ערב יום כיפור. כמה דקות אחרי הסעודה של הבוקר.
מול עיני הילדים, קיבל בן דודי הרב אלימלך פקשר זצ"ל קוצר נשימה.
במשך 40 דקות ניסו להחיות אותו, להציל אותו,
כשסביבו אשתו המסורה והילדים.
אבל כבר נגזרה גזירה...
את 'ברכת הבנים' זכו לקבל ממנו רק שתי הבנות
שנסעו לעשות את היום הקדוש בצפת אצל הסבא והסבתא.
מכאן והלאה, במרוץ כנגד השעון, הובהלה ה'מיטה' אל בית ההלוויות שמגר, ומשם להר המנוחות.
הם הספיקו לשבת 'שבעה' במשך דקות ספורות, לפני שרצו לסעוד את הסעודה המפסקת.
רגע לפני ההלוויה אהרן הקטן, בן העשר, מירר בבכי:
למה לא זכיתי שאבא יברך אותי?!
עשר ילדים הוא הותיר אחריו!
מתוכם שבע שלא זכו שהוא יוביל אותם לחופה!
אי אפשר לתאר את החלל שנוצר בחייהם!
כמה הם היו גאים בו!
ר' מיילך היה יהודי מיוחד, משכמו ומעלה!
כל חייהם הסתובבו סביבו!
הם העריצו אותו!
ראו איך למרות הייסורים - הוא ממשיך לחייך!
ממשיך לפרנס!
ממשיך לנהל את הבית ביד רמה!
ממשיך לההדיר ספרים
ולהיות שקוע כל כולו בתורה וביראה!
ועכשיו הוא איננו!
והם לבד!
הפך לאבל מחולם!
מי ידאג להם?
איך אפשר לחזור לחיים אחרי טראומה כזאת?!
רגע לפני הם סעדו איתו את סעודת היום, ורגע אחרי הם ראו מול העיניים את ההחייאה שלא צלחה!!
בבוקר שתי הבנות נסעו לצפת, לאחר שקיבלו ממנו את הברכה, ואחרי כמה שעות הם הובהלו במהירות להר המנוחות,
להספיק ללוות את האבא הנערץ בדרכו האחרונה!
אפילו 'שבעה' לא היה להם בכדי לעכל את האבל, לעכל את האסון!
עכשיו זה התפקיד שלנו! של עם ישראל!
להיות כאן בשבילם! לאמץ אותם ללבנו!
לומר לשבעת היתומים ולאלמנה:
אתם לא לבד!
אנחנו נדאג לכם!
ידידים ומכרים, חברי קהילת פרוג הנכבדים,
אנא, עזרו לי להגיע ליעד שלקחתי על עצמי:
מול עיני הילדים, קיבל בן דודי הרב אלימלך פקשר זצ"ל קוצר נשימה.
במשך 40 דקות ניסו להחיות אותו, להציל אותו,
כשסביבו אשתו המסורה והילדים.
אבל כבר נגזרה גזירה...
את 'ברכת הבנים' זכו לקבל ממנו רק שתי הבנות
שנסעו לעשות את היום הקדוש בצפת אצל הסבא והסבתא.
מכאן והלאה, במרוץ כנגד השעון, הובהלה ה'מיטה' אל בית ההלוויות שמגר, ומשם להר המנוחות.
הם הספיקו לשבת 'שבעה' במשך דקות ספורות, לפני שרצו לסעוד את הסעודה המפסקת.
רגע לפני ההלוויה אהרן הקטן, בן העשר, מירר בבכי:
למה לא זכיתי שאבא יברך אותי?!
עשר ילדים הוא הותיר אחריו!
מתוכם שבע שלא זכו שהוא יוביל אותם לחופה!
אי אפשר לתאר את החלל שנוצר בחייהם!
כמה הם היו גאים בו!
ר' מיילך היה יהודי מיוחד, משכמו ומעלה!
כל חייהם הסתובבו סביבו!
הם העריצו אותו!
ראו איך למרות הייסורים - הוא ממשיך לחייך!
ממשיך לפרנס!
ממשיך לנהל את הבית ביד רמה!
ממשיך לההדיר ספרים
ולהיות שקוע כל כולו בתורה וביראה!
ועכשיו הוא איננו!
והם לבד!
הפך לאבל מחולם!
מי ידאג להם?
איך אפשר לחזור לחיים אחרי טראומה כזאת?!
רגע לפני הם סעדו איתו את סעודת היום, ורגע אחרי הם ראו מול העיניים את ההחייאה שלא צלחה!!
בבוקר שתי הבנות נסעו לצפת, לאחר שקיבלו ממנו את הברכה, ואחרי כמה שעות הם הובהלו במהירות להר המנוחות,
להספיק ללוות את האבא הנערץ בדרכו האחרונה!
אפילו 'שבעה' לא היה להם בכדי לעכל את האבל, לעכל את האסון!
עכשיו זה התפקיד שלנו! של עם ישראל!
להיות כאן בשבילם! לאמץ אותם ללבנו!
לומר לשבעת היתומים ולאלמנה:
אתם לא לבד!
אנחנו נדאג לכם!
ידידים ומכרים, חברי קהילת פרוג הנכבדים,
אנא, עזרו לי להגיע ליעד שלקחתי על עצמי:
Charidy: For Crowdfunding and Fundraising Success
Charidy: For Crowdfunding and Fundraising Success
www.charidy.com