חיילו לבד – בהמשכים

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
IMG_4558 (1).jpg


החיים הרעו עם חיילו וסבתא קלמרה הייתה אומרת לו תמיד שזו בחירה שלו.

את סבתא הוא דווקא אהב, היה יושב אצלה בחצר מרובת העציצים ומקשיב לה, כן, לכל הקיטורים נגדו שעטופים באהבה רבה, עם כאב ודמעות בעיניים.

בביתו שלו הוא לא מצא את עצמו, בכל פעם שהמורה רלודון הענקית הייתה שולחת אותו הביתה, לא הלך לבית הוא פחד שאבא יכעס עליו ושאימא תבכה, הם בכל מקרה לא יודעים איך לעזור לו, הם רק יודעים לשלוח אותו ל'חואן הגדול', אז רגליו מוליכים אותו לסבתא קלמרה האוהבת והבוכה.

וכשסבתא הייתה הולכת לישון, היה יוצא לאיזה גינה חשוכה, ששורצת בלילה אנשים מפוקפקים וכאלו שרוצים להיות, מסתובב שם מסתפק אם הוא כבר מפוקפק או רק רוצה להיות.

חיילו היה מסתובב שם עם עיניים מלאות נוזל חמים, הוא לא יוציא את זה כאן החוצה, אם זה יברח החוצה הוא מחוק, מביט באנשים הרגילים שעוברים כאן במהירות ומביטים בו ובכל החבר'ה בתיעוב ושנאה מהולה בפחד.

תמיד חיילו רצה לצעוק להם, אני לא!! אני לא מושחת! אני לא רע! רק החיים שלי מושחתים ורעים, לכם אין אבא משוגע כמוני, אתם לא צריכים מחר לשבת מול רלודון שמתה להעיף אותי מהעיניים שלה, אני ילד רגיל וטוב, אל צת'כלו עלי ככה.

לבד הוא היה יושב בגינה, יושב וחולם על כל מה שרע לו, על אבא שלא מראה לו התעניינות, ואימא שלחוצה ולא מבינה אותו, על רלודון האכזרית, וכשהיה מגיע לחשוב על חואן הגדול היה תמיד קם ומסתובב באי נוחות, הוא לא הצליח לפענח אותו, וזה הטריף אותו.

כשהסתובב בגינה אחוז טירוף, חש כפרילי, כלב הזאב של השכנים וכשאף אחד לא ראה היה אפילו מנסה לגרר ריר כמותו, ובאותם רגעים היה רוצה משהו שגם הוא לא ידע לבארו, רק הרגיש שרוצה משהו, והרצון הזה מבעיר ומטריף אותו...

לתודתכם אודה, ואם תוכלו גם להגיב ולבקר - אודה בכפליים.
 
נערך לאחרונה ב:

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
1. הייתי מוחקת את השורה האחרונה. זה מוריד את המקצועיות ואת הרמה.
2. סיפור חשוב ונוגע ללב!! פתיחה יפה. תיאורים אמיתיים וחיים, יוצרים תחושת הזדהות עמוקה עם הגיבור.


עוקבת בענין אחרי התפתחות העלילה.

אך בקשתי הנרגשת שלוחה: אנא סיים עם נקודת אור. צמיחה, גדילה, התנערות מעפר.
לא סיפור אכזרי של "זה החיים" ופושע נולד.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
מתחיל טוב, אבל, חסר לי משהו שיקרה בפרק הראשון יש רק הרגשות ותאור הסביבה.
האמת שבהתחלה הסכמתי עם הביקורת הזאת.
אך כשמצאתי את עצמי היום, שוב, בפעם הרביעית לפחות, נכנסת לאשכול וקוראת שוב את הפרק הנ"ל - ביטלתי את הלייק :)

הפרק הראשון הזה, שהוא רק תיאור - הוא עצום. חודר. נוגע.

החיים הרעו עם חיילו וסבתא קלמרה הייתה אומרת לו תמיד שזו בחירה שלו.
מסתובב שם מסתפק אם הוא כבר מפוקפק או רק רוצה להיות.
כשהסתובב בגינה אחוז טירוף, חש כפרילי, כלב הזאב של השכנים וכשאף אחד לא ראה היה אפילו מנסה לגרר ריר כמותו, ובאותם רגעים היה רוצה משהו שגם הוא לא ידע לבארו, רק הרגיש שרוצה משהו, והרצון הזה מבעיר ומטריף אותו...

והוא לא רק תיאור.
הוא הרבה אמירה. הרבה סיפור. הרבה מחשבה.


הסיפור הזה שובה אותי.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
upload_2019-12-6_11-27-56.png

- פרק ב' -
באחד השיטוטים האינסופיים בגינה, נזרק חיילו בתחתית אחת המגלשות הקרות, שוכב כשידיו מקופלות מתחת לראשו, בוהה בכוכבים מנסה לאתר מה גודל המרחק בינו לבין הנצנוץ..

לפתע ראה צל מתקרב ואחריו ראש, "מה הסיפור ש'ך? למה אתה זרוק ככה, ילד? בוא שב אתנו". חיילו רצה לענות שהוא חיילו לבד ולא בא עם אנשים, אבל העיניים והטון של המגודל לחשו לו משהו נסתר שלא עובר במילים והם עצרו את חיילו מלענות.

המגודל ההוא שהתברר שיש לו שם, מנואל, ציפה שחיילו יזיז את עצמו, וכשזה לא קרה בלי שום הקדמה פשוט קרס לצידו של חיילו על המגלשה. חיילו נרתע לרגע לא הכיל שיש אתו מישהו, רגש עמוק אמר לו 'קום ברח' אבל מישהו בתוכו ששולט בו השאירו בכוח על המגלשה הקפואה.

"אתה נהנה לבד? כיפ'ך ככה? דבר איתי, אחי, מה מציק'ך?"

חיילו מביט בו בוחן "למה מה אכפת'ך",
הוא לא אחד שיהיה פתי ויפתח ציפיות שווא. מנואל במקום לענות הביט בו עמוק עמוק כאילו חיילו ספר בספריה ומנואל קורא.

בסוף מנואל פצה את פיו "אם ת'ה רוצה אני עכשיו הולך, אבל משהו בך משך אותי, לא יודע מה", חיילו הביט בו המום, משהו בי משך?? מה יש בי? אבל המילים נעמו לו עם כל הביקורת שחש כלפיהם.

חיילו הוסיף להביט בו בהלם, "מה אתה רוצה?"

בתוך ליבו חגג מנואל את ניצחונו, הנה הוא פתח את פיו ומתעניין, וענה "איך קוראים לך, אחי?"

"חיילו, וכולם קוראים לי חיילו לבד – כי כל הזמן אני לבד".

מנואל שלח את ידו והניחה ברכות על כתפו של חיילו, "חיילו, יותר לא תהיה לבד, יהיה לך את מנואל".

חיילו חש כבר שהינו שיכור או מסומם, עיניו רק זרחו והוא שתק...
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עכשיו הבנתי מה זו התמונה בראש כל פרק:
ויש לי רעיון קטן שיעזור לי לעקוב וליהנות, כן ליהנות מעשרה סיפורים בהמשכים בו זמנית!
והרעיון הוא:
אם בכל סיפור בהמשכים יהיה תמונת רוחב צרה וארוכה שבה יהיה שם הסיפור על רקע הקשור איכשהוא להתרחשות,
היא תהייה הכותרת של כל פרק, והיא, התמונה הזאת בעצם תהייה המיתלה במוח שלי של הסיפור הזה.
מבינים אותי?
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
בסוף מנואל פצה את פיו "אם ת'ה רוצה אני עכשיו הולך, אבל משהו בך משך אותי, לא יודע מה", חיילו הביט בו המום, משהו בי משך?? מה יש בי? אבל המילים נעמו לו עם כל הביקורת שחש כלפיהם.
המגודל ההוא שהתברר שיש לו שם, מנואל, ציפה שחיילו יזיז את עצמו, וכשזה לא קרה בלי שום הקדמה פשוט קרס לצידו של חיילו על המגלשה. חיילו נרתע לרגע לא הכיל שיש אתו מישהו, רגש עמוק אמר לו 'קום ברח' אבל מישהו בתוכו ששולט בו השאירו בכוח על המגלשה הקפואה.
חיילו היה מסתובב שם עם עיניים מלאות נוזל חמים, הוא לא יוציא את זה כאן החוצה, אם זה יברח החוצה הוא מחוק, מביט באנשים הרגילים שעוברים כאן במהירות ומביטים בו ובכל החבר'ה בתיעוב ושנאה מהולה בפחד.
בביתו שלו הוא לא מצא את עצמו, בכל פעם שהמורה רלודון הענקית הייתה שולחת אותו הביתה, לא הלך לבית הוא פחד שאבא יכעס עליו ושאימא תבכה, הם בכל מקרה לא יודעים איך לעזור לו, הם רק יודעים לשלוח אותו ל'חואן הגדול', אז רגליו מוליכים אותו לסבתא קלמרה האוהבת והבוכה.
יש עוד...
אבל אין לי זמן עכשיו.
נ.ב
אהבתי...
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
upload_2019-12-11_20-10-40.png


- פרק ג' -


מנואל הוסיף לשכב לצדו של חיילו, מתבונן יחד עמו בנצנוצי הכוכבים, השתיקה חולפת בניהם בחרישיות, שומרת על עצמה לבל תתחלל במילים. יש רגעים שכל מילים שבעולם קטנים לידם.

כך הוסיפו הם לשכב, כשידו של מנואל חובקת את כתפו של חיילו, והם משוחחים ללא מילים. איש לא יבין את שיחתם של משוטטי הגינות בשעות אלו, מה שברחו ממנו בשעות היום גועש כעת בפנים, הכאב, המוגלה פורץ ומתנפץ.

המשחק 'הגיבור של השכונה' ביום מתחלק לרסיסים בלילה, ואז מגיעים התסכולים על המריבות בבית, חוסר המוצלחות הלימודית, ומפורקים בצורת התמכרויות לעישון ואלכוהול ומריבות עם העולם השפוי שלא מוכן להבין אותם.

"ת'רוצה נסתובב קצת?" מירפק אותו לפתע מנואל. חיילו נחת בבעתה מהגיוני רוחו, והביט על מנואל בפליאה כשואל 'ופה מה רע?' אך הנהן לאות כי מוכן לוותר על חיזיון הגינה המפליא ולהזדחל אחר מטיבו.

קמו שניהם באחת ושלובי זרוע צעדו בניווטו של מנואל אל תוך חשכת היער הגובל עם הגינה.

'מה לעשות, אימא לא למדה את חיילו להיזהר מזרים...'

השביל המתפתל קיבל את פניהם בדממת הלם, לאן נועדת דרכם? הרוח הקרירה והחרישית מלטפת את לחייהם קלות, הלוא נמצאת היא בחוצות תדיר ומבינה ללבם.

מנואל הנחה את צעדיהם לעבר שני גזרי עץ כרותים, התיישב בקלילות על הראשון ומסמן לחיילו על הנותר.

חיילו התיישב במבוכה, לראשונה עליו להשיר מבט אל 'מטיבו' ואינו מסוגל, לא למד מעולם מהם התגובות לגילויי חברות כגון אלו.

מנואל הישיר מבט לתוך עיני התכלת העדינות של חיילו, נותן לתחושת השתלטנות שבו ליהנות מהפרפור והמבוכה, וגורם לחיילו להתכווץ יותר במגננה.

מנואל המתין שיישיר מבט, וכשזה לא קרה אחז בסנטרו של חיילו וערך לו כיוונון קטן למול עיניו, תוך כדי שהוא שואל "למה אתה לא מביט בי, חיילו?"

הדחיקה לפינה ניערה את חיילו, "מה אתה רוצה, מנואל, למה לקחת אותי לפה?"

"סתם, בטבע אדם יותר נפתח, ורציתי לשמוע את ליבך כאן מתמזג עם לב העולם".

"מה תרצה לשמוע?"

"מה אתה אוהב, חיילו, מה אתה שונא? איזה דבר משמח אותך? ואיזה מעציב? אתה יודע, להתחיל להכיר אותך באמת..."

* התמונה נערכה באדיבות @פסיק

 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
יפה!

יש משפטים בדיאלוג מליצים וספרותים מידי
"סתם, בטבע אדם יותר נפתח, ורציתי לשמוע את ליבך כאן מתמזג עם לב העולם".
באופן כללי - הפרק הזה לדעתי פחות טוב מהשנים שקדמו לו.
איכשהו, מצאתי את עצמי פחות נסחפת.
אולי בקריאה שניה ושלישית אצליח להבין למה.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
מה קורה עם פרק 4?

מקווה שלא אני חלילה אחראית להוצאת הרוח מהמפרשים...
הסיפור מקסים ונוגע, אהבתי מאד.
הערתי לגבי פרק 3 היתה רק משום הערכתי והתעניינותי בסיפור.
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
חיילו לא מוכן שיפרסמו עליו לפני שהוא יפגש עם חברי הפורום!

זה מקובל לעבור פתאום בפרק אחד לגוף נוכח? פשוט יש לחיילו כמה מילים לומר.

אתם מכירים את זה שאתה מתחיל לכתוב סיפור על דמות ואחר שני פרקים אתה נעמד בקיוסק ושואל את גיבור הסיפור "תגיד חיילו, את האייס אתה רוצה קפה או תות?"
 
נערך לאחרונה ב:

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
חיילו לבד עצוב.jpg


- פרק ד' -

את חיילו פגשתי מתחת לאחד הבניינים בפרברי ברזיל. גבה קומה, שערו חלק והוא מביט בעיני תכלת באלכסוניות לכיווני, מעיף במבוכה שערת זהב שנשרה לו על הפנים, ורגליו שמחליפות בניהם את שיווי המשקל מעידות על אי רוגע.

"מה אתה רוצה ממני? למה אתה כותב עלי?"

"את האמת, חיילו, כששמעתי עליך פשוט אהבתי אותך, והרגשות שלי התפרקו על הדף והמקלדת".

"טוב, ת'שמע יש לי כמה דברים לשתף את החברים מהפורום".

"דבר, חיילו, דבר, הם שומעים ו...מבינים".

"שלום חברים, אני חיילו, אני לא רגיל לדבר בפני אנשים חשובים וודאי שלא אנשים חשובים כמוכם, שיודעים לדבר כמו.. אני לא יודע מה. אז סליחה שהשפה שלי לא משהו, (אני גם מברזיל כמו שאתם מבינים), אבל יש לי משהו לשתף אתכם".

"חברים, אז ככה, אההה, ת'שמעו, אני מדבר איתכם עכשיו מהלב שלי, אצלנו בשכונה לא מדברים ככה, למה מי שמדבר ככה מסתכלים עליו כמו סבתא, אין כזה דבר רגשות. אבל אני רואה שאתם אנשים אינטלקטואלים - אל תחייכו, אני קראתי פעם את המילה הזאת'י בספרים שאתם מוציאים - ובגלל שאתם כאלה אני מדבר איתכם כך".

"כואב לי, כואב לי שאתם לא מבינים אותי ות'חברים שלי, לפעמים אני רואה אתכם רצים בקצה הגינה, חוסמים את העיניים של הילדים שלכם שלא יראו אותנו, ובורחים כאילו אנחנו מצורעים".

"אתם רואים בנו את סמל נגע החברה, אתם חושבים שיש לנו לב אבן שחור, שאין לנו שום תחושות ורגשות, שיש לנו איזה נחש רע בלב שמדריך אותנו על כל צעד ושעל".

- "חיילו, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אל תכליל, יש גם כאלה שמבינים אותך".

"אל תקטע אותי, וי שלוק, אני מדבר לחבר'ה שלא מבינים, זה כואב לי, כל מה שאנחנו ככה זה כי לא הבינו אותנו, מהמורה בביצ'פר ועד לירקן שמביט בנו כאילו אנחנו גנבים בפוטנציה".

"חבר'ה יש לנו לב!!! כן, לב שמרגיש שנפגע, ששמח, שאוהב, שבוכה, כן, למה מה אתה חושב, כשאף אחד לא רואה החבר'ה שלי יכולים גם לבכות..."

"צ'תדעו שאנחנו מחכים למישהו שיאהב אותנו, מישהו שיניח לנו יד על הכתף ויתעניין בנו!!"

"נשמע מוזר, אה, אבל אנו גם מונעים על לב טבעי שפועם כמו כווולםםם".

"וזה הסיבה היחידה שאני מרשה ל @וי שלוק לכתוב עלי, אולי כשתכירו אותי תקבלו קצת יותר הבנה אלי ולחברי".

"טוב, שלום חברים, שלכם, חיילו לבד".

"ואם עוד פעם לא אוכל להתאפק אקפוץ לעוד ביקור, מקווה שאנ'לא מכביד, יל'ה, בי חברים, אוהב"... (לא, אני לא בוכה או מתרגש, זה לא דמעה, רק העין שלי מזיעה).
 
נערך לאחרונה ב:

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
מקסים...
וכמה מילים לחיילושקה:
אני מבינה אותך,
מבינה מאד.
ובכל זאת,
אין זה סותר לכך
שאם הייתי רואה אותך ברחוב
הייתי עוברת אולי לצד השני
ואם הייתי באה עם ילדי לגינה
שאתה או חבריך הייתם בה-
אין ספק שהייתי עושה אחורה פנה
ועוברת לגינה אחרת.
כי כמה שאבין נסיבות קשות
רגשות מרים
לבבות שבורים-
לא אהין לסכן את ילדי.
כי לא הנסיבות גרמו לך להיות כזה.
כי אתה בחרת להשאר שם,
במקום הזה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  14  פעמים

לוח מודעות

למעלה