חיים של אחרים

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 1 -
יום שלישי

רננה סקרה את הבבואה הנשקפת מהמראה.
הדמות העגלגלה (יותר מידי עגלגלה! צריך לעשות סוף לדבר הזה) שמצחה החל לעלות פצעונים - החזירה לה מבט חתום.
"העלמה גריי", שמעה את קולו של אריאל מחצרץ ממרחק, ואת הד צעדיו המזנקים במדרגות, "הינך מוזמנת בזאת - - אוהו, העלמה שקועה כעת במראות המרתקים הניבטים אליה מהמראה-"
"מרתקים מאד", קולה ביטא את המרירות שחשה. "מה אתה רוצה?"
"אבא קורא לי ולך לחצר למטה. הוא רוצה לדבר איתנו".
"אבא- קורא- לנו- כדי- לדבר- איתנו", חזרה רננה, מחדירה באופן שרק היא יודעת, משמעות אירונית למילים הפשוטות שהגה אריאל.
הוא הנהן.
"תמתין לי רגע", רננה פתחה את הארון, בוחנת את תכולתו בעיניים מצומצמות.
תקף אותה חשק לעטות על גופה את הג'קט האלגנטי ולרדת למטה. אולי ללבוש את החולצה - לארועים בלבד - שקנתה לאחרונה.

- פתאום אתה קורא לנו לחצר ומעונין "לדבר איתנו" - כוונו מחשבותיה לאביה - אחרי חודשים בהם אתה מסתובב בבית כמו רוח רפאים, ולא נראה שיש לך מילים. אפילו לא בשביל עצמך, אז ודאי שלא עבורי, פתאום -
"נו, רננה", אריאל תופף על המשקוף באצבעותיו.
הם ירדו.
אריאל התיישב לצד אבא על הספסל, בעוד רננה מעדיפה לגרור כסא כתר, שניצב בסמוך לשולחן הגן ולהציב אותו מולם.
"רננה, אריאל" אמר אבא. מבחינה פיזית ישב קרוב אליהם, אך די להציץ בפניו כדי להבין שרוחו לא כאן.

היכן היא באמת? חשבה רננה, האם היא עדיין בבית החולים, חנוטה בחלוק מנתחים ירוק, או אולי היא מעל כל זה: נעה ונדה ביקום כולו ולא מוצאת מנוח?

אבא ניער את ראשו וניסה למקד מבט, "אתם מבינים למה קראתי לכם, נכון?"
 
נערך לאחרונה ב:

java

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
@R DESIGN , ברוכה הבאה לפורום.

כתיבה יפה מאוד! קולחת וזורמת.
התחלה מבטיחה (התחלה - במלא מובן המילה)

הערות ניקוד שוליות:
'פתאום אתה קורא לנו לחצר ומעונין "לדבר איתנו" '
עשית רווח בין ה ' ל-" כדי שיובן.
עדיין, זה מעט מפריע בעין.
הייתי מחליפה את ה ' החיצוניים בסימון אחר כמו "-" לפני ואחרי.
- 'אחרי חודשים בהם אתה מסתובב בבית כמו רוח רפאים, ולא נראה שיש לך מילים. אפילו לא בשביל עצמך, אז ודאי שלא עבורי, פתאום'-
כאן נראה שבטעות שכחת למחוק את אחד מסימני ההרהור ' או -
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
שאלה לי קטנה:
באיזה תדירות להעלות פרקים?
כרגע יש לי בקנה 9 פרקים מוכנים כבר. ממש. רק copy and paste.
והמשך כמעט מוכן שיקח מן הסתם עוד כ4-5 פרקים.

אז עד שנגיע לפרק 13 - התדירות של ההעלאה תלויה בכם.
 
נערך לאחרונה ב:

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 2 -
שלישי, ערב / לילה.

כמה שעות לאחר מכן, כשיהונתן בן העשר היה כבר שקוע בשינה, ואריאל עשה אף הוא הכנות למצב הזה, ורננה למדה למבחן בשקט בחדרה - פתחה נועה את דלת חדרם של אחיה.

"את לא ישנה?" תמה אריאל, מחליף את המצעים במיטתו.
"אני לא נרדמת", השיבה בת האחד-עשר-וחצי ונכנסה לחדר החשוך.
לרגע היא שתקה.
"עכשיו גם אנחנו נהיה משפחה בלי אבא", אמרה בקול חרישי.
אריאל לא הגיב.
"עכשיו אנחנו נהיה בדיוק כמו משפחת בן שושן".
"לא בדיוק", אריאל היה נראה כעסוק מאד בדחיפת הכרית לציפה, "אבי בן שושן נפטר, אבא - לא".
היא זקרה את סנטרה בלגלוג, "אתה בטוח?"
"אני בטוח במה? שאבי מת?" אריאל העמיד פני תם, "כן, הייתי בלוויה שלו -"
"לא", קטעה אותו נועה, קולה חד מתמיד. "התכוונתי, אם אתה בטוח שאבא לא מת".
אריאל לבש את פני הפוקר שלו, שאינן מסגירות מאום, "מבחינה פיזית, ביולוגית - הוא חי מאד", אמר. "היית אמורה להיווכח בכך בעצמך היום, כשהוא דיבר איתך ועם יהונתן".
נועה שתקה, מעבירה את שערה הבהיר לאחור.
"ומבחינה - " היא חיפשה מילה עוקצנית, חדה, שאפילו אריאל לא יוכל להתעלם ממנה, ואז התייאשה ואמרה בבירור: "דווקא כשהוא דיבר איתנו היום, הבנתי עד כמה הוא מת".

הכרית היתה מצופה לחלוטין, כמוה המזרן והשמיכה, והסיבות להפניית הגב לנועה - אזלו.
הוא הסתובב, הביט לראשונה בעינים החומות, העצובות.
עשרות משפטי תגובה - כנים יותר או פחות - געשו במוחו. הוא התבונן בה שוב, וכל שאמר היה רק:
"ההבנה הזאת חדשה לך, נועה?"
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 3 -
שלוש חודשים אחורה

לא, זה לא חדש לה. זה אפילו לא ממש הפתיע אותה.
ההפתעה - יותר נכון, ההלם, התדהמה והזעזוע - היו מנת חלקה לפני שלושה חודשים.

היא חזרה מבית הספר, בילקוטה מונח אחר כבוד דף המודיע על פתיחת "פרויקט בת מצווה" - אותו עליה להגיש בסוף השנה. באותו יום חולק להם דף עזר, המנחה מה אמור להיות כתוב בעבודה, שתסקור את חייה של דמות נשית - איזה דמות שתבחר - מהתנ"ך.
היא חיפשה ברחבי הבית את אמא, עורכת העיתון המוכשרת,
שבשל היותה בתה - חברותיה שלחו מבטים זועמים כשחולק דף העזר והובהר שהבת שתקבל את הציון המירבי, תזכה בתפקיד נציגת התלמידות בטקס חגיגת בת המצווה השנתית של כיתה ו'.
"זה לא פיר", שמעה אז נועה סינון חרישי. "אמא של נועה זו שני גריי, עורכת העיתון שאמא שלי הכי אוהבת. ברור שנועה תקבל את הציון הכי גבוה".
המורה התעלמה מהלחישות המהוסות.
נועה כהרגלה באחד עשר שנות חייה - התעלמה אף היא.

אמא לא היתה בבית.
נועה נכנסה למטבח. גדשה את צלחתה בספגטי, ועמדה להוסיף גם קציצות בשר, כשפתאום הגיחה אמא והתיישבה ליד השולחן.
היא לא אמרה דבר כשראתה את הצלחת המתפקעת מערמת הספגטי, לא הזכירה שהחצאית הסגולה לא עולה עליה יותר, לא הזהירה מהמרחק בין שמנמנה לשמנה אמיתית - הוא בסך הכל כמה ביסים, בכלל לא מורגשים.
הצלחת של נועה התרוקנה בהתמדה, ואמא ישבה ושתקה.

נועה חיפשה לומר משהו, לשבור את השתיקה המעיקה, "אמא", קראה, "היום התחיל לנו הפרויקט של שנת בת המצווה. אני צריכה את העזרה שלך-" קולה גווע.
אמא, כך היה נראה, לא שמעה אותה. אפילו לא הפנתה את מבטה.
"אמא", חזרה בקול גבוה יותר, ונאלצה לעשות זאת עוד שלוש פעמים, עד שהעינים הכחולות התמקדו בה.
"אמא??? קרה משהו?? את מתנהגת מוזר היום..."
"לא שמעת מה קרה? הייתי בטוחה ששמעת כבר בבית ספר."
"אמאלה!! מה קרההה?"
שני ניערה בכוח את ראשה. מחשבותיה המו ככוורת דבורים.
איך נכון לבשר זאת לילדה בת 11.5?
לפני כחודשיים אחת הכתבות המוכשרות פירסמה כתבה בנושא. מה זה החור השחור הזה שנפער במוחה, מוחק ממנו את כל המידע שאצור בו?
"נועה'לה", היא הקיפה את השולחן וניסתה לאחוז בידה.
נועה השתחררה ממנה בתנועה מבוהלת.
"אמא, נו. ספרי כבר. מה קרה??"
 
נערך לאחרונה ב:

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
וואו.
מרתק מאד!
כתוב קולח ובשפה יפה.
כמה שזה קשה, כיף לקרוא.
אל תעלי יותר משני פרקים ביום,
צריך גם לעכל קצת...
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 4 -
שלושה חודשים אחורה

אבי. בן. שושן. נפטר.

נועה הסתובבה בחדרה כמו ארי בסוגר.
אבי מת. אבי לא חי. לתהילה אין אבא.
אפרת אלמנה. אביגיל, הדס, מאיר, תהילה, אורית, דוד - כולם יתומים.
ואבי נהרג.
ככה אמא אמרה. נהרג. בתאונת דרכים.
נהרג זה מישהו שהרגו אותו.
מי הרג אותו? אבא?


"אבי נפגע קשה מאד בתאונה", הדהדו במוחה המילים של אמא, "חדרו לו זכוכיות ומתכות לראש. הוא הובהל לבית חולים, וערכו שם ניתוח חרום בהול כדי להציל את חייו."
"והצליחו?"
אמא שתקה.
"לקחו אותו לבית חולים של אבא? אבא הוא הרופא הכי טוב בירושלים, נכון? אפילו סבא אמר".
אמא שתקה.
"אז מה איתו עכשיו?"
אמא שתקה.

ממרחק, שמעה נועה את רננה ואריאל מתווכחים.
היא יצאה מהמטבח, נעמדה בתחתית גרם המדרגות, מנסה להאזין לקולות מהקומה העליונה:
"איך אבא הסכים?" סערה רננה, "הוא אמר לי פעם שרופא מנתח לעולם לא יעשה ניתוח לקרובי משפחה, שזה אסור כי-"
"אבל רננה, אבי הוא לא קרוב משפחה". אריאל. כהרגלו, מתמקד בפרטים.
"נו, באמת. זה לא אחוז ורמת הקשר דם קובע פה, זה העיקרון. חוצמזה שאבי הוא הרבה יותר מקרוב משפחה".
"זה היה ניתוח חירום, רננה. חדר ניתוח מוכן במצבים כאלו בשניות, הכירורג התורן מבצע את הניתוח עוד לפני שמאתרים את תעודת הזהות של הפצוע".
"ואז, מה קרה?" למרות ששמעה זאת, שאלה רננה שוב. ושוב.
משהו בתוכה סירב להאמין ולעכל את הבשורה.
משהו ילדותי בתוכה אולי קיווה שאם תשאל עוד פעם, אולי תשתנה גם התשובה.
"היה ניתוח", אמר אריאל בסבלנות בה עונים לבן שנתיים, "ובין אם הצליח ובין אם לא - הפצוע מת על שולחן הניתוחים".

מותיר את חברו הטוב עומד מעליו, חשבה רננה ולא אמרה, ידיו עטויות כסיות רופא.
ומשהו בתוכו מת.
מת לנצח.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
ההערות שלי הם בעיקר על הפרק הראשון.
ראשית 'העלמה' רוזנברג פחות מתאים לשנות ה20 של המאה ה20, לקח למוח שלי זמן להחליט באיזו תקופה בסיפור מספר.

היכן היא באמת? חשבה רננה, האם היא עדיין בבית החולים, חנוטה בחלוק מנתחים ירוק, או אולי היא מעל כל זה: נעה ונדה ביקום כולו ולא מוצאת מנוח?
היא? חוץ מיזה שמיד בפרק הבא זה הוא.
(יותר מידי עגלגלה! צריך לעשות סוף לדבר הזה)
הסוגריים מוקדמים מידי (אם בכלל) לסיפור ארוך.

אני מעיר בעיקר על הפרק הראשון, וגם אם יש הסברים למה שכתבתי, אם הייתי צריך לעצור ולנסות להבין מה קראתי בפרק ראשון זה בעייתי, כמו שכתבו כאן כבר פרק ראשון של ספור בהמשכים צריך לחייב את המוח של הקורא להישאב...

למרות זאת, נשאבתי :)
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
ההערות שלי הם בעיקר על הפרק הראשון.
ראשית 'העלמה' רוזנברג פחות מתאים לשנות ה20 של המאה ה20, לקח למוח שלי זמן להחליט באיזו תקופה בסיפור מספר.
לא מתאים לתקופה.
מתאים לסגנון דיבור של אריאל.
שלפעמים נמלץ וספרותי, למרות שאינו תואם תקופה ואוירה.
אגב, זה לא שאריאל תולעת ספרים. הוא בסה"כ שומע מילה / משפט היכנשהו ותוקע אותו עם ובלי קשר בכל הזדמנות.
היא? חוץ מיזה שמיד בפרק הבא זה הוא.
היא, זה רוחו. הרוח של אבא. נקבה.
הסוגריים מוקדמים מידי (אם בכלל) לסיפור ארוך.

אני מעיר בעיקר על הפרק הראשון, וגם אם יש הסברים למה שכתבתי, אם הייתי צריך לעצור ולנסות להבין מה קראתי בפרק ראשון זה בעייתי, כמו שכתבו כאן כבר פרק ראשון של ספור בהמשכים צריך לחייב את המוח של הקורא להישאב...

למרות זאת, נשאבתי :)
מוקדמים מידי? מה הכוונה?
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מוקדמים מידי? מה הכוונה?
מוקדם מידי בשביל לחשוב בקול תוך כדי.
כשאת מכניסה סוגריים את בעצם דוחפת איזשהו מחשבה מתפרצת למה שהיא ראתה במראה. היא רואה משהו וחשובת עליו, ואז את מוסיפה לה עוד מחשבה. הקורא עוד לא מבין מה קורה כאן ומי נגד מי. על תעמיסי עליו לפני שהוא רץ בתוך הסיפור.
אחר כך יותר קל להעמיס עליו מחשבות שונות תוך כדי, וגם שם לא כדאי לעצור לו את הרצף.


אממ ומחכים כמובן לעוד פרק (אבל מנסיון (של אחרים) כדאי לתת לפחות יום בין אחד לשני)
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
סיפור יפה!
היית אמורה להיווכח בכך בעצמך היום, כשהוא דיבר איתך ועם יהונתן"
בפרק הראשון נכתב שאבא קרא לרננה ואריאל, לא ליהונתן.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
סיפור יפה!

בפרק הראשון נכתב שאבא קרא לרננה ואריאל, לא ליהונתן.
הם ארבעה ילדים.
רננה, אריאל, נועה יהונתן.
אבא דיבר עם כל זוג בנפרד.
עם רננה ואריאל.
עם נועה ויהונתן.

משאירה לכם לנחש את הגילאים...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
כמה שעות לאחר מכן, כשיהונתן בן העשר היה כבר שקוע בשינה, ואריאל עשה אף הוא הכנות למצב הזה, ורננה למדה למבחן בשקט בחדרה - פתחה נועה את דלת חדרם של אחיה
סורי. טעות שלי. חשבתי שרננה באה לדבר עם אריאל...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  32  פעמים

לוח מודעות

למעלה