יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הלקסוס השחורה קיפצה בשביל העפר המשובש, ומשה לייב שנחר במושב העור, התעורר משנתו ושיפשף את עיניו.
"הגענו", אמר הנהג ברוסית, "חצי שעה", הוא הוסיף באנגלית.
בקתה קטנה בין מבני תעשיה נטושים, עושיים מלבנים אדומות, רוכל מקומט שעישן סיגריה עם ריח מוזר, עמד ליד דוכן מלא בזוטות וצעצועי עץ, ובעזרת ביתו הקטנה והאסרטיבית ניסה למכור לו מזכרות.
"ואן דולר!" הכריזה הבת, "פליז!!" היא התחננה באופן משכנע, והושיטה בבושקה מעץ עם ציור גרוע, מדגימה כיצד אפשר לפרק אותה עד אחרונת הבבושקניות הזעירות.
היא נשפה לתוך חליל עץ קטן ומעוטר, ממחישה עד כמה יפה ונעים הצליל שלו.
משה לייב נופף בידו בביטול, אבל הנערה חזרה בקול מתחנן: "פליז!! ואן דולר", אז הוא נפרד מהדולר האחרון שהיה לו בארנק, תמורות שקית של גרעיני חמניה שחורים ולא קלויים, יהיה לו מה לנשנש בטיסה חזור.
השביל היה יפה באופן קיצוני, כולו מדרגות של עץ, סיגליות וורדים פרחו סביבו בפראות, והאוויר היה צלול והשמיים כחולים עם עננים לבנים כמו בציור.
הנהר הקרוב רעש לתוך מפל סלעים, ומשה לייב התענג על הצליל, "רבה רבה רבה.." הוא זמזם תוך כדי טיפוס, "איך וויל מקשר זיין צו דיר" הוא נאנח והסתכל על דוכן המזון שהוקם בשנים האחרונות, מוכר אוכל כשר לתיירי הצדיקים, קבוצת נשים חילוניות שראשן עטוף בצעיף, האזינו להרצאה נלהבת שנשאה רבנית צעירה בטורבן גבוה וקול דק.
הוא סובב את ראשו לצד השני והמשיך לטפס, המעקה היה רטוב, מגשם קל שהענן הלבן והתמים התעקש להמטיר דווקא עכשיו, המדרגות גבוהות, גבוהות, אבל אין לחישות, עכשיו הכל בצעקות.
מתוך הציון פרץ חסיד אפוף בפאות ארוכות, ועטוף בטלית קטן לבנה ומתנפנפת: "מה קורה אחי היקר!" הוא הכריז בחיוך ענק ובעיניים מתגלגלות, "חיבוק, רבינו?!" הוא הציע.
למשה לייב לא היה נעים לסרב, והבחור פרש את זרועותיו סביבו בחיבוק חזק, נותן למשה לשאוף את ניחוח השמפו המפתיע שנדף מזקנו המתולתל של הבחור.
כבר הרבה זמן שאיש לא חיבק אותו, אף אדם.
הוא חי על מדרגות, המדרגות של הגמ"ח של קופרמן, של הרבנות, ומדרגות החירום של מפעל המגבונים ביוקנעם, שם הוא היה יושב ומעשן סיגריות עם יבגני, העובד היחיד שהיתה לו איזו שפה משותפת איתו.
אחרי הגירושין הוא לא חזר לכולל, הוא לא יכל להראות את הפנים שלו שם, הוא היה אשם בהכל, טיפש ואידיוט שעשה שטויות בלי לחשוב על ההשלכות, פשוט טמבל, זאת ההגדרה.
וטמבל לא יכול להמשיך ללמוד בכולל, זה פשוט לא מתאים, פס האריזה במפעל המגבונים הרבה יותר מתאים לטמבלים.
"הכל בסדר?" המזוקן הרפה מהחיבוק, "מה יש לך אחינו?" שאל בקול צרוד מסיגריות, "דבר איתי".
"כלום", משה לייב התחמק, אבל זה נפלט לו: "אני טמבל".
המזוקן התרחק לרגע, הביט בו בעינים חומות ומצומצמות, והניד בראשו מספר פעמים,
"פעם ראשונה שלך פה?" שאל פתאום והצית סיגריה.
"אהה", הנהן משה לייב.
"וכבר אתה טמבל?"
"נולדתי טמבל", אמר משה לייב, "וכל החיים שלי אני כזה".
"יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
"הייתי מתחלף איתך בשמחה", אמר משה לייב ומולל את קצה הגרטל המגולגל בכיס שלו.
"אתה כזה טמבל!" צחק אסף, "עד שיש לך ביד משהו שווה, אתה נותן אותו בחינם? הלוואי והייתי טמבל כמוך".
"לא היית רוצה להיות כמוני".
"הייתי רוצה להיות טמבל כמוני בדיוק, כמו אסף האמיתי, טמבל מושלם, כזה שכולם עובדים עליו, זה שעושה את כל הטעויות, בכיף שלו, בלי לפחד, בלי לחשוב שעתיים על כל מחשבה, לא לטחון במוח תרחישים ובסוף לא להעיז לעשות כלום, כי אתה מודע מדי לתוצאות שעלולות להתרחש, תן לי להיות טמבל מוחלט, והחיים שלי יהיו תותים".
"אני בדיוק באתי לכאן כדי להתפלל שאהיה חכם יותר"
"אחי אין סתירה, אתה יכול להיות גם חכם וגם תם באותו בן אדם"
"נכון מאוד", משה לייב הציץ בשעון שלו, "תכלס יש לי כאן זמן חצי שעה להתפלל, ובמקום להתפלל אני עומד פה מתווכח עם אסף מי יותר טמבל".
"לך תתפלל אחי, אבל שניה לפני שאתה מתחיל, תגיד תודה להשם: "ברוך שעשני טמבל!" אני אומר לך שאין לך מושג איזו מתנה קיבלת.
מהעמק עלתה פתאום מנגינת חליל קלושה, כנראה הנערה עדיין מנסה לפתות איזה טמבל להשאיר אצלם את הדולרים שלו.
ובתוך הציון משה לייב התיישב על כסא, לא העז לקחת שום תהילים או תיקון הכללי, רק בהה בשמים הכחולים שבקעו מתוך הפתח של הציון.
רק הוא , והשומר האוקראיני שהצטנף לתוך עצמו בדממה.
וכמו טמבל אמיתי, הוא לא הספיק להתפלל אצל רבי נתן, רק בהה בשמים האלה, ואחרי כמה דקות הוא התרומם, ובלב קל ורגוע הוא הוא התחיל לרדת במדרגות העץ לעבר הלקסוס השחורה, שתיקח אותו אל שדה התעופה.
"הגענו", אמר הנהג ברוסית, "חצי שעה", הוא הוסיף באנגלית.
בקתה קטנה בין מבני תעשיה נטושים, עושיים מלבנים אדומות, רוכל מקומט שעישן סיגריה עם ריח מוזר, עמד ליד דוכן מלא בזוטות וצעצועי עץ, ובעזרת ביתו הקטנה והאסרטיבית ניסה למכור לו מזכרות.
"ואן דולר!" הכריזה הבת, "פליז!!" היא התחננה באופן משכנע, והושיטה בבושקה מעץ עם ציור גרוע, מדגימה כיצד אפשר לפרק אותה עד אחרונת הבבושקניות הזעירות.
היא נשפה לתוך חליל עץ קטן ומעוטר, ממחישה עד כמה יפה ונעים הצליל שלו.
משה לייב נופף בידו בביטול, אבל הנערה חזרה בקול מתחנן: "פליז!! ואן דולר", אז הוא נפרד מהדולר האחרון שהיה לו בארנק, תמורות שקית של גרעיני חמניה שחורים ולא קלויים, יהיה לו מה לנשנש בטיסה חזור.
השביל היה יפה באופן קיצוני, כולו מדרגות של עץ, סיגליות וורדים פרחו סביבו בפראות, והאוויר היה צלול והשמיים כחולים עם עננים לבנים כמו בציור.
הנהר הקרוב רעש לתוך מפל סלעים, ומשה לייב התענג על הצליל, "רבה רבה רבה.." הוא זמזם תוך כדי טיפוס, "איך וויל מקשר זיין צו דיר" הוא נאנח והסתכל על דוכן המזון שהוקם בשנים האחרונות, מוכר אוכל כשר לתיירי הצדיקים, קבוצת נשים חילוניות שראשן עטוף בצעיף, האזינו להרצאה נלהבת שנשאה רבנית צעירה בטורבן גבוה וקול דק.
הוא סובב את ראשו לצד השני והמשיך לטפס, המעקה היה רטוב, מגשם קל שהענן הלבן והתמים התעקש להמטיר דווקא עכשיו, המדרגות גבוהות, גבוהות, אבל אין לחישות, עכשיו הכל בצעקות.
מתוך הציון פרץ חסיד אפוף בפאות ארוכות, ועטוף בטלית קטן לבנה ומתנפנפת: "מה קורה אחי היקר!" הוא הכריז בחיוך ענק ובעיניים מתגלגלות, "חיבוק, רבינו?!" הוא הציע.
למשה לייב לא היה נעים לסרב, והבחור פרש את זרועותיו סביבו בחיבוק חזק, נותן למשה לשאוף את ניחוח השמפו המפתיע שנדף מזקנו המתולתל של הבחור.
כבר הרבה זמן שאיש לא חיבק אותו, אף אדם.
הוא חי על מדרגות, המדרגות של הגמ"ח של קופרמן, של הרבנות, ומדרגות החירום של מפעל המגבונים ביוקנעם, שם הוא היה יושב ומעשן סיגריות עם יבגני, העובד היחיד שהיתה לו איזו שפה משותפת איתו.
אחרי הגירושין הוא לא חזר לכולל, הוא לא יכל להראות את הפנים שלו שם, הוא היה אשם בהכל, טיפש ואידיוט שעשה שטויות בלי לחשוב על ההשלכות, פשוט טמבל, זאת ההגדרה.
וטמבל לא יכול להמשיך ללמוד בכולל, זה פשוט לא מתאים, פס האריזה במפעל המגבונים הרבה יותר מתאים לטמבלים.
"הכל בסדר?" המזוקן הרפה מהחיבוק, "מה יש לך אחינו?" שאל בקול צרוד מסיגריות, "דבר איתי".
"כלום", משה לייב התחמק, אבל זה נפלט לו: "אני טמבל".
המזוקן התרחק לרגע, הביט בו בעינים חומות ומצומצמות, והניד בראשו מספר פעמים,
"פעם ראשונה שלך פה?" שאל פתאום והצית סיגריה.
"אהה", הנהן משה לייב.
"וכבר אתה טמבל?"
"נולדתי טמבל", אמר משה לייב, "וכל החיים שלי אני כזה".
"יפה לך", אמר המזוקן, "אני אסף, מסתובב כאן איזה חמש שנים, פה, ובאומן, ושובר את הראש איך להיות טמבל, אבל טמבל בסגול, טמבל אמיתי, ראש קטן ככה", הוא הצמיד שתי אצבעות, "ופתאום בא לפה טמבל טבעי, בלי שום עבודה, בלי שום מאמץ, 'נולדתי טמבל' הוא אומר לי!"
"הייתי מתחלף איתך בשמחה", אמר משה לייב ומולל את קצה הגרטל המגולגל בכיס שלו.
"אתה כזה טמבל!" צחק אסף, "עד שיש לך ביד משהו שווה, אתה נותן אותו בחינם? הלוואי והייתי טמבל כמוך".
"לא היית רוצה להיות כמוני".
"הייתי רוצה להיות טמבל כמוני בדיוק, כמו אסף האמיתי, טמבל מושלם, כזה שכולם עובדים עליו, זה שעושה את כל הטעויות, בכיף שלו, בלי לפחד, בלי לחשוב שעתיים על כל מחשבה, לא לטחון במוח תרחישים ובסוף לא להעיז לעשות כלום, כי אתה מודע מדי לתוצאות שעלולות להתרחש, תן לי להיות טמבל מוחלט, והחיים שלי יהיו תותים".
"אני בדיוק באתי לכאן כדי להתפלל שאהיה חכם יותר"
"אחי אין סתירה, אתה יכול להיות גם חכם וגם תם באותו בן אדם"
"נכון מאוד", משה לייב הציץ בשעון שלו, "תכלס יש לי כאן זמן חצי שעה להתפלל, ובמקום להתפלל אני עומד פה מתווכח עם אסף מי יותר טמבל".
"לך תתפלל אחי, אבל שניה לפני שאתה מתחיל, תגיד תודה להשם: "ברוך שעשני טמבל!" אני אומר לך שאין לך מושג איזו מתנה קיבלת.
מהעמק עלתה פתאום מנגינת חליל קלושה, כנראה הנערה עדיין מנסה לפתות איזה טמבל להשאיר אצלם את הדולרים שלו.
ובתוך הציון משה לייב התיישב על כסא, לא העז לקחת שום תהילים או תיקון הכללי, רק בהה בשמים הכחולים שבקעו מתוך הפתח של הציון.
רק הוא , והשומר האוקראיני שהצטנף לתוך עצמו בדממה.
וכמו טמבל אמיתי, הוא לא הספיק להתפלל אצל רבי נתן, רק בהה בשמים האלה, ואחרי כמה דקות הוא התרומם, ובלב קל ורגוע הוא הוא התחיל לרדת במדרגות העץ לעבר הלקסוס השחורה, שתיקח אותו אל שדה התעופה.
נערך לאחרונה ב: