הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס''ד
ברצוני למקד את הנושא על הנושא ששייך לעניין לא תונו, והוא אמירת אמרות כנף כלומר לא שהמנהל או המלמד מתכוונים לפגוע בתלמיד, אלא הם מתכוונים לומר לו תשובה שנונה כביכול שגם הוא וגם הכתה תהנה והתוצאות חמורות ביותר. וברשותכם אספר 2 סיפורים אחד שמעתי מכלי ראשון, והשני שמעתי מאדם חשוב מאוד וישיש.
שח לי אברך שלצערו הוא עזב את הגמרא בגיל צעיר ועבר כברת דרך קשה כדי למצוא ישיבה וכו' וכיום הוא עובד למחייתו אולם אכפת לו שהוא לא ת''ח . שאלתי אותו: "מה קרה לך שעזבת את הגמרא?, ומדוע אתה מאוכזב מעצמך?" השיב לי, שכשהיה בכתה ד' בזמן שלמדו ב''אלו מציאות'' דף כ''ו את המילים ''דשתיך טפי'' שהמשמעות: העלה הרבה חלודה, אז הוא לא הבין את המילים ושאל את המלמד לפשרן, ענה לו המלמד בדרך '' הלצה'' ובלי לחשוב :''ראש כמוך'', כמובן שכל הכתה צחקה, והוא נפגע עד עמקי נשמתו והצמיד לו תוית שיש לו ראש חלודה.. שלעולם לא יכול להבין את הגמרא ובאמת ראשו נסגר לחלוטין מבחינה רגשית שזה משפיע על היכולת האמתית ועבר את מסלול הת''ת בלי להבין כלל את הנלמד וכמובן שהוא לא התקבל לשום ישיבה, וכמעט נשר לצערו, אילולי שטיפל בו בעל מקצוע מקצועי שהצליח להוציא ממנו את התווית הזאת בטיפולים ממושכים והחזירו לישיבה ברמה נמוכה ולאט לאט החל להשתלב בישיבה רגילה. "עד היום", כך הוא מספר:" כואב לי מאד על השנים שחלפו עלי, הן בת''ת והן בישיבה, וכיום אני עובד להאמין בעצמי שיש לי כישרונות ברוכים, ומתי שאני נזכר במלמד זה מתחשק לי לומר: ''אתה עברת על 'לא תרצח', רצחת אותי על לא עוול בכפי "דשתיך טפי" מצלצלים לי במח ואני נשארתי בעל בית". שמעתי אותו בקשב רב וראיתי את תסכולו ואת עיניו המיוסרות, ועניתי לו שמשמים גזרו עליו שהוא צריך לעבוד ולא ללמוד ושיפסיק להצטער על זאת. אבל לעצמי אמרתי את האמת המרה שהמלמד הנ''ל לא ייצא מגיהנום, הוא רצח כלי ילד שנולד לגדולות... האם בכלל יש כפרה על פליטת פה אומללה זו?!
סיפור נוסף ששמעתי מאדם חשוב וישיש שסיפר לי שבילדותו לפני כשישים שנים למד איתו בכתה בת''ת ילד שלא ניחן בבינה יתירה וכמובן שהילדים חפשו לצערנו ללעוג לו, אולם כאן אני מספר על המלמד שגם כן פגע בילד באמירה של ''אמרת כנף'' וגרם לתוצאה אומללה. היה זה באמצע שיעור גמרא שלמדו בו את המשנה ''רכוב בעיר ומנהיג בשדה'' כלומר או שהיהי רוכב בעיר או שהיה מנהיג בשדה ואז התלמיד הנ''ל שאל את המלמד''כיצד זה יתכן שחמור אחד יכול להיות בו זמנית גם בעיר וגם בשדה? השיב לו המלמד באידיש מצלצלת:"סאיז געוון אלאגענגער אייזלה" (כלומר מדובר בחמור ארוך שהיה בו זמנית גם בשדה וגם בעיר) כמובן שהילדים צחקו ונהנו מהבדיחה והגדילו לעשות כשהחלו לכנות אותו:"אלנגער אייזל" (חמור ארוך) התלמיד נפגע מאד מכינוי זה , אולם זה לא עזר כלום והוצמד לו תוית של 'חמור ארוך', ומאז החל לדרדר נפשית עד שרח''ל פרק עול תורה ומצוות ול''ע לקח את חייו הי''ר "חבל על דאבדין" וכאן הבן שואל "האם המלמד הנ''ל הוא לא 'שופך דמים'?! האם הוא לא נידון בשמים כרוצח?? בטוחני שכן כי עליו נאמר :" כי באפם הרגו איש"
בעקבות סיפור זה בוודאי כל אחד מחברי הפורום נחרד וכמובן שיזהר בהנ''ל וזה יהיה תיקון לנשמתו של אותו מלמד.
חובת הזהירות מאמרות כנף
ברצוני למקד את הנושא על הנושא ששייך לעניין לא תונו, והוא אמירת אמרות כנף כלומר לא שהמנהל או המלמד מתכוונים לפגוע בתלמיד, אלא הם מתכוונים לומר לו תשובה שנונה כביכול שגם הוא וגם הכתה תהנה והתוצאות חמורות ביותר. וברשותכם אספר 2 סיפורים אחד שמעתי מכלי ראשון, והשני שמעתי מאדם חשוב מאוד וישיש.
שח לי אברך שלצערו הוא עזב את הגמרא בגיל צעיר ועבר כברת דרך קשה כדי למצוא ישיבה וכו' וכיום הוא עובד למחייתו אולם אכפת לו שהוא לא ת''ח . שאלתי אותו: "מה קרה לך שעזבת את הגמרא?, ומדוע אתה מאוכזב מעצמך?" השיב לי, שכשהיה בכתה ד' בזמן שלמדו ב''אלו מציאות'' דף כ''ו את המילים ''דשתיך טפי'' שהמשמעות: העלה הרבה חלודה, אז הוא לא הבין את המילים ושאל את המלמד לפשרן, ענה לו המלמד בדרך '' הלצה'' ובלי לחשוב :''ראש כמוך'', כמובן שכל הכתה צחקה, והוא נפגע עד עמקי נשמתו והצמיד לו תוית שיש לו ראש חלודה.. שלעולם לא יכול להבין את הגמרא ובאמת ראשו נסגר לחלוטין מבחינה רגשית שזה משפיע על היכולת האמתית ועבר את מסלול הת''ת בלי להבין כלל את הנלמד וכמובן שהוא לא התקבל לשום ישיבה, וכמעט נשר לצערו, אילולי שטיפל בו בעל מקצוע מקצועי שהצליח להוציא ממנו את התווית הזאת בטיפולים ממושכים והחזירו לישיבה ברמה נמוכה ולאט לאט החל להשתלב בישיבה רגילה. "עד היום", כך הוא מספר:" כואב לי מאד על השנים שחלפו עלי, הן בת''ת והן בישיבה, וכיום אני עובד להאמין בעצמי שיש לי כישרונות ברוכים, ומתי שאני נזכר במלמד זה מתחשק לי לומר: ''אתה עברת על 'לא תרצח', רצחת אותי על לא עוול בכפי "דשתיך טפי" מצלצלים לי במח ואני נשארתי בעל בית". שמעתי אותו בקשב רב וראיתי את תסכולו ואת עיניו המיוסרות, ועניתי לו שמשמים גזרו עליו שהוא צריך לעבוד ולא ללמוד ושיפסיק להצטער על זאת. אבל לעצמי אמרתי את האמת המרה שהמלמד הנ''ל לא ייצא מגיהנום, הוא רצח כלי ילד שנולד לגדולות... האם בכלל יש כפרה על פליטת פה אומללה זו?!
סיפור נוסף ששמעתי מאדם חשוב וישיש שסיפר לי שבילדותו לפני כשישים שנים למד איתו בכתה בת''ת ילד שלא ניחן בבינה יתירה וכמובן שהילדים חפשו לצערנו ללעוג לו, אולם כאן אני מספר על המלמד שגם כן פגע בילד באמירה של ''אמרת כנף'' וגרם לתוצאה אומללה. היה זה באמצע שיעור גמרא שלמדו בו את המשנה ''רכוב בעיר ומנהיג בשדה'' כלומר או שהיהי רוכב בעיר או שהיה מנהיג בשדה ואז התלמיד הנ''ל שאל את המלמד''כיצד זה יתכן שחמור אחד יכול להיות בו זמנית גם בעיר וגם בשדה? השיב לו המלמד באידיש מצלצלת:"סאיז געוון אלאגענגער אייזלה" (כלומר מדובר בחמור ארוך שהיה בו זמנית גם בשדה וגם בעיר) כמובן שהילדים צחקו ונהנו מהבדיחה והגדילו לעשות כשהחלו לכנות אותו:"אלנגער אייזל" (חמור ארוך) התלמיד נפגע מאד מכינוי זה , אולם זה לא עזר כלום והוצמד לו תוית של 'חמור ארוך', ומאז החל לדרדר נפשית עד שרח''ל פרק עול תורה ומצוות ול''ע לקח את חייו הי''ר "חבל על דאבדין" וכאן הבן שואל "האם המלמד הנ''ל הוא לא 'שופך דמים'?! האם הוא לא נידון בשמים כרוצח?? בטוחני שכן כי עליו נאמר :" כי באפם הרגו איש"
בעקבות סיפור זה בוודאי כל אחד מחברי הפורום נחרד וכמובן שיזהר בהנ''ל וזה יהיה תיקון לנשמתו של אותו מלמד.
