שיתוף - לביקורת וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם

[נדוניה כהלכה]

הרב משה בן פורת​

ויהי לתקופת השנה. ימי הרחמים בעיצומם, וימי הדין ממשמשים בעקבותיהם – וישראל עם קדושים מפשפשים במעשיהם.



ואם כל יהודי כשר שבישראל בחזקת עושה תשובה בימים אלו, הרי בני התורה, שאדניהם הרוחניים נוצקו על יסודות ה"אלול" – שרויים באטמוספירה רוחנית אחרת לגמרי. ומנסים שוב ושוב לרדת לעומק חשבון נפשם, ולפתוח את השער לדודם, המתחנן ובא: פתחי לי, אחותי רעייתי, יונתי תמתי.



*



חשבון נפש מחולק, בבסיסו, לשני חלקים עיקריים, אותם מכנים חז"ל, לפי הסברו של ה"מסילת ישרים" (בפרק ג'): "פשפוש" ו"משמוש". "פשפוש" הוא חיפוש המעשים הלא טובים וביעורם, ו"משמוש" הוא הבדיקה במעשים הטובים, האם הם מושלמים, האם יש בהם חלק בלתי רצוי. "כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי – כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה, עד שישאר זך ונקי".



מטבע הדברים, עולם הזוך והטוהר של בני התורה, מצריך הרבה יותר מן ה"משמוש" מאשר מה"פשפוש". כותב השורות ירשה לעצמו, בדחילו ורחימו, להצביע על נקודה אחת, שאולי אינה מדוברת דיה.



*



אחד מהדברים המופלאים שבעולמם של בני התורה אברכי הכוללים, הוא מעשה הצדקה. כל גבאי צדקה יודע שאחד המקומות האטרקטיביים ביותר לזיכוי הרבים במצוות צדקה, הוא דווקא אצל אלו שלכאורה אין להם – אצל אברכי הכוללים. בהיכלי הכוללים, יודע כל גבאי מנוסה, הוא יתקבל לא רק בסבר פנים יפות, אלא גם בנתינות הגונות. איך? אל תשאלו שאלות. אברכים!



אבל היום אעמוד כאן כנציגם הבלתי קרוא ובלתי מוסמך, של אלו שאין להם גבאי צדקה ולא תולים עבורם מודעות ברחובות. צדקה שאין לה ארגונים, אין לה סגולות ואין לה הבטחות, לא יחתמו עבורה שטרי ישועות או קושאנים של דונמים.



בא ונודה, ידידי הקורא: הסתקרנת.



*



בניגוד למה שהובן מדברי, אתה מכיר אותו טוב מאוד, את אותו יהודי יקר שזקוק לעזרתך.



הוא גם עשה לך הרבה טובות. אוהו. האמת, אתם גם "משפחה" קצת.



— השווער שלך.



כן כן. חמיך, אבי רעייתך, או בכל שפה שתבחר.



*



מנין לי שהוא צריך, אתה שואל.



אז האמת שאין לי ידיעה ספיציפית על השווער שלך. אבל כן יש לי ידיעה כללית על אחרים. על "שווערים דעלמא".



כלומר – אני יודע בפרטיות על המון שווערים שקורסים תחת הנטל הכלכלי. אבל יותר חשוב מידיעת הפרטים, אני יודע את ה כ ל ל.



בא ונעשה ביחד חשבון. אברך. או ר"מ. או שכיר. או עצמאי. שנתנו כך וכך מאות אלפי שקלים חדשים כפול כך וכך בנות, כמנהג גובראין יהודאין. וזה על הדירה. וזה מלבד הוצאות חתונה, ומלבד הסכום לבנים שיח'. ומלבד אלו שבאים בתור. ומלבד ומלבד ומלבד.



ומכיוון שמפעל הפיס מנפק מידי שנה כמות צנועה ביותר של מליונרים, לכן גם אם כ ל הזוכים בו הם בני התורה שמחתנים ילדים – נשארו עוד עשרות אלפים שלא זכו…



*



עכשיו הגיע היצר הרע ואומר: "בטחון". "לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". ה' זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, התקצר ידו מלתת לתלמידי חכמים שמחתנים את בנותיהם לתלמידים חכמים? וכי בצנצנת המן שנשארה לדורי דורות, אין סעיף "דיור לחתנים"?



אז באמת שלום עליך, ר' יצר הרע, אבל זה טריק כל כך נמוך: "בטחון" על צורך של השני?? איזה ניצול ציני ומכוער, לעשות את התורה קרדום לאכזריות ורשעות. כלך לך, אדון יצר. "אלול" הוא לא הזמן המתאים לבדיחות כאלו. צאתכם לשלום, אדוני. לא באמת חשבת שבאלול נסכים 'לאכול' כאלו 'לוקשים'.



*



אני מדבר לבני תורה. לכן אני בטוח שאני לא צריך לכתוב טיפה אחת של שכנוע או נימוקים למה השווער, זה שטרח וגידל את נוו"ב שתחי', וצבי ואוסיף על מתנתא דא עוד כך וכך מאות אלפי שקלים לדירה נאה, נמצא בתחילת הרשימה של אלו שאנו חייבים לעזור להם. ובהפרש ניכר מהאחרים ברשימה.



נכון. הצדקה הזו היא בלי שום "יחסי ציבור". לוחות המודעות לא מלאים בקמפיין לטובת השווער שלך, ולא תקבל שום מגילה עם הבטחות לישועות.



אבל אתה בן תורה. שכל ישר מספיק לך. אני בטוח.



*



אני לא נכנס בכלל לכמה הוא נתן לך. והאם זה "כמקובל בשוק", יותר מהמקובל, פחות מהמקובל, והאם הוא נתן בסבר פנים יפות.



הכרת הטוב. לא צריך יותר מזה. בזמנו היית בחור, לא היה לך מושג. היום אתה כבר יודע מה זה נקרא לתת למישהו חמישים שקל, מה זה נקרא לתת מאה שקל, אלף שקל, מאה אלף שקל, ומי מדבר על מ א ו ת א ל פ י ש ק ל י ם.



*



"אבל אולי הוא בכלל לא רוצה לקבל. ואולי זה לא נעים. ואולי."



הכל יכול להיות. אבל על הכל אפשר להתגבר בס"ד. אתה כבר די מכיר אותו, והרבנית שתחי' מכירה עוד יותר. תחשבו על הדרך הטובה ביותר.


לא נעים לי לספר לך, אגב, על חתן שקיבל מחמיו שש מאות אלף מזומן טבין ותקילין, וכשחמיו הסתבך מחובות, מישהו הציע לו לקחת הלוואה מהבנק ולהלוות לשווער שלו, אבל הוא סירב מחשש שבסוף לא יחזירו לו. דהיינו, שהיה לו חשש – חשש! ש70,000 מתוך 600,000 יחזרו למי שנתן אותם, ובשביל החשש הזה הוא לא הלווה…



בקיצור תחשוב לבד. ועשית כחכמתך.



ואם, למרבה השמחה והפליאה, יתברר לך שבאמת באמת השווער שלך שייך לאחוזים המזעריים של אלו שזכו במפעל הפיס או במקומות אחרים, והם מחתנים ילדים בלי חובות ולא צריכים עזרה מאף אחד – אז לא יקרה כלום אם השווער שלך ידע שיש לך הכרת הטוב. עצם הידיעה שהחתן והבת הם מכירי טובה, זו לבד מתנה נפלאה – מתנה שמגיע לשווער והשוויגער שלך לקבל, כהכרת טובה…



*



שוין. אם דיברתי שטויות עד עכשיו, אז נא לבטל את דברי, מכאן ולהבא ולמפרע. לא אמרתי כלום.



אבל אם לא, ידידי ורעי, אם לא…