השלמת בניינים

[Aארי]

מהי ההגדרה של תַעֲשֶׂה ומהי ההגדרה של תֵּעָשֶׂה'.

היות שבד"כ קל יותר לענות כשמתמצאים קצת בשטח, אני מצטט את הקטע המדובר:
ואגב נבאר מאמר הכתוב (שמות לה, ב) 'ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'', והנה מצינו בתורה בכל המקומות שנכתב בלשון ?, כגון 'תֵּעָשֶׂה' כאן, נכתב 'שבת שבתון', 'ששת ימים יֵעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון' (שם לא, טו), 'ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון' (ויקרא כג, ג). אבל כאשר נכתב בלשון ?, כגון 'ויום השביעי שבת לה' לא תַעֲשֶׂה כל מלאכה' (שמות כ, י), וכן 'ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תַעֲשֶׂה כל מלאכה' (דברים ה, יד), אז נכתב שבת לבד ולא שבת שבתון. וראיתי בשם גדול אחד דאיתא בגמרא (ברכות לה ע"ב) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר (ישעיה סא, ה) 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר (דברים יא, יד) 'ואספת דגנך', עד כאן. ובזה ביאר כי כאשר נכתב 'תֵּעָשֶׂה' שהוא על ידי אחרים מדובר בזמן שעושין רצונו של מקום, ולכן נכפל 'שבת שבתון' כי גם בימות החול שובת ממלאכתו שהרי נעשית על ידי אחרים. אבל במקום שנכתב 'לא תַעֲשֶׂה' שהוא על ידי עצמו מדובר בזמן שאין עושין רצונו של מקום, ולכן לא נכתב כי אם 'שבת' אחת שהיא השביתה מן המלאכה, עכ"ד.

הסתבכתי קצת...
מי יכול לעזור?
(אין כוונתי לניסוח הקטע, כי אם להגדרה הנ"ל בלבד)

 

[דיונון]

מצינו שתי לשונות בתורה לגבי מצוות שביתה ממלאכה בשבת:
1. לא תֵּעָשֶׂה/יֵעָשֶׂה. שמשמעותה, עשייה ע"י גוף שלישי.
2. לא תַעֲשֶׂה. שמשמעותה, עשיית הנוכח.
ועמד הדרשן על החילוק ביניהן.
ותלה בדברי הגמרא, שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע"י אחרים. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתן נעשית בידי עצמן.
ולפי"ז, בזמן שעושים רצון המקום, הרי הם כבר שובתים ממלאכה אף בימי החול. ואיסור עשיית מלאכה נאמר כלפי עבודת הגויים עבורם.
ולכן נאמר בהם - שבת שבתון. דהיינו, מצוות שביתה ממלאכת החול, שאף היא שביתה ממעשה ישראל, שהרי מלאכתם נעשית בידי אחרים.
אך בזמן שאינם עושים רצש"מ ומלאכתם נעשית בידי עצמם - אז נכון לומר שבת בלבד. שהרי אינה אלא שביתה אחת.

 

[Aארי]

יישר כח, לא התכוונתי אלא להגדרת הלשונות תֵּעָשֶׂה ותַעֲשֶׂה

 

[אפכא מסתברא]

תַּעֲשֶׂה - לשון פעיל, נוכח, בבנין קל שהוא מהבניינים הפעילים, ומשמעו: אתה פועל את הפעולה. תֵּעָשֶׂה לשון סביל, נסתרת, בבנין נפעל מהבניינים הסבילים, והמשמעות: הפעולה נפעלת על ידי מישהו אחר. ההבדל הוא כמו בין: 'תסגור את הדלת' לבין: 'הדלת תיסגר'.