אני חייבת להביא רעיון גאוני, קריאייטיבי וחדשני – והכל יבש. אין כלום. זה מרגיש לי כאילו פתחתי ברז, ולאכזבתי - במקום מים אני מקבלת תוצאה של טיפות דלוחות והרבה אויר.
מה עושים? איך מוצאים השראה כשהראש מיובש לגמרי?
דבר ראשון ברור – פרק תהילים.
ואח”כ? מתחילים לחשוב: על תמונות, חוויות, מושגים, אסוסיאציות עם קשר ובלעדיה (לפעמים המפתח נמצא דווקא במה שנראה לא קשור בכלל), אוצר מילים, פריטים בסביבה הקרובה, ונסיון לחבר שני דברים שלא קשורים זה לזה.
ואם לא הולך?
מכריחים את הראש להמציא. שתצא התוצאה הכי הטפשית, אבל כל תוצאה פותחת את הפקק היבשושי והחוסם, ומפנה פתח לחשיבה עם השראה.
תמיד זה מגיע.
שעון, מפתח, כסא, שולחן, תיק, חסרה השראה של פריטים יומיומיים סביבנו? פריטים פשוטים שלא מקדישים להם תשומת לב יתרה במהלך היום? קצת לפתוח את הראש ולהתבונן עליהם ממבט חדש, כאילו זו הפעם הראשונה בה פוגשים אותם…
ועדיין, הרשימה בנאלית ומשומשת. מה עושים?
מתחילים לחשוב על תועלת של מוצר ושירות.
איזו אסוסיאציה יש למילה נוח? ספה, פרווה, וגם תיבת נוח.
מה אומרת המילה מהיר? צבי, מטוס ואפילו הצב האיטי שיותר מהיר מהצבי של הדואר.
וכן הלאה.
אבל עדיין מרגיש יבש.
אז?
ממשיכים לדמות ולהמשיל, לחבר בין דברים לא קשורים. מנסים למצוא משותף בין כלל פריטים, מנסים לדמיין ‘מה יקרה אילו לא היה לנו את הפריט הזה’, או ‘איך היינו מעצבים אחרת את הפריט הזה’, או אפילו ‘מה יקרה אם בפריט הזה יחסר חלק מסויים'. מותר להתפרע, ואפילו רצוי מאד. דוקא מההתפרעות נולדת השראה מדהימה והראש היבש שותה ו'נרטב'. ברוך ה’, דווקא מהיובש נובט הרעיון. דווקא ההליכה בשבילים ההפוכים והלא סלולים, מנחה את הכיוון לפתרון.
נוצר הבזק, הגרעין נובט, ואז מתפתח ויוצא הפרח.
ופתאום מרגישים הצפה. מליון רעיונות!
וכל רעיון פורה יותר ויותר, כך שבטוח יהיה שם את המשהו המיוחד, הניצוץ שחפשתי.
תקופת היובש תמיד מבשרת על העננים, הגשם והשפע שמגיע אחריו בס”ד.
ולפינת ההשראה שלנו...
מה זה ספסל בטרמינולוגיה של אמנים?
נכון, ספסל הוא המקום שמסמל השראה.
בואו תראו איך זה בצענו את זה בשטח, במיתוג בית הספר לאמנות "הספסל" בביתר.