שיר השראה מהקור בחוץ - טיפת טל.

[שילתי]

טיפת טל

מתעבה על אדן החלון.

זוג עיניים גדולות, חומות נשואות אליה,

מלוות אותה לכל אורך מסלולה.

והיא לוחשת ברעד את מילותיה,

צופנת וממתיקה חיוך חמים מהקור בחוץ.



טיפת טל

נוטפת על חיץ שקוף

המבדיל בין אור לחושך

טיפת טל

נושפת אדים של נופת צוף

רוחשת אגדות ליל משך



היא ניצבת שם

ממתינה אל קרן שמש

ועד אותה העת

תשחק על ליל האמש



תלויה היא על מחיצת זכוכית

מפרידה בין חמימות לצינה

מטיפה היא לחלוחית

בעיני המביט בעינה



הניצב בחדרו ומקשיב לצליליה

בוהה בקסמה שמגלה באור

והוא נשבה, ידע את סודותיה

מתוך ביתו, על אגדות הקור.



לא יצא הוא בעת ההיא.

עד אשר תתאדה גואלת לילותיו

בכך תבשר לו בנהי

שלעולם לא תשוב היא אליו.





שילת.