם.