הנושאים החמים
הנושאים החמים
שום דבר לא הכין אותי למה ששמעתי היום.
השעה 13:50. אני יורדת לכיתה ז' לקראת עוד שעור ספרות וזוג בנות מאותה כיתה ניגש לשאול אם יוכלו לאחר לשיעור כי יש להן ענין חשוב לדבר עליו עם המחנכת. מאחר שמדובר בשתיים רציניות למדי, הנהנתי בהסכמה.
המשכתי עוד 2-3 מטרים והנה, זוג נוסף... "המורה, אנחנו חייבות לתפוס את המחנכת לשיחה, לפני שהיא הולכת הביתה..."
"משהו דחוף?"
"כן, מאוד!" העיניים שלהן הביעו תחינה, ושלי הביעו סימני שאלה...
כמה לא מפתיע: בסוף גרם המדרגות ניגש זוג נוסף: "המורה... למחנכת... נאחר... אפשר?"
עכשיו כבר הייתי מוכנה: "מה קרה שכולכן מתנפלות על המחנכת פתאום? חכו למחר, גם היא ממהרת הביתה!"
וכאן נפרש כנגדי הספור הבא:
מ"מ לחשבון שכבר תקופה ארוכה נקרעת, פשוטו כמשמעו, בענין משמעת.
היום הגיעו מים עד נפש, ובבוקה ומבולקה ששררה בכיתה היא אמרה לאחת הבנות את המילים: "שבי במקום, את אוטיסטית אמיתית". (צוטט ואומת עם אותה מורה)
מתוך היכרות עם אותה בת מכיתה ד' אוכל למור כי היא ניחונה בכושר איפוק מדהים. חכתה לסוף השעור ושאלה את המורה: "המורה, מה, אנחנו אוטיסטיות?!" (חכו עם הפרשנות...) והמורה הגיבה: "כן! אתם בית ספר של אוטיסטים וגם את אחת כזו!"
הילדה היתה נסערת ובקשה לעלות למחנכת לדווח על הענין.
אלא שהיא היתה כבר השישית שבקשה לעלות, וכששאלתי מה יום מיומיים אמרו לי שגם הבנות הקודמות ספגו שבט לשון עסיסי היום ועלו למחנכת לתנות את הבעיה. דוגמה לשבט לשון נוסף: "שבי במקום. אם את צריכה שרותים תביאי לי על זה פתק מהמחנכת שהיית צריכה לצאת לשרותים..." וכאן שואלת הבת, שאינה יודעת עזות מהי והיא אחת הבנות המדהימות בכיתתה- "האם עלי לשבת ולהתאפק שעור שלם?"
..
טוב, זו שאלה רטורית. ברור שלא.
וכעת כמה מילים על המורה: אישיות נהדרת, מקצועית מאוד, יסודית, מלאת תוכן וערכים. אלא מאי? היא צעירה וחסרת נסיון: נסיון בהבניית משמעת ונסיון בתקשורת בונה עם תלמידות.
קל מאוד לדמיין את המשך התהליך. האמהות יקימו קול זעקה, ועל נקלה תמצא אותה ממי"ת את עצמה בבית. למותר לציין שלא יתנו לה 3 חוד' נוספים מ"מ.
אתם כועסים עליה עכשיו, ברור. אבל שתדעו שהעולם יפסיד מורה מעולה. הדור יכול להרוויח אישיות לדוגמה, קו ישר נקי וברור בהוראת המקצוע ובבנ"א לחברו כאחד. אף אחד לא נולד מושלם, כל מה שחסר לאותה ממי"ת מסתכם במילה אחת: "הדרכה"!
עם הדרכה נכונה הכל היה אחרת. עם ליווי מהצד של מורה בכירה לא היו מגיעים לכזה מצב קיצוני.
וכאן אציב את השאלה: מה דעתכם? האם יש ביקוש להדרכת ממיו"ת צעירות שרואות את עתידן בהוראה ונכונות להתמודד עם קשיים? האם יצא לכן לשמוע על מורות צעירות (ויש הרבה שכבר אינן צעירות אך ההתמודדות היא לחם חוקן-) שקשה להן, והיו רוצות לקבל הדרכה?
כי היום משהו פקע בי. הרצון הזה לעשות משהו כדי שלא יקרו כאלה דברים, שתלמידות לא תאבדנה אמון, ושמורות לא תצאנה נפולות פנים מן הכיתות. אפשר להקטין את מימדי הבעיה, ולו בכדי שלא יפתח פה עוד רגע אשכול זהה מעברו השני של המיתרס: "המורה אמרה לבת שלי ... איך מגיבים?!" כי אח"כ, מה יעשה הנער ולא...?!
אשמח לחוות דעתכם מן הפן המקצועי-עסקי. (אם נגלוש- האשכול עלול הינעל, וחבל)
תודה, וסליחה על האורך.
השעה 13:50. אני יורדת לכיתה ז' לקראת עוד שעור ספרות וזוג בנות מאותה כיתה ניגש לשאול אם יוכלו לאחר לשיעור כי יש להן ענין חשוב לדבר עליו עם המחנכת. מאחר שמדובר בשתיים רציניות למדי, הנהנתי בהסכמה.
המשכתי עוד 2-3 מטרים והנה, זוג נוסף... "המורה, אנחנו חייבות לתפוס את המחנכת לשיחה, לפני שהיא הולכת הביתה..."
"משהו דחוף?"
"כן, מאוד!" העיניים שלהן הביעו תחינה, ושלי הביעו סימני שאלה...
כמה לא מפתיע: בסוף גרם המדרגות ניגש זוג נוסף: "המורה... למחנכת... נאחר... אפשר?"
עכשיו כבר הייתי מוכנה: "מה קרה שכולכן מתנפלות על המחנכת פתאום? חכו למחר, גם היא ממהרת הביתה!"
וכאן נפרש כנגדי הספור הבא:
מ"מ לחשבון שכבר תקופה ארוכה נקרעת, פשוטו כמשמעו, בענין משמעת.
היום הגיעו מים עד נפש, ובבוקה ומבולקה ששררה בכיתה היא אמרה לאחת הבנות את המילים: "שבי במקום, את אוטיסטית אמיתית". (צוטט ואומת עם אותה מורה)
מתוך היכרות עם אותה בת מכיתה ד' אוכל למור כי היא ניחונה בכושר איפוק מדהים. חכתה לסוף השעור ושאלה את המורה: "המורה, מה, אנחנו אוטיסטיות?!" (חכו עם הפרשנות...) והמורה הגיבה: "כן! אתם בית ספר של אוטיסטים וגם את אחת כזו!"
הילדה היתה נסערת ובקשה לעלות למחנכת לדווח על הענין.
אלא שהיא היתה כבר השישית שבקשה לעלות, וכששאלתי מה יום מיומיים אמרו לי שגם הבנות הקודמות ספגו שבט לשון עסיסי היום ועלו למחנכת לתנות את הבעיה. דוגמה לשבט לשון נוסף: "שבי במקום. אם את צריכה שרותים תביאי לי על זה פתק מהמחנכת שהיית צריכה לצאת לשרותים..." וכאן שואלת הבת, שאינה יודעת עזות מהי והיא אחת הבנות המדהימות בכיתתה- "האם עלי לשבת ולהתאפק שעור שלם?"
..
טוב, זו שאלה רטורית. ברור שלא.
וכעת כמה מילים על המורה: אישיות נהדרת, מקצועית מאוד, יסודית, מלאת תוכן וערכים. אלא מאי? היא צעירה וחסרת נסיון: נסיון בהבניית משמעת ונסיון בתקשורת בונה עם תלמידות.
קל מאוד לדמיין את המשך התהליך. האמהות יקימו קול זעקה, ועל נקלה תמצא אותה ממי"ת את עצמה בבית. למותר לציין שלא יתנו לה 3 חוד' נוספים מ"מ.
אתם כועסים עליה עכשיו, ברור. אבל שתדעו שהעולם יפסיד מורה מעולה. הדור יכול להרוויח אישיות לדוגמה, קו ישר נקי וברור בהוראת המקצוע ובבנ"א לחברו כאחד. אף אחד לא נולד מושלם, כל מה שחסר לאותה ממי"ת מסתכם במילה אחת: "הדרכה"!
עם הדרכה נכונה הכל היה אחרת. עם ליווי מהצד של מורה בכירה לא היו מגיעים לכזה מצב קיצוני.
וכאן אציב את השאלה: מה דעתכם? האם יש ביקוש להדרכת ממיו"ת צעירות שרואות את עתידן בהוראה ונכונות להתמודד עם קשיים? האם יצא לכן לשמוע על מורות צעירות (ויש הרבה שכבר אינן צעירות אך ההתמודדות היא לחם חוקן-) שקשה להן, והיו רוצות לקבל הדרכה?
כי היום משהו פקע בי. הרצון הזה לעשות משהו כדי שלא יקרו כאלה דברים, שתלמידות לא תאבדנה אמון, ושמורות לא תצאנה נפולות פנים מן הכיתות. אפשר להקטין את מימדי הבעיה, ולו בכדי שלא יפתח פה עוד רגע אשכול זהה מעברו השני של המיתרס: "המורה אמרה לבת שלי ... איך מגיבים?!" כי אח"כ, מה יעשה הנער ולא...?!
אשמח לחוות דעתכם מן הפן המקצועי-עסקי. (אם נגלוש- האשכול עלול הינעל, וחבל)
תודה, וסליחה על האורך.
