הפקת לקחים

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
בשבועות האחרונים התרחש בפרוג אירוע מסעיר - 'שבוע האיור'. הנהלת האתר החליטה להעלות על נס את המאיירים שבינינו, ולפרגן להם כניסה חופשית לפורום שלנו, באנרים ופרסומות קופצות מכל הכיוונים, והעיקר – ראיונות עם ציירים אגדיים, כדוגמת יוני וגדי פולק.

כידוע שבעלי המוסר תמיד השתדלו להוציא מכל אירוע שראו או ששמעו 'נקודה מוסרית' שתשמש אותם בחיים, וכשקראתי את הראיונות המדהימים הנ"ל, חשבתי מיד 'למה שלא נלמד מזה לקח למקצוע שלנו, הכתיבה והסופרות'. והרי כתבו רבות על נקודות ההשקה בין שני המקצועות. אפשר לראות כבר שנענו לבקשתו של @Natan Galant ונתנו לנו רשיון כתיבה בפורום המאיירים...

אכתוב כאן כמה תובנות שאולי פשוטות מאד לסופרים המקצועיים, אבל חידשו לי בתור כותב לא כל כך ותיק:

· סקיצות רבותי, סקיצות... התפעמתי עד עמקי נשמתי לקרוא את דברי גדי פולק, שעל כל ציור הוא מצייר בין 4 ל-50 סקיצות... זה לא חייב להיות רשום בטאבו על שם המאיירים. גם כותבים מקצועיים יכולים וחייבים לעבוד עם סקיצות. כותבים משפט לאחר חשיבה, מביטים עליו אם הוא מסתדר לנו, ואם לא - מתקנים אותו. למחרת עוברים על כל הפיסקה, מסדרים מחדש את המשפטים, משפצים מילים שאפשר לכתוב בצורה אחרת, מעבירים פסיקים ונקודות, וכן הלאה. וכבר אמר החכם – לכתוב כל אחד יכול, החכמה היא לדעת למחוק.

· @גדי פולק הבהיר חזור והבהר, כי בשביל ללמוד ציור לא לוקחים תמונה ומציירים אותה, אלא מציירים את הדבר האמיתי, ואחרי אלפי פעמים שציירנו אותו, כבר מקבלים 'שטאנץ' בראש איך להוריד את האובייקט על הנייר, ורק אז אפשר להיעזר בתמונות בשביל לראות נקודות מסויימות. לעניינינו - בשביל להיות סופר לא מספיק לקרוא. כשקוראים את דבריו של הסופר, גם אם הוא מאד מקצועי ואהוב, עדיין אתה קורא את הנושא מנקודת המבט של הסופר. אי אפשר לשבת עם ספר ולומר 'איכה יכתוב הסופר סצנה זו ואעשה כן גם אני'. צריך לשבת עם עצמך, לחוות את האירוע בדמיון, ו'להוריד' אותו על הכתב. נכון, בתחילה זה לא יהיה מקצועי, אך לאחר כתיבה חוזרת ונשנית, וביקורת עצמית מהסתכלות אובייקטיבית, תתייצב דרך הכתיבה, ואז יהיה מקום להיעזר בקריאת סופרים מקצועיים, לראות אפקטים ספרותיים, צורות התחלה וסיום, ועוד.

· @יוני גרשטין כתב ש'הרעיונות הם המוטיבציה לצייר. הציור הוא רק המדיום, השפה שלי.
לפני הכל אני חושב. חושב מה אני רוצה להגיד? לחזק רעיון או לתקוף או להמחיש.
צריך לדמיין את הציור מראש בלי פרטים בצורה ערטילאית ורק אחר כך להתחיל בבצוע'. כך לעניינינו, אי אפשר להחליט 'אני רוצה לכתוב סיפור בהמשכים', להמציא דמויות ורקע ו-הופה, הסיפור לפנינו. צריך מראש לשבת ולתכנן – מה המסר שאני מעוניין להעביר? אלו דמויות ישתתפו בסיפור? מה התהליך שהן יעברו בו? איזה סגנון הולך להיות הסיפור? דמיוני או ריאלי? מצחיק או רציני? וכן על זה הדרך.

אשמח לתובנות נוספות, ביקורת ושאר ירקות.
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מעט קשה לי עם ההשוואה הזו, קשה לי גם להסביר מדוע, אך אנסה בכל זאת...

תורת הציור הינה אמנות לכל דבר ועניין.
אולם בכתיבה כמוה כדיבור, הנפש היא היוצרת ופנימיות האדם היא המתבטאת.
אפשר להשפיע על אדם, לא על כתיבתו של אדם, מכיוון שבסוף הוא ידבר את מה שהוא, ויכתוב את מה שהוא! [וזו הסיבה שאין בי אמונה בקורסים לכתיבה יוצרת וכדומה, מכיוון שכותבים יוכלו להתמקצע שם לא לרכוש את יכולת הכתיבה].

"ויהי האדם לנפש חיה" תרגם התרגום "לרוח ממללא" ביטויו של אדם מבוטא בכח הביטוי שבו, בכח המילה המבוטאת אם על ידי כתיבה אם על ידי דיבור, ולהקיש מאמנות מופשטת ככל שתהיה לכח הביטוי האנושי והנעלה איננו הקש נכון!

שוב, זו דעתי והנכם רשאים לחלוק עליה ככל שתחפצו.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
בשבועות האחרונים התרחש בפרוג אירוע מסעיר - 'שבוע האיור'. הנהלת האתר החליטה להעלות על נס את המאיירים שבינינו, ולפרגן להם כניסה חופשית לפורום שלנו, באנרים ופרסומות קופצות מכל הכיוונים, והעיקר – ראיונות עם ציירים אגדיים, כדוגמת יוני וגדי פולק.

כידוע שבעלי המוסר תמיד השתדלו להוציא מכל אירוע שראו או ששמעו 'נקודה מוסרית' שתשמש אותם בחיים, וכשקראתי את הראיונות המדהימים הנ"ל, חשבתי מיד 'למה שלא נלמד מזה לקח למקצוע שלנו, הכתיבה והסופרות'. והרי כתבו רבות על נקודות ההשקה בין שני המקצועות. אפשר לראות כבר שנענו לבקשתו של @Natan Galant ונתנו לנו רשיון כתיבה בפורום המאיירים...

אכתוב כאן כמה תובנות שאולי פשוטות מאד לסופרים המקצועיים, אבל חידשו לי בתור כותב לא כל כך ותיק:

· סקיצות רבותי, סקיצות... התפעמתי עד עמקי נשמתי לקרוא את דברי גדי פולק, שעל כל ציור הוא מצייר בין 4 ל-50 סקיצות... זה לא חייב להיות רשום בטאבו על שם המאיירים. גם כותבים מקצועיים יכולים וחייבים לעבוד עם סקיצות. כותבים משפט לאחר חשיבה, מביטים עליו אם הוא מסתדר לנו, ואם לא - מתקנים אותו. למחרת עוברים על כל הפיסקה, מסדרים מחדש את המשפטים, משפצים מילים שאפשר לכתוב בצורה אחרת, מעבירים פסיקים ונקודות, וכן הלאה. וכבר אמר החכם – לכתוב כל אחד יכול, החכמה היא לדעת למחוק.

· @גדי פולק הבהיר חזור והבהר, כי בשביל ללמוד ציור לא לוקחים תמונה ומציירים אותה, אלא מציירים את הדבר האמיתי, ואחרי אלפי פעמים שציירנו אותו, כבר מקבלים 'שטאנץ' בראש איך להוריד את האובייקט על הנייר, ורק אז אפשר להיעזר בתמונות בשביל לראות נקודות מסויימות. לעניינינו - בשביל להיות סופר לא מספיק לקרוא. כשקוראים את דבריו של הסופר, גם אם הוא מאד מקצועי ואהוב, עדיין אתה קורא את הנושא מנקודת המבט של הסופר. אי אפשר לשבת עם ספר ולומר 'איכה יכתוב הסופר סצנה זו ואעשה כן גם אני'. צריך לשבת עם עצמך, לחוות את האירוע בדמיון, ו'להוריד' אותו על הכתב. נכון, בתחילה זה לא יהיה מקצועי, אך לאחר כתיבה חוזרת ונשנית, וביקורת עצמית מהסתכלות אובייקטיבית, תתייצב דרך הכתיבה, ואז יהיה מקום להיעזר בקריאת סופרים מקצועיים, לראות אפקטים ספרותיים, צורות התחלה וסיום, ועוד.

· @יוני גרשטין כתב ש'הרעיונות הם המוטיבציה לצייר. הציור הוא רק המדיום, השפה שלי.
לפני הכל אני חושב. חושב מה אני רוצה להגיד? לחזק רעיון או לתקוף או להמחיש.
צריך לדמיין את הציור מראש בלי פרטים בצורה ערטילאית ורק אחר כך להתחיל בבצוע'. כך לעניינינו, אי אפשר להחליט 'אני רוצה לכתוב סיפור בהמשכים', להמציא דמויות ורקע ו-הופה, הסיפור לפנינו. צריך מראש לשבת ולתכנן – מה המסר שאני מעוניין להעביר? אלו דמויות ישתתפו בסיפור? מה התהליך שהן יעברו בו? איזה סגנון הולך להיות הסיפור? דמיוני או ריאלי? מצחיק או רציני? וכן על זה הדרך.

אשמח לתובנות נוספות, ביקורת ושאר ירקות.

כל מילה.
כשוותיקות בתחום מנסות לומר את כל הלעיל, ולהסביר שספרות היא אמנות, עם מושגים וכללים ובנייה מראש, לרוב הן מקבלות המוני תגובות נוסח 'לא נכון, ספרות פורצת מהנפש, ואפילו פלונית הסופרת המהוללה לא כותבת לפי שום כלל, מי בכלל המציא את הכלל, לא צריך כללים, אין כללים'.

וכשהן מסבירות איך אמור להיראות תחקיר ואיך בונים עלילה ומה המושגים שחשוב להכיר, הן זוכות לתגובות כנ"ל. תמיד.

עד שנמאס להן להסביר. אדרבא. יהגג הקהל באופן חופשי וימשיך לחלום על כתיבת רבי מכר ללא שום ידע, תכנון ומחשבה. (זה קורה. לעיתים נדירות מאד).

פתאום בא מישהו חדש, ומגלה את האמירה הפשוטה הזו: ספרות היא אמנות. לספרות יש כללים, מושגים, דרכי בניית עלילה, ניתוחי טקסטים.

בוקר טוב כולכם. כן, ספרות היא אמנות. היא אמורה להיות מתוכננת. מראש. כדאי מאד שיהיו לה סקיצות. הרבה. יש בה קביעויות ומושגים שחשוב להכיר. בוקר טוב, פורום.

אי אפשר לשבת עם ספר ולומר 'איכה יכתוב הסופר סצנה זו ואעשה כן גם אני'

דבורי רנד קוראת לזה: "סגנון לא מאמצים, סגנון יולדים". (כשמישהי כותבת שהיא 'מנסה לאמץ את הסגנון של סופרת X').
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כל מילה.
כשוותיקות בתחום מנסות לומר את כל הלעיל, ולהסביר שספרות היא אמנות, עם מושגים וכללים ובנייה מראש, לרוב הן מקבלות המוני תגובות נוסח 'לא נכון, ספרות פורצת מהנפש, ואפילו פלונית הסופרת המהוללה לא כותבת לפי שום כלל, מי בכלל המציא את הכלל, לא צריך כללים, אין כללים'.

וכשהן מסבירות איך אמור להיראות תחקיר ואיך בונים עלילה ומה המושגים שחשוב להכיר, הן זוכות לתגובות כנ"ל. תמיד.

עד שנמאס להן להסביר. אדרבא. יהגג הקהל באופן חופשי וימשיך לחלום על כתיבת רבי מכר ללא שום ידע, תכנון ומחשבה. (זה קורה. לעיתים נדירות מאד).

פתאום בא מישהו חדש, ומגלה את האמירה הפשוטה הזו: ספרות היא אמנות. לספרות יש כללים, מושגים, דרכי בניית עלילה, ניתוחי טקסטים.

בוקר טוב כולכם. כן, ספרות היא אמנות. היא אמורה להיות מתוכננת. מראש. כדאי מאד שיהיו לה סקיצות. הרבה. יש בה קביעויות ומושגים שחשוב להכיר. בוקר טוב, פורום.



דבורי רנד קוראת לזה: "סגנון לא מאמצים, סגנון יולדים". (כשמישהי כותבת שהיא 'מנסה לאמץ את הסגנון של סופרת X').

אבקש סליחה מראש!


אם כך את רואה את הדברים אינך אלא יוצרת.
מכיוון שספרות אינה אמנות היא כן יצירה!

כפי שיש כתיבה ספרותית - יצירה,
ישנה כתיבה אמנותית - אמנות.

בסין אפשר ויש מליוני פסלים, הם אמנים? הם בסך הכל יוצרים - הדגימו להם שטאנץ והם מפסלים אותו...

התחקירן אינו אמן, גם לא הבמאי, התסריטאי, או המפיק.
הם יוצרים!
השחקן לעומתם אמור להיות כזה!

זה שאתם אוחזים בעט הכתיבה ואף הפכתם אותו לכלי לפרנסתכם זה דבר נהדר, אין זה הופך אתכם לאמנים.

כתיבה "אמנותית" מחוייבת היא שתבוא מן הנפש!
נכון שבמסעה אל אוזן או עין הקורא מוכרחה היא לעבור תחת עינו הביקורתית של השכל, אולם אם בקעה היא ממעין השכל בלבד, איננה אלא יצירה.
אפשר שאף תקרא יצירת מופת - אך הינה רק יצירה!

ומכאן הבידול בין מה שאמר @yonatanr ואתם הסכמתם עמו, לבין מה שכתבתי אני:
מעט קשה לי עם ההשוואה הזו, קשה לי גם להסביר מדוע, אך אנסה בכל זאת...

תורת הציור הינה אמנות לכל דבר ועניין.
אולם בכתיבה כמוה כדיבור, הנפש היא היוצרת ופנימיות האדם היא המתבטאת.
אפשר להשפיע על אדם, לא על כתיבתו של אדם, מכיוון שבסוף הוא ידבר את מה שהוא, ויכתוב את מה שהוא! [וזו הסיבה שאין בי אמונה בקורסים לכתיבה יוצרת וכדומה, מכיוון שכותבים יוכלו להתמקצע שם לא לרכוש את יכולת הכתיבה].

"ויהי האדם לנפש חיה" תרגם התרגום "לרוח ממללא" ביטויו של אדם מבוטא בכח הביטוי שבו, בכח המילה המבוטאת אם על ידי כתיבה אם על ידי דיבור, ולהקיש מאמנות מופשטת ככל שתהיה לכח הביטוי האנושי והנעלה איננו הקש נכון!

שוב, זו דעתי והנכם רשאים לחלוק עליה ככל שתחפצו.

כתבתי ותמיד אכתוב, ואקווה שלא ככתיבת יוצרים עם חוקים וכללים אלא כביטוי נפש האמנים!

בוקר טוב פורום!
 

הפקות כתיבה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
יש בה קביעויות ומושגים שחשוב להכיר. בוקר טוב, פורום.
כביטוי נפש האמנים!

בוקר טוב פורום!

בוקר אור.
אינני רואה סתירה בין הדברים שכתבה הסופרת @רותי קפלר לבין מה שכתב/ה @מטאלי. בעיני יצירת אומנות טובה מחייבת את שני התנאים: תכנון, בקרה וכללים, נוסף על ביטוי הנפש. סופר חייב שצירתו תנבע מתוכו, ועם זאת, יש כללים, ובנייה מראש.
כשם שלחן ינבע ממעקי נפש המלחין, ועם זאת, הוא (המלחין) חייב להכיר ולהיצמד לסולם המתאים, למבנה ולז'אנר.
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כשם שלחן ינבע ממעקי נפש המלחין, ועם זאת, הוא (המלחין) חייב להכיר ולהיצמד לסולם המתאים, למבנה ולז'אנר.

דווקא הדוגמא שנתתם מבהירה יותר מכל את חילוקי הדעות שביני לבין הסופרת הנכבדה @Ruty Kepler .

ישנם מלחינים רבים, מפורסמים בלחניהם שמעולם לא למדו את רזי המוסיקה.
יש שיאמרו שאילו למדו זאת, הייתה הנשמה שבלחנם פורחת לה חזרה אל יוצרה!

אמנם אם בחר האדם להיות יוצר מוסיקה דוגמת בטהובן, באך, מוצארט, או ברהמס, אזי עליו לעמול ולרכוש את רזי השפה ולדייק עד מאד בפרטי הפרטים שלה!

על כן תגובה ראויה לדבריו של @yonatanr תהיה כפולת פנים, באם חפצה נפשכם להפוך ליוצר ספרות, אזי עליכם להשתלם בתורת הכתיבה באופן מושלם.
אך באם הינכם שייכים לזרם האנשים המשרבטים עצמם לדעת עלי גליון, אם משום הנאת היצירה, אם משום רצונם של גלי הנפש להשפך בסערה אל המילה הכתובה, אם מכל סיבה אחרת שלא תהא, אזי המשיכו במעשיכם דבר יום ביומו כתמול גם שלשום!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
מעט קשה לי עם ההשוואה הזו, קשה לי גם להסביר מדוע, אך אנסה בכל זאת...

תורת הציור הינה אמנות לכל דבר ועניין.
אולם בכתיבה כמוה כדיבור, הנפש היא היוצרת ופנימיות האדם היא המתבטאת.
אפשר להשפיע על אדם, לא על כתיבתו של אדם, מכיוון שבסוף הוא ידבר את מה שהוא, ויכתוב את מה שהוא! [וזו הסיבה שאין בי אמונה בקורסים לכתיבה יוצרת וכדומה, מכיוון שכותבים יוכלו להתמקצע שם לא לרכוש את יכולת הכתיבה].

"ויהי האדם לנפש חיה" תרגם התרגום "לרוח ממללא" ביטויו של אדם מבוטא בכח הביטוי שבו, בכח המילה המבוטאת אם על ידי כתיבה אם על ידי דיבור, ולהקיש מאמנות מופשטת ככל שתהיה לכח הביטוי האנושי והנעלה איננו הקש נכון!

שוב, זו דעתי והנכם רשאים לחלוק עליה ככל שתחפצו.
מסופר על אחד מגדולי התורה החסידיים שהגיע לרבו, וסיפר לו על כך שחלם בלילה שעליו להיות אדמו"ר ולהנהיג עדה. השיב לו רבו 'לא מספיק שאתה תחלום, צריך שהחסידים שלך יחלמו על כך'...
יש הבדל בין צורת דיבור של ילד בן 5, לצורת דיבור של בחור בן 15. העושר המילולי, עולם הדימויים, צורת ההתבטאות, שני עולמות.
באותה מידה יש הבדל בין כתיבה של אדם רגיל, לבין כתיבה של סופר מ-ק-צ-ו-ע-י.
כן, אדם רגיל יכול לכתוב את מה שהוא חושב ומדבר, אבל זה יעניין את השני מעט מאד.
אם אנו מעוניינים שאנשים ירצו לקרוא את מה שחלמנו עליו, ולא רק 'נוציא על גבי הנייר את מה שאנחנו', עלינו לראות קודם כל אם מה שכתבנו קריא בכלל, או שהוא מובן רק ליודעי ח"ן, לאחר מכן יש להשתמש בטכניקות כתיבה, לראות אם אנחנו מתקדמים עם הסיפור לאיזה שהוא מקום, או תקועים באותה נקודה, וכן הלאה על זו הדרך.
תורת הציור היא לא 'אמנות מופשטת'. אלא אם כן כוונתך לאותם קשקושים וציורים שצריך שיעורים מיוחדים כדי להבין מה אנחנו אמורים להבין.
כמו שהמצייר לא יאמר 'זה מובן לי, ודי בזה', אלא ישתדל שהציור יהיה מעניין, מרתק, ומושך את העין, אותו הדבר בדיוק לגבי כתיבה.
אפשר לכתוב את מה 'כל מה שבא מן הנפש', אך אל נצפה שזה יהיה 'רב קרא'.
 
נערך לאחרונה ב:

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כמו שהמצייר לא יאמר 'זה מובן לי, ודי בזה', אלא ישתדל שהציור יהיה מעניין, מרתק, ומושך את העין, אותו הדבר בדיוק לגבי כתיבה.
אפשר לכתוב את מה 'כל מה שבא מן הנפש', אך אל נצפה שזה יהיה 'רב קרא'

על כן תגובה ראויה לדבריו של @yonatanr תהיה כפולת פנים, באם חפצה נפשכם להפוך ליוצר ספרות, אזי עליכם להשתלם בתורת הכתיבה באופן מושלם.
אך באם הינכם שייכים לזרם האנשים המשרבטים עצמם לדעת עלי גליון, אם משום הנאת היצירה, אם משום רצונם של גלי הנפש להשפך בסערה אל המילה הכתובה, אם מכל סיבה אחרת שלא תהא, אזי המשיכו במעשיכם דבר יום ביומו כתמול גם שלשום!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ישנם מלחינים רבים, מפורסמים בלחניהם שמעולם לא למדו את רזי המוסיקה.
יש שיאמרו שאילו למדו זאת, הייתה הנשמה שבלחנם פורחת לה חזרה אל יוצרה!

אמנם אם בחר האדם להיות יוצר מוסיקה דוגמת בטהובן, באך, מוצארט, או ברהמס, אזי עליו לעמול ולרכוש את רזי השפה ולדייק עד מאד בפרטי הפרטים שלה!
המוזיקה פונה בעיקר אל הרגש שבאדם, באופן בלתי אמצעי, ובשביל לעורר את הרגש אין חובה בלימוד תורת המוזיקה. אבל עדיין חשוב לזכור שהמלחין הוא רק מלחין, הוא לא זה שמנגיש בפועל את המוזיקה אל המאזין. ואכן, בשביל להמציא רעיון לסיפור, אין צורך בידע וטכניקות בכתיבה.
ההשוואה בין הכתיבה למוזיקה תהיה בין כותב הסיפור בפועל לבין מנגן היצירה או ההלחנה. תאמרו - גם בזה יש אנשים שיודעים לנגן משמיעה בלי ללמוד, אבל בוודאי תודו שקשה מאד עד בלתי אפשרי להיות מנגן מקצועי של לחן, בלי לדעת את תיאורית המוזיקה, קריאת תווים, וטכנית כיצד לנגן על הכלי.
 

הפקות כתיבה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
ישנם מלחינים רבים, מפורסמים בלחניהם שמעולם לא למדו את רזי המוסיקה.
יש שיאמרו שאילו למדו זאת, הייתה הנשמה שבלחנם פורחת לה חזרה אל יוצרה!

אמנם אם בחר האדם להיות יוצר מוסיקה דוגמת בטהובן, באך, מוצארט, או ברהמס, אזי עליו לעמול ולרכוש את רזי השפה ולדייק עד מאד בפרטי הפרטים שלה!
אינני מאמינה, ואני בטוחה שזב לא יתכן שקיים מלחין שאינו מבין במוזיקה.
אינני מתכונת שעליו להכיר דווקא מבנים קלאסיים כשל המלחנים אותם הזכרת, אך עליו להכיר סולמות, להבין במהלכים של אקורדים וכו'. לא ערכתי מחקר בנושא, אך הדבר פשוט לי, שבשביל להלחין חייבים להתמצא ביסודות המוזיקה אפילו התמצאות בסיסית. כמובן שעם הבנה מקצועית יותר, הלחן יהיה מפתיע, מקצועי ונכון.
אך לא במוזיקה עסקינן כי אם בכתיבה.
אם האמן יכיר את כללי הכתיבה וטכניקות לכתיבה אומנותית, שרבוט מתוך הנפש יהפך לחגיגה.
(זכור לי בשם סופרת גדולה- לא זוכרת מי- שאמרה שכללי כתיבה מספיק ויהיו מאוכסנים, בבא העט הם יישלפו בסדר הנכון... כמו כללי שחיה...)
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
ובכן, עלי להודות כי תגובתי באשכול ה"הצטרפתי לקהילת הסופרים" לא הושפעה כלל מהאשכול הזה, יען כי רק עכשיו אני רואה את דברי הבינה דכאן.
ובכל זאת כתבתי שם את רוח הדברים שכאן. כי אני מרגישה את זה מאוד בברור.
כללים ישנם, והם כללים. וכמו כללים, הם אמורים להיות מכובדים.
אבל ענייה לכללים אינה אומנות.
זה כמו שמישהי תגיד לי "העוגה מצוינת", ואני אמשוך בכתפי, "פעלתי לפי המתכון".
האומנות היא לדעת איך לשבור את הכללים, לעיתים. לדעת שבמתכון הזה אי אפשר להכניס שמן במקום מרגרינה לעוגיות, כי הן תצאנה קשות מדי. לדעת שאפשר להחליף את המיונז בביצים. ולהצליח להכין מרק ירקות מעולה גם משלושה ירקות בלבד.
 

יעקב1245

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אינני מאמינה, ואני בטוחה שזב לא יתכן שקיים מלחין שאינו מבין במוזיקה.
אינני מתכונת שעליו להכיר דווקא מבנים קלאסיים כשל המלחנים אותם הזכרת, אך עליו להכיר סולמות, להבין במהלכים של אקורדים וכו'. לא ערכתי מחקר בנושא, אך הדבר פשוט לי, שבשביל להלחין חייבים להתמצא ביסודות המוזיקה אפילו התמצאות בסיסית. כמובן שעם הבנה מקצועית יותר, הלחן יהיה מפתיע, מקצועי ונכון.
זה לא מדוייק כי יש מלחינים שלא יודעים את העקרונות הבסיסיים הללו.
אך זה כן מדוייק כי למרות שהם לא יודעים אותם בצורה אקדמאית, דהיינו בצורה של כללים ברורים מסודרים, הרי שאותם מלחינים בחסד ללא השכלה הם בדרך כלל גאונים שתופסים באופן אינטואיטיבי את עולם המוזיקה.
לדוגמא, ברור לי שאין מלחין שלא יודע לשיר בקול שני ושלישי, למרות שהוא לא למד על הטרצות ועל מעגל הקוינטות.
אז הוא לא יודע אותם כעקרונות, אך הוא מבין אותם בנפשו.

ועדיין, גם אותם גאונים אם ילכו ללמוד, בדרך כלל יעפילו על עצמם
 

הפקות כתיבה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
רי שאותם מלחינים בחסד ללא השכלה הם בדרך כלל גאונים שתופסים באופן אינטואיטיבי את עולם המוזיקה.
אם כך אין בינינו סתירה,
כי אם נחזור לנמשל,
הרי סופר מחונן גם אם לא ילמד - יבין מעצמו את חוקי הכתיבה.
ואם איננו עוסקים בגאונים, אזי המסקנה המתבקשת היא...
ללמוד קצת תיאוריה, יסודות ההלחנה, דבר או שניים על הרכבי אקורדים ועל ההבדלים בין מאזור למינור לפני שמלחינים שיר- או לפני שמשמיעים אותו למישהו...
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
אז תרשו לי לשתף עמכם את מה שחישבתי במהלך כל היום!

בכל יצירה מכל סוג שלא תהא ישנם שני חלקים:

א. יצירת החיבור.
דהיינו לקחת שלושים תווים ולצרף אותם אל רצף מוסיקלי מיוחד.
לקחת שלושים קווים, ולשרבט אותם לצירוף קווים נכון היוצר ציור.
לקחת שלושים מילים ולחבר אותם לרצף טקסטואלי המביע מסר כל שהוא.

המשותף לפעולות אלו, שיש בהם לוגיקה, כללים וחוקיות.
על הלוגיקה הכללים והחוקיות הללו דיברו @יוני גרשטין ו @גדי פולק בתחום הציור, ודיברו @yonatanr @Ruty Kepler @הפקות כתיבה @מ. י. פרצמן ו @יעקב1245 בתחום הכתיבה!

לתחום הזה קראתי יצירה כיוון שלכאורה אין כאן אמנות, יש חוקיות ולוגיקה, ממשת אותם הרי לך יצירה, לא ממשת, אין כאן ולא כלום, ממש כמשל העוגה של גברת @מ. י. פרצמן.

מה שאני הרגשתי בעצמי, והסכמת אחרים ניתנה לי באופן פרטני מאחורי הקלעים, [מעניין שאנשים נמנעים מלדבר על כך בגלוי] שיש חלק נוסף:

ב. אמנות.
זה נכון לכתיבה, לציור לצילום למוסיקה, ולכל תחום יצירתי אחר, כאן אין חוקיות, אין כאן מגבלות, אין מותר או אסור, וגם לא לוגיקה!
כאן זו ממלכת הנפש, ממלכת האין גבול, האין סוף, הכל יכול.
מטבעה של אמנות שאין היא יכולה להכבש תחת ממלכת השכל היוצרת הגיון וחוקיות, מטבעה שתתפרץ כלבה רותחת ותיצור את יצירת נפשה לפי החוקים השמורים אך לה!

זו הייתה כוונתי כאן:
אם כך את רואה את הדברים אינך אלא יוצרת.
מכיוון שספרות אינה אמנות היא כן יצירה!

כפי שיש כתיבה ספרותית - יצירה,
ישנה כתיבה אמנותית - אמנות.

בסין אפשר ויש מליוני פסלים, הם אמנים? הם בסך הכל יוצרים - הדגימו להם שטאנץ והם מפסלים אותו...

התחקירן אינו אמן, גם לא הבמאי, התסריטאי, או המפיק.
הם יוצרים!
השחקן לעומתם אמור להיות כזה!

זה שאתם אוחזים בעט הכתיבה ואף הפכתם אותו לכלי לפרנסתכם זה דבר נהדר, אין זה הופך אתכם לאמנים.

כתיבה "אמנותית" מחוייבת היא שתבוא מן הנפש!
נכון שבמסעה אל אוזן או עין הקורא מוכרחה היא לעבור תחת עינו הביקורתית של השכל, אולם אם בקעה היא ממעין השכל בלבד, איננה אלא יצירה.

ודומני שעתה הבנתי את עצמי מעט יותר, תקוותי שגם אתם.
בהנחה שאכן כך, הרי שגם ביננו אין כל מחלוקת!

לילה טוב, פורום!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
בוקר אור.
אינני רואה סתירה בין הדברים שכתבה הסופרת @רותי קפלר לבין מה שכתב/ה @מטאלי. בעיני יצירת אומנות טובה מחייבת את שני התנאים: תכנון, בקרה וכללים, נוסף על ביטוי הנפש. סופר חייב שצירתו תנבע מתוכו, ועם זאת, יש כללים, ובנייה מראש.
כשם שלחן ינבע ממעקי נפש המלחין, ועם זאת, הוא (המלחין) חייב להכיר ולהיצמד לסולם המתאים, למבנה ולז'אנר.
חושבת שאיכשהו כאן נמצא האיזון הנכון.
ושוב, תלוי מה התוצר הסופי של הכתיבה.

כתיבה יפה ישירה מהלב, עומדת בזכות עצמה גם ללא כללים.
ואולי גם בה יש כללים ורק משום שהתרגלנו, אנחנו לא מכנים אותם בשם "כללים"? כגון כתיבה תקנית מבחינה מבנית ותחבירית, חלוקה נכונה לפסקאות ועל זה הדרך.

ספר, לעומת זאת, חייב להיצמד לכללים בסיסיים ובתוך הכללים ניתן לשחק כאוות נפשנו.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ב. אמנות.
זה נכון לכתיבה, לציור לצילום למוסיקה, ולכל תחום יצירתי אחר, כאן אין חוקיות, אין כאן מגבלות, אין מותר או אסור, וגם לא לוגיקה!
כאן זו ממלכת הנפש, ממלכת האין גבול, האין סוף, הכל יכול.
מטבעה של אמנות שאין היא יכולה להכבש תחת ממלכת השכל היוצרת הגיון וחוקיות, מטבעה שתתפרץ כלבה רותחת ותיצור את יצירת נפשה לפי החוקים השמורים אך לה!
אני לא מקבל את הטענה.
כמו שאני רואה את זה, הרגש נועד להיות מתוחם על ידי השכל. 'כי עיר פרא אדם יולד', האדם נולד כשטבעיו ורגשותיו אינם מרוסנים, ותפקידו במהלך חייו הוא לתחמם ולארגנם על ידי השכל שבו. הרגש בלי השכל הוא כחומר בלי צורה. התורה ניתנה לנו כדי שנדע כיצד לתחום את הנפש, שלא תפרוץ ללא גבול, שכוחותיה יתועלו בצורה שהיא תועיל לעולם, ולא באופן 'טבעי' שעלול להזיק לו, ולכל הפחות בוודאי לא יועיל.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
דיון מבורך!
למעט כמה גאונים- כתיבה משתפרת ע"י כתיבה, כתיבה מושבחת ע"י כללים.
"קודם כל תלמד את הכללים, אחר כך תשבור אותם".
סופר שהכתיבה שלו מתפרצת מהנפש, עלול, לעיתים קרובות להיות מובן לעצמו בלבד.
אדרבה, תיחום תמיד מפרה את היצירתיות!
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
דיון מבורך!
למעט כמה גאונים- כתיבה משתפרת ע"י כתיבה, כתיבה מושבחת ע"י כללים.
"קודם כל תלמד את הכללים, אחר כך תשבור אותם".
סופר שהכתיבה שלו מתפרצת מהנפש, עלול, לעיתים קרובות להיות מובן לעצמו בלבד.
אדרבה, תיחום תמיד מפרה את היצירתיות!
חושבני שאין כאן ולו כותב אחד המובן רק לעצמו.
יש כותבים יפה יותר, יש פחות, אך הרעיון הוא לתת לנפש לומר את דברה.
וכמו שפשוט שעילג ומבולבל לא יוכל להרצות, כך פזור נפש עם שפה לא תיקנית לא יוכל לכתוב, אך מכאן ועד להפוך את לימוד הכללים לחובה, נדמה לי שהדרך ארוכה.
לדעתי מי שמרגיש בטוח להעלות כתיבה בפומבי ולחשוף אותה בפני ביקורות כבר מתאים לזה!
להשתלם כסופר? בשביל זה אכן יש ללמוד את מערכת כללים וחוקים!

אגב, המשפט שכתיבה משתפרת על ידי כתיבה הוא נורא פשוט אך עם זאת מאד נכון, בעצם כמו כל פרקטיקה המקדמת אותנו למיומנויות חדשות.
 

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
חושבני שאין כאן ולו כותב אחד המובן רק לעצמו.
יש כותבים יפה יותר, יש פחות, אך הרעיון הוא לתת לנפש לומר את דברה,
וכמו שפשוט שעילג ומבולבל לא יוכל להרצות, כך פזור נפש עם שפה לא תיקנית לא יוכל לכתוב, אך מכאן ועד להפוך את לימוד הכללים לחובה, נדמה לי שהדרך ארוכה.
לדעתי מי שמרגיש בטוח להעלות כתיבה בפומבי וחשוף אותה בפני ביקורות כבר מתאים לזה!להשתלם כסופר? בשביל זה אכן יש ללמוד את מערכת כללים וחוקים!
יש מצב גדול שהחוקים נקבעו לאחר מעשה, זאת אומרת, נכתב קטע טוב, נותח ומזה הסיקו כללים.
ככה ששתי האופציות נכונות, אלו שכותבים לפי הכללים, ואלו שהמציאו את הכללים לפי הכתיבה שכתבו לפני שהיו כללים.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  22  פעמים

לוח מודעות

למעלה