הערות בניקוד

[שג]

בקשר למה שכתבתי, יש להוסיף לשבח התנ"ך של "סימנים" המדוייק מאוד ומרהיב ביפיו.
אך יש לציין שמנוקדת לפי ה"כתר".

 

[געוואלדיג]

בזמר "יום שבת קדש הוא" מופיע בסידורים ובזמירונים הקטע הבא באופן זה:
נשים נרות תַּדְלִיקֶנָּה וחק נדות תַּחֲזִיקֶנָּה והחלות תַּסִּיקֶנָּה
עם הנקוד הזה תהיה משמעות הדברים שהנרות ידליקו את הנשים... והחק תחזיק (יחזיק) אותן... והחלות יסיקו אותן...
הנקוד הנכון צריך להיות "תַּדְלֵקְנָה", "תַּחֲזֵקְנָה", "תַּסֵּקְנָה".

 

[מאן דאמר]

ואגב, עוד איזה ענין ששמתי לב, ואני חושב שהוא שיבוש.
בתחנון לשני וחמישי בסופו אומרים 'זרים אומרים אין תוחלת ותקוה, חום אום לשמך מקוה, טהור ישועתינו קרבה' וכו'.
בסידורים שלנו מנוקד 'לשמך מקוה' בסגול תחת הו', בלשון זכר.
תמיד צרם לי הענין שזה הורס את הרצף של החריזה, אם נקרא 'מקוה' בפתח תחת הו', בלשון נקבה, אז שלשה החלקים מסתיימים בהברה דומה.
למעשה אני חושב שזה אכן שיבוש, כנראה שמישהו באיזה שהוא שלב החליט ש'אום' זה לשון זכר, וממילא צריך לנקד בסגול תחת הו'. אבל האמת היא ש'אום' הוא לשון נקבה, כמו שרואים בשתי מקומות. א. 'אום אני חומה, ברה כחמה, גולה וסורה, דמתה לתמר וכו'. ב. הושענא אום נצורה כבבת.

 

[געוואלדיג]

הזכרת בדבריך את הקטע "טהור ישועתנו קרבה". יש לדעת שאין הפירוש שישועתנו כבר נקרבה, אלא בלשון בקשה: טהור - ישועתנו קָרֵב (נ&#1488. ולפי זה, הקמ"ץ שתחת הקו"ף הוא קמץ חטף, והרי"ש בשו"א נח (כמו חָכְמָ&#1492. להבדיל מהפירוש הלא נכון דלעיל, שלפיו הקמ"ץ הראשון יהיה קמ"ץ גדול, והשו"א שתחת הרי"ש הוא שו"א נע.

 

[מאן דאמר]

לא שמתי לב לזה.
אתה מתכווין למעשה לומר שהניקוד הנכון צריך להיות שהב' בקמץ קטן? כלומר 'קרב אותה'?
למעשה תמיד הבנתי שהפירוש כדבריך. אבל לכאורה גם לפי דבריך אפשר לנקד קרבה (בקמץ רגיל כביכו&#1500, כמו הדוגמא שהבאת 'ישועתנו קרב', אלא שמתייחסים לישועה בלשון נקבה, אבל בלי לומר 'קרב אותה'.

 

[געוואלדיג]

זה לא בגלל לשון נקבה, אלא שהה"א נוסף על פי הכלל הדקדוקי "האמנתי"ו", שאותיות אלה נוספות לפעמים ללא שימוש נראה לעין. דוגמת השיבה שופטינו, ריבה ריבנו, המגביהי לשבת, המשפילי לראות, תבאמו ותטעמו, וצאנך ובקרך ירבין, ועוד ועוד.

 

[מאן דאמר]

אם כן לאיזה פירוש לא נכון התכוונת? מאיפה הסקת שמישהו פירש 'קרבה' בלשון עבר?

 

[תג100]

אלו ששמים סימן של שו"א נע על הרי"ש, זה בגלל שהם טועים ומפרשים את זה כלשון עבר. כי אם זה בלשון עתיד, הריש לא אמורה להיות שו"א נע.

 

[געוואלדיג]

תשובה לשאלת מאן דאמר: אני רק אומר שיש לקרות בקמ"ץ גדול (מי שמתפלל בהברה ספרדי&#1514 ובשו"א נח, ולא בקמ"ץ חטף, כי אז תהיה הכוונה אחרת. וכמו שהסביר המגיב הקודם.

 

[אפכא מסתברא]

במחילת מעלתכם - "ישועתנו קָרְבָה" - הקמץ בקו"ף - גדול, והשוא נע, על משקל "(אנא ה') מַלְּטָה נפשי" וזו, כמובן, צורת ציווי מורחב של בניין פיעל.

 

[געוואלדיג]

צדקת. ודברי אינם נכונים כאן, אולם נכונים הם אצל מלת "שמרה" זאת לעולם שהשי"ן בקמ"ץ חטוף כיון שהוא בבנין הקל.
והנה בתהלים פו, ב: שמרה נפשי כי חסיד אני, יש גירסא הגורסת מתג מתחת לשי"ן, ולפ"ז המ"ם הוא בשו"א נע. ועי' בראב"ע שלפי זה הכוונה לעבר. ודעת הרד"ק שהכוונה לציווי (בקש&#1492, והמתג בא להאריך נועם הניגון.