ביקורת ספרות יוזבד מול איסתרק ומהללאל

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
לדעתי דווקא כאן ישנו מסר חזק ביוזבד, שעלול להתפספס קצת בספרים הקודמים, ואכן חבל שאף כאן לא הושחז הוא די הצורך.

כשבצד אחד עומד לו אדם מושחת ותככן כיוסף דיאלידאן, המשתמש בצדקנותו ובחסדיו על מנת לקדם את האינטרסים שלו. אדם שעבור מעט כוח, כסף וכבוד מוכן הוא לשלוח אנשים עם חיוך אל המוות, ואף לחנוק אותם בידיו מידי פעם - הרי שלא צריך להיות אצילי במיוחד בשביל לבחור לאיזה צד להשתייך. אולי צריך להיות בקיאים מעט בעובדות.

אך כשמגיע ברכיהו, שלא ידוע כנבל במיוחד, ורצונו הוא לכאורה בסך הכל להחזיר את השלום, השקט והשלווה למדינה. מתחילים קצת להתבלבל...

אז למה לא בעצם?

והתשובה היא ברורה: כי בבסיס מאבקו וערכיו לא עומדת התורה הקדושה!

כאשר בצד אחד עומד שלטון שבבסיסו והנהגתו עומדת ערכי וציוויי תורתנו הקדושה, שלטון שכפוף לחלוטין להוראות רבני וגדולי התורה. הרי גם אם בו ישנם אי אלו תככים, האנשים בו רחוקים ממושלמות ואין הוא נקי מבעיות - הרי ליהודי ברור מאוד לאיזה צד הוא משתייך. גם כאשר בצד השני ניצב שלטון קורץ שנראה שיעניק חיים שלווים על מי מנוחות.
הגיוני בהחלט, רק שכדי לזהות את המסר הזה צריכים הרבה שאר רוח...
בניגוד לספרים הקודמים, המסר ביוזבד איננו ברור, חי ומשמעותי כמו בקודמים.
וחבל שכך, כי כשברכיהו מקפד את חייו בסוף הספר - קשה לקורא לחוש שזה מגיע לו, במיוחד כאשר אביו עדיין חי.
בקיצור - כוונות נסתרות זה נהדר, אבל קשה לקרוא להן מסר.
אם נרצה נגדיר זאת, שאדם הגון ואמיתי יבחר באיסתרק ולא בדיאלידאן. אך יהודי אמיתי יבחר באיסתרק ולא בברכיהו, ללא כל היסוס.
(בעיה קטנה בניסוח - כבר באיסתרק מופיעה ההגדרה כי דיאלידאן הוא אדם טוב, אך לא יהודי טוב.)
אם הבנתי את הכוונה, רצונך לומר שבספרים הקודמים הייתה בחירה בין שחור ולבן, וביוזבד בין אפור ולבן.
הבעיה היא, שבחיים אין בחירות כאלו. הבחירות הן בין אפור ואפור בהיר יותר, בדרך כלל.
לכן התוצאה היא, שאם הגברת קינן מבקשת להכניס בסדרה את גווני האפור, גם הלבן הופך להיות מעט פחות צח. ופתאום איסתרק מסוגל לפגוע בפנרס עד עמקי נשמתו, לחשוד בכשרים ולנטוש את אחיו לגורלו.
וכאן, כבר המסר מאבד את עצמו לחלוטין. כל המסר בספרים הקודמים הושתת על ניגודיות קוטבית. כאן אין כל בהירות, ולכן גם המסר מעורפל עד מאוד.

בעיניי, אגב, אחרי שני ספרים, בהן ההצמדות לגדולי התורה הגיעה כמובנת מאליה, כדרך הפשוטה להגיע אל הטוב, ההתעכבות על הנקודה הזאת, והטלתה בספק, היא זו שבעייתית עד מאוד.
בעת כתיבת ספר יש לקחת בחשבון שמסרים סמויים עוברים גם הם אל הקורא. תיאורי הישיבה באיסתרק הספיקו כדי להבהיר את החשיבות בהצמדות את דעת התורה, ושאר הספר כבר נשען על כך.
נו, אז אחרי 1000 עמוד נוספים, פתאום עלינו לחזור ולברר את הנקודה ההיא? בעצם הטלנו פה ספק בכל הנחות היסוד של כוזר הישנה. אולי גם נשב ונדון מחדש, האם דרך היהדות היא הנכונה, או שטעה בולאן כשהתגייר?

אישיותו של אלרון אכן היתה אחד הדברים שהציקו לי ביותר במעבר החד שחל בהם בין מהללאל ליוזבד. אך למרות זאת נראה שכן יש פה אפיון מסויים.

אלרון הוא אדם טוב בטבעו, בטבעו ימשך הוא אל האמת, אם תציב אותו לבדו הוא ידע על הרוב מהו הצד הנכון והצודק. הבעיה היא ש(לפחות עד אותו רגע שקם והלך למסור לידי מנרם את המדליונים כמעט ללא שלוואן) הוא אדם נגרר לחלוטין שלא יקום ויטול אחריות. ואיני מתכוון רק לאחריות מעשית, אלא גם אחריות מחשבתית.

אם הסובבים אותו מתנהגים בקלות דעת, וסוברים שהחיים נועדו כדי להנות מהם, הרי הוא יצטרף למעגל הזה ויאמר ויתנהג בדיוק באותו צורה (ראה תגובתו לסיפורו של פילאק). למרות שהוא יודע את תככי יוסף ומעלליו הוא יבכר לשתוק ולזרום. איך הגדירה זאת קינן: "להסתגל למציאות ולהתאים את דעותיו והשקפותיו אליה" (מהללאל, ע' 444), גם אם זה כולל שבועה לשקר. טוב, זה כבר אולי קיצוני מידי, ולא מתאים בשום כיוון ליראת שמיים של אלרון מיוזבד.

אופי של עבד אולי? לא רק עבד 'במעשה', אלא גם בשיגו ומחשבותיו

נדייק יותר - עבד ממעמד האצולה. לאמיתו של דבר הוא נבון, פיקח, חד ובהיר מחשבה. הוא יודע את הנכון. אך בתור עבד, שחונך לשתוק ולעשות את מה שיאמרו לו, לא תמצא אותו מגיב, מביע דעה או נסחף ליותר מידי דיוני עומק עם שלוואן אם כי בתור אחד ממארגני ערבי ההתעוררות אולי כן היו כאלה:rolleyes: אך לאמיתתו של דבר האש תלהט במסתרים עד שתפרוץ.

מחד הוא עצמאי מחשבתית, ולכן הוא מבין שדיאלידאן הוא דמות הכי לא ראויה לחיקוי, אך לאידך העצמאות המחשבתית שלו אינה לגמרי עצמאית והיא כבולה לדעות אדוניו. לא מדובר דווקא במשהו מודע לחלוטין. יתכן שבמודע הוא אכן יאמין שמטרת בריאתו הוא להנות לחלוטין, אך מרבית הסיכויים שגם אם במסתרי ליבו יחשוב הוא הפוך לחלוטין לא ימצא בזה משמעות מעשית לדידו, כי סוף-סוף בכל הנוגע לחיי החברה שלו וסביבתו הוא צריך להתאים עצמו אליהם.

זה אולי יותר נשמע תיאור של של אלרון ממהללאל?

אולי. אבל לאלרון שכזה ישנו פונטנציאל גדול, שביום בו ינתן דרור למחשבותיו ורעיונותיו, ביום בו ישתחרר מכבלי העבדות, שכובלת אותו פיזית ומחשבתית. הרי באותו יום תתפרץ במלא עוזו מחשבותיו ואמיתו הפנימית עד שיהפך לו לראש דוברי האמת ואף ידע להוכיח את שלוואן על שפלותו ועל כך שלא הי' לו האומץ אף פעם לבחור בטוב אם לא מפני ההכרח. - הוא בעצמו? הוא בסה"כ הי' עבד, אין מה להאשים אותו.

האש שליהטה לה במסתרים, פרצה במלא עוזה. ואז, יש לו הרבה מה לומר לשלוואן.

ועוד ו(כנראה ה)עיקר: יאמר ברורות, לאחר כהנ"ל ברור שאלרון השתנה בהחלט מ'מהללאל' ל'יוזבד'. אבל גם שלוואן שמסתובב באחוזת בנטליאן אינו אותו נסיך כוזרי עליז וגס, המוני ומחוספס שניהל ערבי התעוררות. אבל זה לא מפתיע אותנו כלל ועיקר, שהרי היינו שותפים לכל התהליך ומסעו הפנימי. לא יתכן שעבדו הנאמן עבר תהליך דומה בשנים אלו?

בפרט שכנ"ל - הוא עבר תהליך ששינה אותו רבות. מעבד כנוע, לאדם עצמאי.

זאת סיבה גם לשינוי שחל בו ביר"ש. כשברור שחלק גדול מאי היר"ש שלו לשעבר היא מפני מצב היר"ש של סובביו. כששלוואן שלו משתנה הוא משתנה ג"כ. עד שנהי' לו עצמאי שמוכיח את שלוואן.

ועצ"ע.
תמיד הגיוני שאנשים ישתנו.
כולנו מסכימים שעל דפי הספר חסר ההסבר איך זה קרה, למה ומתי.
לדעתי האישית, הרבה יותר הגיוני שהסופרת הנכבדה קצת שכחה מי הוא בשנים הרבות שחלפו עליה בכתיבתו, מאשר כל הסבר אחר.
דעתי מבוססת על כך ש:
1. זה קורה, כולנו בני אדם.
2. עוד כמה דמויות קיבלו טוויסט מאוד משמעותי, יחסית לתקופה הקצרה שחלפה עליהם, עד שנראה שהן העבירו את הזמן ביקום שלנו, ולא בזה שלהן.
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
לא מצאתי, תוכל למקד?
לא יודעת מה עם ויקיפדיה - אבל במכלול כתוב כך:
מלבד זאת נמתחה ביקורת גם על אישיותו של יוזבד ונטען כי ביחס לשני הגיבורים הקודמים של הסדרה (איסתרק ומהללאל) מדובר באישיות אנמית[3] שמעשיה חסרי חשיבות.[3] גם הספר כולו קיבל ביקורות שליליות בהתייחס לקצב הסיפור,[3] קטעי השיא,[3] והמשמעות העמוקה של הקונפליקטים שלפי המבקרים נעדרו מספר זה[3]
כאשר 3 שולח ל יוזבד מול איסתרק ומהללאל, פרוג
 

מצפה ופועל לישועה

משתמש פעיל
עריכה תורנית
(בעיה קטנה בניסוח - כבר באיסתרק מופיעה ההגדרה כי דיאלידאן הוא אדם טוב, אך לא יהודי טוב.)
האם הכוונה לדברי פילאק שדיאלידאן הוא אדם נחמד וטוב? כמדומני שאביי חולק עליו בכל התוקף, ואני מאמין שגם פילאק יודה בכך לאחר שטעם קצת מנחת זרועו של האיש.
בניגוד לספרים הקודמים, המסר ביוזבד איננו ברור, חי ומשמעותי כמו בקודמים.
ולכן כתבתי:
ואכן חבל שאף כאן לא הושחז הוא די הצורך.
הכוונה בנוגע למה שאני כתבתי
אני דווקא הרגשתי מסר שבוער בלב ויוצא דרך המילים. ב'יוזבד' יש המון אהבה לתורה ולומדיה, כניעה למרותם ואמירה ברורה על שייכותם לחיי היום יום. דמותו המופתית של מנרם בנטיליאן, אי של שלווה ואמת בתוך עולם סוער, מעבירה היטב את הרעיון. כשהמסר מופיע הוא חד ונוקב, הבעיה היא שהוא מופיע מעט, בעיקר בסוף הספר, ונעלם בתוך ים מלל וכמות בלתי נתפסת של נושאים אחרים.
אם הבנתי את הכוונה, רצונך לומר שבספרים הקודמים הייתה בחירה בין שחור ולבן, וביוזבד בין אפור ולבן.
ממש לא. הכוונה היא שגם כאשר לא מבחינים בצבע, והוא נראה אפור על גבול הלבן, אם הוא לא לבן - אז הוא שחור. איך אומר הפתגם: "החיים הם שחור-לבן"?;)

אם בבסיס השלטון עומדת התורה הקדושה - זהו לבן. ואם לא - שחור משחור. כל השאר לא כ"כ משנה.

לכן התוצאה היא, שאם הגברת קינן מבקשת להכניס בסדרה את גווני האפור, גם הלבן הופך להיות מעט פחות צח. ופתאום איסתרק מסוגל לפגוע בפנרס עד עמקי נשמתו, לחשוד בכשרים ולנטוש את אחיו לגורלו.
וכאן, כבר המסר מאבד את עצמו לחלוטין. כל המסר בספרים הקודמים הושתת על ניגודיות קוטבית. כאן אין כל בהירות, ולכן גם המסר מעורפל עד מאוד.
אמנם, בנוגע להנהגות ספציפיות יש לבכר את הגירסה הנפוצה: "החיים הם לא שחור לבן". כי במציאות - גם מי שבבסיס ערכיו עומדים התורה והמצוות והם אלו שמנחים אותו בחייו, עדיין אין הוא חסין מטעויות, וכן, אפילו אם הוא נמצא בראש הפירמידה הוא עלול להיכשל באי אלו הנהגות לא ראויות כחשידה בכשרים ונטישת האח הקטן והמעצבן. אבל מה שנוגע בעיקר הוא סולם הערכים ונקודת המוצא ממנה מתנהלת הנהגת המדינה: התורה הקדושה ונושאי דגלה או הקמת בית לאומי. ואיסתרק למרות כל טעותיו ומשגותיו - בבסיס ערכיו ושלטונו עומדת התורה הקדושה והוראות גדוליה. לעומת זאת ברכיהו - אפילו אם נניח שהי' נראה מושלם מוסרית והוא לא! הערכים הנ"ל אינם בבסיס מאבקו ושלטונו.
וכפי שכתבתי:

הרי גם אם בו ישנם אי אלו תככים, האנשים בו רחוקים ממושלמות ואין הוא נקי מבעיות - הרי ליהודי ברור מאוד לאיזה צד הוא משתייך.

אמת, גם אם במציאות אנשים ואפילו מלכים שמכפיפים עצמם להוראות התורה נכשלים לעיתים בהנהגות הנ"ל, הרי שבספר כנראה שזה לא אמור להיות כך, כי זה אכן מקשה על הבהירות ומערפל את הספר. אבל לא הי' כאן כבר ויכוח על ההיצמדות למציאות ביוזבד?

הבעי' העיקרית לדעתי היא שלדברי הסופרת יוזבדד מהווה יצירה בפני עצמה שאפשר לקרוא אותה בפני עצמה. וככזו - לבנינותו של איסתרק בהחלט לא בוהקת, ולא כזה ברור למה "על כסא המלכות יושב האיש הנכון".

בעיניי, אגב, אחרי שני ספרים, בהן ההצמדות לגדולי התורה הגיעה כמובנת מאליה, כדרך הפשוטה להגיע אל הטוב, ההתעכבות על הנקודה הזאת, והטלתה בספק, היא זו שבעייתית עד מאוד.
בעת כתיבת ספר יש לקחת בחשבון שמסרים סמויים עוברים גם הם אל הקורא. תיאורי הישיבה באיסתרק הספיקו כדי להבהיר את החשיבות בהצמדות את דעת התורה, ושאר הספר כבר נשען על כך.
נו, אז אחרי 1000 עמוד נוספים, פתאום עלינו לחזור ולברר את הנקודה ההיא? בעצם הטלנו פה ספק בכל הנחות היסוד של כוזר הישנה. אולי גם נשב ונדון מחדש, האם דרך היהדות היא הנכונה, או שטעה בולאן כשהתגייר?

איני סבור כך. בספרים הקודמים המסר הזה הי' בעקיפין ולא חד. בישיבה המלכותית מה שניכר בעיקר הוא ניסיונו של יוסף להשלט על צביון הישיבה, ועל ניסיונו להפוך את הרבנים לבובות - כנ"ל בסיפור הרב צארנן. פה מדובר במשהו אחר. פה מדובר בשאלה האם בעניינים ארציים - עדיף להתייעץ עם ת"ח פרוש או מדינאי מבריק. כמובן שמי שקרא את איסתרק ומהללאל ידע מהי התשובה. אבל רק פה המסר מופיע בכזו חדות.

אני מניח שלא תהי' הסכמה מלאה או כלל ועיקר אך כך דרך בנ"א.
 

מצפה ופועל לישועה

משתמש פעיל
עריכה תורנית
לא יודעת מה עם ויקיפדיה - אבל במכלול כתוב כך:
מלבד זאת נמתחה ביקורת גם על אישיותו של יוזבד ונטען כי ביחס לשני הגיבורים הקודמים של הסדרה (איסתרק ומהללאל) מדובר באישיות אנמית[3] שמעשיה חסרי חשיבות.[3] גם הספר כולו קיבל ביקורות שליליות בהתייחס לקצב הסיפור,[3] קטעי השיא,[3] והמשמעות העמוקה של הקונפליקטים שלפי המבקרים נעדרו מספר זה[3]
כאשר 3 שולח ל יוזבד מול איסתרק ומהללאל, פרוג
כנראה שאכן ראיתי זאת במכלול והתבלבלתי.
 

מצפה ופועל לישועה

משתמש פעיל
עריכה תורנית
תמיד הגיוני שאנשים ישתנו.
כולנו מסכימים שעל דפי הספר חסר ההסבר איך זה קרה, למה ומתי.
נכון, אבל לדעתי יש כר פורה לכזה שינוי. מה שהוא ראה ועבר עליו בשנים אלו יכל לשנוו כמעט כמו את שלוואן ומאיזשהו פן אף יותר.
 

מצפה ופועל לישועה

משתמש פעיל
עריכה תורנית
דרך אגב: אם רעואל נתן את סוד האבקה למנרם, למה הוא הי' צריך העתק נוסף אצל בסטיאן, סנאפאל, וטבאל? (דרך אגב: הסיבה שבחר בשלושתם אע"פ שהם אלו שיצרו את ההרס ויודעים גם לשחזר את המעשה ויבינו מה כתוב בתליונים היא הגיונית - כי דווקא הם חרדים לחלוטין מכוחה של האבקה. אמנם לא ברור כ"כ מה תביא תועלת לכוזר ההעתק שאצל טבאל אם הוא פרש לאיזה יער ואף אחד לא יודע היכן הוא).

ובכלל - איפה מנרם הי' בכל התהפוכות השלטוניות באיסתרק? אולי בכל זאת האביר הפרוש הוא קצת פרוש?
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
האם הכוונה לדברי פילאק שדיאלידאן הוא אדם נחמד וטוב? כמדומני שאביי חולק עליו בכל התוקף, ואני מאמין שגם פילאק יודה בכך לאחר שטעם קצת מנחת זרועו של האיש.
התכוונתי לאזכור באיסתרק. "אמרת שדיאלידאן הוא אדם טוב. לא אמרת שהוא יהודי טוב." (מחליפו של ראש הישיבה לנפתלי.)
וזה עניין של טרימינולוגיה, רק הזכרתי שהיא כבר הייתה בשימוש בספרים בצורה שונה.
ממש לא. הכוונה היא שגם כאשר לא מבחינים בצבע, והוא נראה אפור על גבול הלבן, אם הוא לא לבן - אז הוא שחור. איך אומר הפתגם: "החיים הם שחור-לבן"?;)

אם בבסיס השלטון עומדת התורה הקדושה - זהו לבן. ואם לא - שחור משחור. כל השאר לא כ"כ משנה.

אמנם, בנוגע להנהגות ספציפיות יש לבכר את הגירסה הנפוצה: "החיים הם לא שחור לבן". כי במציאות - גם מי שבבסיס ערכיו עומדים התורה והמצוות והם אלו שמנחים אותו בחייו, עדיין אין הוא חסין מטעויות, וכן, אפילו אם הוא נמצא בראש הפירמידה הוא עלול להיכשל באי אלו הנהגות לא ראויות כחשידה בכשרים ונטישת האח הקטן והמעצבן. אבל מה שנוגע בעיקר הוא סולם הערכים ונקודת המוצא ממנה מתנהלת הנהגת המדינה: התורה הקדושה ונושאי דגלה או הקמת בית לאומי. ואיסתרק למרות כל טעותיו ומשגותיו - בבסיס ערכיו ושלטונו עומדת התורה הקדושה והוראות גדוליה. לעומת זאת ברכיהו - אפילו אם נניח שהי' נראה מושלם מוסרית והוא לא! הערכים הנ"ל אינם בבסיס מאבקו ושלטונו.
וכפי שכתבתי:

אמת, גם אם במציאות אנשים ואפילו מלכים שמכפיפים עצמם להוראות התורה נכשלים לעיתים בהנהגות הנ"ל, הרי שבספר כנראה שזה לא אמור להיות כך, כי זה אכן מקשה על הבהירות ומערפל את הספר. אבל לא הי' כאן כבר ויכוח על ההיצמדות למציאות ביוזבד?

הבעי' העיקרית לדעתי היא שלדברי הסופרת יוזבדד מהווה יצירה בפני עצמה שאפשר לקרוא אותה בפני עצמה. וככזו - לבנינותו של איסתרק בהחלט לא בוהקת, ולא כזה ברור למה "על כסא המלכות יושב האיש הנכון".
אוקי, אז יש כאן הסכמה מנקודות מבט שונות.
כולנו מסכימים שהמסר נכון וקיים במידה כלשהיא.
כולנו מסכימים שהוא לא ברור מספיק.
נכון, אבל לדעתי יש כר פורה לכזה שינוי. מה שהוא ראה ועבר עליו בשנים אלו יכל לשנוו כמעט כמו את שלוואן ומאיזשהו פן אף יותר.
בין מהללאל ויוזבד עברו פחות משנתיים.
הכל הגיוני, אבל בטווח קצת יותר ארוך.
גם השינוי של שלוואן קיצוני, אבל בהתחשב בכך שהוא נישא והפך לאב - יש בו מעט יותר היגיון. אלו דברים שמשנים את האדם בלי שירצה. לעומת אלרון, שצריך לבחור להשתנות, ולכן הפער בולט יותר לעין.
דרך אגב: אם רעואל נתן את סוד האבקה למנרם, למה הוא הי' צריך העתק נוסף אצל בסטיאן, סנאפאל, וטבאל? (דרך אגב: הסיבה שבחר בשלושתם אע"פ שהם אלו שיצרו את ההרס ויודעים גם לשחזר את המעשה ויבינו מה כתוב בתליונים היא הגיונית - כי דווקא הם חרדים לחלוטין מכוחה של האבקה. אמנם לא ברור כ"כ מה תביא תועלת לכוזר ההעתק שאצל טבאל אם הוא פרש לאיזה יער ואף אחד לא יודע היכן הוא).
אם הבנתי נכון, הרעיון היה להותיר בידם את הרמזים, ובידי מנרם את הפיענוח.
הגיונו של רעואל אמר שאם שלושת האצילים הללו יחליטו להתגבר על הטראומה וליצור אותה מחדש, הסיבה כנראה תהיה מוצדקת. במקרה כזה הם יוכלו או לפענח בעצמם את הקוד, או שזה יהיה ברשיונו של המלך, והוא יפנה אותם למנרם כדי לקבל את הדרך לפענח.
במילים אחרות - יצירת חידה בידי השלטון, והפקדת פתרונה בידי תלמידי החכמים, למקרה בו יבקשו השליטים לפתרה.
בריחתו של טבאל אכן שיבשה את הסיכוי לפענח את הסוד, אך בכל מקרה - הסיפור לא היה זקוק לפיענוח, כך שאין לכך משמעות.
 

מצפה ופועל לישועה

משתמש פעיל
עריכה תורנית
התכוונתי לאזכור באיסתרק. "אמרת שדיאלידאן הוא אדם טוב. לא אמרת שהוא יהודי טוב." (מחליפו של ראש הישיבה לנפתלי.)
וזה עניין של טרימינולוגיה, רק הזכרתי שהיא כבר הייתה בשימוש בספרים בצורה שונה.
שכחתי מהקטע שם.
אוקי, אז יש כאן הסכמה מנקודות מבט שונות.
כולנו מסכימים שהמסר נכון וקיים במידה כלשהיא.
כולנו מסכימים שהוא לא ברור מספיק.
אמת. לא כתבתי את ההודעות כי לא הסכמת על הביקורת, אלא כדי להציג את הצד השני.
גם השינוי של שלוואן קיצוני, אבל בהתחשב בכך שהוא נישא והפך לאב - יש בו מעט יותר היגיון. אלו דברים שמשנים את האדם בלי שירצה. לעומת אלרון, שצריך לבחור להשתנות, ולכן הפער בולט יותר לעין.
לא התנסיתי בניסיון העבדות, אבל מנין שהשינוי מעבד לאדם עצמאי הוא פחות משמעותי?
 

מירי11111

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מקווה שמותר להקפיץ

מהללאל

קראתי שוב את כל האשכול מהתחלה ועד הסוף והרבה מאוכזבים ממהללאל ביוזבד ולכן אני חייבת להעלות את ההסבר הזה לכאן.


קראתי את יוזבד לראשונה מהר מאוד (גנבתי תור באמצע :) )

ואני, שמבחינתי מהללאל הוא הדמות הראשית של הסדרה בפער ענק על שאר המתמודדים, התאכזבתי ממנו

קניתי את הסדרה וקראתי שוב את יוזבד ושוב התאכזבתי.

ואז קראתי כמה פעמים רק את הקטעים בהם מוזכר מהללאל (סימנתי אותם, רשמתי באיזה עמודים), פתאום הבנתי ש מ.קינן גאון. הדיוק שלה בהתייחסות אליו הוא מילימטרי.

ואני אנסה לפרט.

מהללאל מגיע מן היער. לא רגיל למחמאות ואת המחמאות שהוא כבר כן מקבל הוא אלוף בלדחות מעליו.

ילד כזה, ואח"כ נער כזה. לא יכול ביום אחד להתחיל לקבל מחמאות ולהאמין בהן בכל ליבו. ואת הביקורת הוא לוקח הרבה יותר קשה, במיוחד כי המבקרים אלו אנשים שחשובים לו מאוד.

עכשיו תעקבו אחריו ותראו את הדיוק. אם היו מוסיפים, כמו שחלמתי, שיחות קצרות עם אנשים נוספים, (מפגש עם שלוואן, הנסיך מיכאל או אפילו פילאק) פשוט לא היה אפשר לראות את הדיוק הזה בדמות של מהללאל.

ועכשיו נעבור לדמויות
  • אבא שלו, מעריך אותו ברמה שלא תיאמן: "גאולה", "מי ילד לי אלה", כשהמלך מאשים את מהללאל הוא קופץ להגן עליו ממש בחירוף (תעקבו אחרי סגנון הדיבור שלו למלך בדרך כלל ולשיחה הזו: אתה רומז שהמלך יצטרך להתנצל בפניך? כמעט!) כל פעם שהם נפגשים רואים את מהללאל שמח לקראת אבא שלו ואת גילויי החיבה הגלויים של אבא שלו כלפיו. (לעכברים, חתולים נחשים נחזור בסוף)
  • האביר דיליאבר? איש עסוק כל כך. מתי בדיוק היה לו זמן להכרות עמוקה עם נער שהרגע הגיע לעיר? ועדיין לומר למלך על נער שהוא ירא שמים וחכם מאוד, אתה חייב להיות ממש בטוח בעצמך. והאביר דיליאבר מכיר את מהללאל כל כך טוב כדי להגיד את המילים האלו. וגם הוא מעז להגן עליו למול המלך בעוצמה ובלי פחד.
  • האביר קפחבר שסומך עליו שישמור את סודו
  • אולה, דיי מרגיש בבית בחדר של מהללאל. ולפי מילות הפרדה של בסטיאן: "תהנו לכם". נראה שעל אף שאולה אקסידטור בתפקיד, הוא מעביר שעות רבות במחיצתו של מהללאל .
  • רובן, לא גר באתיל, ועדיין מהללאל מדבר אתו כמו עם חבר וותיק. "חשבתי לשכנע אותך". מי חושב לשכנע את גיס המלך. אדם שכמעט היה למלך? איך אתה יכול לדבר ככה? ברור שיש להם קשר מצוין
  • המלך, המלך גם מעריך מאוד את מהללאל, וגם חושב עליו, שהוא מבין אותו יותר טוב מנאיתן, כן נאיתן שחי צמוד אליו כמעט מגיל אפס. ומהללאל בשנתיים הצליח לדבר עם המלך כל כך הרבה שהגיע להכרות כל כך טובה עם המלך. גם לגבי ההמשך, איסתרק בעל בטחון עצמי מופרז, אבל מול מהללאל הוא לא מבין איזה פשע חמור הוא עשה. כלומר הוא מייחס חשיבות גבוהה מאוד לנער.

כלומר מהללאל חוץ מלטפח את נוער השוליים של אתיל, גם יוצר קשרים קרובים עם טובי אנשיה של העיר.


נחזור רגע לשיחה עם בסטיאן, שלקח לי הרבה מאוד זמן להבין אותה ולהביא אותה להקשר הזה.

בסטיאן בספר מהללאל שותה יותר מדיי יין חזק ואז נכנס אולה. בסיטאן גוער בו, ואולה חושב שזה כמו עוד הרבה שיחות קודמות. הוא יצעק ואז יירגע ויהיה אפשר לדבר אתו בהגיון, אבל באותה פעם זה לא קורה והוא לא מבין למה.

אם תלכו לעוד כמה שיחות של בסטיאן תגלו שהאיש פשוט נוח לכעוס ונוח לרצות

וגם כאן בשיחה המאיימת עם מהללאל, רגע אחד הוא מתנפל עליו ושנייה אח"כ "עשה כהבנתך ילד".
זה פשוט אותו בסטיאן עם אותו אופי ולמה שכשמדובר בבן שלו זה יהיה אחרת?
*
ודווקא הפער הזה בין המחשבות והתחושות של מהללאל שהוא מאכזב את כולם, לבין המחשבות והתחושות של הסובבים אותו כלפיו הוא הגאוני פה כל כך, אתה לא יכול בשנתיים לשנות את הרגש שלו כלפי מחמאות. זה ייקח הרבה יותר זמן, (אולי אחרי שהוא יתחתן ואולי רק כשיהיו לו ילדים משלו. :) )

נראה שהסובבים אותו מעריצים שלו יותר ממעריציו של הספר מהללאל והדמות שמופיעה שם. והוא עצמו שרגיל רק לקבל ביקורת עדיין מתקשה לראות את הכבוד והערכה שרוחשים כלפיו באתיל.


מה כן היה חסר לי? חרב, סוס, טבעת חותם איזשהו סמל סטטוס חוץ מסיכות הפורפות את גלימתו.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה