חיים של אחרים

[אשר שרבר]

לא מבין למה אתם חושבים ששני כל כך אטומה, אני עד עכשיו (כולל) מאוד מתחבר לדמות הזו.

 

[R DESIGN]

- פרק 21 -

התכנון המקורי שלו היה להישאר בבית הכנסת אחרי התפילה. ללמוד. אבל עכשיו, כבדו רגליו כעופרת כשהתקרב לארון הספרים והחל לחפש את הגמרא בה הם אחזו.
לא אחזו. אחזתי. תפסיק כבר לחשוב על החברותא הזאת "ברבים". אמר דניאל לעצמו.
זה רק אני. נשארתי רק אני לקיים את סדר הלימוד הקבוע של יום שישי.
בהחלטה של רגע, יצא מבית הכנסת ופסע הביתה. הוריד את החליפה והתיישב על הספה המרופטת.
די, נמאס לי. לא יכול ככה יותר. חייב להבין מה קרה לי. מה קורה לי. למה דמותך רודפת אותי לכל מקום. לא נותנת לי מנוח.
נכנס למטבח, בלי לחשוב ולהבין מה הוא עושה, מצא את עצמו מנפה קמח, יוצק שמן ומים בקערה.
אולי אני עדיין זוכר את המתכון של העוגה ההיא, הקבועה, שהייתי מכין בשנה הראשונה לנישואים. לפני שהתחלתי את לימודי הרפואה התובעניים, לפני ששני למדה עד תומם את רזי הבישול, הניקיון והאפיה.
אבל הוא לא הכין את העוגה הבחושה, הוא הכין בצק. יוצר ממנו כדור ונחשים, מפסל, כמו בחימר האהוב עליו. שהיה אהוב עליו. כבר למעלה מעשור ומחצה שלא היה לו זמן ליצירות בחימר.
אולי זה נחשב לביזוי אוכלין, טרדה מחשבה את מוחו. הוא הסיט אותה. אני אופה את זה ואוכל הכל. הכדורים והנחשים השתלבו זה בזה, יוצרים דמות אדם.


מה, אני בעצם מפסל אותך, אבי? מנסה להחזיר אותך לחיים ולו בצורת בצק דומם? כאילו אם איצור לך גוף ונוכחות, אתה גם תוכל לתת לי תשובות?
הפיסול עצמו מנכיח אותך. בשבילי.
היית היחיד שנהנה מהיצירות הטפשיות האלו ששרפתי עליהם שעות ארוכות. ניסית לשכנע אותי להמשיך. "דני, אתה אומן הפיסול ואומן הדייקנות המופתית. וזה לא שאין לך מה לעשות עם היצירות – אתה יכול להכין לויטרינה שלי. ממש חבל לי שהפסקת עם התחביב הזה".
"יפה אמרת, תחביב. תחביב מיועד לשעות הפנאי. תמצא לי כאלה, ואני אמלא אותם בדברים החשובים מחימר. סדר הלימוד היומי הישן שלנו, למשל", פיהקתי לך, סטודנט שנה ב' בתכנית הארבע שנתית ללימודי רפואה.
"דני, תבין", החלטת לעזוב את דיון החימר, "אתה רק בשנה ב' ואין לך שניה לנשום. יש לך עוד יותר משנתיים באותה מתכונת".
"ואז התמחות", נאנחתי. "קריעה מוחלטת. עד שאתה שוכח איך קוראים לך, כמו שאומרים המרצים. אני מקווה שאבא של שני יפעיל את קשריו ויסדר לי תנאים משופרים. אבל עזוב, בוא נראה איך אני גומר קודם את השנתיים וחצי המטורפות האלה".
"אני חושב שהיה עדיף לך להתעקש להישאר במחקר. זה התחום שאתה אוהב. אז לא מצאת עבודה, מה יש? בסוף הרי היית מוצא. בגלל זה ללכת למסלול המטורף של רפואה?"
"זה לא זה, אבי", הסברתי לך. "רפואה זו שליחות. ערכית פי כמה מלהיקבר במעבדה עם ניסויים ומחקרים, שרובם לא מקדמים במאומה את האנושות. כרופא, אתה הולך לישון כל יום בידיעה שהצלת חיים".
"או לקחת אותם", פלטת לרגע והתחרטת מיד. "צחקתי", מיהרת להבהיר מול מבטי המתקומם, "אני בטוח שתהיה כירורג מצוין".
האם אז נזרעו זרעי הפורענות? אולי "ברית כרותה לשפתיים" נאמר גם על המשפט האירוני-מבודח ההוא?
טוב, אני יודע שלא אני לקחתי אותם, את החיים. היית חסר הכרה. אם לא הייתי נלחם לבצע את ההחדרה המהירה של הנקז, והחדרת עירוי של נוזלים ודם - היית מת במקום.
הפצועים זרמו בזה אחר זה באלונקות, ומצבך היה אנוש. חסר סיכוי.
באר"ן לא מבזבזים כוח רפואי על פגיעת חזה דם. בקור רוח שקיים רק ביחידת הטראומה, פשוט קובעים מוות מראש.

דניאל גיחך גיחוך מר.

כאילו שהמלחמה שלי הושיעה מישהו. אז הארכתי את חייך בכמה שעות. ואיבדתי.
איבדתי אותך. איבדתי את החיים שלי. ואת המוטיבציה. ואת הכוח לקום לעוד בוקר במחלקה.
ואפילו "למה" אין לי. אובדן, דם, רסיסים וסיבה אין.

גבי הורביץ טען שזה לא PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) ולא טראומה נפשית.
EMDR לא עזר. גם לא CBT. "יש כאן משהו עמוק יותר", הוא חשב, "אני מזמין אותך לתהליך של טיפול דינמי. לחקור לעומק ולטפל בעומק של הקורה איתך".
הסכמתי גם לזה. אבל עצרתי אחרי שלוש פגישות. לא היה לי כוח לתהליך הזה. לא ראיתי בו טעם.
גבי טען שאני לא משתף פעולה, מתעקש להדחיק. אבל האמת, פשוט לא מצאתי תשובות לשאלות ששאל אותי.
מה היית בשבילי. מה קרה לי, כשהחלו התסמינים של קריסת מערכות. מה הרגשתי, כשכיסו אותך בסדין וגררו אותך משם.
"כלום". עניתי את האמת. "המשכתי לטפל בשאר הנפגעים. סיימתי את המשמרת. לא הלכתי ללוויה".
"למה?" הוא שאל.
"לא יודע. הייתי מונע באדרנלין פסיכי של שעת חירום. לא קלטתי מה קורה סביבי".
"פחדת לקלוט מה קורה סביבך?"
"לא", משכתי בכתפי. "לא פחד, מחויבות. היו שם פצועים שחייהם תלויים בי".
"זאת תחושה שאתה חווה הרבה?" הוא שאל והוסיף הבהרה: "התחושה של המחויבות והאחריות, שלא משנה מה אתה מרגיש, אתה חייב להיות טוב ומעולה כי יש חיים שתלויים בך?"
הבטתי בו בתמיהה, "ברור. מה שפירטת, זו תמציתה של המחוייבות הרפואית".
"ומחוץ לבית החולים – אתה גם – "
קמתי ממקומי, אפילו שלא נגמרו חמישים הדקות. עייפתי. שילמתי לו על מפגש מלא ויצאתי משם.
קיוויתי שפסיכולוג לא מרגיש את אוזלת היד הזהה לזו של רופא, כשלא מצליח לעזור לפציינט.


התנור ציפצף. דניאל עטף את ידיו במגבת וחילץ את התבנית. הדמות של אבי התעוותה והשחימה באפיה.

תראה, אבי. אפילו את הפיסול איבדתי. תראה איזה מגוחך יצאת.
כמה טפשי היה מצידך לסמוך עלי אז, לפני ארבעה חודשים, שאני אציל את חייך. כמה נאיבי.
איכזבתי אותך, כמובן. כמו את כולם. אפילו את החימר אני מאכזב.

 

[אשר שרבר]

זה פרק מקסים.
מלא רגש וכאב.

 

[אמא ומתכנתת]

פרק מעולה, שענה לי על כמה שאלות לא פתורות.

 

[א-ירושלמית]

נקשרו לי כמה קצוות.
פרק מלא כאב ורגש.

 

[R DESIGN]

- פרק 22 -

שני היתה האחרונה שנכנסה לחדר הישיבות.
היא החזיקה בחוזקה את דלת הזכוכית, השיטה מבטה על הנוכחים בחדר, והחלה לשחרר את הדלת באיטיות ולהתקדם פנימה. כולם המתינו בשתיקה שתתפוס את מקומה ליד שולחן העץ העצום, ואז הועברו המבטים ממנה למנכ"ל עיתון "ריל טיים".
"בוקר טוב", פתח המנכ"ל - בנימין אהרונסון את הישיבה. "לפני שבוע וחצי עודכנתם על המצב הבעייתי אליו נקלענו. בשל הדחיפות, החלטנו לקיים בכל אופן את הישיבה היום, ואני מודה לכולכם על המאמץ המיוחד להגיע בשישי. ראשית, אציג שוב בתימצות את המצב: כידוע, עד שבוע שעבר - פורסמה במגזין הנשים סדרה מרתקת ומחכימה", את שתי המילים האחרונות הוא התיז בציניות גלויה, "בתחום הפסיכולוגיה. הכתבת היא פרילנסרית שפרסמה עד כה רק סיפורים קצרים. זו היתה ההזדמנות הראשונה שקיבלה מהעורכת לפרסום סדרה עיתונאית-עיונית".
הוא הביט על שני, כמבקש שתאשר. שני התעמקה בטקסטורת העץ של השולחן – איזה גוון קודר ודכאוני! עידן הוונגה תם מזמן. לא הגיע הזמן לחדש את הריהוט? – ופניה חתומות.
לא סדק אותם המהום או הנהון ואף לא חיוך מאשר.
"כרגע התפרסמו כבר שישה כתבות מתוך עשר, שזכו לרייטניג גבוה, לאינספור ביקורות חיוביות נלהבות ואפילו – גרמו לזינוק קל במכירות". הוא הרטיב את גרונו בעזרת כוס הקולה הקרה והמשיך, "אני לא צריך לספר לכם כמה שזה נדיר. שני העריכה את הכתבת הזאת כנכס, ואף המליצה לשלמה", הוא העיף מבט על העורך הראשי, "להכניס אותה גם לצוות של העיתון הכללי והחדשותי. אממה, שלפני שבוע וחצי קיבלנו מכתב מענין. שהפך את אושרנו על שזכינו במכרה זהב, לבושה צורבת על שפרסמנו סדרה מבוססת ספר קיים, מועתקת מתחילתה עד סופה, תוך הפרה בוטה של זכויות יוצרים. וכאן אני מעביר לישי את רשות הדיבור", הוא החווה בידו לעברו של יועמ"ש העיתון.
היועץ המשפטי, עו"ד ישי אברישמי היה היחיד בחדר שחייך. "טוב, לא אהיה פיוטי ודרמטי כמו המנכ"ל. בפשטות אומר, כי התקבל מכתב ממשרד עו"ד גדול ומוביל בארה"ב, המייצג את ארגון "מרכז קובי למנהיגות". במכתב נטען כי העיתון היפר זכויות יוצרים, ולמעשה סדרת הכתבות שפורסמה מועתקת מספרו של סטיבן קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיבים במיוחד"".
"סטיבן קובי?" ניצת פתיל הכרות במוחו של מיכאל לביא - יו"ר ההנהלה, "המנטור האישי- עסקי הידוע? שפיתח גישה הוליסטית, אישית ובין אישית?"
"יפה", הגיב בנימין.
שני גיחכה בליבה. המתח בין מיכאל לבנימין היה מוחשי מאי פעם. חברי המערכת ידעו מאז ומעולם על סלידתו של המנכ"ל מהיושב ראש, שאמור להיות הקודקוד העליון, אך למעשה – לא מעורב, לא מונח ולא מתעניין במתרחש במערכת. כך שאיש לא התפלא, שמיכאל מתוודע כעת לראשונה לפרטיה של הסוגיה המשפטית.
"סטיבן כתב רב מכר עולמי המלמד את הגישה ההוליסטית הזו", היועץ המשפטי גלגל בהנאה את המילים על לשונו, "ובנוסף, הארגון מעביר סדנאות, שבוע מנהיגות, יומנים, קורסי וידיאו ואף מפיץ עלונים ברחבי העולם. אך למרות הנ"ל, הגישה והספר לא מוכרים במגזר החרדי. הכתבת שלכם ידעה את זה, והחליטה לשדך בין הספר החשוב למגזר".
"והיא עשתה את זה בדרך יצירתית וחוקית להפליא", קטע אותו בנימין בקולו הרועם. נראה כי החרון המפעפע בו לא מאפשר לו לשתוק ליותר משלוש דקות. כאילו אינו יכול לכלוא יותר את חיציו השנונים. הוא יורה אותם בתיחכום, מסמן להם מטרה ברורה. "היא פרסמה סדרה עיונית- פסיכולוגית מרתקת, ולמעשה הציגה את העקרונות והרעיונות כפרי פיתוחה. זה בעצם מה ששני גריי חשבה עד לשבוע שעבר".
שוב נחו כל המבטים על שני. היא השפילה מבטה אל הרצפה המרובבת – הלו! זה אמור להיות חדר ישיבות של עיתון מכובד! לא אמורה להיות פה מנקה, מתישהו? לפחות פעם בשבוע? – ושתקה.
"מה זאת השיטה הזו בעצם?" הפנה שלמה את שאלתו לשני, "זה משהו ממש עמוק ומדעי, כביכול זרם חדש בפסיכולוגיה, או הנחלה של תובנה ועקרון מסוים נוסח "אבא עשיר אבא עני" רק בתחום הנפש?"
"תהיה בטוח שלו היה מדובר על תיאוריה פסיכולוגית שיכולה לענות על ההגדרה: "זרם חדש" לא הייתי חושבת שזה יצירה שלה ולא הייתי מאשרת את זה לדפוס", ענתה שני בעוקצנות.
"שני", גער בה המנכ"ל בחומרה, "מה את מנסה להשיג בהתחכמויות האלו? זו שיטה חכמה ועמוקה דיה כדי להציב מול עיניך כעורכת נורת אזהרה בצבע אדום מהבהב".
"סליחה?" הגיבה בתדהמה, "הישיבה הזו כונסה לצורך עריפת ראשים בסגנון מודרני? במקום להאשים את הכתבת ברמאות, גזל, גניבת זכויות וכל מה שתרצה – אתה מגלגל זאת עלי?"
"גב' שני גריי", בנימין כמו שכח מכל יתר הנוכחים. נחוש מאי פעם , מבטו חמור ושפתיו מתוחות לפס דק. זועף. "לא מבין איך קורה שרק אחרי עשר שנים עורכת המגזין מתוודעת לראשונה לתפקידה", אמר בבוטות, "אבל טוב מאוחר מעולם לא. להלן כלל ברזל ראשון: כל כתבה שיורדת לדפוס – היא באחריותך הישירה. את אחראית על ההשלכות הן מבחינה רוחנית, הן מבחינה משפטית והן מבחינה כלכלית ושיווקית".
שני הלבינה מזעם. היא חשקה את שפתיה, מנסה לצנן בכוח את להט כעסה. לא, אני לא אדרדר לרמה שלו. לא אתן לו את התענוג להוציא אותי משליטה.
"מר אהרונסון", היא אמרה באיפוק, "אשמח אם נחתור לכיוון מעשי וקונקרטי. חילופי האשמות לא יקדמו אותנו לשום מקום. ובכל מקרה, ברור לכולנו שהאחראית היחידה למעשה החמור זו הכתבת".
"אז תני לי לחדש לך מספר נקודות, ולחדד לך את המסקנה העולה מהן", בנימין נעמד במקומו, ידיו מתנופפות לצדדים בחדות.
"אל"ף – הכתבת אולי נושאת באשמה, אבל היא פרילנסרית. אין לה מחויבות לעיתון מבחינה חוקית.
בי"ת – מרכז קובי למנהיגות הגיש תביעה משפטית ובנתיים - לא ממש נענה לנסיונותנו להגיע להסכם ופשרה מחוץ לבית משפט.
גימ"ל – הארגון מתעקש לתבוע אישית את מפר הזכויות יוצרים, כנתבע נוסף על עיתון "ריל טיים".
מסקנה: אם לא נצליח להגיע להסדר חוץ משפטי, השם שיופיע בכתב אישום הוא "שני גריי" ולא שם של שום כתבת ושום פרילנסרית".

 

[לאלה]

פרק טוב.
סוף סוף הבנו מה קרה לשני.
מאוד אהבתי את השימוש בשם אמתי (סטיבן קובי)
רק שלא יתבעו אותך

 

[RACHELIZ]

גם ראינו כאן את כל הפעמים שהיא כבשה את הרגש שלה חזק חזק.
והנה, אפילו לדניאל היא לא סיפרה מה שקרה...

 

[א-ירושלמית]

פרק מצויין.

לו זה היה בספר כתוב, הייתי חוזרת אחורנית ומדגישה לעצמי כל מיני נקודות ומהנהנת לי בראש: 'אה, כאן היא ככה כי היא בלחץ'.
הרבה חוטים היו נקשרים לי.

אבל לדפדף אחורנית באשכול, זה למעלה מסבלנותי.

 

[בובה בובה]

פרק משובח!!
המיוחדות שלו נוצרה בעיקר מכך שהוא פורסם רק בשלב זה ולא בשלב מוקדם יותר...

 

[R DESIGN]

גילוי נאות:
קיבלתי שני דגשים/דיוקים חשובים בעקבות הפרק האחרון, שמצריכים ממני שיכתוב ועידכון קל של חלק מהעלילה.
מן הסתם יקח לי כמה ימים לערוך את העיבוד הנדרש, ועוד קצת עד שאחזור להעלות את הפרק הבא.
מתנצלת על השארתכם במתח, אך דעו שלא נעלמתי ולא ברחתי

ותודה רבה ל @java ו @chirik על ההערות החשובות!
אין חווית כתיבה כמו לכתוב עבור קוראים אינטלגנטים, מעורבים, מדויקים ומפרים.
המשפט האחרון, אגב, מופנה לכולם.
זכיתי להשתבח רבות ברמת הכתיבה, תיחכומה ופישוטה בזכות ההערות החשובות שקיבלתי כאן.
@רחל סרולוביץ שומעת? הנה לך המחשה לתועלת בפרסום סיפור בפורום.

 

[RACHELIZ]

קחי לך ת'זמן. נמתין ב(חוסר) סבלנות.

 

[רחל סרולוביץ]

גילוי נאות:
קיבלתי שני דגשים/דיוקים חשובים בעקבות הפרק האחרון, שמצריכים ממני שיכתוב ועידכון קל של חלק מהעלילה.
מן הסתם יקח לי כמה ימים לערוך את העיבוד הנדרש, ועוד קצת עד שאחזור להעלות את הפרק הבא.
מתנצלת על השארתכם במתח, אך דעו שלא נעלמתי ולא ברחתי

ותודה רבה ל @java ו @chirik על ההערות החשובות!
אין חווית כתיבה כמו לכתוב עבור קוראים אינטלגנטים, מעורבים, מדויקים ומפרים.
המשפט האחרון, אגב, מופנה לכולם.
זכיתי להשתבח רבות ברמת הכתיבה, תיחכומה ופישוטה בזכות ההערות החשובות שקיבלתי כאן.
@רחל סרולוביץ שומעת? הנה לך המחשה לתועלת בפרסום סיפור בפורום.

שומעת שומעת
ממך ילמדו וכן יעשו

 

[java]

אין חווית כתיבה כמו לכתוב עבור קוראים אינטלגנטים, מעורבים, מדויקים ומפרים.
המשפט האחרון, אגב, מופנה לכולם.

אין כמו נתינת פידבק לכתבת אחראית ואמביציונרית,
שיודעת לשמוע ולהתמנף להצלחה.
שאפו!

קחי לך ת'זמן. נמתין ב(חוסר) סבלנות.

 

[yonatanr]

הכתיבה משובחת ביותר, ומקצועית מאד. למעשה אני לא מבין למה היא מופיעה כאן ולא באיזה מגזין נחשב...

היפר זכויות יוצרים

הפר.

מסקנה: אם לא נצליח להגיע להסדר חוץ משפטי, השם שיופיע בכתב אישום הוא "שני גריי" ולא שם של שום כתבת ושום פרילנסרית".

המשפט הזה לא ברור לי. למעשה מי שפירסם את הכתבות היה העיתון, ולכן שמו של העיתון הוא זה שאמור להתנוסס על כתם האישום. שני היא לכל היותר נאשמת פנימית בתוך העיתון.

 

[דוכסוסטוס]

מתנצלת על השארתכם במתח, אך דעו שלא נעלמתי ולא ברחתי

הלו...

 

[ארבע]

צדיקות מלאכתן נעשית בידי אחרים. באתי לחפש אחר האשכול כדי לדלותו מן המצולות, והנה אני רואה שהוקפץ.

 

[R DESIGN]

שלום לכולם,

קבלו שיתוף אישי, אמיתי ופתוח.

מתנצלת על ההיעלמות, אני עוברת כעת תקופה קצת קשה ומאתגרת וזו הסיבה שהפסקתי.
לא רציתי לכתוב את זה עד עכשיו, כיון שכל יום אמרתי לעצמי "היום את חוזרת לסיפור וממשיכה".
אבל כל יום מחדש זה לא קרה...
ממש לא תכננתי לעצור באמצע, ואני עדיין לא מתכוונת לעצור (למעשה, יש עלילה בנויה עד פרק הסיום כולל תקציר לכל פרק עם ההתרחשות העיקרית שקורית בו, רק העט שלי הוא שאבד )
תודה לכל המתענינים באישי, ולכל אלו שמחכים להמשך.
אני מחכה להמשיך, לא פחות מכם, וגם חשה גם מחויבות ואחריות לגמור את מה שהתחלתי.
מתכננת לעשות את זה ממש עכשיו, תתפללו בשבילי שאצליח

 

[אשר שרבר]

שלום לכולם,

קבלו שיתוף אישי, אמיתי ופתוח.

מתנצלת על ההיעלמות, אני עוברת כעת תקופה קצת קשה ומאתגרת וזו הסיבה שהפסקתי.
לא רציתי לכתוב את זה עד עכשיו, כיון שכל יום אמרתי לעצמי "היום את חוזרת לסיפור וממשיכה".
אבל כל יום מחדש זה לא קרה...
ממש לא תכננתי לעצור באמצע, ואני עדיין לא מתכוונת לעצור (למעשה, יש עלילה בנויה עד פרק הסיום כולל תקציר לכל פרק עם ההתרחשות העיקרית שקורית בו, רק העט שלי הוא שאבד )
תודה לכל המתענינים באישי, ולכל אלו שמחכים להמשך.
אני מחכה להמשיך, לא פחות מכם, וגם חשה גם מחויבות ואחריות לגמור את מה שהתחלתי.
מתכננת לעשות את זה ממש עכשיו, תתפללו בשבילי שאצליח

תעברו הכל בקלות ועל הצד היותר טוב.

 

[א-ירושלמית]

שה' יתן לך כוחות, ואל תשכחי לבקש ממנו גם על מתנת הכתיבה.