הנושאים החמים
הנושאים החמים
ושוב, אנחנו צריכים כעת להאמין, באמונה תמימה וכנה.
ללכת בפשטות עם האמת הידועה לנו מזה שנים.
להאמין ש-כן. זוככנו. ללא שום קשר בעולם למה שהיה או לא ביום הענק הזה.
הבה נאמין בפשטות גמורה - מי שאנו אחר יום הכיפורים, שונה לחלוטין ממי שהיינו לפניו.
אם ימות יהודי היום, חלילה - יכנס בזרועות פרוסות הישר לגן עדן. אל מדורם של הצדיקים הגמורים.
לא כי אנחנו מדמיינים, גם לא מחמת שאנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו - אלא פשוט בגלל שאבא שלנו הבטיח שאנו נקיים וזכים.
מצווה בידנו להאמין לו.
וכבר ידועה השאלה: מדוע דופקים 'סלח לנו' הישר אחר תפילת נעילה - הרי כה נקיים אנו?
והתשובה על כך - אנשים שלא מספיק מאמינים בתיקון השלם, בגודל השלמות והקרבה בה נמצאים. זה מצריך בקשת סליחה.
רק להשתדל קצת יותר מהיום - בלי עצימות עיניים וכוונות מרחיקות לכת ומלחיצות. לא - רק להיות טובים יותר, ולו במעט. פשוט כך.
להשתדל להיזכר בו יתברך כמה שיותר. להבין שאף הנפילה עצמה היא חלק מתהליך קרבה מובהק - ולהשתדל לקום אחריה באמונה ובשמחה.
'כעת, בן, לך אכול בשמחה. רק שמור על השלום, על הנקיות בינינו, החדשה'.
****
ללכת בפשטות עם האמת הידועה לנו מזה שנים.
להאמין ש-כן. זוככנו. ללא שום קשר בעולם למה שהיה או לא ביום הענק הזה.
הבה נאמין בפשטות גמורה - מי שאנו אחר יום הכיפורים, שונה לחלוטין ממי שהיינו לפניו.
אם ימות יהודי היום, חלילה - יכנס בזרועות פרוסות הישר לגן עדן. אל מדורם של הצדיקים הגמורים.
לא כי אנחנו מדמיינים, גם לא מחמת שאנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו - אלא פשוט בגלל שאבא שלנו הבטיח שאנו נקיים וזכים.
מצווה בידנו להאמין לו.
וכבר ידועה השאלה: מדוע דופקים 'סלח לנו' הישר אחר תפילת נעילה - הרי כה נקיים אנו?
והתשובה על כך - אנשים שלא מספיק מאמינים בתיקון השלם, בגודל השלמות והקרבה בה נמצאים. זה מצריך בקשת סליחה.
רק להשתדל קצת יותר מהיום - בלי עצימות עיניים וכוונות מרחיקות לכת ומלחיצות. לא - רק להיות טובים יותר, ולו במעט. פשוט כך.
להשתדל להיזכר בו יתברך כמה שיותר. להבין שאף הנפילה עצמה היא חלק מתהליך קרבה מובהק - ולהשתדל לקום אחריה באמונה ובשמחה.
'כעת, בן, לך אכול בשמחה. רק שמור על השלום, על הנקיות בינינו, החדשה'.
****
התחושות של: 'לא נצלנו'; 'אני נראה בדיוק כמו לפני החג' ודומיהן - רודפות אותנו אחר כל חג, זמן גדול, ביקור בציון קדוש וכו'.
זה היצר, שלא מפרגן לנו להרגיש את המציאות - את ההתעלות שנעשתה כאן. נרצה או לא.
כמו אדם שחלם מקטנותו להגיע אל יבשת מסוימת, הנה הוא נחת בה. בתוך המטוס כולו מלא אכזבה ותסכול. הוא מרגיש בדיוק אותה תחושה שהרגיש בהמראה בהלוך, ביבשת הקודמת. מי אמר בכלל שהגיע?....
ושכינה צוחקת: אחי, אתה כאן. אם תרגיש ואם לא. חבל על התסכול, תאמין בטייס הגדול שלך.
זה קרה - בענק. התחל לרקוד ולשמוח.
