חוברות סיפורי החג

[לדLed]

החוברת של יתד, אגב, הייתה מעולה. אני סקפטית לגבי שימוש בכל מיני רעיונות קונספט כמו זה של השנה (שילוב עם שיר), אבל הסיפורים כמעט כולם היו מדהימים! זכור לטובה הסיפור היפהפה של מוישה גוטמן.. אמן יוצא דופן שיודע לרדת לפרטים, אבל אף פעם לא מתיש.

 

[ביקי]

אני גם מאד התפלאתי
שני סיפורים קראתי, אחד במשפחה אחד ביתד - והם היו כל כך דומים! ממש התביישתי בשביל המוספים שהכניסו את הסיפורים הללו
חוץ מזה המוסף של יתד היה מדהים בעיני. בעיקר אהבתי את הסיפור של מ. קינן ואת "מומו" של שרה קיסנר.
במשפחה היו כמה סיפורים יפים והשאר מאכזבים

 

[מרשמלו]

אני גם מאד התפלאתי
שני סיפורים קראתי, אחד במשפחה אחד ביתד - והם היו כל כך דומים! ממש התביישתי בשביל המוספים שהכניסו את הסיפורים הללו

צריך לתת לעורכות המוספים לקרוא מה חושב הקהל על הענין.
הן כנראה ידעו, ואני לא יודעת איך נתנו לזה לקרות...
הכותבות... מפודחות כדבעי. (הן לא ידעו...)

 

[sara100]

טוב, אני רואה שאני צריכה להשיג את המוסף של יתד...
בקשר לסיפור של פותח האשכול.
אהבתי מאד, את הנושא את הכתיבה את המסקנה.
יישר כח!
לעניות דעתי יש צורך נואש לנטוש את "לנטוש את הדימויים" ממש קטע לי את רצף הקריאה. היו 11 פעמים-ספרנו...

 

[ציפה דריפה]

של יתד באמת היה מוסף מהמם!! הסיפור של משה גוטמן גם אני אהבתי מאד מאד.
אגב, צדיק סופית- מנין לכם שאלחנן בינדר הוא משה גוטמן? ואם כן, למה באמת הוא מסתתר מאחורי שם ספרותי? באמת התפלאתי למה הוא לא כתב במשפחה...
במוסף של משפחה הכי אהבתי את הסיפור עם הבחור שהתקלקל עם הכלב שנטבע, (לא זוכרת שמות סיפורים וסופרים בע"פ, עמכם הסליחה: )) וגם הרשימות של המנהל. מאד!
השאר.. וואי לא זוכרת , בקשר לסיפורי הפרסומת זה היה מגוחך מאד... מילא, תעשו פרסומת.
אבל למה אותו סיפור? אבל בולללל אותו סיפור? אולי אפילו אותם שמות, לא זוכרת... כאילו רוצים פרסומת? סבבה. אבל בגבול הנורמה ושאנשים לא ירגישו שהכנסתם להם את זה עם דחפור לעיניים.

 

[מלפפון]

באחד הגליונות קראתי את הסיפורים מהסוף.
בדיוק את הסיפור השיווקי.
כך שמיד שראיתי את הפרסומת הגלויה שהגיעה באמצע הסיפור, חשתי מין בגידה,
וחששתי שכל הסיפורים כאלו, לכן לא המשכתי לקרוא.
רק אח"כ קלטתי שאולי זה הסיפור היחיד השיווקי.
הראל הכניסו כנראה לכל העיתונים. חבל.
בבקהילה אהבתי את הסיפור על אספן הנשמות,
ביתד- חיים ולדר ועוד, לא זוכרת של מי.
היו כאלו שלא הצלחתי לקרוא עד הסוף.

לגבי הסיפורים השיווקיים:
הם היו מוצלחים ויפים לכשעצמם. בהחלט משכנעים לעשות ביטוח חיים,
הסופרות התמודדו נהדר עם האתגר,
אבל התחושה הזו שעובדים עליי ומכניסים שיווק בתוך עיתוני החג, הורידה את ההנאה.

אם הייתי קוראת את הסיםור בתוך חומר שיווקי מוצהר של הראל,
הייתי חושבת פעמיים על הביטוח.
כשזה נעשה בצורה כזו, זה רק מעצבן.

 

[אספרה]

יש למישהו להעביר את המוסף של יתד בירושלים?

 

[צדיק סופית]

של יתד באמת היה מוסף מהמם!!
אגב, צדיק סופית- מנין לכם שאלחנן בינדר הוא משה גוטמן? ואם כן, למה באמת הוא מסתתר מאחורי שם ספרותי? באמת התפלאתי למה הוא לא כתב במשפחה...

שמעתי זאת מפיו. ואפשר גם לזהות את סגנון כתיבתו (אפילו רק על פי שם הסיפור).
הסיבה לשם העט: הוא לא חש גאווה כאשר הוא חתום בשמו על סיפור שיווקי.
ב'משפחה' הוא לא כתב כלל הפעם.

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

כתב במרווה לצמא סיפור מצוין

 

[עדיאל]

חורף בריא וסביל, עליכם ועל כל ישראל בכל מקום שהם.

פותחים בכבוד אכסניה, מורנו בעל "חתן דמים" המודעי.

אז, אכן, חוויית קריאה.
הביטויים, הדימויים, משחקי המילים, ההטיות. להתענג.
באמת, רמה אחרת של עושר לשוני ושל אוצר מילים מקורי שלא פוגשים כל יום.
על כך נאמר: לפעמים הסיפור הוא רק סיבה...

ואם יורשה לי, וגם אם לא, ביקורת מינורית:
שלל הדימויים, שכל אחד מהם מוצלח לכשעצמו, התאים לפקולטה לעברית מצועצעת. כשאתה קורא סיפור, ואתה תקוע עם 5-6 דימויים על כל תחושה. אתה מרגיש תקוע בפקק אינסופי אחר רמזור אדום שהירוק שלו מתחלף לפרק זמן קצר מאד, או בתור משתרך לסניף הדואר שנסגר עוד חמש דקות, או בהמתנה נואשת לנציג של סלקום ששיחתכם חשובה לו מאד. ואם לנטוש את הדימויים, אתה פשוט רוצה להתקדם הלאה עם הסיפור, חאלס דימויים...

ועוד משהו קטן, לא שהיה חסר שם איזה פאנץ', אבל לפחות משו, תפנית חדה בעלילה, המשוגע מהחלון והרבי שמעבירים את המסר, הם די מקובלים, קלאסיים ו'רגילים'. ציפיתי למשו יותר מקורי שיפקח את עיניו של מומחה הקוישאלעך המתקשש [מלשון קשיש...]

אבל שוב, מדהים. אלה המוזכרים, הם רק 'מקצה שיפורים' כמובן [וגם צורך נואש שלי להעביר ביקורת...]

 

[צדיק סופית]

בקשר לסיפור של פותח האשכול.
אהבתי מאד, את הנושא את הכתיבה את המסקנה.
יישר כח!
לעניות דעתי יש צורך נואש לנטוש את "לנטוש את הדימויים" ממש קטע לי את רצף הקריאה. היו 11 פעמים-ספרנו...

חורף בריא וסביל, עליכם ועל כל ישראל בכל מקום שהם.

פותחים בכבוד אכסניה, מורנו בעל "חתן דמים" המודעי.
אז, אכן, חוויית קריאה.
הביטויים, הדימויים, משחקי המילים, ההטיות. להתענג.
באמת, רמה אחרת של עושר לשוני ושל אוצר מילים מקורי שלא פוגשים כל יום.
על כך נאמר: לפעמים הסיפור הוא רק סיבה...
ואם יורשה לי, וגם אם לא, ביקורת מינורית:
שלל הדימויים, שכל אחד מהם מוצלח לכשעצמו, התאים לפקולטה לעברית מצועצעת. כשאתה קורא סיפור, ואתה תקוע עם 5-6 דימויים על כל תחושה. אתה מרגיש תקוע בפקק אינסופי אחר רמזור אדום שהירוק שלו מתחלף לפרק זמן קצר מאד, או בתור משתרך לסניף הדואר שנסגר עוד חמש דקות, או בהמתנה נואשת לנציג של סלקום ששיחתכם חשובה לו מאד. ואם לנטוש את הדימויים, אתה פשוט רוצה להתקדם הלאה עם הסיפור, חאלס דימויים...

חן חן!
הביקורת התקבלה בברכה, אם כי לא בטוח שאעשה בה שימוש.
האמת שפספסתי קטע אחד שבו לא הופיעו דימויים (כולה 3 כל פעם). בספר בעז"ה אוסיף...
תמיד טוב לקרוא דעות נוספות. וכמו שקראתי פעם שיש לדעת את כללי הכתיבה כדי לחרוג מהם.
סברתי שכאשר יושב לו יהודי בסוכתו המקושטת, ריח ההדסים מרנין את לבו ותה חמים מלחלח את גרונו - הוא לא ממהר לשום בנק וכו' ויש לו זמן ליהנות מהכתיבה ומהדימויים (ואכן היו יהודים כאלה, הרבה).
ומי שבכל זאת קצר בזמן וברוח, יכול לדלג על שורה ושליש.
הלא כן?

 

[vhsvchch]

גם בהמודיע היה סיפור "זכאיסט" שהיה ממש פרסומי
אמנם לא החביאו את הפרסום שבדבר
אבל...

זה הופיע כמו שהוא בעוד עיתונים, מגעיל.

 

[Ruty Kepler]

---
כאן נמחקה הודעה ובה דעתי המלאה נגד שילוב תוכן שיווקי במוספי סיפורים.
הסיבה: הערות שקיבלתי בפרטי. (למרות שאלו שנפגעו, ההודעה כלל לא כוונה אליהם).
סיבה נוספת: מה'כפת לי בעצם שעיתונים ימשיכו למלא את מוספי הסיפורים שלהם בתוכן שיווקי?

 

[עדיאל]

חן חן!

סברתי שכאשר יושב לו יהודי בסוכתו המקושטת, ריח ההדסים מרנין את לבו ותה חמים מלחלח את גרונו - הוא לא ממהר לשום בנק וכו' ויש לו זמן ליהנות מהכתיבה ומהדימויים (ואכן היו יהודים כאלה, הרבה).
ומי שבכל זאת קצר בזמן וברוח, יכול לדלג על שורה ושליש.

אני אחד מאותם הרבה יהודים שנהנו, ואף הדגשתי את זה.
רק אמרתי, בעדינות אחי, בעדינות. תן את זה לאט ובהגשה נעימה.

 

[הנדס]

@רותי קפלר מה איתך????
זה מה שהיה הכי עצוב במוסף סיפורים של משפחה
לא רק תוכן שיווקי אלא גם העדר בולט מאד של סיפור שלך!!!

 

[שולה]

ואם כבר מדברים על מוספים,
מוסף המתכונים של המבשר "חצי חצי"
סליחה, אבל התביישתי. גרוע מכל בחינה...

 

[מרשמלו]

---
כאן נמחקה הודעה.....

בעודי מתלבטת איך להגיב...
זה היה חזק (מידי)...
ו---תתחדשי על הלוגו!!!

 

[אקורד]

ואם כבר מדברים על מוספים,
מוסף המתכונים של המבשר "חצי חצי"
סליחה, אבל התביישתי. גרוע מכל בחינה...

מה שונה ממהכמה דפים בתוך המוסף של המודיע?
לא התלהבתי מאף אחד מהם,

למרות, שהמבשר דוקא השתדרגו לעומת שנה קודמת,
מה שממש הפריע לי במתכונים שלהם,
שלא הכנתי מתוכם אפילו אחד,
לא היה את מה להכין,


אני חושבת שמה שהציבור מחפש זה חוברת מתכונים של "מתכונים פשוטים וטעימים"
ואת זה שוכחים שם מרוב רצון להפציץ,

 

[מרשמלו]

אני חושבת שמה שהציבור מחפש זה חוברת מתכונים של "מתכונים פשוטים וטעימים"
ואת זה שוכחים שם מרוב רצון להפציץ,

ממש נכון! ולגבי כל המגזינים.

 

[שולה]

מה שונה ממהכמה דפים בתוך המוסף של המודיע?
לא התלהבתי מאף אחד מהם,

למרות, שהמבשר דוקא השתדרגו לעומת שנה קודמת,
מה שממש הפריע לי במתכונים שלהם,
שלא הכנתי מתוכם אפילו אחד,
לא היה את מה להכין,

המודיע לפחות לא חישבו את "מוסף המתכונים" כחוברת נוספת שקיבלת.
וחוץ מזה שלעומת שנה שעברה, המבשר הלכו הרבה אחורה. שנה שעברה הם עשו את החוברת על ארוחות הבוצר, שאני שומרת בדבקות ומשתמשת בה לעיתים קרובות.