לא ידוע לי על ספר או טור חרדי שכתוב כזרם תודעה.
כנראה שהכבוד שלנו למילה הכתובה גדול מכדי שנחלל אותו בכתיבה כזו.
יש כמה טורים שכונתיים פה ושם שהתכוונו לכתוב כתיבה מסודרת ומקצועית ויצא להם זרם תודעה. שלא בכוונה כלל אך כן באשמתם.
* "זרם התודעה" הוא כתיבה ספרותית של שטף ההרהורים והמחשבות העוברים בראשה של דמות, כייצוג של הנפש, באופן חופשי וסובייקטיבי,
ללא היגיון, תיקונים או סימני פיסוק ובניסוח אסוציאיבי, חסר מעצורים ולאו דווקא תקני.
זרם התודעה משמש כבסיס לטכניקת כתיבה חופשית, יצירתית ומאווררת מחשבות. כך ממליצה למשל סופרת מפורסמת בשם ג'וליה קמרון על כתיבת "דפי בוקר". אלו הם דפי יומן, שבהם נכתבים טקסטים יומיים כ"זרם תודעה". הכותבים רושמים בהם את כל מה שנמצא ועולה בראשו, ללא עריכה.
פשוט נותנים לדברים לצאת, כמי נהר זורמים, משוחררים מביקורת, שיפוט או צנזורה עצמיים, הישר אל הנייר.
לפי ההמלצה, דפי בוקר הם שלושה דפים כתובים ביד, ותוכנם הוא אך ורק זרם התודעה:
"אלוקים אדירים, עוד בוקר. אין לי כלום מה לכתוב. צריך לכבס את הווילונות. האם הורדתי את הכביסה אתמול?…" ניתן גם לקרוא לדפי הבוקר בשם אחר – ניקוז מוח – כיוון שזהו תפקידם העיקרי.
דוגמה נוספת, שהובאה ב"המכלול" (שזה נשמע כמו בד"ץ על הקטע ובכל זאת הייתי צריך לצנזר):
"...או אולי נצא לפיקניק נגיד שכל אחד ייתן 5 שילינג ו או שהוא ישלם ונזמין בשבילו אבל את מי גברת פלמינג העוזרת וניסע לפניקס פארק או לגן עם ערוגות התותים רק שהוא לא יתחיל לבדוק קודם כל ציפורן ברגל של הסוסים כמו שהוא עושה עם מכתבים לא לא אם בוילאן יהיה שם כן עם סנדוויצ'ים של פסטרמה וחתיכות האם יש שם בתים קטנים למטה על יד הנהר במיוחד בשביל אבל אפשר להיצלות שם כמו בעזאזל ככה הוא אומר לא ביום חופש של כולם מה שלא יהיה אני לא יכולה לסבול את האווזות האלה..."
עוד מספרה של ג'וליה: "אין דרך לא נכונה לעשות דפי בוקר. שרבוטי בוקר אלה אינם מכוונים להיות אמנות.
אי אפשר אפילו לקרוא להם כתיבה, אני מדגישה נקודה זו כדי לעודד את אותם אנשים שאינם סופרים העובדים עם ספר זה. הכתיבה היא פשוט אחד מכלי העזר. כוונת הדפים היא הנעת היד לרוחב הדף וכתיבת כל מה שעולה במחשבה. אין דבר שהינו יפה, טיפשי, ילדותי או מוזר מדי מכדי להיכלל בדפים אלה".
ג'וליה ממליצה לכתוב "דפי בוקר" בכל יום. הדפים הללו נכתבים בעצם כ"זרם תודעה". דהיינו מה שנמצא בראש – כותבים, בלי לערוך את עצמנו. תנו למילים לצאת, כמו שהן, כמי נהר זורמים.