ביקורת ספרות זוזוז | יעל רועי

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
בכל כיתה יש את האחד שהוא מענין כזה, בכל רחוב יש את הזאת ששנונה בצורה מוזרה, שחלק נהנים לעצור לסמול טוק איתה וחלק מנענעים בראשם. בכל משפחה ואולי לא, יש איזה אחד שמענין אותו דברים ממש, אבל ממש לא שגרתיים, וגם יש לו משפטים שאנשים אומרים עליהם "אוי, נו!"

יום אחד קמה יעל רועי ואספה אותם אל מקום אחד. הוסיפה גם כמה רגילים, כמה רציניים, וכמה פשוטים אבל שנהנים מבדיחות. כתבה אותם.

ואז היא קמה ולקחה את המצלמה שלה, אולי קנון 720 אולי משהו מקצועי יותר, וצלמה לה , תמונה לפרק.המלצה שלי- תחשבי על זה שוב בספר הבא, המראה מזכיר לי את זרקור נוסח תש"נב.

נעים להכיר: זוזוז.
שחקנים:

הכל מתחיל מבלה שרוצה לשכנע את נחום דוד שלה לבוא לגור איתה. במקרה היא אומרת את זה ליד אריה. שיש לו רעיונות.

נחום אמנם בן 80 אבל זה לא ניכר, הוא אפילו לא לוקח כדורים או מבקר במרפאה, בכלל, בנאדם בן 80 בנורמל הוא בריא כשור.

אריאל, שרי, אריה, מנחם, וכל האחים שמרכיבים את המשפחה הקלאסית של יעל רועי, האלו שכולם שם מתבדחים באותו הסגנון, תמיד עליזים בצורה לא סטנדרטית, ורעיונות משונים יש להם בראש.

ליאה, שהיא אנטיטזה לבת שלה פרידה.

מקס, שעוזר לפרידה במסוה עזרה לליאה.

מרסלה שהיא שיטחית לחלוטין.

ואורי שקפץ טרמפ על הסיפור בלי להתכוון.

אגב, שמתם לב שאין ספר של יעל רועי בלי אשה מבוגרת גיזעית ושנונה שמשתוללת עם ילדים?

עלילה:

צאו מנקודת הנחה שכל מה שקורה בספר הוא לא רגיל.

אנשים מתארחים בבית מלון ולא שמים לב שזה בית החלמה.

ילד בן 15 מציע שידוך ואיש לא מזלזל.

אישה עוברת ברחוב ומוזמנת לארוחת צהרים במסעדה ע"י אישה שהיא לא מכירה, היא גם לא ממהרת למרות בר המצוה היום.

2 שידוכים מוצעים על ידי אותם אנשים בדרך מופלאה כמובן לא מגלים את זה עד הסוף.

בעל קונה לאשתו תוכי. (אגב, הייתי בטוחה שיהיה לו תפקיד יותר רציני בעלילה)

חתן קונה לכלתו מתקן פעלולים.

אנשים לחוצים בזמן הולכים לנפוש בפארק למול השעון המתקתק.

והדובדבן, משימת זוזוז שתופסת חצי ספר למרות שהיא רק יום אחד.

בעלילה, הרגש הכמעט יחיד זה עליצות (ומוזגמת) וגם ככה התעצבנות קלילה ונשיפת אכזבה.אין דאגה, עצב, רחמים, אין מגוון, בקיצור.


כתיבה:

נראה כאילו לקחה הסופרת את אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואיס קרול, אלן אלכסנדר מילן, ושמא גם יהודה גזבר, ונסתה לכתוב על אותו הגל.

ובכן, זה די מזכיר. מודה.

האשים מדברים בשפה תמוהה, עונים זה לזה ברמזים מבריקים, מלאי עליצות וששון, רעיונותיהם אינם על הקרקע, והם תמיד יבצעו את הרעיונות למורת רוחם של האנשים הנורמלים מידי בסיפור.

שום דבר לא נכתב בצורה רגילה, ולכן אם רצו לספר ששמואל מיהר מאוד זה יקח חצי עמוד כמעט:

שמואל לא הבין מדוע הוא מתקרב אל האיש, היה לפניו יום עמוס. הוא התכוון לאכול ארוחת בוקר בזמנה הקבוע ולסיימה בזריזות. הוא היה צריך לקפוץ לשמואל השני, בן דודו, כדי לראות את ההזמנה במחשב ולהגיה אותה. למשפחת בלום לא היה מחשב בבית, מפני שלא היה להם הו שום צורך. שמואל השני נהג לצאת לכולל בתשע. שמואל ידע שאם לא ישלח אישור להזמנה לבית הדפוס במהלך הבוקר, תתעכב ההדפסה. ובין כה ובין כה היה ספק אם ההזמנות לחתונה יגיעו ליעדיהן, אם יתחילו לשלוח אותן למחרת.


או המשפט יגיע למקום תמוה ולא קשור בעליל כמו:

"אני מחבב אותם" הוא אמר "אבל לפעמים הם מבלבלים את המח ככרוכיה. זוהי ציפור רעשנית, העגור. הוא ובני משפחתי המקוריים – זה משחק מילים, כן? מקוריים – תמיד מזכירים לי עוגה, מפני שכרוכית היא שטרודל. אף פעם לא שאלתי; את יודעת להכיןשטרודל תפוחי עץ?"

ואם עצרתי באמצע העמוד בשביל להרים טלפון, למשל, אני חיבת לקרוא אותו מהתחלה כדי להבין מה יה קשור פה לטפס על הסולם, אה, זה התחיל מהבדיחה של אריה על פרידה, אוקי, עכשיו אפשר להמשיך.

אמירה וכל זה:

כרגיל הספרים של יעל רועי נטולי מסר. אם הבנתם משהו אז אשמתכם, אני – לא אמרתי.

הדמויות יהיו חרדיות בלי להתיחס למצוות כמעט, לא תהיה משמעות שמשנה את העלילה כמעט בשל היהדות.

ועדין הפריע לי, שיש שם דיבוריים חופשים, שריצות איש בביתו של השני, ישיבה על כוס תה, צחוקים והתבדחויות בין בנים לבנות באופן חופשי . ולא דיברתי על הקרובים הרחוקים, אלא על מקס שהוא יהודי רק בתעודת זהות, אורי שהוא חילוני גמור (הלו! בלה! למה את שולחת את הילדים שלך לבלות איתו בלי השגחה של מבוגר?) מרסלה שהיא כנראה גוייה (?)

ואגב, מי היה אמור לשמור מיחוד את ליאה כשמקס מסיע אותו, לא ברור.

ומי התיר ללעוג לפרידה בצורה הבזויה הזו, ועוד אורי, מה נדחפת?

ואריאל שמקבל בשלות נפש את דירתו של דוד נחום. בספר אחר זה היה העלילה כולה.

לוקישנים:

לעולם לא נדע היכן מתרחש הסיפור, יעל אינה משאירה סימנים, הפעם במקרה כתוב ירושלים, ורמת גן, בגדול לא באמת משנה איפה. זה ממילא לא נשען על המקומות הרגילים.

אז זהו זוזוז, שהשם שלו לא סטנדרטי, התוכן שלו לא סטנדרטי, והוא כולו יעל רועי.

תודה, יעל, אנחנו אוהבים לצאת מהעולם הנורמלי שלנו לפעמים.
 
נערך לאחרונה ב:

עטרה ד

משתמש מקצוען
וואו ביקורת כייפית לקריאה כמעט כמו הספר :p
תודה רבה!!
ואת כותבת נהדר!

ועדין הפריע לי, שיש שם דיבוריים חופשים,
שימי לב שבמגזרים/עדות/חצרות שונים השיח בין גברים לנשים הוא שונה. אני חושבת שבקהילה ממנה מגיעה הסופרת (ואין לי מושג מהי) כנראה השיח יותר משוחרר. (ולא מחייב שיש בכך בעיה הלכתית).
 

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
יתכן .
אך לא משנה מאיזה מגזר היא מגיעה אלא מי המגזר הקורא, לא?
כשאני חושבת על זה, זה לא פעם ראשונה שאני רואה את זה וזה ממש חבל, כי זה מציק בעיניים,
ומה, אי אפשר להמנע מזה?
זה כאילו, יותר אליגורי ויותר דומה למקורות שהזכרתי, אבל זה לא אמור להיות דומה בחלק זה.
 

עטרה ד

משתמש מקצוען
ומה, אי אפשר להמנע מזה?
אפשר אבל קשה.
אבל באמת איך שראיתי, רוב השיח המשוחרר נעשה בין מבוגרים לכאלה צעירים יותר.
קראתי אותו בהמשכים, אז ייתכן ושכחתי. אבל כך זכור לי- מחילה מראש
ובשיח בין סבתא לנהג שלה נראה לי אפשר לסלוח.
תחשבי שעיתון בקהילה (תקנו אותי אם אני טועה) הוא זה שנתן במה לסיפור, ועבר ביקורת רוחנית. אפשר לומר שאני די סומכת על הוועדה הרוחנית שם בקטעים האלה. (שלא כמו באחרים).
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ביקורת יפה ומרתקת.
בכל כיתה יש את האחד שהוא מענין כזה, בכל רחוב יש את הזאת ששנונה בצורה מוזרה, שחלק נהנים לעצור לסמול טוק איתה וחלק מנענעים בראשם. בכל משפחה ואולי לא, יש איזה אחד שמענין אותו דברים ממש, אבל ממש לא שגרתיים, וגם יש לו משפטים שאנשים אומרים עליהם "אוי, נו!"

יום אחד קמה יעל רועי ואספה אותם אל מקום אחד. הוסיפה גם כמה רגילים, כמה רציניים, וכמה פשוטים אבל שנהנים מבדיחות. כתבה אותם.
הייתי מעז לומר שזה די מגדיר את הכתיבה של יעל רועי עצמה.
יש כעת סיפור שלה ב'ילדים' של 'משפחה', סיפור די מוזר, על אחד שנכנס בתוך הגוף של הגיס שלו, לא מצליח להבין מה קורה שם.
גיבורים.
הכל מתחיל מבלה שרוצה לשכנע את נחום דוד שלה לבוא לגור איתה. במקרה היא אומרת את זה ליד אריה. שיש לו רעיונות.

נחום אמנם בן 80 אבל זה לא ניכר,
מה הפירוש 'נחום דוד שלה'? הוא בן שלה? בן שמונים?
 

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
הייתי מעז לומר שזה די מגדיר את הכתיבה של יעל רועי עצמה.
זה מה שתכננתי להראות, לא היה מובן?
סתם דְפֵק שלי, אני גם קוראת למיקום לוקיישן. זה כי אני מתעסקת בעולם המשחק והתסריטים.
מה הפירוש 'נחום דוד שלה'? הוא בן שלה? בן שמונים?
נחום הוא דוד שלה, אלמן, והיא לא רוצה שיגור לבד כי הוא כבר שבר יד כי ניסה לטפס על סולם או משהו.
אז אין לי הסבר להיפוך השם.
?
 

לאלה

משתמש על
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
מה הפירוש 'נחום דוד שלה'? הוא בן שלה? בן שמונים?
דוד בחולם.

מתחברת מאוד לסגנון של יעל רועי.
ולפי הביקורת נראה לי נרוץ לקנות את הספר, שרק יפתחו החנויות כבר....
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
סתם דְפֵק שלי, אני גם קוראת למיקום לוקיישן. זה כי אני מתעסקת בעולם המשחק והתסריטים.
מיקום הוא לוקיישן באנגלית, אבל הגיבורים הם לא שחקנים. גם בעולם המשחק והתסריט יש את הגיבור, שהוא הדמות שהשחקן משחק, ויש את השחקן בעצמו.
 

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
וואו ביקורת כייפית לקריאה כמעט כמו הספר :p
תודה רבה!!
ואת כותבת נהדר!
ביקורת יפה ומרתקת.
ולפי הביקורת נראה לי נרוץ לקנות את הספר, שרק יפתחו החנויות כבר....
תודה תודה, משהו נדפק בדיוק לגבי הבקורת הזאת, נו, לומשנה.
מיקום הוא לוקיישן באנגלית, אבל הגיבורים הם לא שחקנים. גם בעולם המשחק והתסריט יש את הגיבור, שהוא הדמות שהשחקן משחק, ויש את השחקן בעצמו.
רציתי לשחק קצת עם המילים , אבל מקבלת.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  30  פעמים

לוח מודעות

למעלה