ביקורת ספרות הרבה יותר מפחות | ביקורת ספרות - פחות או יותר - דבורי רנד

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

מתנה קטנה שתחזיר אותם למסלול
מתנה לעובד, מעבר להיותה מחווה של תשומת לב, יכולה להיות הזדמנות נהדרת להראות לעובדים שאתם חושבים עליהם הרבה מעבר לעיסוק המקצועי שלהם,
כמה באמת מגיע לך? רוצה לדעת אחת ולתמיד?
אינספור יוצרים, עצמאיים ונותני שירות אוכלים את עצמם בכל פעם מחדש. כשהלקוח מאשר את הצעת המחיר – "בטח יצאתי פראייר ונתתי מחיר רצפה, אוף! זהו אני...
5.00 star(s) 2 ratings
בלארוס בלארוס ר"ה תשפ"א. יומן מסע - פרק ב'
קישורים לפרקים קודמים >>> בלארוס. יומן מסע - הקדמה בלארוס. יומן מסע - פרק א' - פרק ב' - נחמן מנסה להציל את המצב "יש לי את המספר של 'טוביאס'...
הצעה לסדר - פרק 14
פרק 14 זה לא תענוג גדול לפסוע על מדרכות עירוניות לצד סוס אביר השואף לדהור במרחבים. וזה מה שניצן נאלץ לעשות. הוא מכוון את הסוס מידי פעם לאן...

anotherית

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הרבה יותר מפחות | ביקורת ספרות - פחות או יותר - דבורי רנד.

עריכה: מכיל ספולרים? לא יודעת. לא נראה לי. מכיל תהליכים.

איך אפשר לומר על פחות או יותר שהוא מושלם? אז כנראה שאי אפשר, אבל הוא מתקרב לשם. כמעט ונוגע.
ספר שיכול להימכר כמדריך להנחיית הורים. וכמדריך להתמודדות עם הילדים אל מול אביהם, שחי בנפרד.

הסיפור הוא על מנוחי, שהיא פחות או יותר. מתחילה בפחות, גומרת ביותר. או יותר נכון, הספר הוא מנוחי, מנוחי היא הספר, הספר הוא פחות או יותר שזה מנוחי שהיא פחות או יותר שהיא הספר.

פא"י מדמם אימהות. הוא כואב מדי, פצע של אמא, שלא יכול להבריא, מנסה להגליד.
תחילתו קרע, סופו השלמה, כל כולו אהבה.

מנוחי, היא אמא לשניים, שמופרדת מילדיה בצורה לא סימפטית בכלל ואפשר לומר אכזרית. ילדיה גדלים עם אבא שלהם, ה X של מנוחי, אבל מנוחי עדיין אמא. מנוחי היא אמא יותר.

חוץ ממנוחי, יש בספר את חמותה של מנוחי, שהיא פחות.

את גיסתה, יעל, והיא פחות או יותר, (פלוס מינוס משתווה בעצם לכלום, לחסר).

יש את פרידה, חברה של מנוחי, שמתנהגת לפעמים כמו המנטורית שלה ושתלטנית בצורה מעצבנת. אבל גם אכפתית מאוד. היא מתחילה את הספר ביותר וגומרת בפחות. או אולי בפחות ואז ביותר? שכל קורא יכריע איזו פרידה עדיפה.

את אסתי, חברה נוספת, רווקה, כל כולה פחות שהוא יותר.

יש את X (מתברר שקוראים לו אבינועם בסוף הספר, למה זה היה נחוץ?) שהוא פחות, כל כך פחות.

פגשנו את בלומי, הבוסית של מנוחי, שהיא חלקה ביותר.

את אמא של מנוחי, שהיא הרבה יותר מיותר. היא אמא שהיא השראה בספר כל כך אמהי.

והעיקר, אהבנו את אורי ושירי, שירי, הכי יותר שיש. ואורי, קרבן, וקרוע יותר.


מיקוד -
בספר יש מינימום דמויות. ובנוי מעלילה אחת. הוא מתמקד במנוחי בלבד. לא עובר מקום. אין שם דבר מיותר וזה מדהים. קצת הפריע לי חוסר פרטים בסיסים, כמו איפה מנוחי גרה? מילה שתיים איך קרה השידוך המוזר. המשפחה שלה, מי הם. מה הרקע. אמנם זו הייתה המטרה נראה לי, הסיפור ותו לא, אבל הרגיש לי מדי.

איפיון -
מדויק. מדויק. מדויק. בצורה מעוררת השתאות.
לדוגמא: ההתפטרות של מנוחי מהעבודה בארכיון. כשקראתי את זה, רציתי לצרוח לה, למה את עושה את זה? את לא מבינה שזה צעד מטופש ופזיז? אבל היא, מנוחי שכמותה, עשתה בדיוק את מה שמתאים למנוחי. בלי התחשבות בקוראים.

משפטים שאהבתי -
- ואם יש לו מצפון, הוא חסר ריח.
- אהבה מגיעה בלי תנאים, אבל לנחת יש תנאים אחרים.
- אני לא צמח ואת לא מלאך, אז תפסיקי להכות עלי, לקוות שאגדל ככה.


הדמות שאהבתי ביותר -
אמא של מנוחי, מעוררת השראה. באימהות שלה, באהבה שלה, בחוסר התנאים, בהיותה היא.


אז סיכמנו שהספר לא מושלם, והנה מה שהופך אותו לכזה. (the perfect is the enemy of the good):
- ריבוי ריבוי ריבוי הנקודות.
- ריבוי הווים. לדוגמא: ופיג'מות, ומברשת שיניים | סבלנות ואהבה ואמהות לא מתה.
- הסוף הטוב מדי. אמנם שמחתי בו. אבל גם התאכזבתי ממנו. ציפיתי לו, ורציתי להתאכזב.

ומה הופך אותו ליותר:
- השתיקה של מנוחי, למול הילדים, בשבילם. לא מדברת עליהם. עוזרת לילדים להסתדר איתם. שותקת. כל כך שותקת. יותר.
- ההשלמה של מנוחי. אל מול גזרתו ורצונו יתברך. כל כך כל כך יפה.
- האימהות, היצירתיות של מנוחי. הגישה המיוחדת שלה לילדים.


אז תודה לך דבורי. על הספר המקסים הזה ולא רק עליו. את מהווה השראה, הספר מהווה השראה, את רף. הספר הוא רף. תודה.
 
נערך לאחרונה ב:

ירושל

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
איזו ביקורת מיוחדת.
אישית - חלק מהדמויות ראיתי בצורה יותר סלחנית. עם השאר - מסכימה מאד בד"כ (אם בכלל מותר לי, הניסוחים שלך משובחים בהרבה משלי).
גם הביקורת היא רף.
 

Ruty Kepler

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
תודה על ביקורת מצויינת לספר מצויין.

לעניין הרף, דבורי עושה את זה כבר מזמן, וזה כל הכיף. כמו בשיעור ספורט, שמגיעה איזו מתאמנת חדשה למגרש, ומזנקת בקלילות מעבר לשיא. מכריחה את כולם להתכונן פי אלף לאימון הבא. חכי, חכי בסיבוב, @dvory !


- - - - נמחק - - -

*
אנשים, שימו לב שבכריכה, הכוס של מנוחי מרוחה בקפה. זה כי מנוחי הלכה איתה קצת ברשלנות, והכוס התנדנדה לה ביד. הקפה כמעט ונשפך אבל בסוף לא. רק השאיר סימן. זה היא.
 
נערך לאחרונה ב:

כנפיים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
וואו וואו וואו! איזו ביקורת!
לא קראתי את הספר, יצא לי לראות פרקים פה ושם בעיתון אבל לגמרי עשית לי חשק.
הביקורת כתובה נהדר. לא משעממת לשניה, נותנת מושג ולא מחלקת ספוילרים חינם.
תודה!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ביקורת מעולה!
בקשר לסוף הסיפור, אני ממש, אבל ממש אהבתי אותו! דבורי לא הנחיתה לך הפי אנד וגמרנו.
השידוך שאולי כן ואולי לא יצא לפועל וכן בקשר למשמורת. כרגע היא זמנית ואנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך. כמה שנהניתי מהסדרה, הסוף הכי 'עשה לי את זה'. נותן תקווה אבל לא תלוש באוויר. כי צפוי מאוד שלזוג יהיה קשה לפתוח בהתחלה חדשה עם ילדים ברקע.
ואם מדברים על ספר שכולו אמהות, עכשיו עולה לי המחשבה שגם החמות, שלמדנו כל כך לתעב, יוצאת מגדרה בשביל הבן שלה ובאה בקול שקט לבקש סיוע ממנוחי.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סיפור נפלא.
ביקורת מעולה.

בנוסף לכל השבחים לסיפור עצמו, היה גם משהו מאוד נוח ותורם באורך הפרקים של הסיפור הזה (קצת יותר מחצי פרק רגיל?)
זה לא יהיה טוב בדווקא לכל סיפור. כן לסגנון סיפור כזה.
 

shira bira

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
ביקורת מרתקת.
אהבתי את המבנה.
שנקל שלי:
1. אישית מאד לא חיבבתי את אמא של מנוחי. מאד רומנטי ואוהב אדם להבין, להכיל ולחבב אותה אבל לא הייתי רוצה לחיות דקה כילדה שלה. במידה כזו או אחרת ההזנחה שלה אחראית בעיני למצבה העגום של מנוחי בראשית ימיה כרעייה וכאם ולצלקות רגשיות שהיא נושאת.
2. הקריאה בשמו של הגרוש לקראת סיום הסיפור דווקא סימבולית ומשמעותית ביותר.
מה גם שאצל @dvory אין סיכוי למקריות בעניין. הכל מתוכנן בדקדקנות ונושא מטרה ומשמעות.
מ"ההוא" המאיים והלא לגיטימי הוא הפך לאדם שאפשר להכיר בקיומו כאבי ילדיה.
3. הכריכה מדהימה. ככל שאני הופכת בה אני מגלה בה רבדים נוספים.
דבורי צריכה לפתוח קורס לעיצוב והפקת כריכות.
 

ירושל

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
2. הקריאה בשמו של הגרוש לקראת סיום הסיפור דווקא סימבולית ומשמעותית ביותר.
מה גם שאצל @dvory אין סיכוי למקריות בעניין. הכל מתוכנן בדקדקנות ונושא מטרה ומשמעות.
נכון כ"כ! כך גם בנוגע לבחירה דווקא בשם הזה.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
פרידה מהממת. אבל אותי לימדו משהו אחד. לכל בן אדם יש את זכות הבחירה על חייו שלו.
בחסד יש חלוקה. בין ילד למבוגר.

כשפוגשים ילד בוכה ברחוב ומתברר שהוא גר באוסטרליה, טסים איתו לשם, להחזיר אותו הביתה. מלמדים אותו איך לשמוח, או איך להתעצב, איך להעמיק ואיך להתנהג.

בן אדם מבוגר לא. כי הוא בוחר את חייו.

אפשר לחייב בחור בן 30 שנוטה לדיכאון לקום כל בוקר מהמיטה, אבל ביום שתסתובב, הוא יחזור אליה.
אפשר לרשום אותו לאוניברסיטה, לדאוג שיתקבל. לקנות לו בגדים נורמלים, למצוא לו דרך נוחה להגיע, אבל אי אפשר לחייב אותו ללמוד. ביום שלא תהיה שם, הוא יברח מהקמפוס.
ואפשר רק להיות חבר טוב, שמביא אוכל, שדואג, שאוהב. שמתעניין. שנמצא. לבוא לנקות את ביתו. לעשות לו קניות. להשיג לו תקציב לפסיכולוג. וחוץ מזה, אלו חייו שלו.

בחסד ודאגה לזולת אין גבולות. בשליטה על חיים של אחרים, יש.

ואצל מנוחי, זה זועק. רק כשהיא החליטה לקום, היא קמה, ופרידה? הייתה בחדר לידה.


אבינועם לא יותר גרוע משאר ממליון גברים אחרים. אבל זה לא אומר שהוא לא גרוע.
אם מקובל להפיץ שמועות על אנשים, זה לא אומר שזה לא מרושע.
אם מקובל להפלות, זה א נותן לזה הכשר.
אם מקובל לגנוב מאגד, או ימי מחלה, לא אומר שהאנשים לא גנבים.

אמא של מנוחי - לא הייתי רוצה לגדול בבית שלה. נכון. הרבה הרבה אנשים לא הייתי רוצה לגדול בבית שלהם. ולמרות זאת הם מעוררים בי השתאות, והתפעלות.

אישית מאד לא חיבבתי את אמא של מנוחי. מאד רומנטי ואוהב אדם להבין, להכיל ולחבב אותה אבל לא הייתי רוצה לחיות דקה כילדה שלה. במידה כזו או אחרת ההזנחה שלה אחראית בעיני למצבה העגום של מנוחי בראשית ימיה כרעייה וכאם ולצלקות רגשיות שהיא נושאת.
הצלקות הרגשיות שהיא נושאת, הם תוצאה של החברה, אמנם אם האמא הייתה יותר מקורקעת, היא הייתה מנסה לגרום לכך שזה לא יקרה, אבל היא לא.

אמנם בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם, אבל אי אפשר גם להאשים את הצודק, כל עוד הוא לא ממש חכם.

ולא הייתי רוצה להיות הבת שלה, ולמרות זאת, אני חושבת שאת המצרך החשוב ביותר שאמא יכולה להעניק והוא אהבה, היא עושה טוב מכולן.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:

כנפיים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
שפוגשים ילד בוכה ברחוב ומתברר שהוא גר באוסטרליה, טסים איתו לשם, להחזיר אותו הביתה. מלמדים אותו איך לשמוח, או איך להתעצב, איך להעמיק ואיך להתנהג.

בן אדם מבוגר לא. כי הוא בוחר את חייו.

אפשר לחייב בחור בן 30 שנוטה לדיכאון לקום כל בוקר מהמיטה, אבל ביום שתסתובב, הוא יחזור אליה.
אפשר לרשום אותו לאוניברסיטה, לדאוג שיתקבל. לקנות לו בגדים נורמלים, למצוא לו דרך נוחה להגיע, אבל אי אפשר לחייב אותו ללמוד. ביום שלא תהיה שם, הוא יברח מהקמפוס.
ואפשר רק להיות חבר טוב, שמביא אוכל, שדואג, שאוהב. שמתעניין. שנמצא. לבוא לנקות את ביתו. לעשות לו קניות. להשיג לו תקציב לפסיכולוג. וחוץ מזה, אלו חייו שלו.

בחסד ודאגה לזולת אין גבולות. בשליטה על חיים של אחרים, יש.
נכון לגמרי, גם על ילדים.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
בנוסף לכל השבחים לסיפור עצמו, היה גם משהו מאוד נוח ותורם באורך הפרקים של הסיפור הזה (קצת יותר מחצי פרק רגיל?)
זה לא יהיה טוב בדווקא לכל סיפור. כן לסגנון סיפור כזה.
האמת שזה מזכיר לי כמה דברים ששכחתי להזכיר, ואחד מהם הוא הבניה והתכנון של הפרקים.
זה יש בכל הספרים של דבורי. כל פרק עומד בפני עצמו, והוא כמיני עלילה. וגם מניע. וזה לא מתפספס מעולם.

ועוד כמה נקודות:

- השלב בו הכל אבוד:
כמה שיותר קרוב לסוף הספר מגיעים לשלב בו הכל אבוד. זו אומנות גדולה יותר, וזה גם קשה יותר, כי הרי צריך זמן ומקום להשתחרר מזה, כדי להגיע להפיאנד. כאן זה היה הכי צמוד לסוף שאפשר, הכל הלך. הילדים והשידוך.
והצניחה הייתה כזו גדולה, כי העליה בדרך אליה, הייתה מאתגרת וארוכה, אבל נכבשה. לגמרי.

- הכתיבה:
הכתיבה הייתה פשוטה יותר מספרים קודמים של הכותבת. דומה יותר לסגנון של המשך יבוא. ואני אוהבת את זה יותר.
מתחברת יותר לכתיבה בשפת דיבור, בלי ביטוים ומשחקי מילים. ובלי מילים גבוהות מדי.
והאמת, אני מחכה לספר עם עלילה של שומרת השערים וכתיבה של המשך יבוא.

- החיבוקים:
אני בטוחה שהספר היווה הלם תרבותי לכמה פולניות ולא רק, שקראו אותו. אבל מקווה שגם לימד משהו.
 
נערך לאחרונה ב:

anotherית

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
נכון לגמרי, גם על ילדים.
נכון, אבל זו כבר תורה שלמה שנראה לי קצת גולשת. אז סתמתי.

למרות שכן יש חילוק, בין ילד למבוגר, בנוגע לתוצאות הבחירות שלו.
ילד, גם אמור לשאת בתוצאות הבחירות שלו. וללמוד, ולא נכון להחליק לו, ולמרות זאת, הוא לא מבוגר.

וכשזה מגיע לחסד ועזרה חיצונית, לא מצד ההורים, החילוק קיים.
 

shira bira

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
הכל נכון ועדיין התיוג של פרידה כשתלטנית קצת מוגזם.
היא מנסה להיות החברה הכי טובה ותומכת של מנוחי.
(ובואו נהיה כנות, בחיים העמוסים שלנו כנשים חרדיות נדירות החברות האלו. בפרט כשיש להן אלחנן בכיין ועוד שיירה צוהלת).
היא לא מתייאשת ממנה ומנערת אותה גם כשהיא נופלת עמוק או כשהיא מעצבנת במיוחד.
אבל גם היא אדם. מותר לה לטעות ומותר לה להתקשות ביצירת נפרדות ממנוחי. זה תהליך.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
האומנות הגדולה של דבורי היא שהצליחה לגרום לקורא הסטנדרטי לחבב את מנוחי ולעתים אולי גם את אמא שלה. ופרידה היא מלאכית אם ראתה בה את כל הטוב ואימצה אותה ככה. אבל אני כן חושבת שהיתה בה שתלטנות מסוימת, או נקרא לזה פריסת חסות יתר.

זה נשמע קצת שיפוטי, אבל לכמה אנשים יש לב פתוח לחבב ולהעריך כל כך אנשים שהם אאוטסיידרים, מוזנחים, לא מהוקצעים, כמה מתבוננים אל תוך נפשם לדלות ממנה עושר? לדעתי זו הגדלות של הספר הזה. הוא הופך את הקוראים לכאלה.
 

קופי 100

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרסום וקופירייטינג
סיפור נהדר וסיקור מעולה וממש מיוחד. תודה!
אותי אישית הסיפור הזה לימד בחלק הכתיבתי שבו שכפי הנראה אני ממש מעדיף סיפורים שלא קופצים מלוקיישן אחד למשנהו ומדובר אחד לרעהו.
תודה לכותבת על האומץ והגיוון.
 

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה