הנושאים החמים
הנושאים החמים
הרבה יותר ממה שדוכן להנחת תפילין הוא לצנינים בעיני עוקרי הדת. היה דוכן הספרים לממכר עצמי של 'י. בלוך' לעשן בעיניו, חומץ בשיניו ומקור לעצבים בנפשו, של יוסלה קמניץ.
יוסלה הג'ינג'י, משמש כגבאי של בית הכנסת 'קרית ספר' שע"י קהילת 'מלכי רבנן', פוריה מזרח.
בעיני עצמו, יוסלה הוא התגלמות המסירות והמקצועיות. אחרים מגדירים זאת כקפדנות ורגזנות. שייקה הלץ, מכנה אותו מרובע ישר זוית. והילדים סתם מלחששים לכיוונו, "יוסלה הרשע".
מה היה לו נגד הדוכן המיתולוגי?
תחת ניהולו, הבית הכנסת דופק כמו מבצע חיסונים .ניתן לומר בזהירות, שבכל הגליל העליון, אין בנמצא בית כנסת מפוקח, מושגח והדרן, כמו 'קרית ספר'.
הספרים ב'אויצר', עומדים כחיילים במסדר. מסודרים לפי שם, כתובת וגיל. ספסלי העץ תוצרת 'לביא, מבהיקים בשלמותם. וגולת הכותרת, חלל הכניסה, מאיר פנים, מלוטש ומעודכן במסך פלזמה, המצייץ חדשות לבקרים, לעיני הצופים הנדהמים.
הכניסה היתה גאוותו של יוסלה, "אין תחליף לרושם ראשוני" הכריז.
רוטנברג היה הראשון להיכוות. יום שישי אחד העמיד סטנדר, אליו קשור מנעול ברזל אימתני, עליו הניח קרטון, ובתוכו עשרות קופסאות פלסטיק, ממולאים בסלט חזרת ביתית.
הסטנדר סולק בבושת פנים, ורוטנברג נאלץ לחלק את ה'חריין' לשכניו התוניסאים.
גם הסלסלה, עם 'תשלובת העלונים' מצאה את עצמה נכלמת, לצד מכירת נרות חנוכה, במלתחה המיועדת לכובעים וחליפות.
דין שווה, בוצע, בכל פריט ומכירה, שנעמדו בטעות ליותר משעתיים, בכניסה. יוסלה בכבודו ובעצמו, פיקח על הפינוי, היישר לממ"ד הסגור.
דווקא י. בלוך, הגיע להבנות היסטוריות מול הגבאי הקשוח. לפיהן חוק קמניץ לא יחול לגבי הדוכן שלו.
עמדה דקורטיבית, מחופה קרמיקה, מוארת באור לדים רך, הוקמה בנישה נסתרת. על גבה הוצבו סדורים, ערמות ערמות, ספרי הגות ומחשבה, ספרי יסוד מוהדרים ומהודרים, ביחד עם הצעקות האחרונות, בתחום ספרות ההלכה.
יוסלה התמלא סיפוק, כשראה את טובי האברכים, מתגודדים סביב הדוכן, מעלעלים כה וכה. לפעמים אפילו רוכשים, מפאר היצירה היהודית.
הקצף התחיל לבעבע, כשהתחילו ספרי הקומיקס להיערם.
בהתחלה לא הבחין שנוצרה התרחשות יוצאת דופן.
כשילדי הקהילה החלו להתאסף סביב הדוכן. והפסיקו להתעסק עם הנדרים פלוס. נפל האסימון בראשו הקשוח של הגבאי.
כחץ מקשת, רץ להניס את הילדים המפוחדים לכל עבר. תפס לידו את ה'קומיקסבתא' הראשון שראה, דפדף קלות העווה פנים. וציווה על זרובבל המנקה, "לאסוף את כל הספרים התת רמה האלו לממ"ד".
"לא יאומן", סיפר בערב לאשתו, "הבנים של האברכים הכי טובים, מבזבזים זמן על ספרים, שאולי אין בהם משהו רע, אבל מרגילים לשטחיות, וממלאים את המוח בשטויות".
האשה הרימה את הראש מ'מכתב מאליהו', והמהמה במרץ.
"כל הקשקושים הכי עדכניים, 'חבורת רמ"ח', 'חבורת שס"ה', 'ציידי הינתושים' ובמיוחד זכור אותו רב, שלוקח סרטי גויים, ומעבד אותם לספרונים חרדים".
"איך אתה יודע שזה מסרטים של גויים"? הקשתה האשה.
המהום סתום. זמזום בנעימת טיטאניק.
ביום חמישי, סולקו הספרים כבכל שבוע. יוסלה ניצל את סוף השבוע בשביל להכריז באוזני כל, ש"בבית הכנסת שלנו לא יהיה כדבר הזה".
ביום ראשון הגיע יוסלה חדור קרב, לסלק את הקומיקסיה, ולהודיע לבעל הדוכן שיחפש פינה אחרת.
התקרב בצעד נמרץ לעבר ערמות הספרים הטריות. כבר מרחוק זיהה את הכריכות הצבעוניות, שמשמשות כמלכודת לנשמות הילדים הרכים.
לפני שסילק הכל, העיף דפדוף, השמות דגדגו לו בזיכרון.
'במרתפי האינקוזיציה'
הציורים שחור לבן, אך מוכרים. "אוי זה רחמים מלמד", גדלתי עליו.
באבחת עמוד, חזר שנים לאחור. איך קיבל ביום רביעי, את הזרקור של שבוע שעבר. אחרי שיענקי מהבניין ממול, שקיבל ממשפחת אלישיב, סיים לקרוא.
איך ביקש לאפיקומן שיעשו מנוי, במקום מרווה לצמא. מנוי שהופסק אחרי תקופה קצרה, לטובת בית נאמן. עניין של השקפה.
הזמן חלף בנעימים, יוסלה עדיין עם התפילין תחת שחיו, עומד ומתמוגג ליד הדוכן.
קרקוש מפתחות נשמע לידו.
י. בלוך האגדי עומד שם, במבט מבין, וקצר סבלנות
"החוק שאוסר לקרוא מבלי לשלם, חל על ילדים ומבוגרים כאחד" פסק קצרות והושיט יד לתשלום.
"ה... המ... אני אשלם בודאי... בודאי...אתה בטוח ר' ייד. בלוך שאתה לא רוצה לתרום אחד כזה מכל סוג לאויצר?..."
יוסלה הג'ינג'י, משמש כגבאי של בית הכנסת 'קרית ספר' שע"י קהילת 'מלכי רבנן', פוריה מזרח.
בעיני עצמו, יוסלה הוא התגלמות המסירות והמקצועיות. אחרים מגדירים זאת כקפדנות ורגזנות. שייקה הלץ, מכנה אותו מרובע ישר זוית. והילדים סתם מלחששים לכיוונו, "יוסלה הרשע".
מה היה לו נגד הדוכן המיתולוגי?
תחת ניהולו, הבית הכנסת דופק כמו מבצע חיסונים .ניתן לומר בזהירות, שבכל הגליל העליון, אין בנמצא בית כנסת מפוקח, מושגח והדרן, כמו 'קרית ספר'.
הספרים ב'אויצר', עומדים כחיילים במסדר. מסודרים לפי שם, כתובת וגיל. ספסלי העץ תוצרת 'לביא, מבהיקים בשלמותם. וגולת הכותרת, חלל הכניסה, מאיר פנים, מלוטש ומעודכן במסך פלזמה, המצייץ חדשות לבקרים, לעיני הצופים הנדהמים.
הכניסה היתה גאוותו של יוסלה, "אין תחליף לרושם ראשוני" הכריז.
רוטנברג היה הראשון להיכוות. יום שישי אחד העמיד סטנדר, אליו קשור מנעול ברזל אימתני, עליו הניח קרטון, ובתוכו עשרות קופסאות פלסטיק, ממולאים בסלט חזרת ביתית.
הסטנדר סולק בבושת פנים, ורוטנברג נאלץ לחלק את ה'חריין' לשכניו התוניסאים.
גם הסלסלה, עם 'תשלובת העלונים' מצאה את עצמה נכלמת, לצד מכירת נרות חנוכה, במלתחה המיועדת לכובעים וחליפות.
דין שווה, בוצע, בכל פריט ומכירה, שנעמדו בטעות ליותר משעתיים, בכניסה. יוסלה בכבודו ובעצמו, פיקח על הפינוי, היישר לממ"ד הסגור.
דווקא י. בלוך, הגיע להבנות היסטוריות מול הגבאי הקשוח. לפיהן חוק קמניץ לא יחול לגבי הדוכן שלו.
עמדה דקורטיבית, מחופה קרמיקה, מוארת באור לדים רך, הוקמה בנישה נסתרת. על גבה הוצבו סדורים, ערמות ערמות, ספרי הגות ומחשבה, ספרי יסוד מוהדרים ומהודרים, ביחד עם הצעקות האחרונות, בתחום ספרות ההלכה.
יוסלה התמלא סיפוק, כשראה את טובי האברכים, מתגודדים סביב הדוכן, מעלעלים כה וכה. לפעמים אפילו רוכשים, מפאר היצירה היהודית.
הקצף התחיל לבעבע, כשהתחילו ספרי הקומיקס להיערם.
בהתחלה לא הבחין שנוצרה התרחשות יוצאת דופן.
כשילדי הקהילה החלו להתאסף סביב הדוכן. והפסיקו להתעסק עם הנדרים פלוס. נפל האסימון בראשו הקשוח של הגבאי.
כחץ מקשת, רץ להניס את הילדים המפוחדים לכל עבר. תפס לידו את ה'קומיקסבתא' הראשון שראה, דפדף קלות העווה פנים. וציווה על זרובבל המנקה, "לאסוף את כל הספרים התת רמה האלו לממ"ד".
"לא יאומן", סיפר בערב לאשתו, "הבנים של האברכים הכי טובים, מבזבזים זמן על ספרים, שאולי אין בהם משהו רע, אבל מרגילים לשטחיות, וממלאים את המוח בשטויות".
האשה הרימה את הראש מ'מכתב מאליהו', והמהמה במרץ.
"כל הקשקושים הכי עדכניים, 'חבורת רמ"ח', 'חבורת שס"ה', 'ציידי הינתושים' ובמיוחד זכור אותו רב, שלוקח סרטי גויים, ומעבד אותם לספרונים חרדים".
"איך אתה יודע שזה מסרטים של גויים"? הקשתה האשה.
המהום סתום. זמזום בנעימת טיטאניק.
ביום חמישי, סולקו הספרים כבכל שבוע. יוסלה ניצל את סוף השבוע בשביל להכריז באוזני כל, ש"בבית הכנסת שלנו לא יהיה כדבר הזה".
ביום ראשון הגיע יוסלה חדור קרב, לסלק את הקומיקסיה, ולהודיע לבעל הדוכן שיחפש פינה אחרת.
התקרב בצעד נמרץ לעבר ערמות הספרים הטריות. כבר מרחוק זיהה את הכריכות הצבעוניות, שמשמשות כמלכודת לנשמות הילדים הרכים.
לפני שסילק הכל, העיף דפדוף, השמות דגדגו לו בזיכרון.
'במרתפי האינקוזיציה'
הציורים שחור לבן, אך מוכרים. "אוי זה רחמים מלמד", גדלתי עליו.
באבחת עמוד, חזר שנים לאחור. איך קיבל ביום רביעי, את הזרקור של שבוע שעבר. אחרי שיענקי מהבניין ממול, שקיבל ממשפחת אלישיב, סיים לקרוא.
איך ביקש לאפיקומן שיעשו מנוי, במקום מרווה לצמא. מנוי שהופסק אחרי תקופה קצרה, לטובת בית נאמן. עניין של השקפה.
הזמן חלף בנעימים, יוסלה עדיין עם התפילין תחת שחיו, עומד ומתמוגג ליד הדוכן.
קרקוש מפתחות נשמע לידו.
י. בלוך האגדי עומד שם, במבט מבין, וקצר סבלנות
"החוק שאוסר לקרוא מבלי לשלם, חל על ילדים ומבוגרים כאחד" פסק קצרות והושיט יד לתשלום.
"ה... המ... אני אשלם בודאי... בודאי...אתה בטוח ר' ייד. בלוך שאתה לא רוצה לתרום אחד כזה מכל סוג לאויצר?..."
נערך לאחרונה ב:
